תהליך מדיני משמעותי בתחום הבריאות, בקנה מידה עולמי, סובל מהתעלמות תקשורתית. הסיבה, כך נראה, היא ההקצנה שנוצרה בעקבות מגיפת הקורונה והמדיניות הממשלתית להתמודדות עימה. השיח נחטף בידי דמויות שוליים קיצוניות, משרד הבריאות נסוג לעמדת מכבה השריפות והדיון הציבורי - מושתק.

בארגון הבריאות העולמי מגבשים יחד עם מומחים ממשרדי בריאות ברחבי העולם תיקונים ושינויים ב-IHR, מסמך תקנות בינלאומי שמגדיר את הכללים להתמודדות עם מגיפות. במקביל שוקדים באו"ם גם על גיבוש אמנת בריאות שתחייב את כל המדינות החברות בה. טיוטה של האמנה אושרה לאחרונה על ידי המדינות החברות. לשני המהלכים משמעויות והשלכות מדיניות, חברתיות וכלכליות, אולם התקשורת המרכזית בישראל כמעט ולא עוסקת בנושא.

מעט השיח הציבורי שמתקיים, מגיע משולי המפה: חבר הכנסת עופר כסיף הגיש שאילתא לשר הבריאות משה ארבל בבקשה לדעת האם השינוי בתקנות ישפיע על הריבונות הישראלית והאם יש להן משמעויות תקציביות. חברת הכנסת טלי גוטליב הסתפקה בציוץ בטוויטר, בו קבעה בסגנונה משולח הרסן כי מדובר ב"זוועה" וכי "ארגון הבריאות העולמי מבקש להשתלט על ריבונות ישראל בענייני בריאות".

מטבע הדברים, כשניתנה תגובת משרד הבריאות לדברים, במקום לפתוח פתח לדיון בסוגיה הלאומית והבינלאומית המורכבת, היא התמקדה בדחיית ההיסטריה שהפיצה חברת הכנסת מהליכוד. "ממשלת ישראל ומשרד הבריאות בפרט, בדומה למדינות אחרות - לא יוותרו על ריבונותה של מדינת ישראל - בייחוד בסוגיות הנוגעות לבריאות הציבור", נכתב בהודעה שהפיץ שר הבריאות משה ארבל באוגוסט האחרון, "לצערי מופצות שלל בדיות על מהות אמנת הבריאות הנדונה בימים אלו בארגון הבריאות העולמי ואני מציע לפעול באחריות ולא ליפול לחדשות הכזב הללו".

אילוסטרציה

אלא שהודעת שר הבריאות כלל לא התייחסה לשינוי בתקנות ארגון הבריאות, אלא לאמנת האו"ם. בתגובה לשאלת "העין השביעית" מסרו במשרד הבריאות כי המשרד "נמצא בשיח מתמיד ומשותף עם משרד החוץ ומשרד המשפטים, על מנת לגבש את עמדת המדינה לשינויים המוצעים בתקנות הבריאות העולמיות", והוסיפו כי לעמדתם "אין בתקנות דבר שיפגע בריבונות המדינה. תקנות ארגון הבריאות העולמי לא צפויות לשנות את מעמדו או להקים מנגנון ביצועי, והוא יישאר ארגון מייעץ מקצועית בתחום בריאות הציבור".

אין חשש?

כשמן העבר השני ניצבים ציוצים של דמות צבעונית כחברת הכנסת גוטליב, קל לנפנף את השאלות ולפטור אותן בתשובה פסקנית. אולם האמת היא שמדובר בסוגיה הראויה לעיון מעמיק יותר. גם מסמך העבודה על השינויים המוצעים בתקנות ה-IHR מגלם בתוכו את המתח בין ריבונות מדינית שמוצהר כי היא "חלק בסיסי מהתקנות" לבין הצהרה אחרת לפיה מדובר ב"כלי של המשפט הבינלאומי המחייב מבחינה חוקית את כל 196 המדינות החברות באו"ם ו-194 המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי" (הפער בין המספרים נובע מכך שנסיכות ליכטנשטיין והוותיקן אינן חברות בארגון הבריאות העולמי).

"זה ברמה האסטרטגית, יש כאן שאלות חברתיות, כלכליות ואתיות שהן כבדות משקל"

"זה הרבה מעבר לשר הבריאות, יש לכך נגיעה לכל משרדי הממשלה ולכן משרד ראש הממשלה צריך לעסוק ולרכז את הנושא, זה ברמה האסטרטגית", מסביר פרופ' נדב דוידוביץ', מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון וראש תחום מדיניות בריאות במרכז טאוב, בשיחה עם "העין השביעית". "לצערי מה שקורה עכשיו במדינה, מעבר למשבר האמון והפגיעה במומחיות, מקשה על קשב של משרדי הממשלה. לדיון על ההתמודדות עם מצבי חירום בריאותיים יש נגיעה להרבה מאוד תחומים ועל כן נדרשת חשיבה אינטגרטיבית, לאור תפיסה המכונה 'בריאות בכל מדיניות'. יש כאן שאלות חברתיות, כלכליות ואתיות שהן כבדות משקל".

גם המשפטן ד"ר דותן רוסו קורא לדיון מעמיק יותר בתקנות המתגבשות. רוסו הוא מבקר חריף של מדיניות הממשלה בתקופת הקורונה, אך גם הוא מדגיש כי "אם מישהו אומר שהמסמך הזה נותן סמכות למשל להפעיל איכונים - ברור שזה פייק ניוז", אבל מנגד אי אפשר לפטור את התהייה בדבר המשמעות של התקנות לריבונות המדינית ב"אין חשש" פסקני. "אם מסתכלים על זה בצורה יותר מתוחכמת, וכך מצופה ממשרד הבריאות, צריך להבין שזה יכול לשמש כמנוף להתערבות חיצונית עתידית. בעיקר על מדינות קטנות יותר וחלשות יותר".

"אם מסתכלים על זה בצורה יותר מתוחכמת, וכך מצופה ממשרד הבריאות, צריך להבין שזה יכול לשמש כמנוף להתערבות חיצונית עתידית"

האמנה והתקנות אכן מנוסחות כהמלצות, מוסיף ד"ר רוסו, אך בסיום התהליך הן יקבלו תוקף מחייב. וגם אם ההסכם כולל "חלון יציאה", בפועל פרישה מהסכמים בינלאומיים אינה פשוטה ויכולות להיות לה השלכות דיפלומטיות ואחרות. כך או כך, הדברים ראויים לדיון - לא להתנצחות שמטרתה רק להוכיח כי הצד האחר טועה.

פרופ' דוידוביץ' מדגיש כי הוא סבור שאין שחר לטענות שאמנת האו"ם או השינוי בתקנות ארגון הבריאות יפגעו בריבונות ישראל או מדינות אחרות, וכי המקור לחששות אלו הוא במתקפות דיסאינפורמציה, "במיוחד מצד ארגוני ימין בארה"ב ועכשיו גם בישראל". לדבריו, "הפחד הלא מוצדק" מהפגיעה בסוברניות עלול לגרום לדילול האמנה, לניסוחים עמומים ולהתעלמות מלקחי ההתמודדות עם מגיפת הקורונה, כולל בחוסר השיוויוניות בהקצאת משאבים וחיסונים להתמודדות עם המגיפה.

"ברגע שיש אירוע מסוכן לבריאות הציבור, המומחים של ארגון הבריאות העולמי מתבקשים לסייע, לשתף במידע ולייעץ - ישנן מדינות שלא תמיד שיתפו פעולה באופן מלא", הוא מוסיף, "לא פעם הועברה ביקורת על הארגון אבל אין לנו ארגון אחר, וקשה לחשוב איך העולם היה מתמודד בלעדיו. זה אינטרס של כולנו לחזק אותו. אי אפשר לנצח פנדמיה או כל אירוע בינלאומי אחר בלי לשתף פעולה".

בעוד באירופה ובארה"ב מתקיים דיון ציבורי בסוגיות הללו, בישראל הוא חסר, מסכם פרופ' דוידוביץ', "אצלנו מרבית מהדיונים הולכים למקומות של ביטחון והמהפכה המשפטית, יש חוסר קשב ובאווירה שקיימת היום השיח נוטה להיות מקוטב. אבל בשורה התחתונה צריך להבין שבריאות היא מרכיב דרמטי באיכות החיים שלנו, ראינו איך ההתמודדות עם מגיפה משפיעה לא רק על המחלה עצמה אלא על בריאות הנפש והכלכלה".