הטענה בתקשורת שהניסיון של שר החינוך יואב קיש להדיח מתפקידו את יו"ר הנהלת יד-ושם דני דיין עלולה להביא לפוליטיזציה של המוסד החשוב היא טענה נכונה. אבל זה לא אומר שהיא לא מגוחכת. הן מכיוון שהמוסד כבר עשרות שנים ספוג בפוליטיקה ומקדם מטרות פוליטיות, והן מכיוון שהמינוי של דיין עצמו היה מינוי פוליטי.
מדובר, אם כן, בניסיון להדחה פוליטית של מינוי פוליטי. דיין מונה לתפקידו על ידי ממשלת בנט-לפיד. הוא מונה כפשרה רק לאחר שמינויו של אפי איתם בידי ממשלת נתניהו הקודמת לא צלח, בשל חילוקי דעות פוליטיים בתוך הקואליציה והביקורת הבינלאומית על מועמדותו.
כזכור, ב-2016, באופן חריג ביותר בעולם הדיפלומטיה, ברזיל סירבה לאשר את מינויו של דיין לשגריר ישראל אצלה. ראש הממשלה ושר החוץ דאז, נתניהו, מינה אותו במקום זאת לתפקיד קונסול ישראל בניו-יורק. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי פרסמה אז הודעה שלפיה "מדינת ישראל תתברך בנציג ראוי שגר בהתיישבות ביהודה ושומרון".
דני דיין ונפתלי בנט, ארכיון (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
נתניהו באותה העת חפץ ביקרו של דיין, איש ימין מובהק שגם כיהן בעבר כראש מועצת יש"ע. המנכ"ל שלו במועצה היה אחד, נפתלי בנט. עם כניסתו של בנט לתפקיד, אי אז ב-2010, בירך אותו דיין: "נפתלי משלב יכולת עשייה מוכחת עם כושר מנהיגות ושאר רוח".
דיין בילה ארבע שנים כקונסול בניו-יורק וחזר ארצה. אחרי הניסיון הכושל למנות את איתם, שעורר סערה ציבורית נרחבת בישראל ובעולם ובקרב קהילת חוקרי השואה על רקע התבטאויותיו הקיצוניות של איתם, מועמדותו ומינויו של דיין ליו"ר יד-ושם עברו בשקט יחסי, אולי מתוך ראייתו כרע במיעוטו. באוגוסט 2021 אושר מינויו. "אני מודה לראש הממשלה נפתלי בנט", אמר דיין וכך נסגר המעגל בינו לבין בנט, והחל לקרוס המעגל בינו לבין נתניהו.
עצירת חובה לדיקטטורים
הפוליטיזציה של מוזיאון השואה הלאומי אינה מתבטאת רק במינוי יושב הראש. שופט העליון נועם סולברג התייחס לפן נוסף שלה, עת דן בעתירה - שנדחתה - לעצור את השימוש הפוליטי של ממשלות ישראל ביד-ושם לצורך קידום יחסים דיפלומטיים עם מנהיגים רודנים, מסוכנים ואף אנטישמים.
"העתירה מעוררת שאלה כבדת משקל, שאלה מוסרית-ערכית, הטומנת בחובה מתח בין שיקולים דאונטולוגיים מזה, לבין שיקולים תועלתניים מזה", כתב אז השופט סולברג, "האמנם ראוי כי מנהיגים הנושאים באחריות לביצוע מעשי זוועה ורצח, אונס, ביזה, שריפה, עינוי וכיוצא באלו פשעים מחרידים, יעלו ויבואו לבקר במוזיאון 'יד ושם', המתעד ומנציח את שואת העם היהודי?".
נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה מבקר ביד-ושם, 3.9.18 (צילום: הדס פרוש)
בעתירה ניתנו דוגמאות לביקורים ביד-ושם מהעבר הרחוק, למשל של ראש משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. גם ביקורים מהשנים האחרונות הוזכרו: של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה; ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, שמשטרו מנהל באופן קבוע קמפיינים אנטישמיים; שר הפנים האיטלקי הניאו-פשיסטי מתיאו סלביני; נשיא ברזיל ואיש הימין הקיצוני ז'איר בולסונרו. עוד צוינו מנהיגים אחרים שהואשמו בפשעים חמורים בבורמה, חוף השנהב, דרום סודן, סרי לנקה ובורקינה פאסו.
חלק מהביקורים עוררו מבוכה כבר בזמן אמת. כך למשל, מיד לאחר ביקורו ב"יד ושם" באפריל 2019, התראיין בולסונרו ואמר שהנאצים היו שמאלנים. יד-ושם גם נאלץ לפרסם התנצלות על "אי דיוקים" בסרטון שהוקרן באירוע בהשתתפות נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בינואר 2020. תוכנית הסאטירה "היהודים באים" של תאגיד השידור הציבורי שידרה מערכון מצוין בעניין הביקורים האלה.
בתגובה לעתירה, משרד החוץ הודה שאכן נעשה שימוש דיפלומטי בביקורים של מנהיגים זרים ביד-ושם, אך טען כי יש "ערך חינוכי-מוסרי" לביקורים דווקא עבור מנהיגים מהסוג הזה והסביר ש"סינון" של המנהיגים המגיעים למוזיאון עלול לגרום לתקרית דיפלומטית ש"עלולה לחרוג מגבולות המקרה המסוים ולהשפיע על היחסים בין המדינות בהיבטים רבים אחרים (מדיניים, ביטחוניים, כלכליים וכיוב')".
עניין של לוקיישן
אבל לא מדובר רק בשימוש פוליטי ביד-ושם כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים. פוליטיקאים בישראל עושים שימוש ציני בטקסים המתקיימים ביד-ושם ומשודרים בטלוויזיה וברדיו, כדי לעצב את השיח הפוליטי באופן שכלל אינו רלוונטי לזיכרון השואה. כך למשל, נאומי ראש הממשלה נתניהו ביד-ושם מדגישים את האיום האיראני ואירועי השעה האחרים, ונועדו להשריש את המסר כי הוא המנהיג הישראלי היחיד שמסוגל למנוע מהשואה לחזור ולכן חובה להשאירו בתפקידו לנצח.
דוגמה נוספת היא היחסים של יד-ושם עם הזוג מרים ושלדון אלדסון. בשנת 2011, "יד ושם" פרסם שקיבל מהזוג תרומה בסך 25 מיליון דולר, לאחר שכבר תרמו קודם לכן סכום זהה. מדובר בתרומה הפרטית הגדולה ביותר שקיבל המוזיאון מאז היווסדו.
השלט ברחבת "יד ושם" שמנציח את תרומת האדלסונים (צילום: גיא בוטביה)
לפי יד-ושם, התרומה של הזוג אלדסון שימשה למטרות ראויות וחשובות: תרומת הענק אפשרה את הרחבת תוכניות החינוך והמוזיאון החדש לשואה. במוזיאון גם דאגו שהמבקרים לא יפספסו זאת. את לוחיות ההוקרה למי שהצילו יהודים בשואה, או תרמו כספים ליד-ושם, צריך לחפש ברחבי המתחם רחב הידיים. את שלט ההוקרה העצום לכבוד ד"ר מרים ושלדון אדלסון רואה כל אדם שמגיע לביקור במוזיאון לתולדות השואה.
מיקום השלט גם יוצר תחושה של זיהוי יד-ושם עם עמדה אידיאולוגית מסוימת לגבי "לקחי השואה". הפעילות הציבורית של בני הזוג אדלסון נמצאת במחלוקת עמוקה בכל רחבי העולם, בין היתר, בשל מקור עשיית הונם, פעילותם בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, התערבותם הישירה והעקיפה בפוליטיקה הישראלית (הקמת החינמון "ישראל היום" ששירת את נתניהו), וכמובן תרומתם האדירה לקמפיין הבחירות של מועמדים פופוליסטיים כמו נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. מי ששחק את הדמוקרטיה בארה"ב ובעולם, ונתפס כמי שעודד את ההתחזקות של מנהיגים אוטוריטריים, תנועות וקבוצות קיצוניות וגזעניות, ובחלקן גם אנטישמיות.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עונד את מדליית החירות לצווארה של ד"ר מרים אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" (צילום מסך)
בפברואר 2022 ביקשו כ-60 פעילי זכויות אדם, אקדמאים וניצולי שואה מיד-ושם שהשלט (שהציבה ההנהלה הקודמת של המוסד) יועבר למקום צנוע יותר במתחם. דיין, בתשובה שבה דחה את הבקשה, כתב בין היתר כי נציגי משפחת אדלסון "מעולם לא ביטאו – ולו ברמיזה קלה – ציפייה מיד-ושם להביע עמדה כזו או אחרת כלפי אף סוגיה ציבורית".
בשנים שחלפו מאז הצבת השלט לכבוד הזוג אדלסון ביד-ושם, הצטננו היחסים בינם לבין נתניהו. לפי שעה אין מידע על כך שלשכת ראש הממשלה דורשת להזיז את השלט ממקומו בנוסף על הזזת דיין מתפקידו, אך הסיפור של יד-ושם מעיד על הסכנה בפוליטיזציה של מוסדות ציבור. הפוליטיזציה והמינויים הפוליטיים הם בור ללא תחתית. כשסר חינו הפוליטי של המינוי הפוליטי ננקטים צעדים להחליפו.
הסכנה שבפוליטיזציה
חרף העובדה שמינויו היה פוליטי מלכתחילה, וחרף הפוליטיזציה במוזיאון השואה, עדיין אין לזלזל בסכנה הטמונה בהדחת דיין. בשנתיים שבהן הוא מכהן בתפקידו לא התמשש החשש הגדול שנבע ממועמדותו של איתם. יד-ושם לא הפך לזרוע מרכזית לצנזורה ולחיסול פוליטי וציבורי של ארגונים, מפלגות וגופים אחרים שמבקרים את מדיניות ישראל כלפי העם הפלסטיני והשטחים הפלסטינים הכבושים.
בהקשר זה, יצוין שבמענה לפנייה שנשלחה לדיין בבקשה שיתייחס להסתה הפרועה שהייתה מצד שרים בממשלה וחברי קואליציה, שקראו למחוק את חווארה וכפרים אחרים, נמסר מן המוזיאון כי אף שלא מדובר לשיטתו בקריאות להשמדת עם, "כל ביטוי של אלימות, פיסית או מילולית, אינו מקובל, לא כל שכן כאשר הוא מכוון באופן גורף ובלתי-ענייני כלפי קבוצה או קהילה מסוימת – כפי שאירע למרבה הצער בחווארה בחודש מרץ".
חברת הכנסת לשעבר קרן ברק (צילום: נועם ריבקין פנטון)
הח"כית לשעבר מהליכוד, קרן ברק, שעליה דווח לאחרונה שהיא זו שמיועדת להחליף את דיין, עלולה להיכנס לנעליים שנראה שנועדו לאפי איתם ודיין לא רצה למלא.
התוצר של מינויים פוליטיים ופוליטיזציה הוא העדפתם על פני האינטרס הציבורי. במקרה של "יד ושם", למרות הפוליטיזציה המתמשכת והביקורות על התנהלותו ושימושו המתמשך ככלי תעמולה עולמי ופנימי של ממשלות ישראל, עד כה המוסד הצליח לשמר את מעמדו בזכות אנשי מקצוע ומחקר של השואה והאנטישמיות מן השורה הראשונה בעולם.
הדחת דיין ומינויה של ברק עלולות להביא לעזיבתם או להעדפתם של אחרים להימנע מראש מלשתף פעולה עם המוסד. כתוצאה מכך, יד-ושם יתקשה למלא את תפקידו החשוב בהתמודדות המורכבת עם התרחבות התופעות של אנטישמיות והכחשת שואה בכל רחבי העולם.
עו"ד איתי מק הגיש את העתירה בעניין הביקורים ואת הפניות האחרות המוזכרות במאמר