אריאנה הפינגטון אישרה כי "הפינגטון פוסט", אתר החדשות האמריקאי הנושא את שמה, ישיק את גרסתו הבריטית ב-6.7.11. המהלך הוא חלק מתוכנית שאפתנית להתרחבותו של האתר לתריסר ארצות נוספות עד סוף השנה, דיווח האתר הבריטי "The Drum".

הפינגטון אמרה בפסטיבל הפרסום בקאן כי גרסתו הבריטית של האתר תהיה זהה לזו של האתר האמריקאי, ותכיל שילוב של חדשות מקוריות ומספר רב של בלוגים. לדברי הפינגטון, האתר הבריטי "יעתיק את תבניתו של 'הפינגטון פוסט' – שילוב של אוצרות תכנים, דיווח אזורי, בלוגים ופרשנות. זו הפלטפורמה שנקדם באתרים הבינלאומיים".

הפינגטון, שמכרה את ה"הפינגטון פוסט" בפברואר האחרון לחברת AOL תמורת 315 מיליון דולר, סיפרה כי לאחר השקת האתר הבריטי יושקו גרסאות בינלאומיות נוספות. "אחרי אנגליה, אנחנו מתכננים להשיק גרסה בצרפת", אמרה הפינגטון. "לאחר מכן אנחנו מתכננים להודיע על השקה במדינות נוספות; אמריקה הלטינית, אוסטרליה, הודו. עלינו להיות נוכחים ב-12 מדינות עד סוף השנה. כבר השקנו אתר בקנדה, שהיה להצלחה כבירה".

בעוד אתר החדשות האמריקאי הפופולרי מהגר לצדו השני של האוקיאנוס, מדווח "הניו-יורק אובזרבר" על תנועה הפוכה: בפברואר האחרון פתח "דיילי מייל" הבריטי משרד בניו-יורק, שאוכלס בשישה חברי צוות בריטים. אל ה"מייל" יצטרף "הגרדיאן", שמתעתד לפתח אתר ייעודי לתושבי ארה"ב.

על-פי ה"ניו-יורק אובזרבר", המשרד הניו-יורקי של ה"דיילי מייל" יהיה בבחינת דריסת הרגל האמריקאית השנייה של העיתון הבריטי, שפתח בסתיו האחרון משרד בלוס-אנג'לס, שהתמקד בסיקור רכילות. המשרד החדש בניו-יורק מסמל את כוונת העיתון להרחיב את סיקור החדשות האמריקאיות באתר שלו ולהוסיף לרכילות הצהובה גם חדשות אמריקאיות "רציניות".

מרטין קלארק, עורך הגרסה האינטרנטית של העיתון, סיפר כי האתר לכד את תשומת לבם של הגולשים האמריקאים "כמעט בטעות". לדבריו, העמסת העמוד הראשי של האתר בתמונות פפרצי וכותרות שערורייתיות והפיכת הביקיני לסיפור חדשותי לא היו ניסיון להגיע אל הקהל האמריקאי, אלא פשוט התנהלות עיתונאית בריטית טיפוסית. "במקור התמקדנו אך ורק בקהל הבריטי, משום שהיה לנו קל יותר לפנות אליו", אמר קלארק. "אך לאחר מכן גילינו שרכשנו קהל קוראים אמריקאי רב בלי בכלל לנסות".

כניסתם של אמריקאים אל האתר כדי לקרוא על "שרירי הזרוע השזופים להפליא" של השחקנית דמי מור או על "רגליה השזופות והשריריות" של הדוגמנית ג'יזל שיכנעה את העיתון כי נוכחות דיגיטלית מוגברת בארה"ב תשתלם על-ידי רווחים מפרסום אינטרנטי. "הדרך שבה האינטרנט עובד", אמר קלארק, "גורמת לכך שמשתלם להיות אתר שלא דורש תשלום אך ורק אם אתה אתר גדול". הפוטנציאל הטמון ב-300 מיליון קוראים אמריקאים שדוברים אותה שפה (פחות או יותר) ומתעניינים באותם הסלבריטאים היה, לפיכך, הזדמנות.

בוני פיולר, לשעבר עורכת ה"US Weekly" וכיום נשיאת האתר "HollywoodLife", שמתחרה ב"מייל", הביעה את חיבתה למתחרה שמעבר לים, אך הזהירה כי "זוהי טעות לחשוב שאפשר לייבא לפה אנשים ולהניח שהם יבינו כיצד השוק פועל".

בעוד "הגרדיאן" נחשב לעיתון איכות רציני, יחסם של אמצעי התקשורת האמריקאיים ל"דיילי מייל" זהיר, בעיקר בגלל המוניטין שיצאו לו כעיתון שמאמץ ידיעות שפורסמו בעיתונים אחרים ללא מתן קרדיט או קישור לתוכן המקורי. "הם אף פעם לא מקשרים לאתרים שמהם הם לוקחים חומרים", אמר טוני מטקלף, עורך "NY Metro". "ביקשנו מהם לעשות זאת משום שלדעתנו זה רק הוגן וצודק. כשאנחנו מתייחסים לעבודתו של מישהו אחר, אנחנו תמיד שמים קישור אל הטקסט המקורי".

באופן מקרי, או שלא, ההאשמות הרווחות כלפי האתר "הפינגטון פוסט" נוגעות למה שאריאנה הפינגטון מכנה "אוצרות". התוכן החדשותי ב"הפינגטון פוסט" מורכב בעיקר מידיעות שנשאבות מאתרים אחרים, המשקיעים משאבים רבים ביצירת תוכן מקורי ואינם מסתפקים בנוחות שמאפשר האינטרנט בשכפול והעתקה של תכנים ממקורות אחרים.