אביעד גליקמן הוציא את דיבתו של אסף דעבול, המשנה לראש עיריית ראשון לציון, ועל כן יפצה אותו יחד עם אילה חסון וחברת חדשות 10 בע"מ בכ-100 אלף שקלים, כך קבע לאחרונה בית-המשפט בפסק-דין שבו ביקר בחריפות את התנהלותו של גליקמן. כמו כן חייב השופט את ערוץ 13 לפרסם את תמצית פסק-הדין בתוכנית ליל שבת, שם פורסם הדיווח המקורי של גליקמן.
בתחילת ינואר 2018 פרסם גליקמן בתוכנית "שישי עם אילה חסון" דיווח קצר ולפיו קיבל דעבול, אז חבר מועצת העירייה, 5 מיליון שקלים על תיווך בעסקה שבה היו מעורבים חברת נדל"ן ויעד מודיעיני משטרתי. חצי שנה לאחר מכן, כך לפי הפרסום של גליקמן, העביר דעבול בוועדת התכנון והבנייה של העירייה אישור בנוגע לקרקע שבבעלות אותה חברת נדל"ן, אישור שהקפיץ את שוויה ב-20 מיליון שקלים.
"זה ניגוד עניינים ברמה הכי מדהימה שיכולה להיות", אמר גליקמן והוסיף: "יכול להיות שהוא מסובך פה בפרשת שחיתות". לאחר פרסום הכתבה אמרה חסון כי יש לאבטח את גליקמן פן ייפגע בעקבות הפרסום על דעבול.
כמה שבועות לאחר מכן התפרסמה בחדשות 10 כתבה נוספת על דעבול, הפעם מאת ליאור קינן, שנגעה למקרים אחרים שבהם פעל דעבול תוך ניגוד עניינים לכאורה.
בעקבות הפרסומים הגיש דעבול, באמצעות עו"ד מוטי שחר, תביעת דיבה בסך 480 אלף שקלים נגד חדשות 10, חסון, גליקמן וקינן. "הכתבות המדוברות, בטח ובטח באופן החובבני והלא רציני שהציג הנתבע 3 [גליקמן], והשקרים הפוגעניים שפרסמה הנתבעת 4 [קינן] רומסים את שמו הטוב של התובע, מכילה אמירות שלא נבדקו כלל ועיקר תוך שהם מציירים את התובע כאיש מושחת (כדברי הנתבע 3) כאדם אלים שיש להעמיד שמירה מפניו (כדברי הנתבעת 2 [חסון]) וכאיש מושהה מתפקידו שפועל לסחיטת קבלנים ובניגוד עניינים תוך השאת רווח אישי (כדברי הנתבעת 4)".
מעבר לפגיעה בשמו הטוב טען דעבול כי גליקמן פנה לקבל את תגובתו ביום שישי של שידור הכתבה בשעות הצהרים, בזמן שדעבול שהה בברית המילה של נכדו. דעבול ביקש זמן תגובה נוסף אולם לא נענה.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה, באמצעות עורכי-הדין עיינה נוימן ויסמין רובין (בהמשך יוצגו ע"י עו"ד דורון קול), כי לא נפל כל פגם בהתנהלות העיתונאית שהובילה לשתי הכתבות. "לפרסומים בעניינו של דעבול קדמה עבודה עיתונאית מקיפה ומקצועית", נטען בכתב ההגנה. "במסגרת הפרסומים הוצגה התנהלותו של דעבול, כמו שהיא, תוך הצגת ראיונות ומסמכים רלוונטיים, להתרשמותו ולשיפוטו של הציבור. לצד הצגת העובדות, הוצבו סימני שאלה בקשר להתנהלותו של התובע; המהווים ביקורת ציבורית לגיטימית על איש ציבור מכהן".
עוד נטען כי דעבול הכחיש תחילה כליל את כל הטענות נגדו, כולל את הטענה כי חתם על הסכם תיווך עם אותה חברת נדל"ן. בהמשך העביר גליקמן העתק מהסכם התיווך עליו היה חתום דעבול וזה חדל להגיב ולמעשה נמנע מלמסור תגובה. עוד נטען כי הן הדיווח של גליקמן והן הכתבה של קינן התבססו "על מידע, עובדות ומסמכים שנאספו" וכי "הפרסומים עומדים במלא הסטנדרטים של 'עיתונות אחראית'".
השופט יאיר דלוגין קיבל את התביעה ביחס לטענות כלפי גליקמן אך דחה את התביעה בכל הקשור לכתבה של קינן.
"הפרסום כולל מספר לא מועט של פרטים לא מדויקים", פסק דלוגין ביחס לדיווח של גליקמן, "אשר גם אם ניתן היה להגדיר כל אחד מהם בנפרד כפרטי לוואי שאין בהם פגיעה של ממש בתובע [...] אזי הצטברותם ומשקלם המצטבר, מציג במכלול, דיווח עיתונאי שהוא רחוק מדי מהמציאות ועל כן חוטא לאמת".
ראשית לכל, השופט קיבל את גרסת דעבול לפיה לא קיבל חמישה מיליון שקלים עבור התיווך ואף לא שקל אחד, וזאת בניגוד מפורש להכרזה חוזרת ונשנית של גליקמן. דעבול קיבל התחייבות לסכום זה אם וכאשר העסקה תצא אל הפועל (מה שלא התרחש). אמנם באחת הכתוביות שליוו את דיווחו של גליקמן נכתב כי ההסכם עליו חתם "מבטיח לו מיליונים" אולם גליקמן וחסון חזרו מספר פעמים על הטענה שדעבול כבר קיבל את הסכום.
עוד פסק השופט כי דעבול לא ייצג את חברת הנדל"ן שבהמשך, כך לפי הפרסום, עלה שווי הקרקע שבבעלותה, אלא את הצד השני בעסקה. השופט התבסס לשם כך על אותו הסכם שהיה בידי גליקמן ועל כן פסק כי היה על העיתונאי לדעת זאת בעת שפרסם את הדיווח. בשולי הדברים ציין השופט כי גם בכתובית אחרת שליוותה את הדיווח נכללה שגגה כאילו בראש קבוצת הנדל"ן עומד מי שמוגדר יעד מודיעיני משטרתי, בעוד שבפועל הוא היה הצד השני של העסקה.
השופט דלוגין ציין שגגות נוספות שנפלו בדיווח הקצר של גליקמן, וכתב כך: "ההבדלים בין הדיווח לאמת העובדתית הם אפוא רבים וחלקם משמעותיים ביותר ואף רלבנטיים ביותר ביחס לשאלת ניגוד העניינים, כגון העובדה שהתובע לא ייצג בכלל את חברת הנדל"ן (פרשקובסקי) בעסקה, לא ישב עמה או פגש את נציגיה, לא היו לו יחסים עמה לפני או אחרי העסקה, אלא הוא ייצג רק את הקונה, כך שלא קיבל ולא היה אמור לקבל מפרשקובסקי בכל מקרה תשלום כלשהו, גם אם העסקה הייתה יוצאת לפועל, ואילו בישיבת הוועדה, האישור ניתן היה כאמור לקרקע של פרשקובסקי ולא של אותו קונה".
בהמשך הוסיף: "לו הדיווח היה שגוי רק באחד או בשניים מאי הדיוקים הרבים שנמצאו בכתבה, וביחס לפרטים שוליים יותר, אולי אפשר היה באמת לראות באותה שגיאה בודדת כפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש בתובע. אולם כאשר הדיווח סבל משורה של אי דיוקים, חלקם כאמור מהותיים לדיווח, ודאי לא זניחים ואחד מהם הוא אפילו בבחינת פרט שמשנה לבדו לחלוטין את התמונה (קרי שהתובע ייצג את חברת הנדל"ן, בעוד ייצג רק את הקונה ועם חברת הנדל"ן לא היה לו כל קשר), ודאי המשקל המצטבר של כל אי הדיוקים יחד, יצר הלכה למעשה דיווח עיתונאי שבמכלול שלו, שונה מדי ובצורה מהותית, ולא בצורה זניחה, מהאמת העובדתית.
"הדיווח מדבר על ניגוד עניינים ברמה 'הכי מדהימה' שיכולה להיות, ואילו העובדות
מגלות, לדידי, שלא היה ניגוד עניינים כלל, ומכאן שגם לא היה כל פגם בהשתתפות התובע באותה ישיבה, שבה הצביע עבור הגדלת הזכויות של חברת פרשקובסקי, אשר כמפורט לעיל, התובע לא היה מתווך שלה, לא התקשר עמה בכל הסכם תיווך, לא קיבל ממנה כספים, לא פגש את מי מנציגיה במהלך העסקה ואף לא היו לו קשרים מיוחדים עמה, אם בכלל, לפני העסקה או לאחריה. זו מסקנתי לפי הראיות שהובאו לפניי".
השופט דעבול שלל מגליקמן, חדשות 10 וחסון את הגנת תום הלב בין היתר לאור העובדה שגליקמן לא המתין עם הפרסום עד לבירור ממצה של העובדות. "הפניה של גליקמן אל התובע בצהרי יום שישי, בעת שהאחרון נמצא בברית מילה של נכדו, והדרישה לקבל ממנו תגובה מידית מעכשיו לעכשיו, קרי תוך שעות ספורות, בעניין שארע לפני שנים, ובפרט כשהכוונה לפרסם ידיעה שתפגע בשמו של התובע בצורה ניכרת, לא הייתה מידתית בנסיבות העניין ואינה הולמת במקרה הזה התנהלות של עיתונאות זהירה וראויה", נכתב בפסק-הדין.
"לצד כל האמור לעיל", הוסיף השופט דעבול בהמשך, "חלק מהשגיאות שנעשו בכתבה, לא נבעו מכך שגליקמן לא אפשר לתובע זמן תגובה הולם, אלא מכך שגליקמן פשוט התעלם מדברים העולים במפורש מהמסמכים שכבר עמדו לנגד עיניו ודיווח פרטים שגויים או התעלם מפרטים אחרים שהיה מקום לציין אותם לצרכי דיווח אמת, כפי שפורט לעיל בהרחבה".
לפי השופט, "הגדרת ההתנהלות של התובע כ'ניגוד עניינים ברמה הכי מדהימה שיכולה להיות', וביתר שאת האמירה כי יכול להיות שהוא מעורב ב'פרשת שחיתות', חרף העובדות שעמדו לנגד עיניו של גליקמן מתוך המסמכים, שלא מעידות על ניגוד כזה, ואף לא על ניגוד בכלל, ועל כן גם ודאי שלא על אפשרות של שחיתות כלשהי, פשיטא כי חרגה מתחום הסביר באותן הנסיבות".
מנגד, השופט דחה את התביעה נגד חסון בשל דבריה על הצורך במאבטח לגליקמן ("דוגמה תיאורטית לחלוטין והלצה גמורה", כינה זאת) וכן את התביעה בעקבות הכתבה של קינן.
הדיווח של קינן "עולה בקנה אחד עם האמת העובדתית", קבע השופט, למעט פרט לוואי שלא פגע פגיעה של ממש בדעבול. לדיווח של קינן עומדות הגנות אמת בפרסום ותום הלב, נקבע, תוך שהשופט מדגיש את השוני בין התנהלותה שלה לזו של גליקמן.
"היא ערכה ריאיון פרונטלי עם התובע ושלחה לו לאחר מכן שאלות בשני סבבים, ואפשרה לו לענות בכתב, לאחר קבלת ייעוץ, לרבות ייעוץ משפטי", ציין השופט דלוגין. "רק אז, כשלושה שבועות לאחר הריאיון עם התובע, בו חשפה בפניו לראשונה את המידע שברשותה, פרסמה את הכתבה. אולי לא בכדי, לא נמצאו בכתבה שלה חריגות כלשהן ביחס לאמת בפרסום, למעט בודדת, זניחה, שמהווה פרט לוואי, שאין בה פגיעה של ממש".
בסופו של דבר חייב השופט דלוגין את גליקמן, חסון וחדשות 10 לפצות את דעבול ב-69,544 שקלים, הפיצוי הסטטוטורי המקסימאלי בנסיבות העניין, ובנוסף לשלם לו 25 אלף שקלים עבור שכר טרחת עו"ד וכן חלק מסכומי האגרות ששילם. עוד פסק השופט כי על חברת החדשות לפרסם את תמצית פסק הדין בתוכנית "שישי" הראשונה שלאחר מתן פסק-הדין.
1681-02-18