דאגה בירושלים
ג'ון רלסטון, עיתונאי מלאס-וגאס, ציטט בשבוע שעבר קטעים משיחה שקיים עם איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון. הבעלים של "ישראל היום" אמר לו כי מינויו של צ'אק הייגל לשר ההגנה האמריקאי "מביש", מפני שהייגל הוא, כלשונו, "אנטישמי". כשאדלסון נשאל עד כמה הוא בלתי מרוצה ממינויו של הייגל לתפקיד שר ההגנה, השיב המולטי-מיליארדר: "מאוד". לדברי אדלסון, הוא אינו מאמין ש"הנשיא הזה" בחר במישהו כמו הייגל למשרה.
ערב קודם לכן, הוסיף, שוחח אדלסון עם חברו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ואמר לו כי לעולם לא יוכל לעשות את מה שהוא עושה. רלסטון תהה למה בדיוק כוונתו, ואדלסון הסביר: הוא לא מסוגל לאמץ לעצמו את מנהג הפוליטיקאים – "הנכונות להתפשר".
הבוקר מדווח "ישראל היום" על נאומו הראשון של הייגל כשר ההגנה. הידיעה, מאת יוני הרש, מתפרסמת בטור צד בעמ' 7 של "ישראל היום", תחת הכותרת "הייגל בנאום הראשון כשר ההגנה: 'ארה"ב לא צריכה להכתיב לעולם'".
הידיעה המרכזית בעמוד, מאת שלמה צזנה ויוני הרש, מצטטת את ההתייחסות האחרונה של נתניהו לאיראן: "רה"מ: 'סנקציות צבאיות לבלימת תוכנית הגרעין'". הכותרת בראש שער העיתון קוראת: "טהרן מחייכת: המערב מתרכך". הניגוד ברור. נתניהו דורש פעולה, הייגל דוחף לפסיביות. (העיתון של) נתניהו אולי התפשר והכיר במציאות שבה הייגל ממלא את תפקיד שר ההגנה של ארה"ב, אבל הוא לא זנח את התנגדותו העקרונית.
"המסע נגד הייגל היה כושל, לא חכם ודי מטונף", כותב אלון פנקס במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". מסע זה, מוסיף פנקס, הובל בידי מתנגדים פוליטיים לנשיא ארה"ב ברק אובמה, שלא השלימו עם נצחונו בבחירות. הייגל, לדבריו, הוא "ידיד ישראל" ועמדותיו כלפי איראן דומות לאלו של ברק אובמה, ג'ון קרי, שמעון פרס, אהוד אולמרט, אהוד ברק ומאיר דגן. "הייגל מונה למזכיר ההגנה של ארצות-הברית של אמריקה. לא לשר בטחון-על של ישראל", כותב פנקס, וממליץ לישראל "לעבוד עימו ולא לקשור את האינטרסים שלה עם מתנגדיו הפוליטיים".
"רק מי שלא מבין את וושינגטון יכול היה להיות מופתע מאישור מינויו של צ'אק הייגל לתפקיד שר ההגנה", פותח הבוקר נדב איל את טור הפרשנות שלו ב"מעריב". איל מדגיש כי אפילו הלובי היהודי הגדול איפא"ק בחר שלא לקחת חלק במסע נגד המינוי, משום שהבין מבעוד מועד כי הוא נידון לכישלון. "הבעיה היא שמה שהבינו באיפא"ק, חברינו הטובים ביותר בוושינגטון, לא הבינו בירושלים. דיבורים על 'דאגה בירושלים' ממינוי הייגל תידלקו את השיח הפוליטי האמריקאי [...] יצירת ההקשר בין ישראל ובין ההתנגדות להייגל היתה האינטרס של הרפובליקאים, לא של ירושלים.
"[...] בכלל, מה שעצוב בהתרחשויות האחרונות הן שוב החבירה בין גורמים בממשלת ישראל ובין המפלגה הרפובליקאית. יצירת הזהות בין האינטרסים הישראליים ומפלגה אחת בפוליטיקה האמריקאית היא לא פחות מכישלון אסטרטגי ואיוולת מפחידה. במיוחד כאשר מדובר במפלגה המפסידה".
הכותרות הראשיות
הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר, למעט "ישראל היום", מלמדות על נכונותו של ראש ממשלת ישראל להתפשר. "בכירים בליכוד: הסכם קואליציוני עם לפיד ובנט – במהלך השבוע הבא", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "אלקין, ארדן וכץ המליצו לראש הממשלה לחתור לסיכום מהיר עם הבית-היהודי ועם יש-עתיד ולוותר בשלב הראשון על צירוף המפלגות החרדיות", נכתב בכותרת המשנה.
"נתניהו ייאלץ לוותר על החרדים בממשלה הבאה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", בין מרכאות. "ש"ס: נתניהו ויתר עלינו", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". בכותרת המשנה נכתב: "מסתמן: נתניהו השלים עם ברית לפיד-בנט ובשלב ראשון יקים ממשלה איתן. דרעי בשיחות סגורות: אנחנו מתכוננים לישיבה באופוזיציה, נילחם עם מפלגת העבודה בגזירות הכלכליות". לצד הכותרת הראשית מתפרסם קטע מטורה של סימה קדמון, החוגגת את ההישג המסתמן תחת הכותרת "נצחון הברית".
הכותרת הראשית של "ישראל היום" חסרה את המידע על התוצאה המסתמנת של המשא-ומתן הקואליציוני. "הולכים להארכה", נכתב בה. בכותרת המשנה נכלל רמז עקיף: "גורמים בסיעות החרדיות מאיימים: אם לא ניכנס לממשלה בשלב הראשון – לא ניכנס בכלל". מדוע שגורמים בסיעות החרדיות יאיימו כך? מי שידפדף ויקרא את הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת [מתי טוכפלד, גדעון אלון ויהודה שלזינגר] יוכל למצוא רמז נוסף, הפעם על דרך השלילה. בכותרת המשנה לידיעה המרכזית נכתב: "לשכת נתניהו מכחישה דיווח ולפיו החרדים יצטרפו לממשלה רק 'בשלב שני', אחרי כניסתם של בנט ולפיד".
עמוק בגוף הידיעה מדווח כי לפי "גורמים במערכת הפוליטית", "ייתכן מצב שבו הסיעות החרדיות לא יהיו חלק מהממשלה לתקופה קצרה של חודשים ספורים, ובזמן הזה איש לא יאייש את תפקידי השרים שיובטחו להם, שאותם הם יאיישו עם הצטרפותם, אחרי העברת התקציב וחוק הגיוס". מותר להניח כי קוראים רבים של "ישראל היום" לא יקראו את הידיעה המלאה ולא ייחשפו למידע זה, אלא רק להכחשה שלו מפי לשכת נתניהו ולאיומים בתגובה עליו מצד המפלגות החרדיות. הנה לכם עיתון שמכבד את קוראיו ואינו מאכיל אותם במידע עם כפית.
בשולי החדשות
א. "התעשיינים רוצים לייבא בעלי מקצוע יהודים מהעולם", בישרה אתמול כותרת ב"גלובס". יובל אזולאי דיווח כי "עשרות תעשיינים בוחנים תוכנית חדשה שבמסגרתה ימלאו את המפעלים שלהם בעובדים יהודים מרוסיה ומדרום אמריקה". לפי דיווחו, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, אמיר חייק, נלהב מהתוכנית ויחשוף היום את פרטיה.
מאחורי היוזמה עומדת חברה בראשות איציק ודניאלה רייטמן בשם "הקרן לעידוד עבודה ישראלית", שלרשותה מאגר של מאות עובדים ממולדובה, בלרוס ואוקראינה וממדינות בדרום אמריקה. "הם כבר הוכיחו את יהדותם", מבהיר אזולאי, "נמצאו מתאימים לשורה ארוכה של תפקידים שנדרשים בתעשייה ואף הביעו נכונות לבוא לישראל". בעל החברה רייטמן מגדיר זאת "מעשה ציוני לכל דבר". לפי הידיעה, כל תעשיין שירצה לייבא יהודים לעבודת כפיים יצטרך לשלם על תיווך של כל אחד מהם כ-12 אלף שקל.
ב. בכל העיתונים, למעט "הארץ", מדווח על נאום הבכורה שנשא אתמול ח"כ איציק שמולי ממפלגת העבודה. גדעון אלון מדווח בקצרה בכפולה הפותחת של "ישראל היום" כי שמולי "הזיל דמעה כשסיפר כי אביו פוטר מעבודתו לפני שבועיים, אחרי שסירב להפוך לעובד קבלן". ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה גדולה יותר, מאת אריק בנדר, בראש עמ' 8. "שמולי לח"כים: 'אבי פוטר רק כי סירב להיות עובד קבלן'". לפי דיווחו של בנדר, שמולי הוסיף: "כשהייתי יו"ר אגודת הסטודנטים נלחמתי למען עובדי קבלן. אני מחויב לזה גם בכנסת כי אני תמיד זוכר מאין באתי ולאן אני הולך". הסיקור האמוציונלי ביותר מתפרסם ב"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "נלחם בשביל אבא". צביקה ברוט מדווח כי בעקבות דברי שמולי, "הדמעות חנקו גם את גרונו של האב הנרגש, חיים שמולי".
רק ב"הארץ" וב"דה-מרקר" היחס לשמולי שונה. בעבר פורסמו בעיתון ובמוספו הכלכלי ידיעות על קשריו של שמולי לטייקונים. עורך "דה-מרקר" אף קרא לו להחזיר לאי.די.בי את התרומה שהעניקה למיזם שהוא מוביל בלוד. הבוקר, יום לאחר נאום הבכורה של חבר-הכנסת הטרי, ב"הארץ" ו"דה-מרקר" לא שוכחים.
"הארץ" מתעלם מהנאום של שמולי (ידיעה על נאום הבכורה של חברתו לסיעה ח"כ מרב מיכאלי מתפרסמת). ב"דה-מרקר" הולכים צעד אחד קדימה ומקלקלים את החגיגה. "ח"כ שמולי טען בכנסת: 'אבי פוטר כי סירב להיות עובד קבלן' – אך לא דייק". בדיווחה של הילה ויסברג, המתפרסם בעמ' 8 של העיתון, נכתב כך: "משיחה שקיימנו עם שמולי ואביו בעקבות הנאום, התברר כי האב פוטר מעבודתו לאחר שלא הסכים לספוג הרעה בתנאיו, ולא מכיוון שנדרש לעבור להעסקה עקיפה כעובד קבלן".
ענייני תקשורת
גדעון אלון מדווח ב"ישראל היום" כי כמה מדיוני ועדת החוץ והביטחון עתידים להיפתח לתקשורת. "ההחלטה לפתוח את ישיבות ועדת החוץ והביטחון", מדווח אלון, "התקבלה לאחר שבבדיקות שנעשו הוברר כי בחלק ניכר מהדיונים שבהם הופיעו רה"מ, שר הביטחון ושר החוץ לא נמסר מידע חסוי שמצדיק את סגירת הדלתות".
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי אמנון רבי יתמנה לעורך התוכנית "פנים אמיתיות", של אמנון לוי.
סיון פינגולד מפרסמת ב"דה-מרקר" את סיפורו של הבמאי השבדי פרדריק גרטן, שצילם סרט על קוטפי בננות בניקרגואה שסבלו מעקרות בגלל חשיפה לחומר הדברה בשדרות של תאגיד המזון האמריקאי דול-פודס. בעקבות הסרט הגיש התאגיד תביעת ענק נגד יוצרו, שהשיב בעשיית סרט נוסף – על התביעה נגדו.
נירית אנדרמן מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" כי הארגון עיתונאים ללא גבולות מחה על מעצרו של הקריקטוריסט הפלסטיני מוחמד סבעאנה. סבעאנה, שמפרסם את יצירותיו בעיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה", נעצר לפני כשבועיים על-ידי כוחות הביטחון ועד היום לא פורסמו האישומים נגדו. כמו כן, משפחתו טוענת כי ישראל אינה מאפשרת לו להיפגש עם עורך-דין. "תגובת גורמי הביטחון הישראליים למעצרו של סבעאנה לא הגיעה עד שעת סגירת הגיליון", נמסר בידיעה.