מגן ברושי היה החוקר המדעי הראשון של המגילות הגנוזות, האוצר הראשי של היכל הספר והארכיאולוג הראשי של מוזיאון ישראל. "נושאי המחקר של ההיסטוריון והארכיאולוג מגן ברושי לא נותרו בתוך מגדל השן האקדמי. הוא השכיל להפוך גם את ההיסטוריה הרחוקה ביותר למעניינת, אלפי שנים לאחר התרחשותה", כתב עליו עופר אדרת ב"הארץ", עם מותו של ברושי ב-2020.
ברושי לא התייחס למושאי מחקרו באופן קריר ומרוחק. לפי אדרת, הוא הגן בלהט על התיאוריה הרווחת לפיה את המגילות כתבו אנשי כת האיסיים. "'הבל ורעות רוח', אמר פעם ל'הארץ' בתגובה לניסיון להציג רקע אחר למגילות, שלא בהכרח מקבע אותן כחלק מההיסטוריה היהודית וכבסיס לציונות. 'מחקר המגילות התנהל כמשחק חסר חוקים ברורים, ולכן נמשכו אליו שחקנים נעדרי כישורים בסיסיים. לו עסקו ברפואה, היו מזמן נידונים למאסר'".
באותה שנה בה נפטר ברושי, 2020, יצא לאור ספר הקומיקס "מנהרות" של המאיירת והסופרת המוערכת רותו מודן. "רומן גרפי סוחף ומקורי, נוקב ומצחיק, שמצויר ביד אמן ומסופר בשפה משוכללת ומדויקת", תיארו אותו בהוצאת הספרים כתר. גם המבקרים התפעלו: "לא רק משל פוליטי על יחסי יהודים-ערבים אלא גם סיפור הרפתקאות מרגש ומצחיק", כתבה עליו זהרה רון ב"גלובס". ב-mako כתב עדן יואל: "בואו בשביל האיורים היפהפיים אבל הישארו בזכות הדמויות העגולות וקצב הקריאה המרענן". תום שפירא כתב ב"הארץ" כי "מנהרות" הוא "מועמד רציני לתואר הרומן הגרפי של השנה".
מתוך הספר "מנהרות" של רותו מודן
על גב הספר, מתוארת עלילתו כך: "נילי ברושי, בִּתו של ארכיאולוג מהולל ששקע בדמנציה, חוזרת בסתר לאתר החפירות הנטוש של אביה כדי להשלים את מלאכתו ולהשיב את כבודו שנגזל במרמה לפני שלושים וחמש שנה על ידי שותפו הוותיק והתככן פרופסור מוטקה שריד. נילי משוכנעת שאביה עמד לחשוף את הממצא הארכיאולוגי החשוב מכולם, זה שבכוחו לזעזע את המזרח התיכון כולו. כדי להגיע אליו היא מארגנת צוות בלתי אפשרי שכולל אספן עתיקות חמדן ,מבריחים פלסטינים ,עסקן דתי–לאומי שמנהיג חבורת נערי גבעות, ואפילו את בנה היחיד, ילד בן שבע שמכור למשחקי מחשב".
אלא שאז, מסתיים התיאור שעל גב הכריכה, "העניינים מסתבכים". והעניינים אכן מסתבכים, גם מחוץ לכריכה. השם שבחרה מודן לאביה של גיבורת הספר, הארכיאולוג הדמנטי, הוא ישראל. ישראל הוא גם שמו השני של מגן ברושי, הארכיאולוג המנוח. השם הזהה של שני הארכיאולוגים, האמיתי והבדיוני, עומד במרכז תביעת עתק שהוגשה השנה על-ידי יואב ומיכל ברושי, ילדיו של מגן ישראל ברושי. השניים דורשים ממודן ומהוצאת הספרים כתר, סכום של 750 אלף שקל.
מגן ישראל ברושי (צילום: מוזיאון ישראל, רשיון CC BY-SA 4.0)
לטענת ילדיו של ברושי, הספר "מנהרות" "מכפיש ומבזה" אותם ואת זכר אביהם, "פוגע בפרטיותם ורומס את נפשם". לטענתם, למודן היו אספירציות רומנטיות בקשר לתובע, והספר הוא ניסיון לנקום בו על שאיכזב אותה. מלבד הפיצוי הכספי דורשים השניים מבית-המשפט להוציא צווים שיורו על השמדת כל עותקי הספר שטרם נמכרו וימנעו פרסום עתידי של הספר. הם דורשים גם שהצווים יהיו תקפים גם מחוץ לגבולות ישראל.
מודן טוענת מנגד, כי לא זכרה כלל את האחים יואב ומיכל ברושי, פגשה כל אחד מהם פעם בודדת לפני שנים רבות, לא ידעה כלל מי הוא אביהם, ובכלל ביססה את ספרה על משפחה אחרת, שנתנה את ברכתה לספר. את הטענה לנקמה על רקע רומנטי היא פוטרת כ"פנטזיה קונספירטיבית" שאין לה שום בסיס במציאות. מודן והוצאת כתר מבקשות לדחות את התביעה שתפגע, לדבריהם, בחופש היצירה של מודן.
סלידה ואובססיה
לפי תביעת מיכל ויואב ברושי, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין ד"ר גאי כרמי, נופר טפליץ וישעיהו כהן, העלילה עוקבת אחר דמויות שנוצרו בהשראתם ובהשראת אביהם. "לא צריך להיות 'גשש בלש' כדי להסיק שדמויות גיבוריו מבוססות באופן ישיר על התובעים", נכתב בתביעה.
"הנתבעת מעולם לא ביקשה, במישרין או בעקיפין, רשות להשתמש בדמויותיהם או בשמותיהם של בני משפחת ברושי", נטען בתביעה, "הספר מציג את התובעים ואת אביהם המנוח (שהנתבעת עושה בספר שימוש בשמו המפורש) באור נקלה, מבזה ונלעג. כל זאת באצטלה של רומן בדיוני, כאשר הנתבעת 'משחקת באש' ונאחזת בתפר הדק שבין מציאות לבדיה".
"מסיבות שאינן נהירות דיין לתובעים, פיתחה הנתבעת סלידה ואובססיה כלפי משפחתם"
לפי התביעה, בספר עצמו מוגדרת משפחת ברושי "משפחה של גנבים", יואב ברושי מכונה "בוגדני" ו"מרגל" ומתואר כהומו ששוכב עם ערבים ("בעוד שבמציאות התובע הוא הטרוסקסואל", מצוין בתביעה). מיכל ברושי מתוארת בספר כ"מוזנחת" ו"שודדת עתיקות". ברושי האב מתואר כ"דמנטי", "עלוב", "צמח" ו"סמרטוט", שעושה את צרכיו במכנסיים. ברושי האב אכן לקה בדמנציה לקראת סוף ימיו, נכתב בתביעה, אך בניגוד לספר שבו מתואר כיצד ילדיו הזניחו אותו, לפי התביעה הם טיפלו בו במסירות.
מודן הכירה את משפחת ברושי, כך נטען בתביעה, בהקשרים שונים ולפני שנים רבות. "מסיבות שאינן נהירות דיין לתובעים, פיתחה הנתבעת סלידה ואובססיה כלפי משפחתם. יתכן שהדבר נבע מדחייה רומנטית של התובע את הנתבעת לפני שנים רבות בעודם רווקים", נכתב בכתב התביעה. "כך או כך, ניכר כי 'נקמה היא מעדן שמגישים קר', וכי הספר נועד לפגוע בתובעים".
מופרכות ופרנויה
במענה לתביעה טוענות מודן והוצאת הספרים כתר, באמצעות עורכי-הדין אורי שנהר ורינת מודיאנו, כי הטענות של התובעים "מופרכות, שלא לומר פרנואידיות". מודן טוענת כי לא זכרה כלל את דבר קיומו של יואב ברושי כשכתבה את הספר ורק לאחר הגשת התביעה נזכרה במפגש בודד, אקראי, שאירע ביניהם לפני כשלושים שנה בבית קפה ביחד עם אנשים נוספים ובהם בן זוגה אז וכיום.
"מדובר בהזיה מוחלטת, מראשיתה ועד סופה, והיא מעידה על חשיבה מעוותת אם לא גרוע מכך"
"בכתב התביעה מעלה התובע 1 פנטזיה קונספירטיבית לפיה הנתבעת ניסתה לקדם קשר רומנטי איתו (בפגישה הבודדת, שבה בן זוגה יושב לצידה) ומשנדחתה המתינה שלושים שנה כדי להתנקם בו. מדובר בהזיה מוחלטת, מראשיתה ועד סופה, והיא מעידה על חשיבה מעוותת אם לא גרוע מכך", נכתב בכתב ההגנה.
מודן טוענת כי היא זוכרת רק מפגש אחד מלפני שנים רבות בינה לבין מיכל ברושי, כשזו היתה חברה בחבר שופטים שהעניק למודן פרס מקצועי על עבודתה. למודן, כך מובהר, "לא היה כל סיבה לרצות לפגוע בתובעים". מודן טוענת כי לא ידעה שהתובעים הם אח ואחות, לא ידעה מיהו אביהם, לא ידעה שהיה ארכיאולוג ולמעשה "לא ידעה שהוא קיים".
לפי מודן והוצאת כתר, הדמויות בספר הבדיוני שיצרה מודן "שונות לחלוטין במאפייניהן מהתובעים". כתב ההגנה מפרט הבדלים רבים בין דמויותיהם של גיבורי הספר לבין התובעים. המשפחה בספר, כך נטען, מתבססת על משפחה אמיתית שאינה משפחת התובעים, אשר מודן שמעה על אודותיהם וקיבלה מהם את ברכתם לפרסום הספר.
"התובעים נאחזים בכך ששם משפחתם הוא 'ברושי' כשם משפחת גיבורי הספר", נכתב בכתב ההגנה. "מדובר בשם משפחה נפוץ ולא ייחודי שלאור מכלול הנתונים בספר ובחיי התובעים לא יוצר זיהוי בין התובעים לבין הדמויות בספר". לפי מודן, שם משפחתם של גיבורי הספר השתנה במהלך השנים שבהן עמלה על יצירתו. בסופו של דבר נבחר השם "ברושי" בשל היותו של העץ "מקושר לנוף הישראלי", וכן בשל התאמתו לדמויות וגם לתרגום לשפה האנגלית.
עטיפת הספר "מנהרות" מאת רותו מודן, הוצאת כתר, 2020
דמותו של האב בספר, נכתב בכתב ההגנה, עוצבה בכלל בהשראת אביה של מודן עצמה, שהיה חולה בסוף חייו, ובהשראת קרובים ומכרים אחרים. הדמויות בספר בדיוניות, נטען, אם כי מושפעות מחייה של היוצרת.
ממילא, מוסיף כתב ההגנה, גם אם ניתן היה לקשר בין הדמויות לתובעים אין בפרסום כל לשון הרע כיוון שהדמויות מוצגות באופן חיובי ובשונה מהאופן ה"מסולף" שבו התובעים עצמם מציגים את הדמויות בתביעתם. המשפטים המצוטטים בכתב התביעה, שכביכול מציגים את גיבורי הספר באור שלילי, הוצאו מהקשרם, טוענות מודן ו"כתר". ואילו הטענה כי בספר נרמז שבנו של הארכיאולוג ברושי הדמיוני הוא הומוסקסואל, אינה יכולה להיחשב ללשון הרע גם גם אם יש מי שזיהה את הדמות הבדיונית כבנו של הארכיאולוג ברושי המציאותי.
טענות נוספות בכתב ההגנה נוגעות לשיעור הפיצוי הגבוה שדורשים התובעים ולדרישה להוציא צו שימנע את הפצת הספר. לפי מודן והוצאת כתר, התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו, בין היתר משום שלא הצביעו על נזק שנגרם להם. גם אם היתה עומדת להם עילה לתביעה, נטען בכתב ההגנה, אין להם זכות לפגוע בחופש היצירה של מודן באמצעות צו שימנע ממנה להפיץ את ספרה.
פעם אחר פעם בכתב ההגנה מתעכבים באי-כוחם של מודן וההוצאה על טענת התובעים כי עוד לפני פרסום הספר קיבלו פניות ממכרים בדבר "הפרסומים המשפילים והמבזים" כלפיהם, שעומדים לראות אור. הנתבעות מדגישות כי למרות שהתובעים ידעו לדבריהם על הפרסום המתוכנן, לא פנו למודן או להוצאה. לפי מודן, לו היו פונים אליה טרם הפרסום היתה מבצעת שינויים בספר. כיוון שלא פנו, למרות שידעו על תוכן הספר, אינם יכולים כעת לבוא בטענות ליוצרת ולהוצאה.
8052-04-23