אין כל בסיס לטענות ראש הממשלה בנימין נתניהו בדבר תפירת תיקים נגדו כחלק מהפיכה שלטונית, זו המסקנה של דו"ח שחיברו ד"ר דורון נבות, פרופ' מרדכי קרמניצר והעיתונאית רויטל חובל.
הדו"ח תחת הכותרת "האמנם הפיכה שלטונית?", שנוסחו המלא מופיע בתחתית הרשימה הזו, הוא ניסיון ראשון מסוגו לבחון אחת לאחת את הטענות המרכזיות של ראש הממשלה נתניהו ותומכיו כדי לקבוע האם אכן נעשה ניסיון לעשות הפיכה שלטונית באמצעות מערכת אכיפת החוק והאם מערכת האכיפה טפלה עלילה על נתניהו מתוך מניעים פוליטיים. המסקנה, כאמור, שלילית.
כותבי הדו"ח מדגישים כי אין בכוונתם לקבוע עמדה בנוגע לחפותו או לאשמתו של נתניהו בהליך הפלילי המתנהל נגדו, ואף לא לקבוע עמדה לגבי זכותו להגנה מן הצדק. עם זאת, בחינתם ומסקנותיהם נוגעות גם לסוגיות שעלו במשפט, בין אם באופן ישיר על ידי צוות ההגנה של נתניהו ובין אם באופן עקיף בידי מכונת התעמולה שמהדהדת את המסרים מטעמו של הנאשם.
"המסקנה שעולה מהחיבור הינה שלהאשמות של נתניהו אין בסיס של ממש", הם כותבים בסיומו של הדו"ח. "יש בפיו של נתניהו טענות שונות כלפי האישומים נגדו: חלקן מבוססות על תשתית משפטית שגויה, חלקן אינן מתיישבות עם העובדות שהוא מודה בהן או שהן שנויות במחלוקת, חלקן ראויות להישמע ולהידון בבית המשפט. אין קשר ממשי בין הטענות הללו לבין העלילה שהעליל על מערכות אכיפת החוק בישראל.
"מסקנות אלה עשויות להסביר מדוע עד כה בהליך המשפטי סנגוריו נמנעו מלהזכיר טענה לעלילת שווא ומניעים פוליטיים. כלומר, מבחינת נתניהו עצמו אלה טענות שאין להן בסיס עובדתי וניתן להשתמש בהן רק בזירה הציבורית, שבה ניתן להעלות כל טענה; ואם מי שמעלה אותה הוא מנהיג נערץ על ידי חלק מהציבור, היא תזכה לאמון על ידי החלק הזה. זאת, נדגיש, בלי שאנו נוקטים עמדה בשאלת חפותו או אשמתו, שמונחת לשם הכרעה בפני בית המשפט".
בפתח הדו"ח מתארים הכותבים בפירוט את העבירות שבהן נאשם נתניהו – שוחד ומרמה והפרת אמונים – וזאת כדי להסביר מדוע הטענה שלו ל"תפירת תיקים" מתבססת על הצגה מגמתית של העובדות. עבירות של שחיתות שלטונית, מסבירים המחברים, הן עבירות "מיוחדות". "אלה עבירות שעניינן הפרת חובת הנאמנות לציבור, חובה המוטלת על עובד הציבור בתור שכזה. ולכן, חייבים להתמקד בו", נכתב בדו"ח, "אין מנוס, לכן, מלהתמקד בעושה העבירה, ואין מקום לבוא בטרוניה כלפי מערכת האכיפה על שהיא עושה כן".
על רקע זה, כך נטען, אפשר להבין מדוע קורה לא אחת שחקירה בחשד לעבירה ספציפית של שחיתות שלטונית מתפתחת לחקירה רחבה ומקיפה על סדרה של חשדות נוספים, שחלקם מתגלים רק לאחר פתיחת החקירה. לפי המחברים, במקרים כאלה קורה לעתים ש"דבר היוודע קיומה של חקירה מוביל עדים בכוח למסור עדות ומידע לגורמי החקירה". לפיכך, "יש הצדקה מלאה למאמץ חקירתי גדול במקרים האלה, וככל שמדובר באישיות בכירה יותר שהיכולת שלה לפעול באופן מושחת הינה רחבה יותר והשלכות התנהגותה הינן רחבות ומפושטות יותר- הצדקה זו מתגברת".
המקרה של נתניהו, טוענים המחברים, "הוא מקרה קיצון שבו פוליטיקאי (ראש ממשלה) הנחשד ונאשם בפלילים מגייס את כל כוחו הפוליטי, הציבורי והתקשורתי כדי להכשיר את הלבבות לתפיסה, לפיה הוא קרבן חף לעלילה פוליטית".
את טענת הרדיפה של נתניהו, שחוזרת מצדו מאז החלה החקירה הפלילית נגדו, פירקו המחברים לארבע טענות נפרדות המשולבות זו בזו: תפירת תיקים, הפיכה שלטונית, גירוד האשמות ואכיפה בררנית.
"תפירת תיקים"
באופן עקרוני, מזכירים המחברים, כשמדברים על "תפירת תיקים" הכוונה היא לשתילת ראיות, פברוק הקלטות או מתן עדויות שקריות מתואמות, על-ידי מערכת אכיפת החוק, במטרה להפליל אדם חף מפשע. במקרה של נתניהו, יש ראיות ברורות מחד והודאה של נתניהו בעובדות מאידך, ששומטות את הקרקע תחת הטענה ל"תפירת תיקים".
בנוגע לאישומי "תיק 1000": נתניהו אינו חולק על כך שקיבל סיגרים ובקבוקי שמפניה מהמולטי-מיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. הוא אינו טוען, למשל, שהקבלות על הרכישות זויפו, אלא רק כי הכמות שהגיעה לנתניהו היתה קטנה מהנטען וכי המוצרים, שבכל מקרה שוויים עולה לסכום ניכר, ניתנו לו כמתנה בין חברים.
בנוגע לאישומי "תיק 2000": נתניהו לא מכחיש ואינו יכול להכחיש שדיבר עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, נאשם מס' 4, כפי שאפשר לשמוע משתי השיחות שהוקלטו במכשיר הטלפון של ראש הסגל של נתניהו, ארי הרו. נתניהו אינו טוען כי הקלטות פוברקו, גרסת ההגנה שלו היא כי לא התכוון לממש את הבטחותיו למוזס.
בנוגע לאישומי "תיק 4000": נתניהו לא מכחיש כי העניק הטבות רגולטוריות לבני הזוג אלוביץ', נאשמים 2 ו-3. הוא אכן חתם על אישור עסקת בזק-yes, שהזרימה לכיסיהם מאות מיליוני שקלים. באותו הזמן בני הזוג ששלטו באתר "וואלה" הדריכו את המערכת לסקר את נתניהו בהתאם לצרכיו, כפי שמתועד במסרונים ושיחות. נתניהו אינו טוען כי המסרונים ששיגרו בני-הזוג אלוביץ' למנכ"ל האתר ישועה זויפו, אלא רק כי לא היה מודע לקשר שיצרו בעלי השליטה באתר בין הסיקור לבין הטבות הרגולטוריות להן ציפו.
נתניהו הצהיר לא אחת כי "תפירת התיקים" נגדו היתה חלק ממזימה "להפיל ראש ממשלה מכהן". "הטענה בדבר מסע ציד נגדו במסגרת מזימה פוליטית להוריד אותו מהשלטון (שנמצא ביסוד האישומים נגדו) מבוססת על חוליות אחדות, שהן חלשות כשלעצמן וחלשות יותר במעבר מחוליה לחוליה", כותבים המחברים.
לפי נתניהו, התקשורת השמאלנית לחצה לחקירתו. לפי המחברים, התקשורת בישראל היא לאו דווקא שמאלנית וממילא לא לחצה לחקור את נתניהו יותר משלחצה לחקירת ראשי ממשלה אחרים. "בחינה של ההתנהלות בפועל של העיתונים שוללת את האפשרות שהעיתונות הממוסדת סימנה אותו כמטרה ומנהלת מסע ציד נגדו, נגדו דווקא ולא נגד פוליטיקאים, ובמיוחד ראשי ממשלה, אחרים", הם כותבים.
החוליה הבאה במסע הציד נוגעת לראשי מערכת אכיפת החוק. לפי המחברים, "במיוחד מטעה הטענה לפיה מערכת אכיפת החוק היא 'שמאלנית' ורודפת את מחנה הימין. אין ביסוס לטענה שהמשרתים במערכת אכיפת החוק הם שמאלנים". עוד מציינים המחברים כי "ב-12 השנים האחרונות שבהן כיהן נתניהו כראש ממשלה הוא זה שמינה את ראשי מערכת אכיפת החוק או אישר את מינויים".
הטענה המקשרת בין שתי החוליות הללו היא שמערכת אכיפת החוק נכנעה ללחצי התקשורת והמפגינים נגד נתניהו. גם טענה זו נדחית על ידי המחברים. "ראש לכל, החקירות נגד נתניהו לא החלו כתוצאה מלחץ ציבורי או תקשורתי אלא כתוצאה של עדויות יזומות של אנשים כמו מני נפתלי, שסבלו מעבודתם במשרד ראש-הממשלה, והתלוננו אצל הגורמים השלטוניים כדי להשיג סעד או נקם על הפגיעה שפגעה בהם, ולו לכאורה ולהבנתם, שרה נתניהו", הם כותבים. "שנית, האדם החשוב ביותר בהעמדתו של נתניהו לדין, מנדלבליט, גילה איפוק מופלג, שלא לומר הססנות, עד יומו האחרון בתפקיד".
אם בוחנים את התנהלות מערכת אכיפת החוק כלפי נתניהו מאז הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה בשנות התשעים, נטען בדו"ח, עולה דווקא רושם של מערכת ש"מקלה עם נתניהו", לא רודפת אותו.
"הפיכה שלטונית"
כדי להשיב לטענה בדבר "הפיכה שלטונית" חוזרים המחברים כמה שנים לאחור לימים שבהם נולדו שלוש הפרשות שהפכו לכתב אישום נגד נתניהו.
"מערכת אכיפת החוק לא חקרה מיוזמתה את מקורבי נתניהו", מדגישים המחברים, "החקירות נגדם החלו בגלל שהם היו מעורבים לכאורה בשחיתות – והם הגיעו לידיעת מערכת אכיפת החוק במקרה לחלוטין, או בגלל התנהלות פסולה של מקורביו".
הפרשה הראשונה, שמכונה "תיק 1000", נולדה מתוך פרשה אחרת, מוקדמת יותר, שעסקה בחשדות לפלילים בניהול מעונות ראש הממשלה. פרשת המעונות נולדה מכך שהיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית פרגו-ברנע, שמה לב כי משפחת נתניהו "מעבירה לעתים תכופות מאוד בקשות בסכומים משמעותיים" לתיקונים לא הכרחיים במעון הפרטי ולהזמנות של מכשירי חשמל וריהוט, שלא ברור מה הצורך בהם.
לפי פרגו-ברנע, כשדחתה את הבקשות נתקלה ביחס עוין. במקביל התפרסמו דיווחים על התנהלות פזרנית במעון ראש הממשלה ועל התעמרות של שרה נתניהו בעובדים (טענות ההתעמרות, מצוין בדו"ח, קיבלו תוקף של פסק-דין בשני הליכים נפרדים של בית-הדין לעבודה).
כשהבקשות לתשלומים עבור המעונות לא נפסקו, העבירה פרגו-ברנע את המידע למשרד המשפטים, מה שהוביל ברבות הימים לפתיחת חקירה פלילית. בהמשך סיפק העיתונאי בן כספית מידע על כך שנתניהו מקבל טובות הנאה מהמולטי-מיליארדר ארנון מילצ'ן. לפי העדויות במשפט המו"לים, כספית שמע על כך ממילצ'ן עצמו ומהעוזרת שלו הדס קליין. המידע הזה השתלב במידע שכבר נאסף בחקירת המעונות, והוביל לחקירת הפרשה המכונה "תיק 1000", תיק טובות ההנאה לנתניהו מהמולטי-מיליארדרים מילצ'ן ופאקר.
הפרשה השנייה, המכונה "תיק 2000", נולדה גם היא מתוך פרשה אחרת. בשנת 2015 נעצר ונחקר ראש הסגל של נתניהו, ארי הרו. לפי החשד נגדו, הרו החזיק בחברת ייעוץ בבעלותו וניצל את מעמדו הבכיר כראש סגל להתקשרויות שונות של החברה, זאת למרות שהצהיר כי מכר אותה. היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה ברנע-פרגו גילתה חוסר התאמה בין התשלומים שהועברו להרו לבין חוזה המכירה, מה שהוביל לחשד כי מדובר בעסקה פיקטיבית.
שנה קודם לכן, בדצמבר 2014, היה זה הרו שהקליט שיחות חשאיות שהתקיימו בין נתניהו למוזס, לבקשת נתניהו עצמו. השיחות הללו אותרו במכשיר הטלפון של הרו, שהועתק למחשבי היחידה החוקרת במסגרת הפרשה הנפרדת שבה נחשד, ומרגע שהחוקרים שמעו את נתניהו ומוזס מתאמים מה שנחזה לעסקת שוחד, הדרך לחקירה פלילית היתה קצרה.
"העובדה שהרו לא פעל כמתחייב מהחוק התגלתה בתהליך בדיקה שגרתי במשרד ראש הממשלה, ולא כצעד יזום או חקירה אקטיבית ש'מחפשת' את הרו כדי 'להפיל את ביבי'", מדגישים המחברים. "החקירה נגד הרו לא הייתה יזומה ולא הייתה קשורה לנתניהו, אלא קשורה בהתנהלות פסולה שלו בקשר לעסקיו הפרטיים בעקבות מידע שהעבירה היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. החקירה נגד הרו לא נולדה משום שחקרו את סביבת נתניהו ודגו שם עם חכה כדי לתפוס את 'הדג השמן' נתניהו. הרו נחקר כי הסתבך בפלילים בענייניו האישיים. למעשה, נתניהו הסתבך בגלל שהוא לא גילה עניין בנורמות של האנשים שבהם הוא הקיף את עצמו".
הפרשה השלישית, המכונה "תיק 4000", החלה בכלל כחקירה של פרשה אחרת בעניינה של בזק. על אף שגידי וייץ פרסם כבר באוקטובר 2015 תחקיר על יחסי תן-קח בין נתניהו לשאול אלוביץ' על רקע השליטה באתר "וואלה" מחד והדרישה להטבות רגולטוריות מאידך, המשטרה לא פתחה בחקירה בדבר החשדות. במסגרת חקירת פרשת בזק, עלה חשד לקיומו של קשר פסול בין מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר לצמרת חברת בזק. ובכל זאת, גם בשלב זה היועמ"ש אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן לא הורו להרחיב את החקירה כל שתכלול את נתניהו.
רק אחרי שמנכ"ל "וואלה" אילן ישועה זומן למסור עדות, והציג הררי ראיות למעורבות של בני-הזוג אלוביץ' באתר תוך אזכור ההטבות הרגולטוריות שהם דורשים מראש הממשלה ושר התקשורת נתניהו, השתנתה המגמה. הוחלט על חקירה רחבה ונעצרו שניים ממקורבי נתניהו (פילבר וניר חפץ), שחתמו על הסכמי עד מדינה והפלילו את ראש הממשלה.
המחברים מציינים כי שני מקבלי ההחלטות המרכזיים בכל הקשור להסתבכויות הפליליות של נתניהו היו גורמים שהוא עצמו מינה: מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
אלשיך, שקיבל עם מינויו לתפקיד "הבטחה מפוקפקת ומחשידה" מנתניהו "בדבר מינויו לראש שב"כ לאחר סיום תפקידו כמפכ"ל", הוא דתי חובש כיפה שגר בגבעת שמואל. לפיכך, "קשה להגדיר אותו באיזשהו צורה או אופן כמשתייך למחנה השמאל". לגבי מנדלבליט, נתניהו לא טען כי הוא שמאלן אלא כי נכנע ללחץ השמאל בניסיון להפיל את נתניהו. לטענת המחברים, מנדלבליט דווקא נהג באיפוק חריג לטובת נתניהו לפני שבסופו של דבר הגיש את כתב האישום.
"מנדלבליט הקל עם נתניהו במספר לא מבוטל של מקרים", מוזכר בדו"ח, "הוא התעכב חודשים ארוכים בטרם החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו. כך למשל, המידע על תיק 2000 והקלטות נתניהו מוזס הגיע אליו כבר באביב 2016 אך רק בינואר 2017 נפתחה החקירה הפלילית. חשדות אחרים נגד נתניהו כמו פרשת אודליה כרמון הוא סגר. בפרשת הצוללות הוא הכריז מראש באופן חריג כי נתניהו לא חשוד בה. בסופו של דבר, אחרי הליך שימוע שהתקיים בפניו, החליט מנדלבליט לרכך את האישומים בתיקי 1000 ו-2000 משוחד להפרת אמונים, בניגוד להמלצת פרקליטת המחוז, הפרקליטות המלווה ופרקליט המדינה. גם את פרשת המניות הוא סגר ללא בדיקה משמעותית".
לא זו אף זו, מנדלבליט הפגין "זהירות רבה" לדעת מחברי הדו"ח גם אחרי שנחשף למכלול הראיות בפרשות נגד ראש הממשלה. ב"תיק 1000" סירב לאשר לחקור במקביל את נתניהו ורעייתו, כדי למנוע מהם לתאם גרסאות. כשהפרקליטה המלווה ליאת בן-ארי ביקשה לחקור איש ציבור מסוים בפרשת "תיק 4000", מנדלבליט הכריע בעניין רק בחלוף חודשיים.
במקרים אחרים עברו שבועות עד שבקשות של בן-ארי לקבל חוות דעת באשר לצעדים הבאים בחקירה עלו לדיון אצל מנדלבליט. בנוסף מינה היועמ"ש צוות פרקליטים אלטרנטיבי שיבחן את התיקים בעיניים חדשות. כל זאת הביא להתמשכות ההליכים עד להחלטת היועמ"ש על גורלו המשפטי של נתניהו, וזאת בניגוד לטענת ראש הממשלה על החלטה נחפזת ב"זמן שיא" להעמידו לדין.
מעבר לפירוט רב על כל הידוע לנו באשר להליך קבלת ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין פלילי, המחברים מתייחסים גם לאפשרות שמאחורי ומתחת לקלעים נרקמה מזימה נסתרת להפלת נתניהו, במגעים שטרם ראו אור.
"הדיונים בתיקי נתניהו התקיימו על ידי צוותים רחבים של הפרקליטות - פרקליטים מהמחוזות, פרקליטים בפרקליטות מדינה, אנשי פלילים מהייעוץ המשפטי לממשלה", הם כותבים בהקשר זה. "ההנחה שבהיקף כה נרחב של פרקליטים, שמן הסתם מצויים בו אנשים עם השקפות פוליטיות מגוונות, יכול היה לעבור כתב אישום משולש על בסיס של קשר פוליטי להפיל ראש ממשלה ואיש מהם לא הבחין בכך, ואיש מהם לא הרים בזמן אמת או מאוחר יותר קול זעקה, היא בלתי סבירה.
"הוא הדין בתפירת תיקים - בלתי סביר לחלוטין שאיש בקבוצה כה גדולה של פרקליטים לא הבחין בכך, וכי הצמרת של הפרקליטות הפלילית במדינת ישראל בחרה להמר על היוקרה והמוניטין המקצועיים שלה בהניחה על שולחן בית המשפט כתב אישום שאינו מחזיק אפילו מים".
"גירוד האשמות"
טענה נפרדת של נתניהו נוגעת לכך שרשויות האכיפה לקחו התנהלות פוליטית וציבורית מקובלת והפכו אותה לפלילית. לפי מחברי הדו"ח, הטענה כי התביעה והמשטרה "גירדה" אישומים נגדו אינה הולמת את העובדה שנתניהו עצמו הודה כי קיבל ממילצ'ן ופאקר אספקה שוטפת של טובות הנאה. "דווקא טענת נתניהו על יחסי החברות בינו לבין מילצ'ן היא בסיס לטענת התביעה כי פעולותיו ביחס למילצ'ן נגועות בניגוד עניינים מובהק, וכי לכן היה עליו להימנע מהן", מציינים המחברים בהקשר זה.
כך גם ביחס לפרשות האחרות. בכל הקשור לפרשת "תיק 4000" נתניהו טוען כי מדובר בתקדים בינלאומי של הפללת סיקור תקשורתי כשוחד, אולם מהעדויות שנחשפו עד כה עולה כי "מדובר בהטיית סיקור אינטנסיבית, בהתערבות מלמעלה בעבודה העיתונאית, ברמת מו"לים שהם לא עיתונאים, משיקולים זרים, תוך פגיעה חמורה בחופש העיתונות ואמינותה, ואף בעמדת השפעה כוללת על האתר או העיתון; וזאת כדי להביא להחלטות שלטוניות".
נתניהו טוען כי יחסי תן-קח בין פוליטיקאים לעיתונאים הם עניין שבשגרה, אולם בפרשות 2000 ו-4000 מדובר ביחסים שונים בתכלית. לא יחסים של פוליטיקאי ועיתונאי אלא יחסים של ראש ממשלה ושר תקשורת עם מו"לים.
"נתניהו לא פועל בשיחות הללו בחלל ריק", נכתב בדו"ח. "מדובר במו"לים שהם אנשי עסקים שמחזיקים בבעלות על כלי תקשורת - ורווחיהם מושפעים מהחלטות רגולטוריות שבסמכותו וביכולתו לקבל או שיש לו השפעה עליהם (כמו בעניין 'ישראל היום'). נתניהו מואשם בכך שביקש ודרש עמדת השפעה על התנהלות אמצעי תקשורת, תוך רמיסת חופש העיתונאים, כאשר הוא עומד בראש הרשות המבצעת ובראש מערכת שמקבלת החלטות רגולטוריות דרמטיות הנוגעות ישירות לבוסים של העיתונות. בנסיבות אלה, הטענה כי האישום מוכיח רדיפה פוליטית ותפירת תיקים היא נטולת כל משקל".
"אכיפה בררנית"
מחברי הדו"ח מציינים כי הטענה של נתניהו לאכיפה בררנית אינה מתיישבת עם טענתו הראשונית כי "לא היה כלום" וכי כל התיקים נגדו מתבססים על עלילה שקרית. זהו מעין "קו הגנה שני", לפיו גם אם נפל פגם כלשהו במעשיו, המערכת חטאה כלפיו בכך שפעלה רק נגדו.
לפי הדו"ח, גם טענה זו דינה להידחות שכן "סלקטיביות נבחנת מול פרשייה עובדתית דומה – מהותית וראייתית - המיוחסת לאדם או אנשים אחרים". נתניהו, כך נטען, "לא מתקרב להצביע על כך".
במקרה של "תיק 1000" טוען נתניהו לאכיפה בררנית לעומת יאיר לפיד, שגם לו היו יחסים קרובים עם מילצ'ן. אולם לפיד, מזכירים המחברים, "לא פעל לקידום בקשתו של מילצ'ן והביע התנגדות לכך בשיחה עם נתניהו לאחר שהפנה את הנושא לדרגים המקצועיים". בנוסף, "לפיד, בניגוד לנתניהו, לא קיבל ממילצ'ן טובות הנאה לאורך שנים, מה שיכול היה להעמיד אותו בניגוד עניינים".
נתניהו טוען לאכיפה בררנית בפרשה זו גם משום שאהוד אולמרט נחשד בעבר בקבלת מתנות בדמות עטי יוקרה אך התיק נגדו נסגר בנימוק כי "גם איש ציבור רשאי לקבל מתנות מידידים" וכי "לא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה".
אולם לפי המחברים, "גם כאן, לצערנו, נתניהו משמיט עובדות קריטיות". בדו"ח מוזכר כי "הראיות שנאספו אז נגד אולמרט הצביעו על עט נובע אחד בשווי מאות דולרים שקיבל אולמרט מאיש עסקים, ידידו לכאורה, בתמורה לקידום עסקי המלונאות שלו באילת. בבדיקת המשטרה התברר כי היתה זו מתנה לרגל יום הולדתו של אולמרט וכי אותו איש עסקים לא זכה לטיפול מועדף והפרויקט שביקש לקדם לא אושר. ההבדל בין מקרה זה למקרה נתניהו ברור".
אשר לפרשות "תיק 2000" ו"תיק 4000", למשטרה לא הגיעו קלטות של שיחות מוזס עם פוליטיקאים אחרים, שבהן הוא מתאם קידום חוק בהתאם לאינטרסים שלו בתמורה לשינוי הסיקור שלהם, ומבין מאות ההודעות ששיגרו בני-הזוג אלוביץ' למנכ"ל האתר ישועה בדבר שינוי הסיקור אין כמעט אחת שעוסקת בפוליטיקאי שאינו נתניהו.
מדוע נתניהו לא הביא את הקונספירציה לבית המשפט?
לקראת סיום מדגישים מחברי הדו"ח כי נתניהו לא טען בבית המשפט את מה שטען בציבור, שהוא קרבן לעלילת שווא שנרקמה נגדו ממניע פוליטי ונועדה להביא לסיום כהונתו. "ההימנעות הזו אומרת 'דרשני'", הם כותבים.
עוד מסכמים וכותבים המחברים כי את סבירות הטענות של נתניהו יש לבחון על פי המניע שמיוחס לתופרי התיקים וההזדמנות או האפשרות לבצע את מעשה העבירה.
"אשר למניע, שלפי נתניהו הוא פוליטי, הטענה על פניה היא אבסורדית בשים לב לכך שאישי מפתח בקשר הפוליטי שנרקם נגדו לדבריו היו אנשים שמונו על ידו לתפקידיהם (המפכ"ל והיועץ המשפטי לממשלה) ואף אחד מהם איננו 'איש שמאל' החותר לסילוקו של נתניהו מראשות הממשלה", כותבים המחברים.
"בנוסף לכך, גם אם היה מדובר בשמאלנים - כמובן שאין בכך מאום. עליהם להיות שמאלנים שמוכנים לעשות הכל, בניגוד לחוק, למוסר ולאתיקה המקצועית, על מנת לפגוע בראש ממשלה מכהן. ייחוס התנהלות כזו לרוני אלשיך ולאביחי מנדלבליט הוא בתחום הדמיון הפרוע. זאת ועוד, מה שמיוחס להם הוא מעשה של התאבדות משפטית וציבורית. שכן ההיתכנות להצליח בקשר נפשע כזה אינה קיימת.
"ראשית, מדובר בהחלטה שבגיבושה השתתפו עשרות אנשים, וניתן להניח שנטיותיהם הפוליטיות שונות, כלומר לרבות אנשי ימין ותומכי נתניהו, ניתן גם להניח שרובם הגדול מונחים על ידי אתוס מקצועי ממלכתי שהוא נטול פניות פוליטיות. האם ניתן להניח שלא יהיו מי מביניהם, ולפחות אחת בסדום, שתגלה את דבר המזימה הנרקמת ותזעק חמס. עובדה היא שאיש לא זעק אז, ואין בנמצא ולו גם אחת שזעקה מאז".
לפי מחברי הדו"ח, יש בכך כדי להשפיע על המוטיבציה של "תופרי התיקים" לכאורה. ועוד מושפעת המוטיבציה מהמודעות שלהם כי מהלך החקירה ייסרק על ידי עורכי-דינו של נתניהו במסרקות ברזל, וכל ראייה שתימצא תיחשף לציבור הרחב. בנוסף, כמובן, חומר הראיות ייבחן על ידי הרכב שופטים מקצועי. ככל שאלה יסברו כי נתניהו נפל קרבן לעלילה פוליטית הם יביעו זאת פומבית.
"לכן, כל מחשבה רציונלית על קשר לפגוע בראש ממשלה על ידי עלילת שווא, אם ניתן בכלל לתאר שהוא עולה על הדעת כרעיון, הייתה מביאה לדחייה על הסף שלה", נכתב בדו"ח, "זאת ועוד, לא ניתן היה לבטוח בכך שהגשת כתב אישום נגד נתניהו תביא להשגת היעד של הרחקתו מכס ראש הממשלה וכפי שלמדנו בפועל תוצאה כזו גם לא הושגה. אימוץ גרסת נתניהו מחייב להוציא את ראשי מערכות האכיפה ממשפחת האנשים הרציונליים. גם לכך אין שמץ של ראיה, והשכל הישר הוא דווקא בכיוון ההפוך".
אם לא די בכך, לפי המחברים "חומרתן האולטימטיבית של האשמות, מגבירה את הצפייה והחובה לבסס אותן על ראיות. לא כך נהג נתניהו, שלא הביא שום ראיה לביסוס האשמותיו החמורות. האין בכך בלבד כדי ללמד שמדובר בהאשמות מצוצות מן האצבע? זאת ועוד, גרסת נתניהו עצמו בתשובה להאשמות נגדו, העדויות שנשמעו עד כה, אופן התגלגלותה של החקירה, לרבות מיהותם של מי שמעידים נגדו (עליה עמדנו בהרחבה) כמו גם נכונותו להיכנס למשא ומתן על הסדר טיעון עם 'המעליל הראשי' מלמדות כי אין ממש בהאשמותיו".
מנגד, מציינים המחברים, "התועלת הציבורית והמשפטית שנתניהו הפיק מן ההאשמות שהעלה היא משמעותית: ממעמד של מתגונן הוא עבר למתקפה והכניס את המערכת האוכפת, שלא בטובתה ולא בשליטתה, לעמדה של מגננה, מגננה מן הסוג של 'לך תוכיח שאין לך אחות'. בנוסף, הוא שכנע תומכיו לראות בו קרבן פוליטי של מערכת האכיפה, וממילא הוא קורבן כאמור בשל היותו ראש המחנה. הם רואים עצמם, לכן, כמי שמואשמים יחד אתו, וחשים כלפיו מחויבות חזקה וסולידריות. בכך הוא השיג לעצמו חסינות מבחינתם מתוצאת המשפט ככל שתהיה לחובתו. עבור רוב תומכיו, תוצאה כזו תיתפס כחלק ממסע הרדיפה/הציד נגדו/נגדם.
"הנזק למערכת המשפט הוא, לכן, גדול. מדובר בפגיעה קשה במערכת האכיפה, החלשתה, והכנת הקרקע לפגיעה בעצמאותה ובמקצועיותה. לפגיעה הזו יש משמעות נלווית - פגיעה נגררת באליטה בכללה, ותמיכה בהגברת כוחה של הפוליטיקה על ידי החלשת שומרי הסף ועובדי הציבור הממונים. בעצם העלאת הטענה, הזמין לעצמו נתניהו במה (לו או לנציגיו) בכל אמצעי תקשורת העוסק בסיקור המשפט, במסגרת סיקור המאפשר במה לעמדות השונות, וביניהן העמדה לפיה מדובר בעלילת שווא פוליטית. מדובר בהאשמה מתגלגלת שניתן בקלות מניפולטיבית להצביע על כך שהיא נתמכת: למשל, על ידי תשובה שלילית של התביעה לבקשה שלו או החלטה של בית המשפט שהיא לטובתו.
"ולבסוף, ולא אחרון בחשיבות, מדובר במסר לעדים שמדובר במלחמה לחיים ולמוות. ככל שהם מספקים תמיכה לגרסת התביעה, הם שותפים לרקימת העלילה נגדו. כלומר, היו לנתניהו סיבות טובות מבחינתו להעליל עלילה על מערכת אכיפת החוק".
ד"ר דורון נבות הוא מומחה לשחיתות המכהן כראש המחלקה לממשל ורעיון מדיני בבית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה; פרופ' מרדכי קרמניצר הוא מומחה למשפט פלילי המכהן כעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה; עו"ד רויטל חובל היא עיתונאית ב"מקום הכי חם בגיהינום".
* * *
לעיון בדו"ח המלא