בועז ביסמוט, לשעבר העורך הראשי של "ישראל היום" וחבר פאנל בחדשות 12, הגיש הצעת חוק שנועדה להקשות על פרסום הקלטות. ביסמוט הגיש את ההצעה, שהמשמעות הכמעט יחידה שלה היא לגבי פרסומים עיתונאיים, יחד עם חברי כנסת אחרים מהליכוד, בהם שר התקשורת שלמה קרעי, שהצהיר על כוונתו לחסל את השידור הציבורי בישראל.
זוהי הצעת החוק הראשונה של ביסמוט, חבר כנסת טרי, אולם זוהי לא הפעם הראשונה בה נתניהו מנסה לסכל שימוש בהקלטות לחשיפות עיתונאים. ב-2018 היו אלה חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ודודי אמסלם שהציעו לאסור על הקלטת נבחרי ציבור ובני משפחותיהם. הצעת החוק כונתה בתקשורת "חוק יאיר נתניהו". שנתיים קודם לכן נתניהו ביקש להגיש בעצמו הצעת חוק שתאסור כליל הקלטת אדם ללא ידיעתו. מעט אחר כך נחשף כי באותו זמן הקלטת שיחות השוחד לכאורה של נתניהו עם מוזס כבר היו בידי המשטרה.
בתגובה להצעת החוק התפרסם אתמול (א') ב"ישראל היום" מאמר של כתב המשפט, נטעאל בנדל, תחת הכותרת "פגיעה בעיתונות היא ערך ימני?". "הצעת החוק שמבקשת לאסור פרסום הקלטות בעיתונות מיטיבה עם נבחרי הציבור להם יש מה להסתיר ולא עם הציבור עצמו", קבעה כותרת המשנה. בנדל מסביר, בעקבות מומחים למשפט ופרטיות, כי הצעת החוק לא משנה באמת את המצב המשפטי, וכי מטרתה רק להפחיד ולאיים על עיתונאים מלהשתמש בהקלטות לצורך תחקירים.
"מי שבדרך כלל מפרסמת הקלטות היא העיתונות", כותב בנדל, "ומדובר בהקלטות משני סוגים: אלה החושפות עוולות של יחידים או של חברות - כמו פדופילים, הונאות קשישים, ועוד - ואלה החושפות עוולות או דעות נסתרות של נבחרי ציבור. ההנחה הברורה היא שחבר כנסת לא מעוניין להגן על פדופילים. אז על מי כן? כנראה על נבחרי הציבור. וגם על בניהם. על אלה שהוקלטו, למשל, בדרך אל מועדון חשפנות כשהם אומרים לחבר המיליארדר 'אבא שלי סידר לאביך מיליארדים'".
יאיר נתניהו בשיחה עם חבריו, בהם בנו של טייקון הגז קובי מיימון, בסיבוב בין מועדוני חשפנות, צילום מסך ממהדורת חברת החדשות, 8.1.18
גם הדיווח על הצעת החוק מוסגר בביקורת מרומזת. "הצעת החוק של ח"כ ביסמוט: עיתונאים לא יוכלו לפרסם הקלטות בלי אישור המוקלטים", נכתב בכותרת הידיעה של אמיר אטינגר, וכותרת המשנה הזכירה כי ביסמוט "היה בעצמו עיתונאי", אם כי לא פירטה היכן בדיוק.
ביסמוט אכן היה בעבר עיתונאי, קודם ב"ידיעות אחרונות", אחר כך כעורך חוץ ב"ישראל היום" ובהמשך, לאחר שהתקרב לבעלי העיתון, מרים ושלדון אדלסון, כעורך הראשי. בתפקידו זה המשיך את המסורת מיום היווסדו של העיתון לרתום אותו לטובת האינטרסים האישיים של נתניהו ומשפחתו. בתחילת השנה שעברה הודיע העיתון במפתיע על עזיבתו של ביסמוט. כמה חודשים אחר כך התמודד בבחירות המקדימות בליכוד, נבחר, במידה רבה בשל תמיכתו של נתניהו, והיה לאחד הנאמנים המובהקים שלו ושל משפחתו.
"ישראל היום", לעומת זאת, עובר מאז תהליך הבראה, בראשות עמר לחמנוביץ' שהתמנה לעורך הראשי. עם מותו של שלדון אדלסון וחילופי העורכים, העיתון נפטר לאט לאט מההרגל להתמסר באופן אוטומטי לדף המסרים של נתניהו ובני משפחתו ולמאבקיהם הפוליטיים - בעיקר נגד יריבים מימין. במקום זאת, נעשה בעיתון מאמץ ניכר למלא את התפקיד המוצהר שלו, כעיתון ימין אידיאולוגי.