נתניהו, ברק ואשכנזי מקבלים את פני משלחת צה"ל להאיטי, לפני שבועיים (צילום: מרק ניימן)
עיוורון סלקטיבי
בעליו ועורכו הראשי של "ישראל היום" מתפארים בכל הזדמנות במהפכה שחוללו בשוק העיתונות המודפסת בישראל. הם אינם זוקפים אותה למערך הפצה משומן או למודל כלכלי ייחודי (מימון של מיליארדר הימורים המוכן לספוג הפסדי הכנסות חריפים לאורך זמן), אלא לאלטרנטיבה שהם מציעים לקורא – עיתון "הוגן ומאוזן", ברמה מקצועית גבוהה, שלהבדיל ממתחריו, אינו מתכופף לפי שיקוליו העסקיים או הפוליטיים של איש.
עיצובו של "ישראל היום" אמנם נוטה בדרך כלל להיות צהוב פחות מאשר שני הטבלואידים האחרים בשוק, אבל בכל הנוגע להוגנות ואיזון, ההצהרות של בכיריו מעידות כי הם לוקים בעיוורון. ההטיה של העיתון לטובת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, אינה תעמולה מבית-היוצר של מתחרי "ישראל היום", אלא מאפיין ברור לעין החוזר על עצמו כמעט בכל מקרה מבחן. זכותו של "ישראל היום" לעמוד לצד פוליטיקאי זה או אחר, גם אם הוא במקרה בן טיפוחיו של המיליארדר המממן את הוצאתו לאור של העיתון, כל עוד הדבר גלוי ומוצהר. דווקא ההכחשה של ההטיה הפוליטית היא שפוגמת באמינות העיתון. דומה הדבר למצב שבו העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" היה מכחיש שהעיתון שלו הוא עיתון צהוב.
בן כספית סיכם אתמול ב"מעריב" שנה לבחירות לכנסת במאמר תוקפני במיוחד ("שנת הכניעה"). לא תמצאו את הטקסט של כספית באתר nrg, ואם אין לכם מנוי ל"מעריב" תיאלצו לסמוך על סוקרי עיתונים שראו בו (עוד) התקפה פרועה של כספית על נתניהו. הבוקר מפרסם מתי טוכפלד, כתב המפלגות של "ישראל היום", מאמר המסכם אף הוא שנה לבחירות לכנסת, ונראה כתשליל המאמר של כספית. "אז מה היה לנו?", שואלת הכותרת לטקסט של טוכפלד, והתשובה שתחתיה מציגה ישראל שלא קיימת באף עיתון אחר. בעוד כספית הקדיש את מרבית טורו למאמצי ההישרדות של נתניהו, ובשל כך לכניעתו מול דרישות שותפיו הקואליציוניים, טוכפלד כותב בפשטות כי "אחד ממאפייניה המובהקים של ממשלת נתניהו השנייה הוא היציבות הקואליציונית".
טוכפלד מצטט ברשימתו בהרחבה מ"מקורביו של נתניהו", "מקורבי שר האוצר" ו"מקורבי ברק", ומשרטט תמונת מצב אופטימית למדי. המצב הכלכלי שפיר והמצב הבטחוני טוב. הקיפאון במו"מ עם הפלסטינים או במאמצי שחרור החייל השבוי גלעד שליט מתוארים בלא מתיחת ביקורת על ההנהגה הישראלית. למעשה, רק בפסקה האחרונה של הטקסט, פסקה 12 במספר, מובעת ביקורת כלפי הממשלה. יואל חסון, נציג קדימה, טוען כי יש בישראל "ראש ממשלה שמוכן לשלם מחירים יקרים מאוד לשותפיו הקואליציוניים כדי לשרוד". כאילו קרא אתמול את טורו של כספית.
את הרשימה של טוכפלד מלווים שני תצלומים [גיל יוחנן, קוקו]. האחד מראה את נתניהו מטיל פתק לקלפי לפני שנה. הוא נראה נמרץ, מביט קדימה, מחייך קלות, ולצדו יושבת דמות נשית המתבוננת עליו במה שנראה כהערצה. בתצלום השני נראית ציפי לבני מטילה פתק לקלפי לפני שנה. עיניה עצומות. היא מתבוננת מטה. ייתכן שיריבתו של נתניהו נרדמה לשבריר שנייה בדיוק כשהצלם היחיד ששלח "ישראל היום" לתעד את האירוע לכד את התצלום היחיד שהספיק לפני שאזלו הבטריות במצלמתו.
אמנם רשימתו של טוכפלד אינה שיר הלל לממשלת נתניהו מתחילתה ועד סופה, אבל אולי היה עדיף שתנוסח כך. במצב הנוכחי, כשמצורפות לה הסתייגויות קצרות ומעודנות, יש עוד מי שעלול לראות בה דיווח הוגן ומאוזן.
הכותרות הראשיות
הכותרות הראשיות ברוב העיתונים עוסקות ביריבות אישית בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשר הביטחון אהוד ברק. השניים, מתברר, חלוקים בדעותיהם. ב"הארץ" המחלוקת מתוארת כ"משבר", ב"ידיעות אחרונות" כ"קרב", וב"מעריב" מדובר ב"מלחמה". כמו כן מתואר בפירוט רב יחסית חלקם במחלוקת של דובר צה"ל, אבי בניהו, ושל ראש המטה של שר הביטחון, יוני קורן.
המחלוקת, אפשר להירגע, אינה עוסקת בשום עניין הרה גורל. על-פי הפרסומים בעיתונים, אין לה כל קשר למדיניות הביטחון הישראלית, להכנה של הצבא הישראלי לאתגרים העומדים בפניו או לאיזשהו ויכוח עקרוני על יכולתו של צה"ל להגן ביעילות על אזרחי המדינה תוך כדי הטלת כיבוש צבאי על אוכלוסייה זרה זו השנה ה-43 ברציפות. ההפך הוא הנכון. "הרקע הוא כנראה אישי וכוחני", מעריך נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "נראה כי ברק אינו שבע רצון ממעמדו הציבורי החזק של הרמטכ"ל", כותב עמוס הראל ב"הארץ". ואילו ב"מעריב" מתפרסם עוד מאמר ארוך ומתלהם של בן כספית, המגדיר את סביבת ברק כ"אזור מוטרף, אלים, מוכה אמוק". כשכספית כותב במסגרת מאמר הפרשנות שלו כי "הסגנון אלים ובוטה, הכוחנות זועקת", הוא מתייחס ללשכת שר הביטחון, לא לעצמו.
מלחמת הכלכלונים – שובו של הסקר
בימים האחרונים מתפרסמת בעיתונים מקבוצת "ידיעות אחרונות" מודעה שמציגה תוצאות של שני סקרים שנערכו על-ידי שני מכוני מחקר שונים, ולפיהם "כלכליסט" הוא העיתון הכלכלי הנקרא ביותר. הבוקר המודעה מכפילה את גודלה ומודפסת על פני שניים מעמודי "כלכליסט". מסע פרסום זה נועד לתת מענה לתוצאות סקר TGI האחרון, שלפיהן החשיפה ל"דה-מרקר" גבוהה יותר מאשר החשיפה לעיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות". "אם נמאס לך מכל המניפולציות, הנה שאלה פשוטה", קוראת הכותרת בראש המודעה. "איזה עיתון כלכלי קראת השבוע?".
במחלקת הפרסום של "דה-מרקר" לא נותרים חייבים. קונטרס החדשות של "הארץ" מכיל הבוקר מודעת תשובה רומזנית. אין בה התייחסות מפורשת לסקרים של "כלכליסט", אך נראה כי אליהם היא מכוונת. בצבעי "דה-מרקר" (שחור וירוק-זרחני) מכריזה המודעה כי "סקרים מטעם הם חסרי טעם", ומפרטת את הסיבות לכך ("הם סקרים המוזמנים על-ידי גוף בעל אינטרס שמשלם למכון המחקר", למשל). האם ניתן להבין מכך ש"הארץ" יחדל מעתה להזמין סקרי דעת הקהל בניסיון לנחש את התמורות במפה הפוליטית בישראל, או שלפחות יימנע מלפרסם את תוצאות הסקרים הללו בכותרות גדולות בעמוד השער של העיתון? יש לקוות, אם כי קשה להאמין. יש, מסתבר, סקרים המוזמנים על-ידי גוף בעל אינטרס שמשלם למכון המחקר, ולעומת זאת יש סקרים אמינים המציגים תמונת מצב מהימנה על עמדות הציבור ונטיותיו.
במודעה המתפרסמת ב"הארץ" אין כמובן התייחסות לבעייתיות מובנית אחרת, זו של סקר TGI, אף שבעבר ידע העיתון להסביר היטב מדוע סקר זה אינו אמין ואף העדיף לפרסם במקומו נתוני תפוצה משלו. כדי לרענן את הזיכרון מומלץ לקרוא את טורו של פרופ' דן כספי, שפורסם אתמול באתר זה, ובו הוא מסביר מדוע "סקר TGI אמור לשמש בסיס נתונים לצורך מבצעי שיווק ופרסום, אך בשום פנים ואופן אינו מתכון למדידת רייטינג של עיתונים ותחנות רדיו".
אם אינכם שייכים לקהילת הפרסום, החלפת המהלומות השיווקיות בין שני עיתוני הכלכלה עשויה לעורר בכם פיהוק. למרות זאת, היא עדיפה על פני המהלך שנקט אמש "גלובס". במקום למקד את חוסר שביעות רצונו מתוצאות סקרי חשיפה במסע פרסומי, משתרבבת המרירות של העיתון, המשתרך מאחור בסקרים שונים, אל התוכן המערכתי בעמודי החדשות.
במדור "דין וחשבון", בתחתית עמ' 18 של קונטרס החדשות ב"גלובס", התפרסמה ידיעה מאת יובל יועז על הרשעתו של רוני גלילי, בעל מועדוני לילה בתל-אביב, באשמת מעשי אונס, מעשים מגונים ומעשה סדום. תיבה נפרדת, שהתפרסמה צמוד לידיעה, נשאה את הכותרת "בלוגים אישיים במקום כלכלה", ועסקה כולה ברשת "דה-מרקר קפה" של המתחרה מבית שוקן.
"'דה-מרקר קפה' הוקם בתחילת 2007 מתוך כוונה לשמש כרשת עסקית, אולם התבסס עד מהרה דווקא כרשת חברתית וכאתר היכרויות פעיל למדי, במיוחד לגילאי 30 ומעלה", נכתב בידיעה שהיתה חתומה על-ידי "שירות 'גלובס". בהמשך נכתב: "לקפה, המתבסס על הפלטפורמה הטכנולוגית של חברת דקס, לא היו מעולם כלים אמיתיים ליצירת רשת עסקית אמיתית, אך הוא ריכז אליו עד מהרה עשרות אלפי משתמשים שבאו לחפש חברה וקהל קוראים לבלוגים אישיים במקום כלכלה. [...] לפי נתוני גוגל, נכנסים לקפה מדי חודש כ-520 אלף משתמשים. נתון זה מחזק מאוד את דה-מרקר מבחינת רייטינג כללי, אך פוגע משמעותית בתדמיתו כאתר כלכלי-פיננסי".
מה הקשר בין התיבה הלעגנית לידיעה החדשותית? על-פי הידיעה מאת יועז, אותו בעל מועדונים מורשע החל את הקשר עם שתי המתלוננות נגדו ברשת של "דה-מרקר". בבלוג "מדידות מה-BuySide" הפנו לפוסט ברשת "דה-מרקר", שבו נכללה טענה לקשר נוסף בין הרשת החברתית לבעל המועדונים המורשע. לדעת עורכי החדשות ב"גלובס", די היה בכך כדי להזכיר לקוראי העיתון כי המתחרים מפלרטטים במקום להתמקד בעסקים. זו המחשה קולעת לטענה שהעלה לפני חודשים אחדים מנכ"ל "גלובס", איתן מדמון, כשהגדיר את התחרות בעיתונות הכלכלית בישראל כמאבק "אמוציונלי, ויכול להיות שגם לא הגיוני ברמה העסקית".
"מעריב" מגיע לשלמות
שוקי טאוסיג התבונן אתמול בשער "מעריב", התמלא גועל וקטל את כל מה שראה. החל במאמר מאת בן כספית שהופיע במקום כותרת ראשית; עבור בתצלום התלמידים המנמנמים למשמע הרצאתה של נשיאת בית-המשפט העליון שהופיע שתחתיו; וכלה בהפניה הבולטת אל ביקורת הספרות שהכין עפר שלח בעקבות ספרו של דן חלוץ "בגובה העיניים". רק פיסה אחת של תוכן מערכתי בשער "מעריב" חמקה מביקורתו של טאוסיג – ההפניה בראש השער, ליד לוגו העיתון, ל"דיווח ראשון" ו"בלעדי" על נהג ישראלי שנתקל בתקלה המדוברת של רכבי טויוטה. מה לעשות, גם ביום רע במיוחד לא הכל יכול להיות שחור.
"נתקעה לי הדוושה", קרא הציטוט בראש השער, והפנה את הקוראים למוסף "עסקים". מי שטרח לדפדף אתמול בעקבות ההפניה ראה כי בתחתית שער המוסף הכלכלי של העיתון, תחת החותמת "בלעדי לעסקים", דיווח גיל מלמד על נהג בשם ש' שתקלה ברכב הטויוטה שלו כמעט שגרמה לתאונה: "'נהגתי ברכב על כביש גהה במהירות של כ-80 קמ"ש, כשדוושת התאוצה שלו נתקעה והמכונית המשיכה להאיץ גם לאחר שהרפיתי ממנה' – כך מספר ל'מעריב עסקים' הנהג ש', שקיבל טויוטה קורולה במסגרת הסכם ליסינג. בעדות ראשונה על התקלה בטויוטה בישראל הוא מוסיף: 'למרות הפחד הראשוני לחצתי בעוצמה על דוושת הבלמים, וכעבור מספר שניות השתחררה דוושת התאוצה והמכונית החלה להאט'".
נחמד להביא הישג עיתונאי ביום שבו שער העיתון סופג ביקורת חריפה. קצת נחת בים של קטילות. היה יכול להיות נחמד עוד יותר אילו הדיווח על התקלה בטויוטה אכן היה ראשון ובלעדי. ביום רביעי האחרון, בתחתית עמ' 7 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", דיווח אודי עציון על התקלה העולמית ברכבי טויוטה והביא בסיום רשימתו סיפור דומה להפליא. במקום הנהג ש' שצוטט אצל מלמד, ציטט עציון אדם בשם "שלמה", אשר רצה הגורל ואף הוא נוהג ברכב טויוטה מדגם קורולה, גם הוא קיבל אותה בליסינג, וגם הוא סיפר שנסע "בחשכה בכביש גהה על 80 קמ"ש, ופתאום החלה המכונית להאיץ. [...] המשכתי ללחוץ על הבלם. אחרי שניות ארוכות הפסיקה המכונית להאיץ והחלה להאט". עיניכם הרואות, אותו הסיפור כמעט מלה במלה, שבוע ימים לפני הדיווח ב"מעריב".
להגנתם יכולים עורכי "מעריב" לנפנף בגליון "ידיעות אחרונות" מהשבוע שעבר ולהצביע על העבודה העיתונאית הקלוקלת שגרמה להם לשגות: הגילוי של העיתון על התקלה בדגם הטויוטה נכלל בפסקה שולית בתחתית עמוד פנימי של המוסף. ללא חותמת קורצת, ללא שמות תואר מפוצצים, ללא תמצית המעשה על שער המוסף, ללא הפניה מאירת עיניים מראש השער של קונטרס החדשות, לידי לוגו העיתון. פשוט סיפור מעניין ורלבנטי שנכלל בידיעת רכב מן המניין.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך הספיק להכניס לעיתון "גלובס" שהופץ אתמול בערב ידיעה על תנאי הפרישה של עיתונאי רשות השידור – "מענקים כספיים של עד 110 אלף שקל, זאת לצד פיצויי פרישה של עד 130% ומשכורת של עד שנה כהסתגלות". אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על העברתם מתפקידם של עורכים בכירים ברשות השידור, ביניהם עורכי "מבט", "יומן" ו"פוליטיקה". "מדובר במחטף של ההנהלה", מצוטטים "מקורות ברשות השידור", הטוענים כי הרקע למעשה פוליטי.
בכפולה המרכזית של "מעריב" מדווח ערן סויסה על האופן שבו עיצומי ועד הטכנאים של רשות השידור פוגעים בתוכניות האקטואליה בערוץ. הוועד מונע העלאה לאוויר של שיחות טלפון, כך שכתבים ומרואיינים נאלצים להגיע לאולפן כדי להישמע. "רשת ב' עובדת עם שתי ידיים קשורות לאחור", מצוטט בידיעה מנהל הרשת, מוטי אמיר. "אני לא יודע כמה זמן נחזיק מעמד ככה". לצד הדיווח של סויסה מתפרסם טקסט קצר מאת קרן נויבך, מגישת התוכנית "סדר יום" ברשת ב', הכותבת על פגיעת עיצומי הטכנאים בתוכניתה ועל ההשלכות האפשריות על השידור הציבורי כולו.
בעמ' 20 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרה וחריגה [גד ליאור]. "עשור לפטירתו של אהרון קדוש", קוראת הכותרת, ומהידיעה עצמה עולה כי קדוש היה בעבר מנהל מחלקת ההפצה בירושלים של "ידיעת אחרונות". בידיעה מצוטטת בתו של קדוש, רונית דולב, האומרת כי "ידיעות אחרונות" ייצג עבור אביה "מטרה נעלה של מהימנות המידע וחירות הביטוי, של אובייקטיביות בשירות הציבור".
אבי בר-אלי מדווח ב"דה-מרקר" כי בתוך חצי שנה יפורסם שלב המיון המוקדם במכרז להקמת גנזך המדינה החדש בערד.
מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש לטוקבקים באתרי חדשות באינטרנט, בעקבות הקריאה של נשיאת בית-המשפט העליון, דורית ביניש, לרסנם. "חופש הביטוי באינטרנט נועד למי שכלי התקשורת אינם עומדים לרשותם, וכל הגבלה שלו חייבת להיעשות במשורה", נכתב במאמר. על הגבלת טוקבקים באתר nrg, ראו כתבתו של עידו קינן שפורסמה אתמול באתר זה. בכל הקשור להגבלת טוקבקים באתר "העין השביעית", יש להצמיד כף יד לכף יד ולהתפלל לאלילי המחשבים שיעניקו ברכתם.