פסל ליד ארסוף (צילום: מתניה טאוסיג)
עסקה בדרך
שמעון שיפר ואיתמר אייכנר מדווחים בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" כי הקבינט ידון מחר באישור "העקרונות לעסקה לשחרור גלעד שליט". בין ה"עקרונות" – "העמדה החדשה של ישראל ולפיה שחרור שליט קודם לפתיחת המעברים". שיפר ואייכנר מספרים שלבני הציגה עמדה נצית, אולמרט היה קרוב אליה, ואהוד ברק הולך ונכנע, מתקרב אל עמדותיהם ומוותר על לחציו להגיע קודם כל להסדר ורק לאחר מכן לנסות לפתור את סוגיית שליט. אלא שאת ההקצנה בעמדות הוביל, כך לפי הכתבים, אולמרט, ולא לבני. הוא זה שהחליט כי לא ייחתם הסכם ללא שחרור שליט.
שיפר ואייכנר רק מדווחים ואינם מפרשנים, ולכן לא דנים בשאלות הבאות:
האם נכון להציג את הדברים כאילו התהדייה תותנה בשחרור גלעד שליט, ולא עדיף לדייק ולכתוב: התהדייה תותנה בשחרור 1,400 אסירים לפי דרישות חמאס תמורת שחרור שליט?
ואם כך, מה הקשר לתהדייה ולהתניות למיניהן? הרי אם הממשלה מוכנה פתאום עכשיו להיענות לדרישות חמאס, וזה מה שמשתמע מהפרסום ב"ידיעות אחרונות" (ומכל הפרסומים האחרים בנושא), מדוע להציג זאת כאילו היא דווקא הקשיחה את עמדותיה?
ועוד: האם ראוי שממשלת מעבר, שהלגיטימיות של העומד בראשה מפוקפקת במיוחד ממילא, תחתום על עסקה כה שנויה במחלוקת? (רמז לתשובה: העסקה כמעט שאינה שנויה במחלוקת בעיתונות, שנמנעת כמעט לגמרי מדיון עקרוני בסוגיה; הדיון יבוא אחרי ביצוע העסקה, כשהוא יהיה פילוסופי בלבד. חכו ותראו).
"ידיעות אחרונות" אינו מציע גם מידע בעניין שהשער שלו מבטיח לספק מידע על אודותיו: מה גרם למהפך בעמדותיה של ממשלת ישראל?
באותו עמוד מנסה אלכס פישמן לענות על כמה מהשאלות, אולם לאו דווקא מתיר את הסבך. הוא מביע התלהבות גדולה מכך שאולמרט והשרים החליטו לכרוך את התהדייה בשחרור שליט. לדבריו, זוהי מכה גדולה לחמאס, שנהנה רק מ-30 אחוזי תמיכה ברצועה וזקוק מיידית לפתיחת המעברים (כחלק מהתהדייה). בסוף דבריו מקדיש פישמן שורות אחדות להסתייגות: הקשחת העמדות של ישראל מקרבת אותה כבר עכשיו לסיבוב מלחמה נוסף ועלולה לחבל באופן חמור ביחסינו עם מצרים.
הדיווח החדשותי בעניין זה ב"מעריב", של מיה בנגל, הגיוני מעט יותר, והעורך אינו מדגיש בכותרות כי יש חידוש בקשירת התהדייה לעסקה, אולם בנגל (הטוענת כי ברק, בדיוק כמו לבני ואולמרט, סבור שיש להתנות הסכם עם חמאס בסגירת עסקת שליט) אינה מסבירה אם חמאס אכן לא היה מוכן לקיים עסקת חליפין גם בלי תהדייה, ולכן אין שום חידוש בהחלטת הממשלה ומדובר בספין שהתקשורת קנתה.
בעמוד הבא, כאילו אין קשר בין הדברים, מובא דיווח נוסף על התהדייה, ובו מודגשת האמירה הבת-יענתית של הממשלה, שלפיה אין מו"מ עם חמאס. הקורא נשאר נבוך. בכל אופן, מרכז הדיווח של "מעריב", ומה שמופיע על השער, הוא קריאה של הורים שכולים המסכימים לשחרור רוצחי ילדיהם כחלק מהעסקה.
כמו בפעמים רבות בעבר, כותרת המשנה לראשית של "הארץ" מספקת את התיאור התמציתי והבהיר ביותר של המצב: "מצרים מנסה לגבש פשרה של הרגע האחרון בין החמאס לישראל, שמתעקשת כי המעברים לא ייפתחו לפני החזרתו של שליט. המחלוקת על האסירים שישוחררו תמורתו הצטמצמה לכמה עשרות שמות בלבד. עורך-דינו של ברגותי: הוא צפוי להשתחרר בקרוב. ראש השב"כ דיסקין: החמאס חידש את הברחות הטילים לרצועה".
שמחת חתנים
תמר טרבלסי-חדד מקבלת בוקסה קטנטנה בתחתית הימנית של עמ' 22 של "ידיעות אחרונות" כדי לבשר לקוראים כי "פרס ישראל בחקר הספרות העברית לשנת תשס"ט יוענק לפרופ' ישראל לוין. פרס ישראל בחקר הספרות הכללית יוענק לפרופ' ראובן צור...". רוחב הטור היה כה צר, שהעורך השמיט את המלה "חקר" מהכותרת, והפך אותה לשגויה: "נקבעו חתני פרס ישראל לספרות".
תקשיבו רגע
ביום שאחרי הבחירות כתבתי כאן בסקירת העיתונות: "בימים האחרונים הלכה ונסגרה הרשת, ועל כוונת הרובה התגבשה מטרה אחת: השיטה. או אם תרצו, 'השיטה'. כל-כך ברור מהי אותה שיטה, שפעמים היא מופיעה בכתביהם ובפיהם של העיתונאים רק כך, פשוט, 'השיטה', ללא תוספת או הסבר. שיטת הבחירות ושיטת הממשל ושיטת החקיקה, כולן מתערבלות אצל הפרשנים לכלל שיטה אחת, כושלת ועלובה, שיש להחליפה מיד". מאז עברו כבר שלושה ימים של עיתונים יומיים, והקריאות לשינוי השיטה רק גברו והשתכללו, עד כדי כך שאצל כמה פרשנים הן הפכו לאבן השתייה של ממשלת אחדות (הקיימת בינתיים רק בדמיונם של הפרשנים).
כשכולם מסכימים באופן גורף על החשוד המיידי, הדבר הופך חשוד מיניה וביה. לכן, אם תקראו מאמר אחד בלבד היום, מומלץ שזה יהיה מאמרו של שחר אילן, המתפרסם בעמודי הדעות של "הארץ". תחת הכותרת "הניחו לשיטה" מציג אילן תיזה הפוכה לזו של העדר. כך זה מתחיל: "לציבור הישראלי ולנציגיו יש נטייה מוזרה להניח כי לכל בעיה מוכרח להיות פתרון. למשל, אם לישראל יש בעיית משילות – צריך להחליף שוב ושוב את שיטת המשטר, עד שנמצא שיטה שעובדת, ולא חשוב מה המחיר", ונחתם כך: "אסור להפוך שוב את ישראל למעבדת ניסויים פוליטית".
בטיעונו מחזק אילן דברים שכתבה אבירמה גולן ב"הארץ" לפני שלושה ימים ("העם בחר ימין"), כי על השמאל לקבל את הכרעת הבוחר ולהפסיק להתפתל.
עוד מאמר מערכת מקומם של "הארץ"
זו הפעם השנייה בתוך שבועיים וחצי ש"הארץ" מנצל את מאמר המערכת שלו לעריפת ראשים ציבורית. ב-29 בינואר קרא המאמר (כנראה פרי עטו של המו"ל שוקן) שלא למנות את אל"מ פנינה שרביט-ברוך לתפקיד אקדמי בשל תפקידה הצבאי, וזכה לקיתונות של ביקורת מימין ומשמאל. הקריאה באה על רקע מחאה דומה באוניברסיטת תל-אביב, שהתברר כי היתה תנועה של איש אחד, שגם הוא טוען כי דבריו הוצאו ב"הארץ" מהקשרם.
היום קורא המאמר לפטר את אלוף אבי מזרחי, ראש זרוע היבשה, שהתבטא באופן מדוד (ולא "השתלח") נגד השתלחויות ממשלת טורקיה בישראל. מזרחי אמר את דבריו בפורום מצומצם יחסית (אולם הרצאות בבסיס צבאי), וסביר להניח שאלה לא היו מגיעים לידיעת הציבור הרחב אלמלא פירסם אותם "הארץ". "הארץ" עצמו, בעת פרסום הדברים, לא מצא לנכון לבקר אותם בצורה כלשהי, אף שהכתב המדווח (אמיר אורן) הוא בהחלט עיתונאי ותיק, מנוסה ובעל השקפת עולם.
באופן אירוני, הרקע לדברים של מזרחי היה, כפי שכתב אורן, ההשתלחות בצה"ל: "מזרחי עלה על הבמה טעון. בעקבות 'עופרת יצוקה', הקצונה הבכירה ממורמרת על הפער בין מאמציה לנהל לחימה בררנית באזורים של אוכלוסייה צפופה לבין הבבואה העולמית של תוצאות הלחימה. בקצינים מפעמת תחושת עוול לאומי, צבאי ואישי". "באופן אירוני" אני כותב משום שאת תחושת העוול הזו יצרה לא רק בבואה עולמית, אלא גם ארצית, וביתר דיוק, זו של עיתון "הארץ", במאמרים כמו זה שקראו להדיח את שרביט-ברוך וכתבות כמו זו על התנהלות מושחתת כביכול של צה"ל והפרקליטות הצבאית (כתבה שהמרואיין העיקרי בה, ראש דבל"א הקודם, הכחיש אחר-כך את המסקנות שיוחסו לו בה).
וכבר הזכרנו מה כתב על כגון דא, ועל דא בדיוק, נחום ברנע במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" בשישי האחרון.
עוד שער מביש של "ידיעות אחרונות"
כותרת המאמר של סבר פלוצקר המודפסת היום על שער "ידיעות אחרונות" היא "בלי פאניקה". עצה נבונה ונכונה כמעט תמיד, שדגלאס אדאמס המוכשר כשד הפך למטבע לשון בינלאומית. עצה פתטית ונבובה כשהיא באה מכיוונו של עיתון שכל כולו פאניקה מתגלגלת. כך מימין לכותרת הזו מודפסת כותרת מאיימת באותיות עצומות פי שלושים ובצבע אדום מבריק ומוצלל: "הכיוון: למטה". למאותגרים מציע העיתון איור בדמותו של חץ (אדום, מבריק, מוצלל) המסתלסל מטה-מטה.
חודו של החץ נוגע באייטם השני בגודלו על השער: תמונתה של שרת החוץ ויו"ר קדימה ציפי לבני כשהיא אוחזת בראשה וממלאת פיה שחוק. הכותרת – על רקע סטמפה צהובה המוקדשת בדרך כלל לקביעות כגון "בלעדי" או "חשיפה" – היא "משחררת לחץ". הכיתוב, שעליו חתום יובל קרני, אומר כך, תחזיקו חזק:
"הקרב על הרכבת הממשלה הפך למשחק פוקר בין בנימין נתניהו לציפי לבני: מי ימצמץ ראשון. את המתח פרקה אתמול שרת החוץ בצחוק מתגלגל בישיבת הממשלה".
האם ב"ידיעות אחרונות" התבלבלו והכניסו לעיתון פמפלט תעמולה של מפלגת קדימה שנשכח בטעות על אחד המדפים? בבית-הדפוס של "ידיעות אחרונות", כך מספרים, לא שורר בלגן. בטח לא כזה שיאפשר טעות כזו. כדי להשלים את תמונת השער מבטיחה ההפניה מימין עינוגי קריאה מסוג אחר: "הגרביים של בר רפאלי. הקרם של שירז טל. התסריטים של מורן אטיאס. כל מה שסוחבות דוגמניות העל שלנו למטוס". אין לי אלא לחזור על מלותיו האחרונות של הקולונל קורץ: "הזוועה, הזוועה".
כדי להשלים את התמונה דחוקה בגג העיתון, בין הלוגו לגרביים של בר רפאלי והשיער הפרוע של לבני, רצועה צרה המוקדשת לעדכונים על המגעים לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.
אופוזיציה או קואליציה? המלצות העיתונות, פרויקט מתגלגל
בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" נראה כי יובל קרני מנסה לקדם בכוח את רעיון ממשלת האחדות. "נתניהו, לבני וליברמן היו מעדיפים ממשלת אחדות ביניהם", הוא קובע בביטחון בפתח הידיעה בעמ' 4 של העיתון, אף שהוא עצמו מסיק ש"יו"ר קדימה לא מוכנה לוותר על ראשות הממשלה". אז מדוע קרני קבע מה שקבע? אולי בגלל הידיעה שהתפרסמה אתמול על שער "מעריב" ("אותו כלי תקשורת", מכנה אותו קרני בפרפרזה על כינויים של חז"ל לישו הנוצרי), וקבעה את סדר היום הפוליטי אתמול (בעיקר בזכות ההתייחסות המצולמת של לבני לעניין).
מה הסיפור? אתמול התפרסמה על שער "מעריב" ידיעה של מיה בנגל שלפיה יעץ אולמרט ללבני, בשיחה בארבע עיניים, ללכת לאופוזיציה. לבני הכחישה את ההדלפה באוזני אולמרט בשיחה שנקלטה (בטעות?) במיקרופוני (ומצלמות) הטלוויזיה של הערוצים 2 ו-10. משהבחינו השניים בהאזנה (אכן כך?) עברו לשיטת הפתק, שנכתב בצורה שאיפשרה למצלמות לצלם אותו (במקרה?). אלא שמלבד ההכחשה של פרטי ההדלפה, תוכן שיחתם בעל-פה ובכתב דווקא מאשש את תורף הדברים של בנגל: קדימה בראשות לבני מתכוונת ללכת לאופוזיציה. "השאלה היא מי ימצמץ ראשון", מסכם קרני את התיזה שלו על לבני ונתניהו. בתחרות בין "מעריב" ל"ידיעות אחרונות", האחרונים הם שמיצמצו ראשונים בסיבוב הזה.
(האם זה מקרי שבטור הטלוויזיה ב"ידיעות אחרונות" מבקרת היום גפי אמיר בחריפות את חשיפת הפתק על-ידי מהדורות החדשות בטלוויזיה וטוענת כי הדברים המובאים בו ידועים זה מכבר? נראה שכן. חבל שהיא אינה עומדת על ההבדל ברמת האמינות בין מידע הנמסר באופן פומבי ובין כזה הנמסר בשיחה פרטית. מובן שהשאלה המעניינת היא אם אכן מדובר בשיחה פרטית או בהצגה שנועדה למצלמות. זו שאלה מעניינת יותר מזו שאמיר טורחת לענות עליה: הדמויות ה"מסתוריות" שישתתפו בתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול VIP" הן שימי תבורי וכוכי מרדכי).
ב"מעריב", אגב, כותבת מרב דוד על עניין הפתק, ומביאה אגב כך את גרסת העיתון להכחשה של לבני: "לבני פנתה לאולמרט ואמרה כי קראה את הכותרת וכי לא הבינה כי זו היתה השורה התחתונה של שיחתם, כלומר המלצתו החד-משמעית". מ"מעריב" היתה נחסכת מנת פתטיות אם היה מוותר על הסבר זה.
דבר הפרשן: ב"ידיעות אחרונות" משתמש נחום ברנע באותו דימוי של קרני כדי לתאר את המצב הפוליטי: משחק פוקר. בטור, שמתחיל כהשערה וממשיך כקביעה, כותב ברנע כי ברגע זה פני הדברים אינם דווקא לכיוון ממשלת אחדות, מאחר שליברמן, אולי, שם טריז בין לבני לנתניהו. ברנע מקנח בקריאה לנתניהו וללבני להקים ממשלת אחדות, עדיף ברוטציה.
וב"הארץ": על השער מודפס מאמר של יוסי ורטר. שוב מופיע דימוי משחק הקלפים. ורטר מונה אחת לאחת את כל האפשרויות השונות והמשונות להרכבת ממשלה על-ידי נתניהו או לבני, ופוסל את כולן כבלתי אפשריות. תרומת עמודי החדשות של "הארץ": מזל מועלם מדווחת כי שאול מופז הודיע על תמיכה חד-משמעית בלבני וסירוב לנסיונות החיזור של הליכוד. עוד בעיתון: עפרה אידלמן מראיינת את רפי איתן, שמכחיש שוב את הפרסום אתמול ב"מעריב" שלפיו סגר דיל עם נתניהו.
בעמוד המאמרים קורא עקיבא אלדר ללבני להישאר באופוזיציה ולא להיכנס לממשלת אחדות עם הליכוד. לטענתו, הצטרפות לליכוד תהיה בגידה בדרך שהציגה לבני במהלך הקמפיין ומתן הכשר לדרכו של הימין. "ההיסטוריה מפריכה את הטענה השחוקה כי נוכחותם של פוליטיקאים מתונים (הכל יחסי) בעמדה הזאת תורמת לאיזון הספינה. כל ההסכמים המדיניים החשובים הושגו בתקופות של ממשלות הליכוד או העבודה". באותו עמוד קורא זאב סגל לנשיא פרס לפעול להקמת ממשלה רחבה (אחדות או רוטציה) בשיתוף הליכוד וקדימה.
ידיעת תקשורת אחת
רז שכניק מ"ידיעות אחרונות", מי שהגיש בעבר את כתבת ההכפשה נגד רביב דרוקר, מבשר היום על "מהפך בערוץ 10": גיא זוהר יחליף את דרוקר ועפר שלח בהגשת מהדורת החדשות של יום שישי. שכניק טוען כי הסיבה היא רייטינג נמוך של התוכנית הנוכחית (ולא כפי שהצהיר הערוץ, העברתם של שלח ודרוקר להגשת תוכנית תחקירים באמצע השבוע). הידיעה מקבלת מקום בעמודי החדשות, אף שידיעות מן הסוג הזה נדחקות בדרך כלל למוסף, אם בכלל.