יו"ר הליכוד בנימין נתניהו מגיע לפגישה עם ראשי מפלגת הבית-היהודי, אתמול בירושלים (צילום: קובי גדעון)
לעתים יש צורך לצעוק את המובן מאליו
הקריקטורה היומית במדור הדעות של "מעריב" [זוּס] מציגה הבוקר ספינת עץ מתפוררת שעולים ממנה קולות מאבק קשים על הזכות לנווטה. שני הקפטנים מתקוטטים ואינם שמים לב שהספינה משייטת בשוליו של גל ענק שעתיד לסחוף אותה עימו, וככל הנראה גם לרסקה. הקריקטורה עושה שימוש בדימוי הנדוש של "ספינת המשק הישראלי" המשייטת ב"מי הכלכלה הסוערים". כדי להסיר כל ספק בעיני הקורא, מעל גל הענק רשום באותיות גדולות "צונאמי כלכלי".
יש משהו ארכאי בקריקטורה עיתונאית שבה סימבוליקה פשטנית מפורשת על-ידי כותרות מילוליות, אבל לפעמים אין ברירה אלא להצהיר באופן ברור מה שאמור להיות מובן מאליו, במיוחד בשעה שכל הנוגעים בדבר עוסקים בהדחקה נמרצת. עיון בעיתוני הבוקר מלמד עד כמה רחוקה הפוליטיקה המקומית, והעיתונות המכסה אותה, מלעסוק בגל המאיים להפוך את כל הדיונים על קואליציה אפשרית לשוליים וקטנוניים.
פוליטיקה קטנה, ליברמן גדול
עיתוני הבוקר מקדישים עמודים שלמים וכותרות מרכזיות (כמה מהן ראשיות) למאמצי הקמת הקואליציה, אך כמעט שאינם עוסקים במהות. קשה למצוא ניתוחים של עמדות שונות, מדיניות או כלכליות, המקשות על הגעה להסכם בין המפלגות. הדיווח מתמקד בפרסונות, בהצהרות והצהרות שכנגד, שפרסומן נראה כחלק מהמשא-ומתן עצמו.
לפי הפרסומים ב"ידיעות אחרונות" [יובל קרני], אביגדור ליברמן דוחף לממשלת אחדות, בליכוד מבקשים ממשלה בלי ציפי לבני, ובקדימה מסתמנת הליכה לאופוזיציה. לפי "ישראל היום", בליכוד דווקא מעוניינים בממשלת אחדות, וגורמים במפלגה קראו ללבני "להניח את הפוליטיקה הקטנה בצד ולגלות אחריות לאומית" [מתי טוכפלד, שלמה צזנה ואפרת פורשר]. לפי הכותרת הראשית ב"מעריב" ("אולמרט ללבני: לכי לאופוזיציה"), ראש הממשלה, המתכנן כבר כעת את שובו לפוליטיקה, השיא למחליפתו עצה "שעלולה אף להקשות את חזרתו לזירה ולהפוך את לבני ליריבתו העתידית" [מיה בנגל].
הדיון בקשר שבין הקואליציה החדשה לאיום הכלכלי העולמי, שעלול לרסק את המשק הישראלי, מציץ רק מבעד לעמודים במוספי הכלכלה, שמתייחסים בהרחבה יחסית למי שעשוי לעמוד בראש המשק בתקופה קריטית זו.
"דה-מרקר" יוצא הבוקר במסע נגד מינויו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר האוצר. "מינוי לא ראוי שדגל שחור מתנוסס מעליו", כותב רותם שטרקמן במאמר המתפרסם כולו על שער "דה-מרקר", ומקבל הפניה גם בשער עיתון "הארץ". לדעת שטרקמן, המינוי פסול משום החשדות למעשי שחיתות שביצע ליברמן, חשדות הנחקרים בימים אלה במשטרה.
"אסור שאדם כזה יישב על הקופה הציבורית", כותב שטרקמן, ודבריו משתלבים בדיווח מאת צבי זרחיה על הצעה של ליברמן שלפיה ישונה מבנה משרד האוצר כך שרשות המסים ורשות ניירות הערך יועברו למשרד אחר, וזאת מפני שרשויות אלו מעורבות בחקירות המתנהלות נגדו. מוטי בסוק מוסיף ב"דה-מרקר" את עמדת פקידי האוצר לקראת האפשרות שליברמן יהיה השר במשרד. לפי דיווחו, הפקידים דווקא "לא נבהלים ממינויו האפשרי".
גם פרשן "ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר מצטרף לקריאה שלא למנות את ליברמן לתפקיד שר האוצר. במאמרו המתפרסם הבוקר במוסף "ממון" הוא כותב כי "האפשרות שליברמן יהיה שר האוצר הבא של ישראל היא בעיני חלום בלהות מצמרר". להבדיל משטרקמן, פלוצקר מנמק את התנגדותו ב"מסע קולני של שנאה צרופה" שניהל ליברמן לקראת הבחירות ובחוסר נסיונו הכלכלי. הדימוי של ספינה רעועה המשייטת בקושי במימי הכלכלה הסוערים מופיע גם בטורו. "כאשר ספינת המשק הישראלי נטרפת על גלי המשבר העולמי", כותב פלוצקר, "מישהו מתכוון למסור את הפיקוד עליה בידי מלח זוטר, תגרן בעל-גוף שמעולם לא החזיק אפילו בגלגל הצלה. כן, יש מקום לפאניקה".
ב"כלכליסט" מבקש שאול אמסטרדמסקי לבחון את האג'נדה הכלכלית של ליברמן לאור התבטאויותיו בעבר, וזאת מתוך ההנחה שגם אם לא יקבל את תיק האוצר, "אביגדור ליברמן יהיה אחד ממקבלי ההחלטות המרכזיים בזירה הכלכלית בשנים הקרובות".
כותרת הכתבה שאובה מציטוט של אחד ממקורבי ליברמן, הטוען כי "איווט לא סתם ביביסט, הוא תאצ'ריסט". לעומת זאת, גורם אחר המצוטט בכתבה טוען כי לליברמן דווקא יש מודעות חברתית ומגדיר אותו כ"פרגמטיסט". נראה כי מטרתה של הכתבה כפולה: לא רק לתאר את האג'נדה הכלכלית של מנהיג ישראל-ביתנו לקראת מינויו הצפוי בממשלה הקרובה, אלא גם לחזק את הסברה כי בישראל קיימת, דווקא בשנה האחרונה, נטייה הולכת וגוברת להוסיף לכל שם את הסיומת "יסט". אל תופתעו אם בקרוב יחל העיתון לחלק את הבכירים במשק לשתי קבוצות שונות: מי שנחשב "ליברמניסט", וכל היתר.
שחור על גבי אדום
הנושא האחר שכובש הבוקר את כותרות העיתונים נוגע לשחרורו של החייל השבוי גלעד שליט. לפי העיתונים, שוב קרב למימושו הסכם שיביא לשחרורו, ונראה כי יש מי שעוסק בהכנת דעת הקהל לשחרור הצפוי של מאות אסירים פלסטינים המוחזקים בישראל, אלה שגם שנים של שפשוף וצחצוח לא יסירו את הדם מידיהם.
הדיווח הדרמטי מכולם הוא, כמובן, של "ידיעות אחרונות", שמחלקת הגרפיקה שלו שולחת אל עבר הקוראים שתי סנוקרות מהממות. הראשונה יוצאת משער העיתון, שבראשו רצועת תצלום צרה בעלת שוליים מושחתים. מרצועה זו מציצות עיניו של החייל השבוי, ותחתיה הכותרת "גלעד שליט: רגע ההכרעה". כותרת הגג מצטטת "גורם בטחוני" המדבר על הצורך לקבל בקרוב "החלטות קשות".
ההחלטה לשחרר מחבלים שבעבר נטען כי יינמקו בכלא הישראלי לעולמי עד היא החלטה קשה, אך גם ההחלטה לדפדף ב"ידיעות אחרונות" ולקרוא לעומק את דיווחיו על עסקת שליט המתגבשת אינה קלה לביצוע. מי שבכל זאת שורד את שער העיתון ומגיע אל העמודים הפנימיים, נתקל בתצלום נוסף של שליט, המוגדל עד כדי גוזמה, כשהוא צבוע כולו אדום ומשמש רקע לכפולה הפותחת. גם הפעם הדם הוא המוטיב המרכזי בדיווח על החייל הישראלי, דמו של שליט, והדם שנמצא "על הידיים" של המשוחררים לעתיד.
בכל העיתונים משולבת בסקירת המשא-ומתן עם חמאס ההצהרה שיצאה מלשכת ראש הממשלה ולפיה "ישראל לא מנהלת כל מו"מ עם חמאס ובוודאי שלא תגיע איתו להבנות". רק ב"הארץ" יש התייחסות ביקורתית להצהרה זו. עמוס הראל ואבי יששכרוף כותבים בטור פרשנות משותף כי יש בהצהרה "משהו מעט קומי", ומעלים את הסברה כי האלוף (מיל') עמוס גלעד מבקר בקאהיר רק משום שהוא "מתלהב מהפירמידות".
ראי ראי שעל הקיר
ביום שישי פירסם אמיר אורן ב"הארץ" טור שכלל, בין היתר, ציטוט של מפקד זרוע היבשה בצה"ל, האלוף אבי מזרחי, שהגיב בחריפות לביקורת הטורקית על מעשי ישראל בעזה. "קשוט עצמך תחילה", אמר האלוף לראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, וכיוון בכך למעשי טבח ודיכוי שלהם אחראית מי שמבקרת כעת את ישראל.
בעקבות הפרסום חלה החרפה ביחסי ישראל-טורקיה, שעלולים להידרדר למשבר של ממש. יחד עם זאת, יחסי העיתונים בישראל שומרים על יציבות.
"הארץ" מקדיש באופן טבעי את מרבית עמ' 2 של העיתון לכיסוי הסערה שחולל.
ב"מעריב" מופיעה הבוקר בעמ' 4 ידיעה [ג'קי חוגי, מיה בנגל ואמיר בוחבוט] על ההתפתחויות בעקבות דברי האלוף, תוך ציטוט מהידיעה ב"הארץ" ומתן קרדיט מלא לעיתון. גם ב"ישראל היום" תופסת ידיעה בנושא טור צד צר בעמ' 7 [בועז ביסמוט, שלמה צזנה ולילך שובל], וגם שם ניתן קרדיט לעיתון "הארץ", אם כי ב"ישראל היום" מוגש הציטוט כשהוא כבר מעובד לשפת יומיום. לפי הדיווח בעיתון זה, "מזרחי הציע לארדואן 'להסתכל על עצמו במראה'".
ב"ידיעות אחרונות" לא מתייחסים כלל לנושא, כהמשך למדיניות הידועה הקובעת כי מה שלא התרחש מעל דפי "העיתון של המדינה", כאילו לא התרחש כלל. אם תפרוץ מלחמה בין ישראל לטורקיה, אולי ייאלצו לאזכר בבוא היום ב"ידיעות אחרונות" את הציטוט שהופיע מעל דפי "הארץ", אבל כל עוד מדובר בסתם מתיחות, שומרים שם על דממת אלחוט.
ההתעלמות גם פותרת את ההחלטה הקשה אם בידיעה כזו ראוי להעניק קרדיט לעיתון מתחרה, שאינו מקבוצת "ידיעות אחרונות". ב-ynet, האתר מבית "ידיעות אחרונות", החליטו על כיוון אחר. באתר הופיעה ידיעה על המקרה [חנן גרינברג], תוך ציטוט מדויק מתוך הפרסום המקורי ב"הארץ", וזאת בלי לציין כלל את העיתון ואת הפרסום שחולל את המהומה.
ענייני תקשורת
ורד לי מדווחת ב"הארץ" על מסע לנקיון העיר תל-אביב ממגזינים פורנוגרפיים, שערכו ארגוני נשים. הפעילות עברו בין קיוסקים בעיר, אספו חוברות "בננה" ו"סקסימו" מהדוכנים והשליכו אותן לשקיות זבל. "הארץ", שספג ביקורת על פרסום מודעות מין מעל דפי עיתוני הקבוצה, הוא היחיד המדווח הבוקר על מבצע זה.
נורית רוט מדווחת ב"דה-מרקר" כי רשות השידור תשלם פיצוי של אלף שקל לאדם שגבתה ממנו חוב אגרה באמצעות מחסום גבייה בכביש, וזאת בגין עוגמת נפש.
ב"ישראל היום" מדווח [כתב "ישראל היום"] כי איש העסקים מוזאמיל חסן, שהקים לפני כחמש שנים ערוץ טלוויזיה בשם "גשרים" במטרה להילחם בדימוי השלילי שנוצר למוסלמים בתקשורת האמריקאית, נעצר בחשד שערף את ראשה של אשתו.