קריאה של דיווחים בתקשורת הישראלית על תאונות דרכים, פקקים ובעיות חניה עלולה לגרום לקורא לא ביקורתי לחשוב שנהג הרכב הפרטי הוא הגיבור הטראגי של כבישי ישראל. שחקן ראשי אבל סביל, שנופל קורבן לכוחות עלומים ולאלות הגורל.

ניסוחים כגון "בת 14 נפגעה מרכב בפתח תקווה", כתבות נרחבות על פתיחת כבישים חדשים בכדי "להקל על הפקקים" או על הקמה של חניונים חדשים "שיקלו על מצוקת החניה" - מציבים כולם את נהג הרכב הפרטי כגורם פסיבי. במקרה אנשים נפגעים כשהוא בסביבה, הפקקים לא נוצרים בגללו אלא בגלל שלא סללו מספיק כבישים, ואל תתחילו בכלל לדבר על חנייה.

התקשורת הישראלית מתייחסת בסלחנות עיוורת לנהגי הרכב הפרטי. הנוכחות של הרכב הפרטי בחיי היום יום נתפסת ככורח המציאות, זאת על אף ששליש ממשקי הבית בישראל לא מחזיקים ברכב פרטי. עיוורון זה אינו נחלת התקשורת לבדה. בשנת 2019 החל "גלובס" בשיתוף פעולה עם בית-החולים איכילוב בדיווח יומי על נפגעים מתאונות קורקינטים חשמליים.

הקמפיין, שנמשך שנה, היה כל כך מוצלח שהקורקינטים הוכתרו כאויב הציבור מס' 1 והגישה השלילית כלפיהם אומצה גם על ידי כלי תקשורת מרכזיים כמו מאקו ו-ynet. אבל המלחמה בקורקינטים היא רק דוגמה נוספת לעיוורון לרכבי רכב פרטיים.  הראייה הבולטת ביותר לעיוורון זו קופצת לעיניים כאשר בוחנים את הנתונים של בית-החולים איכילוב, אותו מוסד שהכריז מלחמה על הקורקינטים.

במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה לבית החולים (בשמה של התנועה לחופש המידע), התקבלו נתונים שמצביעים על עיוורון זה באופן בולט: חלקם של אופניים וקורקינטים בתאונות עם נפגעים קטן (גם אם לא זניח) ביחס לתאונות בהם הם אינם מעורבים.

נתוני תאונות דרכים שהתקבלו מביה"ח איכילוב בתשובה לבקשת חופש מידע

זה לא הכל. באיכילוב בוחנים באיזה כלי רכב (אם בכלל) השתמש מי שהגיע לבית החולים, אבל לא אם היה האחראי לתאונה. זה לא מפריע לדוברות בית-החולים להמשיך בקמפיין שמנפח תופעה תחבורתית, למרות שהוא לא מנטר אותה באופן רציני. באיכילוב גם מפרסמים נתונים שגויים ממש: בחשבון הטוויטר של איכילוב התפרסם כי ב-2021 היו 4,621 נפגעים בתאונות מקורקינטים ואופניים חשמליים. לעומת זאת, בנתונים שהתקבלו בבקשת חופש המידע מבית החולים עצמו, הנתון הוא פחות מ-500! אגב, גם בפני עצמו, הנתון שפירסם איכילוב בטוויטר תמוה מאוד.

בהיעדר ניטור תקין מצידו של בית החולים, נותר לפנות לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נתונים אלה, אשר מונגשים עי" פרויקט AnyWay, מראים תמונה יותר ברורה של כמות הנפגעים. ניתוח מעמיק של הנתונים מציף מספרים שמצביעים על עומק העיוורון.

ציוץ בטוויטר של ביה"ח איכילוב, 2022

הנה הממצאים לגבי העיר תל-אביב, העיר אותה משרת בית-החולים איכילוב, בשנים 2017-2022:

1. ב-1,559 (13%) תאונות היו מעורבים כלי רכב דו גלגליים (אופנועים, אופניים וקורקינטים) אך לא כלי רכב 4 גלגליים (פרטיים, אוטובוסים, משאיות וכו'). כל התאונות הללו הובילו ל-4 הרוגים, 119 פצועים קשה ו-1,116 פצועים קל.

2. ב-7,923 (65%!) תאונות היו מעורבים כלי רכב דו-גלגליים ו-4 גלגליים. כל התאונות הללו הובילו ל-36 הרוגים (רוכבי דו גלגליים), 4,447 פצועים קל ו-451 פצועים קשה.

3. הולכי רגל היו מעורבים ב-2,165 תאונות (18%) בהן היו מעורבים כל סוגי אמצעי התחבורה. כל התאונות הללו הובילו ל-45 הרוגים (הולכי רגל בלבד), 278 פצועים קשה ו- 1,946 פצועים קל.

4. בסינון של סוגי תאונות שבהן סבירות נמוכה למעורבות כלי רכב 4 גלגליים, נמצאו 2,073 תאונות (17%), אך הן לא הובילו ולו להרוג אחד, עם 89 פצועים קל ו-14 פצועים קשה.

אם כן, הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים מעל לכל ספק שהגורם המרכזי להרג בתחומי העיר ת"א-יפו הוא רכב 4 גלגלי (שרובו המכריע פרטי), שקורבנותיו הם הולכי הרגל והמשתמשים בדו-גלגלי. המפגש בין דו-גלגלי להולכי הרגל יכול להיות לא נעים, בשל הצפיפות הגבוהה (הנגרמת בגלל הרכב הפרטי), חוסר שמירה על החוק או נהיגה רשלנית, אבל למרות תדירותו, הוא אינו מוביל למוות, בטח בהשוואה לתאונות בהן מעורבים רכבים פרטיים.

נתוני תאונות דרכים בתל-אביב מתוך מערכת anyway

אילו היה בית החולים איכילוב אוסף נתוני תאונות דרכים בצורה מסודרת, גם מנהלי בית החולים היו מבינים שקורקינטים אינם הבעיה. אבל כשמרבית המנהלים והרופאים הבכירים מגיעים לבית החולים ברכב פרטי, הישר לחניה השמורה שלהם, אין להם סיבה אמיתית להיות מודעים לסכנה שהם עצמם מייצרים לשאר משתמשי הדרך.

עיוורונו של בית החולים איכילוב להשפעתו השלילית של הרכב הפרטי על המרחב העירוני מעצימה את העיוורון של התקשורת שניזונה מהפרסומים שמייצר בית החולים. גם בית החולים בתורו, מקבל עידוד לגישתו המוטעית מעיוורונה של התקשורת. אלו ואלו מדגישים את בעיית הקורקינטים, למרות שחלקו של הרכב הפרטי במשוואת התאונות גדולה לאין ערוך, ודי היה בצמצום נוכחותו ברחובות העיר על מנת לשפר את המצב לאין שיעור.

אני עצמי מתנייד במהלך השבוע בעיקר בתחבורה ציבורית, ובוודאי שאיני מצדיק נסיעה של קורקינטים או אופניים חשמליות על המדרכות. למרות שאם היתה מצטמצמת נוכחותו של הרכב הפרטי, אולי הכלים החשמליים היו יכולים להשתמש בכביש בבטחה ולא לסכן את הולכי הרגל על המדרכות.

בכל אופן, המסר של מאמר הדעה הזה אינו שצריך לסלק את המכוניות הפרטיות מהמרחב העירוני (על אף התועלות הרבות שיש בכך). הכשל התקשורתי רחב יותר מכל בעיה תחבורתית ספציפית. ישנם כתבי תחבורה אשר עושים חיל בהצפת הבעיה הנובעת מהרכב הפרטי - אסף זגריזק מ"גלובס", יובל שדה מ"כלכליסט", אסנת ניר מ"דה מרקר" - אך קולם טובע בשיח שרובו ככולו עיוורון לרכב הפרטי.

יש לדרוש מהתקשורת, הכתבים וממובילי דעה לבחון היטב את השפה והמסרים שבהם הם משתמשים כאשר הם מתייחסים לסוגיות תחבורה בכלל ותאונות דרכים בפרט. הנטייה להעמיד את הרכב הפרטי בראש הפירמידה, עוזרת להסוות את העובדה שהוא אחראי לבעיות בתחתיתה.