לפני כחצי שנה פרסמתי ביקורת חריפה על משרד החינוך כאן באתר "העין השביעית": "כדי להתכונן למשבר האקלים דרוש מהפך בבתי הספר". מאז החל משרד החינוך בתוכנית חינוך אקלימית מעוררת תקווה. לפני שנתיים, כאשר המאבק האזרחי לחינוך אקלימי החל לתפוס תאוצה, אפשר היה רק לחלום על כך.
נטיית הלב שלי ושל רבים מהקולגות שלי הייתה לא לצהול עם פרסום התוכנית. אחרי הכל, עיסוק בנושאי סביבה כרוך בביקורתיות ממסדית עמוקה. אך לדעתי ההתפתחות בשדה החינוך האקלימי הוא הניצחון הכי גדול של התנועה הסביבתית בשנים האחרונות בישראל. תוצאותיו תהיינה ארוכות טווח ומשמעותיות וחשוב לציין זאת, לצד הביקורת.
התוכנית כוללת 30 שעות שנתיות בכל שנה, מכיתה א' ועד יב', כאשר בכיתות י' ו-ח' הן נלמדות כמקצוע שלעצמו (ח' בתחום האנרגיה) ובשאר השנים דרך דיסציפלינות שונות. מהלך מתקדם וחשוב שלמדינות מערביות יש הרבה ללמוד ממנו. שילוב התכנים בגילאים נוספים ובמגוון של מקצועות לרבות מחול ואומנות, משמש כהשלמה לשעות החובה ומצביע על ההבנה שנושא החינוך האקלימי הינו רב-תחומי וחוצה נושאים דיסיפלינריים. היקף התוכנית מעיד על ההירתמות, שאינה מובנת מאליה מצד, משרד החינוך.
משבר האקלים והשלכותיו קשורים ומשפיעים על כולנו, ותהיה זו בכייה לדורות אם יהפכו לעניין פוליטי כפי שקורה בארצות-הברית. הנה בישראל, יחד עם שרה ממפלגה ימנית, קמה לה תוכנית אקלימית מתקדמת. המשך שיתוף פעולה בין מגזרי ובין גושי צריך להיות יעד אסטרטגי של התנועה הסביבתית.
שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון (צילום: אוליביה פיטוסי)
הציבור בישראל חייב חובה גדולה לאנשים רבים במשרד החינוך ובפרט לד"ר גילמור קשת, מנהלת אגף המדעים במשרד החינוך, שהובילה את התוכנית והזיזה את הספינה הגדולה של משרד החינוך בכיוון הנכון ובזמן קצר. להתחיל הכשרות של אלפי מורים בתחום ידע חדש, לשנות ולהוסיף תוכניות לימודים, לגייס משאבים לפרויקטים ותקנים חדשים, לחבר בין המטה לשטח ולהבנות שפה חדשה במשרד החינוך הם חלק מתהליכי המאקרו המורכבים שמתרחשים בימים אלו. מי שהתחכך עם מערכת ביורוקרטית יכול רק לתאר לעצמו עד כמה זה מסובך.
כמובן שישנן עוד סוגיות רבות לשיפור: לבנות מנגנוני בקרה המוודאים שהתוכן הגיע לכל בית-ספר, לחבר בין בתי הספר ליוזמות השונות ברשויות המוניצפליות, לעודד אימוץ תכנים נוספים בקרב אוכלוסיות דתיות (מגזר עם פוטנציאל סביבתי גדול) ולהמשיך עם התהליכים החיוביים שהוזכרו קודם שחלקם עוד רחוקים מהשלמה. דרושה גם השלמה תקציבית נאותה, כי נכון לעכשיו חלק ניכר מהתקציבים הגיעו מהמשרד להגנת הסביבה ולא ממשרד החינוך.
כל הכבוד למשרד החינוך, כעת צריכים משרדי הממשלה האחרים ליישר קו. השינויים שנדרשים כדי להתמודד עם משבר האקלים הם עצומים וחובקי תחומי חיים ומן הראוי לכונן תוכנית לאומית כלל-משרדית. בכל תחום ותחום נדרשות נורמות חדשות ורפורמות משמעותיות, לא כאלו שמסתכמות בהוצאת הכלים החד-פעמיים מהמטבחון המשרדי. אפשר לפרסם ספר על השינוי הדרוש בתחומו של כל משרד, אבל בכל זאת כמה מילים, בקליפת אגוז.
משרד האוצר בחר להקשות על חוק האקלים ויש טענו שאף סירס אותו ממש. האוצר גם מיתן מאד את החלטת הממשלה לקידום כלכלה דלת פחמן
תפיסת העולם במשרד האנרגיה נמצאת במגמת שיפור, אבל עדיין אינו עומד ביעדים שישראל הציבה לעצמה, שהם נמוכים ממילא בהשוואה למדינות המערב. יעדי ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת עמדו על 10% בשנת 2020 ו-17% בשנת 2030. ב-2020 שודרגו היעדים העתידיים ל-30% בשנת 2030, אך בפועל, בשנת 2021 ישראל ייצרה כ-8% בלבד מהחשמל שלה מאנרגיה מתחדשת. יתרה מזאת, המשרד ממשיך לקדם הקמה של תחנות כוח פוסיליות חדשות, כמו גם פרויקטי פצלי שמן מזהמים, קידוחי נפט בערבה ופתיחת הים שלנו לסבב קידוחים נוסף.
במשרד התחבורה, רפורמת "דרך שווה" שיצאה כעת לדרך מציעה מסלולי חופשי חודשי ומוזילה במקומות רבים את מחיר הנסיעה, ומעודדת את השימוש בתחבורה ציבורית. מנגד, בניית התשתיות של תחבורה ציבורית בארץ הינה באיחור של עשורים. כמו-כן, ברור לכל שהציבור לא יוותר על רכבים פרטיים, עד שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת.
שר האוצר, אביגדור ליברמן, בכנסת. 13.6.2021 (צילום: יונתן זינדל)
משרד האוצר ממשיך להיות חסם מרכזי בכל הקשור לחקיקה סביבתית. המשרד בחר להקשות על חוק האקלים ויש טענו שאף סירס אותו ממש. האוצר גם מיתן מאד את החלטת הממשלה לקידום כלכלה דלת פחמן. בנוסף, הוא מתערב בתחומו של משרד האנרגיה ובוחן הקמה של תחנות כוח פוסיליות חדשות. משרד האוצר גם תומך בעסקת הנפט של קצצ"א, חרף הסיכונים למפרץ אילת, לחופי ישראל ולערבה.
גם רשות שוק ההון כושלת, ובישראל אין מסלול השקעה פנסיוני נקי אחד וכספי הפנסיות שלנו מושקעים בחברות מזהמות ופוסיליות. במדינות מערביות רבות קיימים כבר שנים מסלולי פנסיה נקיים מדלקים פוסילים המציגים תשואות יפות. רשות שוק ההון היתה צריכה כבר מזמן לקדם מסלולי פנסיה נקיים מדלקים ולעודד את הציבור להצטרף אליהם.
המלאכה רבה, בכל משרד ממשלתי יש צעדים לא פשוטים שצריכים להיעשות ונדרשים שרים ופקידים אמיצים שיובילו קדימה. הלוואי והייתה תוכנית לאומית בנושא. ניתן בינתיים לשאוב תקווה מהתוכנית של משרד החינוך ולקוות שהאביב הסביבתי של משרדי הממשלה רק התחיל.
אורי אנג'ל הוא חבר בפורום החינוך של ארגוני האקלים ורכז מענקים בארגון חיים וסביבה