תוכנית/יות החירום (לחלקיה/ן, סעיפיה/ן, הרחבותיה/ן, חלופותיה/ן מהאופוזיציה ומהקואליציה ושמותיה/ן השונים) ממשיכים/ות לעמוד בראש סדר היום של העיתונים, והמציאות מסורבלת בדיוק כמו שזה נשמע. מהם ההבדלים בין התוכניות השונות, ומה תוכנה של כל אחת מהן? כמה מהעיתונים מאמצים קו תעמולתי, בעד או נגד התוכניות (ובמקרה היותר בעייתי: בעד או נגד מי שהציע אותן), מה שמקשה עוד יותר על ההבנה: כך אותה תוכנית יכולה להיאשם ב"עזרה לטייקונים" או להשתבח כ"הצלה לחוסכים", ותוכניות תפורות בחיפזון מושוות לכאלו שנתפרו בקפידה יחסית.

בא לפשר ויצא מטורף

היום, למשל, כובשת את הכותרות תוכניתו הכלכלית של אהוד אולמרט. ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית הניטרלית מציגה את התערבותו של ראש הממשלה כ"הרחבת רשת הביטחון"; ב"מעריב" התוכנית מוצגת באור חיובי בכותרת הראשית כ"פשרת אולמרט", הבאה להכריע בין ההסתדרות לאוצר; כותרת על שער "הארץ" מציגה את התוכנית כעימות חזיתי בין ראש הממשלה לשר האוצר (כותרת: "אולמרט: גיבשתי תוכנית משלי להגנה על הפנסיה"; כותרת משנה: "רה"מ מתח ביקורת על התוכנית שהציג שר האוצר: 'חשוב שהחלטה כזו לא תיפול בדרג של כמה פקידים באוצר'"); ואילו ב"ישראל היום" מדובר ב"עידן הדמדומים" (בכותרת גג בשער), ב"טירוף מערכות" (כותרת הטור של דן מרגלית בשער) ובהתנהגות מגוחכת של שני מוקיונים (הכותרת הראשית: "אולמרט לבר-און: יש לי תוכנית משלי, אני אחליט". כותרת משנה: "שר האוצר הציג תוכנית, ועוד תוכנית – אך רה"מ, שכזכור התפטר, מתעקש על זכותו לומר את המלה האחרונה").

אבן שושן

עם זאת, ניכר כי העיתונאים מודעים לבלגן, ומנסים כמיטב יכולתם לעשות בו סדר. כך "ידיעות אחרונות" מציע לקוראים "מדריך מיוחד: כל התוכניות להצלת המשק הישראלי". גד ליאור כותב על פני הכפולה הפותחת של העיתון מאמר בהיר וממצה בסגנון השו"ת. הוא מסביר כי כעת עומדות על הפרק שלוש תוכניות ממשלתיות: תוכנית ההאצה שהאוצר הכריז עליה בשבוע שעבר; תוכנית ההתערבות בשוק ההון שהוצגה אתמול; ו"רשת הביטחון", שטרם הוצגה.

התוכנית הראשונה, שלא פרצה את מסגרת התקציב והורכבה משלל תוכניות קטנות שאינן קשורות זו בזו, היא מי שזכתה לקיתונות של ביקורת מאחר שלא התייחסה במישרין להפסדי החוסכים. הביקורת הולידה את התוכנית השנייה, שחלקה (שישה מיליארד שקל) מתן ערבויות לבנקים למתן הלוואות וחלקה (חמישה מיליארד שקל?) התערבויות שונות ישירות בשוק ההון (חלק זה אמור להיגבות במלואו מהתקציב). ושוב, הביקורת על התוכנית הזו, ובמיוחד איום ההסתדרות בשביתה, הובילו להכרזה על תוכנית שלישית, שעיקרה הגנה ישירה על כספי החוסכים. לתוכנית זו שתי גרסאות: זו של שר האוצר וזו של ראש הממשלה, המנסה לפשר בין דרישות ההסתדרות והאוצר (ומרחיבה בהרבה את טווח הכיסוי של תוכנית האוצר).

ליאור מבליע בסקירתו ביקורת חריפה על האוצר: הוא כותב כי הלה כלל לא התכונן למשבר ולא התכוון כלל להציג תוכנית כלכלית מיוחדת. על השאלה "אז איך הגענו למצב של שלוש תוכניות שונות" הוא עונה: "פשוט מאוד: באוצר נלחצו. הביקורת הציבורית גברה, והבורסה הגיבה בירידות שערים חדות לתוכניות שלא כללו הגנה על הציבור".

ליאור אינו מזכיר את הצד השני של המטבע, יהא הפיחות בשערו אשר יהא: ההתנגדות של האוצר לתוכניות "חירום" למיניהן באה על רקע הרצון לשמור על מסגרת התקציב, וכנראה לא מתוך עצלות ואימפוטנטיות, כי כפי שליאור עצמו כותב, התשובה לשאלה "מי מממן את כל התוכניות שהוגים במשרד האוצר" היא: אנחנו. וגיורא איילנד כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות": "מעבר לדילמה הכלכלית-חברתית, נחשפה שוב הבעיה הקשה של תהליך קבלת ההחלטות אצלנו".

העיתונים הכלכליים מקדישים גם הם מקום נרחב לסיקור התוכניות השונות. הכותרת של "דה-מרקר" טוענת כי הבנקים אינם מקבלים בברכה את ששת המיליארדים שהאוצר מתכוון להעניק להם, וכי ממילא הם אינם מעוניינים להשקיע בחברות בסיכון. הכותרת של "כלכליסט" מכריזה בענק על "60 מיליארד שקל להצלת המשק", אולם 37 מיליארד מהם הם הכספים של תוכנית החירום הראשונה ("תוכנית ההאצה"), שכפי שנחשף בעיתונים, רובה ככולה מורכבת מתוכניות שהיו בתקציב ממילא.

כלכלת בחירות 1

מרב דוד מגישה ב"מעריב" עבודה עיתונאית לכאורה פשוטה ובנאלית, אבל למעשה כזו שאינה נפוצה במקומותינו, ומתייחסת באופן נדיר לא לאסטרטגיות קמפיין, קרבות בוץ או תככים פוליטיים, אלא ללב העניין: למצע. לרעיונות, לכיוונים אידיאולוגיים, להצהרת כוונות מפורטת. דוד פנתה לשלוש המפלגות הגדולות (היסטורית, ולפי הסקרים: שתי המפלגות הגדולות והמפלגה החמישית בגודלה) ושאלה אותן לפרטי המצע הכלכלי שלהן. הכותרת קוראת "לגזור ולשמור". מי שלא גזר ושמר יוכל לקרוא את סיכום הדברים באתר nrg.

ומה עם התוכנית הכלכלית של נתניהו, שהוצגה אתמול ב"דה-מרקר" ולא הוצגה אתמול ב"ישראל היום"? ב"ידיעות אחרונות" מדווחים כי "אולמרט אף אינו שולל חלקים מתוכניתו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו" וכי נתניהו צירף לצוותו את ירון זליכה, חשב האוצר הידוע (ואצל "ידיעות אחרונות": ידוע לשמצה). גם "גלובס" מדווח על התוכנית של נתניהו, יותר נכון, על הדברים שאמר לאולמרט. הטור הזה, שחתום עליו עורך העיתון חגי גולן, נראה כמו מודעת תעמולה של הליכוד.

כלכלת בחירות 2

כאמור, "ישראל היום" תוקף בחריפות את חילוקי הדעות שכנראה שרירים בין ראש הממשלה לשר האוצר. דן מרגלית, כמובן, אבל גם אבישי ברוורמן וירון זליכה, שמתגייסים לעניין.

אבל את הדי המחלוקת הפוליטית בין שר האוצר לראש ממשלתו ניתן למצוא גם ב"ידיעות אחרונות". בידיעה של שמעון שיפר, גד ליאור ואיתמר אייכנר על אודות התוכנית הכלכלית של אולמרט מובלעת הפסקה הבאה: "אולמרט אף שיגר אתמול עקיצה לעבר שר האוצר רוני בר-און ואמר ש'החלטות כלכליות מתקבלות במשרד ראש הממשלה ועל-ידי ראש הממשלה כפי שפעלתי בנושא המשבר באוניברסיטאות'. הוא התכוון בדבריו להחלטתו להעביר למוסדות ההשכלה הגבוהה תוספת תקציב של חצי מיליארד שקל בניגוד לעמדת האוצר".

ובאותו עמוד, ידיעה נפרדת מוקדשת לדברים החריפים שאמר בר-און אתמול בכנס שדרות, בין השאר לעבר יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שנכח במקום: "הפוליטיקאים יוצרים אווירה של פאניקה. מוכרים לכם אשליות על קופות מזומנים שהצטברו. מכניסים בכם פחדים רק כדי שתרגישו רע מספיק, ומי שייבחר יהיה הגואל והמושיע. המטרה היא להיבחר – וכל האמצעים כשרים [...] אני לא אבטיח את מה שאי-אפשר. לא אתפתה. הפוליטיקה לא תכריע אותנו" (מתן צורי).

אז שר האוצר ממלא את התפקיד הקלאסי של שר אוצר שאין לו, ויו"ר ההסתדרות את התפקיד הקלאסי של מי שאין אצלו דבר כזה "אין לי", ומה שהשתנה הוא חוסר האמון אפילו של הפוליטיקאים עצמם במערכת הפוליטית (ואולי גם זה לא חדש).

סמים, רבותי, סמים

"ישראל כבר אינה נחשבת למעצמת-על בתחום הסמים, למרות הדימוי שרווח בקרב חלק מהציבור", פותח אבי אשכנזי את טור הפרשנות שלו היום ב"מעריב", המתלווה לסיקור שתי פרשיות הסמים שמעסיקות היום את העיתונים: זוג הישראלים שנאשמו בסחר ב-23 אלף כדורי אקסטזי בתאילנד וכעת נגזר עליהם עונש מוות, ותפיסה של טונה וחצי קוקאין בשווי של שני מיליארד שקל, חלק מהם בנמל חיפה. אף שהסיפור השני גדול יותר מבחינת ההיקף וההשפעה (ובעל היבט קומי: בראש רשת ההברחה הבינלאומית עמד כנראה שופט כדורגל לשעבר, משה אלגרבלי), הראשון הוא זה שזוכה לכותרות שער בגלל הפן האנושי המזעזע שלו.

מי הם העצורים בתאילנד? ולדימיר אקרוניק ואלון מכלוף, על כך אין מחלוקת בין העיתונים. באשר לחפותם, ובכן, זה סיפור אחר. ב"מעריב" נכתב על השער: "אלון יגאל מכלוף וולדימיר אקרוניק מדברים מהכלא בתאילנד. 'מישהו תפר לנו תיק', הם אומרים, 'תתפללו בשבילנו'". בידיעה עצמה מובאים דבריהם של קרובי העצורים, הבטוחים בחפותם (כולל הציטוט הגזעני שנבחר ככיתוב תמונה: "התאילנדים הם עם ברברי שמסוגל לכל"). מכלוף הוא, לפי "מעריב", באר-שבעי שנעצר בעבר על החזקת כמויות סם זעירות.

על שער "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, כותרת המשנה של ההפניה לסיפור מכריזה: "חשד: אלון מכלוף וחברו ולדימיר אקרוניק, שהורשעו בתאילנד בסחר בסמים ונידונו למוות – קשורים למשפחת אברג'ל". המידע הזה מובא בשם הרשות למלחמה בסמים בארצות-הברית. אלון מכלוף, לפי "ידיעות אחרונות", הוא "סוחר סמים שמוכר היטב למשטרת הנגב". גם ב"הארץ": "מכלוף נחשב מקורב למשפחת אברג'יל ופעל בעבר מטעמה".

העיתונים מזכירים גם כי זו אינה הפעם הראשונה שאזרחים ישראלים נידונים לעונש מוות בתאילנד, וכי בפעם שעברה שהדבר אירע הומר עונש המוות במאסר ממושך לאחר לחץ כבד מצד ממשלת ישראל (ולפי "מעריב": "איום לשלוח הביתה עשרות אלפי פועלים תאילנדים"). גם הפעם תתערב ממשלת ישראל במטרה להמתיק את עונש המוות ולנסות להביא לכך שסוחרי הסמים ירצו את העונש בישראל, כפי שמודיעה שרת החוץ ציפי לבני.

כאמור, סיפור התפיסה של רשת ההברחה הבינלאומית מהגדולות בעולם הוא כרגע, לפחות כל עוד לא יתבררו פרטים חדשים באשר לסיפור התאילנדי, משמעותי הרבה יותר ומרשים מבחינת העבודה המשטרתית שהופגנה בו. לפי העיתונים, החשיפה המשטרתית ממשיכה הלאה מאלגרבלי אל אחד מארגוני הפשע הישראליים הגדולים (הסיקור ב"מעריב" וב"הארץ"). ואשכנזי מסכם: "בשנים האחרונות דעך מעמדם של הישראלים בענף".

מהלך חשוב

"ידיעות אחרונות" מקדיש היום הפניה על השער לידיעה על אודות "הישג היסטורי לנבחרת ישראל באולימפיאדת השחמט: מקום שני מתוך 146 מדינות". "הארץ" הוא העיתון הנוסף היחיד שמקדיש לידיעה הפניה (זעירה ביותר ונחבאת אל הכלים) על השער. ייתכן שיש כאן פעפוע של ההטפה של מאיר שלו, הכותב וחוזר וכותב בטורו ב"ידיעות אחרונות" נגד תת-התקצוב ותת-הסיקור של "ספורט" חכם כמו תחרויות שחמט, מתמטיקה ומדע.

ובינתיים בעבודה

כותרת עמ' 9 ב"ידיעות אחרונות": "השריונים בעבודה בוטלו". כותרת המשנה: "במפלגה מעריכים: בדיון שיתקיים היום תתהפך ההחלטה, והשריונים ישובו על כנם". שלום ירושלמי ב"מעריב": "ההחלטה במרכז מפלגת העבודה התקבלה בהצבעה גלויה בסגנון בולשביקי [...] הוועדה המסדרת הידועה לשמצה משנות השישים לא היתה מארגנת את העניינים רע יותר". הקריקטורה של גיא מורד ב"ידיעות אחרונות": אהוד ברק לפרץ ופואד: "בוא נתקשר לאולסי פרי!". העיתונים מצטטים את סקר הערוץ הראשון, שלפיו העבודה ירדה לשבעה מנדטים, מנדט אחד פחות ממרצ. רק איתן הבר כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" נגד הסקרים והסוקרים, וטוען כי שלושה חודשים לפני הבחירות הם "שווים כקליפת השום".

ובינתיים בליכוד: השחקן והבדרן ספי ריבלין הודיע כי יתמודד על מקום ברשימה.

שום מושג (ענייני תקשורת?)

כותרת ידיעה על חצי מעמ' 14 של "ידיעות אחרונות": "אבי ניר: אין לי מושג מי עשה את זה". בפתח הידיעה של בוקי נאה, רז שכניק, זוהר שחר לוי ונעם ברקן מסתבר שגם למשטרה "אין מושג". ומקריאת הידיעה כולה, כמו גם ידיעות דומות בכל העיתונים האחרים, מסתבר שגם לעיתונים אין שום מושג מי היכה נמרצות את מנכ"ל חברת הטלוויזיה קשת, אולם הם בכל זאת מצליחים להקדיש לעניין טקסטים ארוכים יחסית. ובכל זאת ציטוט אחד למזכרת: יואב צפיר, במאי "כוכב נולד" ו"נולד לרקוד": "עולות אצלנו הרבה מחשבות אם לקחת אנשי אבטחה" ("ידיעות אחרונות").