ראוי היה להטיל עונש מאסר בפועל על יוסף אליצור, שהורשע בשתי עבירות של הסתה לאלימות בגין פרסומיו באתר "הקול היהודי", אך מפאת הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות אין מקום לעשות כן, כך קבעו (29.5) שלושה שופטי בית-משפט המחוזי מרכז-לוד שדנו בערעורים ההדדיים על הרשעתו של אליצור.
בשנים 2013-2014 שימש אליצור, מחבר הספר "תורת המלך", רב בישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר ופרסם טור דעה קבוע באתר "הקול היהודי".
בתחילת מאי 2013, פרסם טור שנשא את הכותרת "אסור להתייאש – רק לצמוח יש! דעה". בטור כתב אליצור, בין היתר, "אחרי הירצחו של הקדוש, אביתר בורובסקי הי"ד, התבצעו פעולות שונות ברחבי הארץ. הפעולות כוונו בעיקר כנגד האוכלוסיה הערבית, המחפה על פשע... העיקר הוא שהולך ומתרקם ציבור שיש לו חזון אחר, חזון של שלטון שמייצג את העם היהודי. הציבור הזה גם פועל פעולות בשטח האויב. הפעולות הללו אינן נובעות מייאוש; הן מעשים ראשוניים של הרמת ראש על ידי ציבור חדש. במעשים הללו מתחילים להתבטא היהודים המפוכחים, אלה שמבינים שהיהדות היא עיקר הקיום שלנו פה".
בסוף אותו החודש כתב טור נוסף שקיבל את הכותרת "איך 'לתפוס' את מבצעי תג מחיר – דעה". בטור זה כתב אליצור, בין היתר, כי "כאשר מתייחסים בסלחנות מופלגת לאלימות של בני הנכר ודורכים על הציבור היהודי – יוצרים ציבור הולך וגדל שמבין שהוא מוכרח לעשות מעשים כדי להתגונן מפני הרשעות המאיימת על היהודים בארץ ישראל. אולי מעטים מבצעים בפועל את המעשים המדוברים – אבל רבים יותר ויותר מבינים את המעשים הללו, ומרגישים שטוב שיש מי שעוד לב חם בו לבעור כנגד העוול והרשעות, נגד 'ההכלה' ו'הסובלנות' שנותנים עוד ועוד כח ותחושת ניצחון בידי הצד הרצחני והאלים...".
אליצור הועמד לדין, וטען בין היתר כי כלל לא היה בעל טור באתר "הקול היהודי", כי כל המאמרים פרי עטו פורסמו על ידי עורכי האתר ולא על ידו וכי הוא עצמו לא כתב כל מילה המופיעה בהם. בנוסף טען כי המאמרים אינם מסיתים לאלימות וכי זו רק פרשנות אחת לנאמר בהם.
בפברואר 2021 הורשע אליצור בהסתה. בית-משפט השלום קבע כי אליצור הוא שכתב את המאמרים וכי הביע בהם תמיכה במעשי אלימות כלפי ערבים. חודש לאחר מכן נדון ל-4 חודשי מאסר על-תנאי וקנס של 3,000 שקלים. אליצור ערער על הרשעתו ואילו הפרקליטות ערערה על קלות העונש.
אליצור, באמצעות עורכי-הדין עירית שלזינגר-זריבי ונועם גוטמן מהסנגוריה הציבורית, טען בין היתר פעם נוספת כי המאמרים אינם מסיתים. המדינה, באמצעות עו"ד רועי פרייס מהפרקליטות, ערערה על גזר-הדין וטענה כי ראוי היה להטיל על אליצור עונש ממשי.
השופטים מיכל ברנט, שמואל ברונשטין ומיכאל קרשן דחו את שני הערעורים.
לגבי ערעורו של אליצור, נקבע כי אין מקום להתערב בקביעות בימ"ש השלום כי הוא מחבר המאמרים וכי יש בהם הסתה לאלימות. "מקובלת עלינו מראשיתה ועד סופה קביעת בית המשפט קמא כי קריאה פשוטה של שני המאמרים מובילה למסקנה אחת ויחידה, והיא שהמערער הביע תמיכה מלאה במעשי האלימות שבוצעו ושיש לבצע כלפי ערבים", נקבע בפסק-דין המחוזי.
לגבי ערעורה של המדינה, השופטים קבעו כי "אמנם לא ניתן לקבל את מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט קמא, אך נוכח הזמן הרב שחלף מעת ביצוע העבירות לא יהיה זה נכון להתערב בעונש שנגזר על המערער".
לפי שופטי המחוזי, "ההבחנה שערך בית המשפט קמא בין החלופה הראשונה בסעיף העבירה, 'פרסום קריאה לעשיית מעשה אלימות', לבין החלופה השנייה, בה הורשע המערער, דהיינו 'פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות', אינה מקובלת עלינו. לשתי החלופות נקבע עונש מרבי זהה, 5 שנות מאסר, וניתן בהחלט להעלות על הדעת מקרים בהם פרסום דברי עידוד למעשה אלימות הוא חמור יותר אפילו מקריאה מפורשת לעשיית מעשה אלימות".
עוד קבעו שופטי המחוזי כי "העונש הראוי למערער צריך היה להיות 6 חודשי מאסר בפועל, שניתן במקרה זה לרצות בעבודות שירות".
עם זאת, מיד בהמשך כותבים השופטים כי "למרות האמור החלטנו, לא בלי היסוס, לא להתערב בעונש שגזר בית המשפט קמא על המערער כך שירצה עונש מאסר ממשי. כך אנו עושים משום שאיננו יכולים להתעלם מחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות ועד הלום. הנאשם נדרש לתת היום את הדין על מעשים שבוצעו לפני תשע שנים, וגם אם לא נפל פגם בהתנהלות רשויות האכיפה בעניינו של המערער אין כל אפשרות להתעלם מנתון מהותי זה, על כל הכרוך בו מבחינת זכויות המערער ואפקטיביות הענישה הפלילית".
על כן החליטו להסתפק בהחמרת המאסר על-תנאי שנגזר על אליצור והארכתו מ-4 ל-7 חודשים.
465-05-21
1457-05-21