אישתון כתב טקסט ארוך מאוד (מאוד) בשם "כל מה שהתקשורת מסתירה מכם בנוגע למשבר באוקראינה". הגעתי אליו אחרי שלא פחות מארבעה אנשים קרובים אליי, כולם חכמים וביקורתיים וכולם שמאלנים, ציטטו בפניי קטעים ממנו כהצדקה לטענה ש"בעצם המצב באוקראינה מסובך" ו"לא בטוח שרוסיה היא הרעה". אז קראתי אותו. וקראתי, וקראתי. טקסט ארוך כבר אמרתי?

וכמה שהתבאסתי.

את אישתון (העיתונאי העצמאי ליאור קופלוביץ') למדתי להעריך מכתבות שפרסם בעשור שעבר, אבל בשנים האחרונות לא ממש עקבתי אחריו. אישתון פותח את הטקסט החדש בתיאור מה שהוא מגדיר כקונצנזוס תקשורתי: "יש הסכמה אקסיומטית בתקשורת הישראלית והמערבית, כי רוסיה היא ה'רעים', ארה"ב ה'טובים' ואוקראינה הקורבן". כאן חשדתי.

רגע, רגע, רגע. הקונצנזוס התקשורתי הוא שארצות הברית היא ה"טובים"? לא, נאמר, אוקראינה? אני, לפחות, נתקלתי בגישה תקשורתית שמזהה את הצד "הטוב" במלחמה בתור, ובכן, הצד המותקף שנלחם בעיקשות. הדיווחים על המלחמה בדרך-כלל לא מתייחסים לארצות הברית (ובצדק, הם לא נלחמים); ובמקרים שכן, האמריקאים מוצגים לעתים קרובות (במיוחד בתחילת המלחמה) דווקא בתור חלשים ונרפים שלא עושים מספיק.

אולי זה נשמע דבר קטן, אבל לדעתי זה כל הסיפור. למרות שהמאמר של אישתון עוסק כביכול ב"משבר באוקראינה", אישתון מתעניין הרבה יותר ביריבות בין רוסיה לארצות הברית (חיפוש במאמר יוכיח שצירוף האותיות "אוקראינה" מופיע בו 160 פעמים ואילו "אמריקה" ו"ארה"ב" יחד 212 פעמים. מוזר, לא?). אישתון לא מתעניין באוקראינה, אלא רק בטענות של ארצות הברית לגבי אוקראינה. לא בעוולות רוסיה באוקראינה, אלא רק בשאלה אם אמריקה מדייקת או מגזימה בתיאור העוולות האלה. ובאופן עוד פחות רלבנטי - בשאלה אם אמריקה עשתה דברים גרועים דומים בעבר.

המהלך הזה מקל מאוד על אישתון ביצירת סימטריה מזויפת: אמנם נכון שהרוסים מפציצים ערים אוקראיניות ואילו אוקראינה לא מפציצה ערים רוסיות - אבל היי, אמריקה גם רצחה מלא אזרחים בעבר! מכאן שלכעוס על רוסיה עכשיו זה בעצם צביעות.

אישתון מעלה מהאוב דוגמאות רבות לפשעי ארצות הברית לאורך ההיסטוריה, כגון הפלישות לווייטנאם ולעיראק, בטענה שהן רלבנטיות להבנת התנהגותה של אמריקה בהקשר הנוכחי. על מה אישתון לא מדבר? על עוולות פוטין בעבר הקרוב בהרבה (פרט לאלה שהוא מציג רק כדי להכחיש בבחינת "דגלים כוזבים"): משיטוח גרוזני במלחמת צ'צניה עד פשעי המלחמה בחלב שבסוריה; מהרעלה בפלוטוניום ובנוביצ'וק של מתנגדי משטר בבריטניה וברוסיה (אנדריי ליטוויננקו, סרגיי סקריפאל, אלכסיי נבלני) עד תמיכה אקטיבית בדיכוי מפגינים ברוטלי בידי הרודנים של בלארוס וקזחסטן. כל העוולות האלה לא מעניינות את אישתון, ונראה שלשיטתו גם לא מלמדות כלום על התנהגותו וכוונותיו של פוטין בהקשר הנוכחי (בניגוד לעוולות של ארה"ב, שכאמור אינה צד במלחמה).

אישתון גם לא מסביר לנו מהי ההצדקה שפוטין עצמו נותן למלחמה. אישתון מספר לנו, פעם אחר פעם, שפלישתה של רוסיה לאוקראינה היא אך ורק תגובה לתוקפנות נאט"ו, ושנראטיב ה"אימפריאליזם הרוסי" הוא בסך הכל עלילה מערבית. הבעיה היא שפוטין לא מסכים איתו.

במאמר בן 7,000 מילה (!) שפרסם ביולי בשם "על האחדות ההיסטורית בין רוסים לאוקראינים", פוטין מסביר באריכות ובפירוט רב שאוקראינה פשוט איננה מדינה אמיתית כי אם חלק מרוסיה, וכי באופן כללי פירוק האימפריה הרוסית וברית המועצות למדינות עצמאיות היה פשע היסטורי. זה נראטיב אימפריאליסטי קלאסי שאפילו לא מנסה להעמיד פנים. ולמקרה שלא ברור שהנראטיב הזה אכן נמצא בלב השיקולים ליציאה למלחמה, פוטין חזר עליו בנאום שנשא ערב הפלישה ב-23 לפברואר. במאמר של אישתון אין זכר לטיעונים אלו של פוטין, וקל להבין למה.

התפיסה האמריקנוצנטרית מניעה את אישתון להתכחש לחלוטין לכל ביטוי של רצון מצד האוקראינים: לא הם אלה שבחרו בשנים האחרונות להתנתק מרוסיה ולהיקשר למערב, אלא אמריקה תמיד מושכת בחוטים

זו תפיסת עולם אמריקנוצנטרית קיצונית, משום שהיא מייחסת סובייקטיביות רק לאמריקה. רק אמריקה פועלת בעולם; רוסיה בסך הכל מגיבה; ואוקראינה? אוקראינה לא באמת קיימת. האוקראינים הם לא ממש סובייקטים עם רצון והגדרה עצמית, אלא רק כלי משחק בין מעצמות. אישתון למעשה מקבל במובלע את הראייה של פוטין כי אוקראינה היא לא ממש מדינה; כל טענה או פעולה של אוקראינה מתוארת כאילו היא מייצגת את ה"מערב" ובפרט את אמריקה, לפעמים במובלע, באמצעות מסגור, ולפעמים במפורש – באמצעות הטענה שאוקראינה נשלטת מבחוץ על ידי ארה"ב וכל ביטוי לרצון אזרחיה (לדוגמה בחירות או הפגנות) הוא מצג שווא.

התפיסה הזו מניעה את אישתון להתכחש לחלוטין לכל ביטוי של רצון מצד האוקראינים. לא הם אלה שבחרו בשנים האחרונות להתנתק מרוסיה ולהיקשר למערב: אמריקה היא זו שתמיד משכה בחוטים (אם זה נשמע לכם מוכר, זה משום שטענה דומה על "מעורבות זרה" מושמעת נגד כל תנועת מחאה בכל מקום, מבלפור דרך כיכר טקסים באיסטנבול ועד טהרן). גם באשר לפתרון המשבר, אישתון דן בשוויון נפש אימפריאליסטי בביזור אוקראינה ובהפיכתה לאזור חיץ כאל פשרה סבירה בין רוסיה לארצות הברית. הרצון של האוקראינים? הוא בכלל לא חלק מהמשוואה.

אישתון גם מנצל הטיה קוגניטיבית פשוטה אך יעילה: מספיק להוכיח ש"המצב איננו בינארי כפי שמנסים לספר לנו" כדי לרמוז שבעצם המצב הוא רחוק מאוד ואולי הפוך מהנראטיב המקובל-כביכול. פעם אחר פעם אישתון מבצע אותו תרגיל רטורי: (1) מציגים טענה בינארית ומוגזמת שכביכול נטענת כנגד רוסיה, לדוגמה "אומרים לכם שפוטין הוא היטלר". אין צורך להראות שמישהו באמת טוען את זה, מספיק לומר "התקשורת" וזה כנראה יהיה נכון לגבי מישהו; (2) מפריכים אותה, אם באופן משכנע ואם לא; (3) רומזים שאם הטענה הבינארית הזו לא נכונה, אז אולי בעצם… ההפך הוא נכון? (הבנתם נכון, האוקראינים הם הנאצים).

מאחורי מבול המלל, הפרטים והנתונים שאישתון זורק על הקורא מצויה בסך הכל תפיסת עולם פשוטה מאוד, ילדותית ממש. כל מה שרע לרוסיה טוב לארה"ב, ולהפך. זה נכון לא רק בשדה הפיזי אלא גם בשיח. לכן כל מילת ביקורת על רוסיה צריך לאזן בביקורת דומה על אמריקה. לגנות משהו שרוסיה עשתה (למשל "זה לא בסדר שהרוסים מפציצים בתי יולדות במריופול") זה להיכנע לתעמולה מערבית.

אבל אישתון טועה. אפשר (וצריך) להכיר בעוולות שרוסיה עושה ממש ברגע זה. הכרה כזאת היא לא "פרו-אמריקאית" וגם לא "להאמין לתקשורת המערבית". זה פשוט לפקוח את העיניים ולהיות בנאדם מוסרי. מותר, כפי שאישתון עושה, להשוות ולהצביע על הקבלות היסטוריות, אבל המסקנה מהשוואות שכאלו בין שתי עוולות - כגון הפלישה הרוסית לאוקראינה והפלישה האמריקאית לעיראק - חייבת להיות ששני המעשים פסולים ושחובה להתנגד לשניהם, ולא שמאחר שהראשון קרה, התנגדות לשני היא סוג של צביעות.

בשורה התחתונה, אישתון מתגלה כאן כ-tankie די מבאס, דהיינו - שמאלני (כביכול) שנשבה עד כדי כך בתפיסה של המלחמה הקרה שבה ארה"ב היא אם כל חטאת, שהוא ממהר להצדיק כל עוולה שביצעו כוחות שהוא תופס כאנטי-אמריקאיים. לא אנטי-אימפריאליסט, סתם אנטי-אמריקאי. זה מאכזב מאוד.

שווה להזכיר לאישתון את הסיסמה שהוא עצמו בחר לשאת בגאון בראש הבלוג שלו: "כל העוולות אחת הן והאמונה שלא כך הדבר, היא מקור כל העוולות".

* * *

ועכשיו לטענות.

עברתי על כל המאמר (הארוך, כבר אמרתי?), והנה הערותיי לכל הנקודות שהיה לי מה לומר עליהן. הצטערתי לגלות שבשירות הנראטיב שאישתון מעוניין להציג, הוא לא טורח לדייק (ואני עדין). בנושאים שאני מכיר היטב, כמו המעורבות הרוסית בבחירות בארה"ב, הגבתי בהרחבה. בסוגיות שאני פחות מתמצא בהן פשוט קיבלתי את העובדות של אישתון כפשוטן - אם כי אני בכלל לא משוכנע שיש לכך הצדקה - והתייחסתי לעוצמת הטיעון שלו: אם נקבל את העובדות, האם המסקנה נובעת מהן? ברוב המקרים לא.

"ארה"ב כבר נתפסה בפרופגנדה אנטי-רוסית"

החלק הזה מופיע בשלב מוקדם במאמר, והוא הכה אותי בתדהמה. כדי לבסס את הטענה הכללית ש"האמריקאים משקרים לכם לגבי רוסיה", אישתון מרפרף על כמה מההאשמות העיקריות שגורמים בארה"ב השמיעו בעשור האחרון כלפי רוסיה, ומנסה להפריך אותן. הצרה היא שהוא מסלף את הנתונים לחלוטין, וכותב בצורה מטעה בניסיון להסוות את הסילוף. בולטת במיוחד העובדה שבשירות ההלבנה של רוסיה, אישתון פשוט בלע את דף המסרים של Fox News מהשנים האחרונות, ולא בוחל באימוץ כל הקונספירציות הטראמפיסטיות שהופרכו זה מכבר.

הבה נסקור את הטענות:

ב-2016, הדמוקרטים בארה"ב טענו, בסיוע של גופי הביון האמריקאים, שרוסיה מתערבת באופן משמעותי בבחירות האמריקאיות לטובת טראמפ והילרי קלינטון עד היום טוענת שההשפעה הזאת היתה דרמטית והיא שהביאה להפסדה. אלא ששלל מחקרים בנושא לא מצאו שום בסיס לכך, למעט התערבויות שוליות לחלוטין (כמה אלפי בוטים ברשתות החברתיות שלכאורה הפיצו מידע כוזב, כמו בכל מערכת בחירות, בכל מדינה בעולם) וחשיפת שחיתות (אמיתית לחלוטין) במחנה הדמוקרטי (הפריצה לשרתי הדמוקרטים, המיוחסת ע"י האמריקאים לרוסים)".

הנה עדות ראשונה לכך שאישתון מסלף את העובדות באופן קיצוני. ההתערבות הרוסית המשמעותית לטובת טראמפ בבחירות בארה"ב איננה, כפי שהוא גורס, טענה של הדמוקרטים, אלא המסקנה העיקרית והבולטת ביותר בדו"ח של החוקר המיוחד מולר, ובדו"ח נפרד של ועדת המודיעין של הסנאט (שבראשה עמד בשעתו סנאטור רפובליקני). לראיה, משפט הפתיחה של דו"ח מולר (ההדגשות שלי):

The Russian government interfered in the 2016 presidential election in sweeping and systematic fashion.

עוד קבע דו"ח מולר:

The investigation established that the Russian government perceived it would benefit from a Trump presidency and worked to secure that outcome […]

והנה משפט הפתיחה של דו"ח הסנאט:

The Russian government directed extensive activity, beginning in at least 2014 and carrying into at least 2017, against U.S. election infrastructure at the state and local level.

אם כך, הקביעה שההתערבויות האלו היו "שוליות לחלוטין", בניגוד למשתמע מהפוסט, היא של אישתון בלבד ולא של "שלל המחקרים בנושא". למעשה היא עומדת בסתירה מוחלטת למחקרים האלו, שדווקא מצאו שהיתה התערבות שיטתית, נרחבת ו"חסרת תקדים":

Russian government-affiliated cyber actors conducted an unprecedented level of activity against state election infrastructure in the run-up to the 2016 U.S. election.

באופן טיפה יותר ספציפי, הפריצה לשרתי המפלגה הדמוקרטית היתה (1) פעולת סייבר התקפי על סף המלחמתי; (2) ייתכן מאוד שהשפיעה על תוצאות הבחירות באמצעות פרסום מתוזמן היטב של אימיילים מביכים דרך ויקיליקס (גם אם תמיד קשה, אפילו בלתי אפשרי, לקבוע שגורם ספציפי היטה את הכף, חשוב לזכור שהבחירות היו צמודות מאוד).

כמו כן, אישתון טוען שהפריצה לשרתים חשפה "שחיתות אמיתית לחלוטין" אצל הדמוקרטים, אבל לא מסביר באיזו שחיתות מדובר. זה חבל, כי לא ברור למה הכוונה. הדברים ש"נחשפו" בה הם ככל הידוע תיאוריות קונספירציה מופרכות לחלוטין כמו "פיצהגייט", הטענה שהדמוקרטים מנהלים רשת סחר בילדים מתוך מרתף של פיצרייה בוושינגטון. יש לקוות שלא לזה אישתון התכוון.

כיום אנו יודעים שהדמוקרטים …  וגופי הביון האמריקאים פרצו וריגלו אחרי טראמפ והרפובליקאים וזייפו רבות מהטענות הללו לצרכים פוליטיים".

אישתון יוצא בהכרזות שהן בו-זמנית נחרצות וכלליות נורא, באופן שמקשה להתחקות אחרי משמעות הדברים שלו. בכל מקרה, כל מה שהוא כותב שאנחנו "היום יודעים" הם דברים שאנחנו דווקא לא יודעים, או יודעים בבירור שלא. יש כאן רמיזה ברורה לתאוריית קונספירציה בשם Spygate (או אובמהגייט); טראמפ התייחס לתיאוריה הזו ברצינות כזו שהוא מינה כמה ועדות חקירה נפרדות להוכיח אותה. ועדה אחרי ועדה אחרי ועדה לא הצליחו במשימה (והנה הפרכה מסודרת בעברית).

במה כל זה קשור לאוקראינה? זה לא קשור, אבל אישתון מציג את הסיפור כדי לבסס את הטענה ש"ארה"ב ביצעה בשנים האחרונות שלל פעולות פרופגנדה כנגד הרוסים". אני מקווה שהראיתי שהטיעון של אישתון לא מחזיק מים, ויותר מזה, חוטא בסילוף משמעותי מאוד של המציאות.

"ארה"ב כבר השתמשה בשקרים כעילה לפתוח במלחמות"

אישתון מציע סקירה של שקרי ארה"ב לאורך ההיסטוריה. על רבים מהם אין לי ידיעה, ולכן לא אגיב; אבל שניים מהם אני מכיר. באשר לשקרים שהיו בסיס למלחמה בעיראק, אישתון צודק; אבל באשר לשימוש של משטר אסד בנשק כימי ב-2013 הוא טועה ומטעה. בכך הוא משמש שופר לפושע מלחמה, בעודו מנקה את אסד מהאשמה לפשעיו.

אישתון טוען שהאשמת משטר אסד בתקיפה הכימית הופרכה זה מכבר. הטענה הזו עומדת בניגוד מוחלט לא רק למסקנות חקירה של האו"ם ב-2013 ולדו"ח מועצת הביטחון של האו"ם ב-2014, אלא גם לקביעות של גופי חקירה אזרחיים עצמאיים כמו bellingcat.

שווה להתעכב שוב על צורת הטיעון החלקלקה והמטעה של הכותב. אישתון היה יכול להתנסח בזהירות, למשל לומר כי "ישנו נרטיב מקובל לגבי התקיפה הכימית, אולם אני לא מקבל אותו על בסיס כך וכך ראיות וטעמים". במקום זה הוא יוצר רושם כוזב של קונצנזוס בכותבו "אנו יודעים כיום שהתקיפה כמעט בוודאות בוצעה בכלל על ידי המורדים בשלטון".

מי זה "אנחנו"? איך "יודעים"? אישתון לא מסביר, אלא רק מספק קישור לאתר קיקיוני שטוען זאת. הקורא התמים (שסביר שכלל לא ילחץ על הקישור), מקבל את הרושם שב-2013 נטען דבר א', אבל מאז הקונצזנוס השתנה ל-ב'. המציאות הפוכה. קשה להבין את צורת הכתיבה הזו אלא כהטעיה.

"ארה"ב היא זו שדוחפת להרחבת נאט"ו"

אישתון מעלה את הטענה המגוחכת שהצורך ההגנתי שעמד בבסיס נאט"ו "נעלם לאחר התפרקות ברה"מ ב-91'". באמת שווה לספר לאנשי קייב שאין להם ממה לפחד: המדינה שמפציצה אותם כבר לא נקראת "ברית המועצות", אז מה הבעיה?

אישתון מסביר שהאחריות למלחמת גיאורגיה ב-2008, למלחמה באוקראינה ב-2014 ולמלחמה הנרחבת הנוכחית, רובצת על... התקשורת המערבית. המדינה שתקפה בכל שלושת המקרים לא נושאת בשום אחריות.

הוא ממשיך וטוען שהפלישות לגאורגיה ולאוקראינה בכלל מפריכות את תזת האימפריאליזם, כי הן מראות שרוסיה פולשת רק "אל מדינות שמנסים לצרפן לנאט"ו ורק באותם רגעים שההחלטה מתקרבת ליישום". אלא שלא ברור על מה הקביעה השנייה מבוססת. להיפך, כפי שאישתון בעצמו מצטט בהמשך, שאלת ההצטרפות של אוקראינה לנאט"ו אפילו לא היתה מונחת על השולחן בשנים האחרונות.

עצם זה שהתקשורת מנפיקה קונטקסט לצד הרוסי, אך לא מביאה לכם את המקבילה בעבור הצד השני, היא עוד אחת מהאינדיקציות שאתם נחשפים לפרופגנדה ולא לתקשורת הגונה, שכן עיקרון יסוד בהתנהלות הגונה הוא סטנדרטים שווים לכל הצדדים".

שוב ושוב אישתון מתייחס אל "שני הצדדים" בקונפליקט, שהם מבחינתו כמובן רוסיה ומולה... אמריקה. לא אוקראינה, המדינה המותקפת. בכך חושף אישתון את ההטיה העמוקה שבה הוא נמצא: תפיסת מלחמת קרה שלפיה מה שרע לרוסים טוב לאמריקאים, ולהיפך. בשביל אישתון, הכפשת האוקראינים היא רק אמצעי להצדיק את הרוסים, והצדקת הרוסים היא אמצעי לתקוף את האמריקאים.

דהיינו, אתם יכולים לראות שסדר הסקת המסקנות הפוך מכפי שמתואר בתקשורת: רוסיה לא הציגה התנהגות אלימה או פלישות לתוך אירופה, אלא רק לאחר שאירופה וארה"ב הציגו התנהגות אלימה ו'פלישות' אל עבר רוסיה".

קראתם נכון: הבעת נכונות לצירוף מדינות ריבוניות לברית הגנה היא ממש אותו הדבר כמו פתיחה במלחמה (ומכאן שהיא מצדיקה אותה). מבחינה רטורית, השימוש של אישתון במרכאות סביב המילה "פלישות" הוא בעצם כל הסיפור כולו: הרי אירופה וארה"ב לא פלשו לרוסיה, ורוסיה כן פלשה לשכנותיה, כמה פעמים. אז מה עושים כדי לייצר מצג שווא של סימטריה? פשוט מאוד, אם אין פלישות נדבר על "פלישות".

קצרה היריעה מלסקור את שלל הקפיצות הלוגיות וההצדקות המאולצות לטענות הרוסים כלפי אוקראינה. הנה כמה דוגמאות שמזדקרות לעין.

טענה מצחיקה במיוחד היא שתוצאות הבחירות באוקראינה ב-2019 לא היו לגיטימיות משום שהאזרחים בחלקי אוקראינה שרוסיה כבשה לא יכלו להצביע. קשה לחשוב על דוגמה מושלמת יותר לביטוי "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".

השימוש של אישתון במרכאות סביב המילה "פלישות" הוא כל הסיפור. הרי אירופה וארה"ב לא פלשו לרוסיה, ורוסיה כן פלשה לשכנותיה, כמה פעמים. מה עושים כדי לייצר מצג שווא של סימטריה? אם אין פלישות, נדבר על "פלישות"

כזו היא גם הטענה שאמנם אין ראיות שהבחירות באוקראינה ב-2019 זויפו, אבל הרוסים כנראה מאמינים שכן, וזו "הנחה סבירה". אישתון ממהר לסייג ולומר שזה "לא רף הוכחות של בית משפט", כאילו די בכך שאנחנו לא בבית משפט כדי שלא נצטרך ראיות בכלל.

בחלק מבלבל במיוחד בפוסט, אישתון מציג כמין אקדח מעשן את העובדה שהפגנות יברומאידאן זכו בתמיכת רוב הציבור רק לאחר שהצליחו, ולא במהלכן. דבר זה מוכיח לדעתו כי הן לא ייצגו את "רצון העם" האוקראיני. אבל המטרה הראשונה של כל קמפיין ציבורי היא לסחוף את הציבור ולשכנע אותו, ומנקודת המבט הזאת, הסקרים האלה מראים שהפגנות יברומאידאן היו הצלחה מסחררת.

באופן דומה, מרבית הציבור בארה"ב התנגד למרטין לות'ר קינג בשיא פעילותו, ואילו רוב מוצק ראה אותו באור חיובי כעשור לאחר שנרצח ומאבקו לשוויון זכויות לשחורים הצליח. אם נאמץ את ההיגיון של אישתון, נצטרך לפרש את העובדה הזו לא כהוכחה להצלחה האדירה של קינג ושל התנועה שהוביל, אלא כראיה לחוסר הלגיטימיות שלו.

"למעשה אוקראינה כבר הוכנסה לנאט"ו"

באחד החלקים המדהימים במאמר, אישתון טוען שלמרות שאוקראינה לא חברה בנאט"ו, היא בעצם כן. אם זה נשמע כמו סתירה, אין לי אלא לומר שכך הוא אכן טוען.

הקלישאה הישנה אומרת, שאם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה כנראה ברווז. אז אני חושב… שהברווז הזה, למרות ההיתממות של התקשורת, הוא חבר נאט"ו".

נראה לי שעל הנקודה הזו של אישתון אין מה להכביר מילים. גם אם ננסה, לא נצליח לספק הפרכה יותר דרמטית מהעובדה הפשוטה שברגע זה פוטין תוקף את אוקראינה, ואילו נאט"ו אינה מצטרפת ללחימה ואינה נענית לתחינות אוקראינה לסגור את השמיים, משום שאוקראינה - מה לעשות - לא חברה בנאט"ו.

"פוטין הזהיר מראש מפלישה, והתקשורת לא דיווחה"

כאן ההיגיון של אישתון הוא משהו כמו: חבר'ה, פוטין הזהיר מראש שיתקוף את אוקראינה אם תעשו דברים מסוימים – אז סימן שזה בסדר!

הוא מספר לנו שפוטין הודיע מראש שצירוף אוקראינה לנאט"ו ייענה בפלישה ובסיפוח של קרים והמחוזות המזרחיים, ומכאן מסיק ש"פוטין לא פעל באופן מוזר או אימפריאליסטי" – עובדה, הוא בסך הכל מימש את האזהרה. מעבר לכך שסדר הזמנים הפוך (פוטין פלש לאוקראינה לפני כניסתה ההיפותטית לנאט"ו), ומעבר לכך שהפלישה לא התמצתה במחוזות שפוטין דיבר עליהם באזהרה, הטיעון עצמו פשוט מוזר. אם בריון מזהיר מראש שירביץ לך אם תלבש חולצה אדומה, ואז באמת מרביץ לך – זה אומר שזה בסדר?

"המערב צבוע כשהוא טוען שמדינה ריבונית זכאית להצטרף לבריתות צבאיות כרצונה"

גם החלק הזה מעניין בגלל הדוגמאות שאישתון בוחר להשוות אליהן, ואלה שלא. אישתון מעלה מהאוב את משבר הטילים בקובה ב-1962 כדי לטעון שצביעות לפסול היום את ההתנגדות הרוסית להצבת טילים בליסטיים של נאט"ו בפולין וברומניה.

אבל רגע, מה קשורים עכשיו טילים בפולין? הרי רוסיה לא תקפה את פולין אלא את אוקראינה - מדינה שאינה חברה בנאט"ו. המדינה הריבונית שלגביה מזכירים היום את העיקרון הזה היא אוקראינה, ולא פולין; ולא בהקשר של טילים בליסטיים, אלא בהקשר של הצטרפות לנאט"ו כדי לזכות להגנה מרוסיה. אבל שוב, את אישתון מעניינת לא אוקראינה כי אם ארה"ב.

"אם שלטון שנשלט בידי מדינה אחרת מזמין את כוחותיה למדינתו - זו פלישה"

זהו אחד החלקים הכי מבולבלים של המאמר, כזה שהייתי צריך לקרוא פעמיים בכדי לוודא שאישתון באמת טוען את מה שהוא טוען. אישתון משווה בין הפלישה הרוסית לאפגניסטן ב-1979 לבין התרחיש ההיפותטי של הצטרפות אוקראינה לנאט"ו, ומכנה את שניהם "כניסה צבאית של שלטון זר".

אישתון מתאמץ להסביר שההשוואה רלבנטית משום ששני השלטונות - האפגני אז, האוקראיני היום - לא לגיטימיים, ולכן אין להם לגיטימציה להזמין צבאות זרים לשטחם (טענה מפוקפקת). אבל אישתון אפילו לא מנסה ליישב את הבעיה הבסיסית יותר במשוואה: הצבא הרוסי נכנס לאפגניסטן בשביל להילחם ואילו מה שאישתון מכנה "כניסה" של נאט"ו לאוקראינה (כניסה שלא קרתה, חשוב להזכיר!) הוא הצבת נשק הגנתי.

לשני הצעדים הוא קורא "פלישה", למרות שרק אחד מהם  - הפלישה לאפגניסטן - היה כרוך בלחימה, בהפצצה, בהרג של אזרחים (יותר ממיליון וחצי אזרחים, כפי שאישתון מציין בעצמו).

מה בכל זאת דומה לפלישה לאפגניסטן? ובכן, ברגע זה יש באוקראינה צבא שנכנס אליה בין השאר בתואנה שהוזמן בידי שלטון מקומי, צבא שמפעיל – כמו הסובייטים באפגניסטן – אלימות רצחנית.

"לאמריקאים יש אינטרס במלחמה"

אישתון מונה כמה ענפי תעשייה בארה"ב שמרוויחים מהמלחמה באוקראינה. אוקיי. הוא לא מונה את המגזרים האמריקאיים שסופגים פגיעה קשה מהמלחמה, שהרי הסנקציות מובילות למשבר אנרגיה שמחריף את האינפלציה ופוגע בתעשיות רבות; והוא לא מונה את האינטרסים הרוסיים שנשכרים מהמלחמה. אישתון מודה בעצמו שהוא לא "מתיימר לומר לגבי חלק זה של הטקסט כי המיפוי בוצע כראוי", אבל זה אנדרסטייטמנט. אישתון בחר לסקור רק את האינטרסים שמצביעים בכיוון אחד, ולא טרח בכלל לחשוב על זוויות אחרות. לזה קוראים "פרופגנדה".

* * *

לסיכום המאמר, אישתון שוטח באריכות את התפיסה כי אוקראינה צריכה להיות אזור חיץ בין רוסיה למערב, כדי ליצור מבנה עם "אלסטיות המאפשרת לספוג [מלחמות] בצורה מבוקרת". רצונם של האוקראינים, שאולי אינם מעוניינים לשמש אזור חיץ, איננו שיקול רלבנטי מבחינת אישתון.

וזו, רבותיי, חשיבה אימפריאליסטית.

 אבישי גרין הוא דוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית, וחוקר ערכים ברשתות החברתיות בפרויקט Digital Values