החקירה הנגדית של דנה נויפלד, היועצת המשפטית לשעבר של משרד התקשורת, הכניסה אתמול (9.3) את משפט המו"לים לגרבג'-טיים. בימים שקדמו לכך, בחקירה הראשית, נויפלד סיפרה כיצד מנכ"ל המשרד לשעבר שלמה (מומו) פילבר מימש את עסקת השוחד שעומדת בבסיס "תיק 4000": פילבר קידם בנחישות אישורים רגולטוריים שהיו שווים מאות מיליוני שקלים (ולפי גישה אחת הרבה יותר מזה) לנאשמים שאול ואיריס אלוביץ' בהתאם להנחיה שקיבל מהנאשם בנימין נתניהו, ראש הממשלה ושר התקשורת דאז. בתמורה, האלוביצ'ים רתמו למענו את "וואלה", אתר החדשות שהיה אז בשליטתם.

הרבה השתנה מאז. נתניהו איבד את השלטון. פילבר נאלץ לעזוב את תפקידו והפך לעד מדינה נגד הבוס. האלוביצ'ים איבדו את בזק, yes ו"וואלה", שלושת גופי התקשורת שעומדים במרכז מסכת השחיתות. והעדה דנה נויפלד עזבה את משרד התקשורת ועברה למשרד הבריאות. אתמול היא התבקשה לאמץ את זכרונה ולשוב לזירת הפשע כדי שתוכל להשיב לשאלות שהציג לה עו"ד ז'ק חן, סנגורם של בני הזוג אלוביץ'. התוצאה היתה דיסוננס קיצוני בין מה שאירע באולם ומה שאירע מחוצה לו.

נויפלד, עורכת-דין במקצועה, מסתמנת כעדה הכי פחות קוהרנטית במשפט המו"לים עד כה. אתמול, במענה לשאלות שהציג הסנגור, היא השיבה שוב ושוב שאינה זוכרת את הפרטים. גם כשהציגו לה תאריכים וציטוטים, ואפילו מסמכים שלמים, נראה היה שהיא לא מזהה את המידע ומתקשה לגבש עמדה לגביו. כשכן השיבה לשאלות, היא לעתים קרובות איבדה את חוט המחשבה לנוכח הערות שהסנגור דאג להשחיל שוב ושוב בין מילותיה. במקרים אחרים השיבה בהנהון או במלמול, והתבקשה להבהיר למה היא מתכוונת. לא תמיד זה הצליח.

תנאי הפתיחה הללו, בצירוף מסכת הקורונה שחבשה נויפלד, גרמו לכך שבמשך רוב הדיון היה צריך להתאמץ מאוד כדי להבין מה היא בדיוק חושבת על התזות המורכבות ומרובות הפרטים שפרש בפניה עו"ד חן. בהתאם, מי שיעיינו בדיווחים דלי הפרטים שפרסמו עיתונאים ששהו באולם – מנטעאל בנדל ב"הארץ" ועד איתמר לוין ב-News1 – יתקשו להבין מה בדיוק קרה שם, והאם יש בכך עניין לציבור.

התמונה הזאת מתהפכת כשנתקלים בדיווחים של כלי תקשורת שלא שלחו נציגים לאולם – ערוץ 14 ואתר "0404" של יצחק מירילשוילי, למשל – שבישרו על "דרמה" ו"תדהמה" על כך שהעדה נויפלד, כביכול, סותרת את כתב האישום ושומטת את הקרקע מתחת לכפות הרגליים של התביעה. כפי שכבר קרה קודם לכן במהלך המשפט, המקור לכותרות הדרמטיות הוא קומוניקט מניפולטיבי שיצא מכיוונם של הנאשמים ונבלע ללא בדיקה על-ידי אגף התקשורת של היקום הביביסטי.

מימין: איתי הר-אור ושאול אלוביץ', בית-המשפט המחוזי בירושלים, 7.6.2021 (צילום: אורן פרסיקו)

הנאשם שאול אלוביץ' (משמאל) עם דוברו איתי הר-אור. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

במקרה הנוכחי, הגורם שהפיץ את ההודעה היה איתי הר-אור, היחצן של הנאשמים שאול ואיריס אלוביץ'. "נחשף בחקירה הנגדית: הלשכה המשפטית במשרד התקשורת ביקשה להוריד חלקים מתשובה למבקר המדינה שלפיהם הליך המיזוג היה תקין ולא קשור לפילבר", כתב היחצן בכותרת ההודעה, והרחיב: "בחקירה הנגדית של דנה נויפלד הוצגה התכתבות פנימית של מספר גורמים בלשכה המשפטית של משרד התקשורת, התכתבות שממנה עולה כי הלשכה המשפטית ביקשה להוריד חלקים מתשובה לשאלת מבקר המדינה, חלקים שלפיהם סוגיית מיזוג בזק-yes נידונה זמן רב לפני הגעתו של פילבר למשרד התקשורת, וכי כל הליך אישור המיזוג היה מקצועי ובתמיכת כל הגורמים המקצועיים. השופט [משה] בר-עם: 'זה מעורר תהייה'".

כפי שציינה העיתונאית האקטיביסטית אור-לי ברלב, שקיבלה את ההודעה ישירות מהיחצן וחשפה אותה בחשבון הטוויטר שלה, המונח "התכתבות פנימית של מספר גורמים בלשכה המשפטית של משרד התקשורת" חוטא למציאות.

למעשה, בקושי מדובר בהתכתבות. מדובר במייל אחד ששלחה טלי פלג, יועצת לשר התקשורת, שבו נטען שהמחלקה המשפטית ביקשה להימנע משליחת מידע ומסמכים מסוימים למבקר המדינה. מחברת המייל, פלג, שלחה אותו לעדי קאהן-גונן, העוזרת של פילבר. העוזרת העבירה אותו הלאה לברוריה מנדלסון מהמחלקה המשפטית, והיא שלחה אותו ליועצת המשפטית נויפלד – המנהלת הישירה שלה. אבל אף אחת מהן, מלבד פלג, לא כתבה דבר. ובמלים פשוטות: במחלקה המשפטית לא חיברו את ה"התכתבות", אלא רק נחשפו אליה.

כשנויפלד נשאלה על כך בדיון, היא אמרה שהיא כלל לא זוכרת את המייל משום ששהתה באותה תקופה בחופשת לידה.

רה"מ לשעבר והנאשם בשוחד בנימין נתניהו מגיע לביהמ"ש המחוזי בירושלים, מלווה בעורכי דינו עמית חדד (משמאל), בועז בן-צור (מימין) ויועץ התקשורת עופר גולן, ביום הראשון לעדותו של עד המדינה ניר חפץ במשפט המו"לים, 22.11.21 (צילום: אורן בן-חקון)

הנאשם בנימין נתניהו עם עורכי-דינו בעז בן-צור ועמית חדד ודוברו עופר גולן בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נובמבר 2021 (צילום: אורן בן-חקון)

לב המניפולציה של הודעת היחצן אינו הניפוח של הסתרת המידע ממבקר המדינה או ייחוס המייל ל"גורמים בלשכה המשפטית" של משרד התקשורת. לב המניפולציה הוא הקביעה שממנה השתמע שבמחלקה המשפטית אישרו את מיזוג בזק-yes עוד לפני הגעת פילבר למשרד – ושכבר אז כל גורמי המקצוע הרלבנטיים הסכימו לכך. אם כך היו הדברים, אין פלא שהשופט בר-עם אמר ש"זה מעורר תהייה".

אלא שגם החלק הזה מסולף. השופט בר-עם לא הביע תהייה על כך שהמיזוג לכאורה אושר פה אחד. הוא אמר זאת כהערת אגב לגבי ההחלטה לא להעביר מסמכים מסוימים למבקר המדינה – תהייה מתבקשת אך פריפריאלית לדיון, שבזמן אמת אף אחד לא התעכב עליה. לא הסנגור חן ולא נויפלד, ששבה והצהירה שאינה זוכרת את הנסיבות שבהן קיבלה את המייל. "אני לא יודעת מה היה בפניות האלה", אמרה, "אני בתקופה הזאת לא הייתי".

מי רוצה לריב עם מנכ"ל

סנגורו של אלוביץ' ניצל את הזיכרון הגרוע של נויפלד כדי לנסות לטעון את מילותיה במשמעויות שיועילו להגנה. התזה שניסה לבסס היתה שבשנים שלפני כניסת נתניהו למשרד התקשורת, היחס של המשרד לקבוצת בזק היה עוין וגרם לנזקים כבדים ובלתי מוצדקים לעסקים של האלוביצ'ים. לפי ההיגיון הזה, שהוצג כבר בשלבים קודמים של המשפט, נתניהו ופילבר אכן עזרו לבזק – אבל עשו זאת כמעין תיקון של עוול היסטורי, ולא כהשתדלות חריגה עם משמעות פלילית.

כתב האישום מתאר את השתלשלות העניין אחרת כמובן: במרץ 2014 אישר הממונה על ההגבלים העסקיים לקבוצת בזק להשתלט על yes, אך הציב תנאים וקבע שהאישור תקף לפרק זמן מוגבל של שנה. ב-yes נזקקו במקביל לאישור משר התקשורת, אך השר דאז גלעד ארדן סירב לאשר זאת.

רכישת yes המפסידה היתה אמורה להכניס לכיס האישי של שאול אלוביץ' קרוב למיליארד שקל מחברת בזק הרווחית – ולאפשר לו לכסות את חובות העתק שנטל על עצמו כדי להשתלט על בזק שנים אחדות קודם לכן.

העמדה של ארדן ושל הדרג המקצועי במשרד היתה שיש לכרוך את עסקת בזק-yes עם שיתוף פעולה של בזק ביישום רפורמת השוק הסיטונאי – מהלך שנועד לאפשר לחברות מתחרות להשתמש בתשתיות התקשורת של בזק ולהוזיל באופן ניכר את השירותים לאזרחים. בבזק, שהחזיקה במונופול על טלפוניה קווית, ידעו שיישום הרפורמה יפגע קשות בהכנסות – וניסו לדחות את הקץ.

השר גלעד ארדן והמפכ"ל רוני אלשיך, מאי 2018 (צילום: באסל עווידת)

גלעד ארדן ב-2018, עם המפכ"ל דאז רוני אלשיך (צילום: באסל עווידת)

בנובמבר 2014, כשכבר היה ברור שממשלת נתניהו עומדת להתפרק והבחירות נראו באופק, נתניהו נטל לעצמו את תיק התקשורת. את הבחירות הוא סיים בניצחון גדול שהותיר אותו בשלטון. אחת מהחלטותיו היתה לשמור לעצמו את תיק התקשורת. מיד לאחר מכן הוא פיטר את אבי ברגר, מנכ"ל המשרד שכיהן בתקופת ארדן וממתנגדי עסקת בזק-yes. המחליף של ברגר היה שלמה פילבר, מנהל קמפיין הבחירות של הליכוד, שנכנס ללשכת המנכ"ל ביוני 2015. עוד באותו חודש אושרה עסקת בזק-yes, ואלוביץ' הוציא אותה לפועל.

לוח הזמנים הזה, לצד עדותו של פילבר וממצאי החקירה, מציגים אותו כעושה דברו של נתניהו בעסקת השוחד. אתמול, בדיון, סנגורם של האלוביצ'ים ניסה להוכיח שמשרד התקשורת למעשה אישר עקרונית את עסקת בזק-yes עוד לפני כניסת פילבר לתפקיד. העוגן שאליו קשר את התזה הזאת היה פגישה של כמה מבכירי המשרד עם מנכ"ל דאז yes רון אילון, שהתקיימה ב-19 במרץ 2015, יומיים לאחר הבחירות.

מלבד נויפלד ומנכ"ל yes השתתפו בפגישה גם מנכ"ל המשרד אבי ברגר, סמנכ"ל הכלכלה במשרד הרן לבאות ויפעת בן-חי שגב, שהיתה אז יו"ר מועצת הכבלים והלוויין – עוד גוף שנדרש לאשר את העסקה. כשעו"ד חן שאל את העדה נויפלד האם היא זוכרת את הפגישה היא השיבה בחיוב – אבל ציינה שאינה זוכרת את התאריך, וגם לא את תוכן הפגישה.

עו"ד חן ניסה לרענן את זכרונה, ואמר שהפגישה נועדה "לעשות סוג של ריסטרט" לבקשה של yes מ-2014 לאשר את המיזוג עם בזק. "לא ריסטרט, אבל היא קשורה לבקשה", העירה נויפלד, אבל כשנשאלה שאלות נוספות על תוכן הפגישה השיבה שוב שאינה זוכרת.

עו"ד חן, בתגובה, הציג לה ציטוט נטול מקור: "בפגישה שהתקיימה ב-19.3.2015, בה השתתפו מנכ"ל המשרד דאז, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, נציגי אגף הכלכלה ומנכ"ל חברת yes הובהר כי המשרד אינו רואה מניעה באישור המיזוג אך שוקל האם יש צורך להתנות את המיזוג בתנאים נוספים על אלו שקבע הממונה".

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת. הכנסת, 2.8.16 (צילום: יונתן זינדל)

שלמה פילבר בכנסת באוגוסט 2016, בתקופה שבה כיהן כמנכ"ל משרד התקשורת (צילום: יונתן זינדל)

נויפלד, בתשובה, שבה ואמרה שהיא לא זוכרת – אך ציינה שבציטוט שהציג לה הסנגור אמנם הוזכרה המלה "אישור" – אבל הוזכרו גם "תנאים נוספים" שיתלוו לאישור הזה. עו"ד חן ניסה להקשות עליה: "אני אומר לך, השאלה היא אם את יכולה לשלול – העמדה שברגר והרן הביעו היא שהמשרד לא רואה מניעה באישור המיזוג אך שוקל, אולי, להתנותו בתנאים נוספים. את יכולה לשלול? זה שלושה חודשים לפני פילבר".

"לא", השיבה נויפלד.

אם נויפלד הבחינה בהטעיה, היא לא שיתפה זאת עם בית-המשפט. הפגישה שעליה דיבר עו"ד חן אמנם התקיימה לפני כניסת פילבר למשרד התקשורת, אבל הציטוט שהוצג לה – שחן חשף את מקורו רק בהמשך – הוא ציטוט של פילבר, מתוך מענה כתוב ששלח לרשות ניירות ערך באוגוסט 2015.

כשהפגישה התקיימה, במרץ 2015, פילבר כאמור לא היה במשרד התקשורת. הוא לא נחשף לתוכנה בזמן אמת, והתבסס כפי הנראה על מסמך שחיבר סמנכ"ל הכלכלה הרן לבאות, שנשלח קודם לכן לנויפלד כדי לקבל ממנה הערות על תוכנו. בנקודת הזמן הזאת, הבוס של לבאות כבר היה שלמה פילבר. כשנויפלד נשאלה על כך בהמשך היא אמרה שאינה זוכרת את המסמך.

אבי ברגר, אגב, קיבל רושם אחר לגמרי מהפגישה ההיא. בניגוד לסנגור חן, בעיני ברגר השורה התחתונה לא היתה אישור עקרוני של עסקת בזק-yes אלא התנגדות לקידומה. הוא אמר זאת במפורש לעו"ד חן ב-1 בנובמבר 2021, כשנחקר על דוכן העדים. "אני לא יודע למה הרן תיאר את זה כך", אמר אז ברגר. "מה שאני זוכר מהפגישה זה שאנחנו הסברנו שמסתכלים על השוק בצורה כוללת, ולכן אנחנו לא רואים את העסקה הזאת בצורה חיובית – ולחלופין, אנחנו יכולים לשקול [לאשר אותה] אבל אז יהיו תנאים". לדברי ברגר, על השולחן הונחו אז שתי אופציות בלבד: לפסול את המיזוג, או לאשר אותו – אבל בכפוף לתנאים.

אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, בפתח חקירתו הנגדית במשפט "תיק 4000". בית-המשפט המחוזי בירושלים, 27.10.2021 (צילום: יונתן זינדל)

אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, בפתח חקירתו הנגדית במשפט "תיק 4000". בית-המשפט המחוזי בירושלים, אוקטובר 2021 (צילום: יונתן זינדל)

גם נויפלד, אתמול, התייחסה לשינויים בעמדתו של סמנכ"ל הכלכלה לבאות – וספציפית לשינוי שאירע אחרי כניסת פילבר למשרד. זה קרה כשעו"ד חן הקריא לה קטע מהודעה ששלחה לעמיתה שלה במחלקה המשפטית של משרד התקשורת. "ב-18 ביוני 2015 את כותבת לעו"ד איה בן-פורת, 'להבנתי משיחה עם הרן, הוא יורד מכוונתו לכלול תנאים באישור'. אלה דברים שאת כתבת. זה מזכיר לך משהו?".

"כן", השיבה נויפלד, וקשרה את שינוי העמדה לפילבר: "היתה לי שיחה עם הרן, והיתה לו ישיבה עם מומו". בשלב הזה קטע אותה הסנגור וטען שהיא מתבלבלת בזמנים, אבל בניגוד למקרים קודמים נויפלד התעקשה להשלים את תשובתה. "תקשיב עד הסוף ואז תגיד לי", אמרה לו.

"למה הכעס הזה?", עקץ חן, למרות שנימת הדיבור של נויפלד כלל לא היתה כעוסה.

"היתה שיחה של הרן עם מומו, הרן הציג למומו את התנאים – אני לא זוכרת את הפרטים שהוא אמר לי, אבל אני זוכרת שמומו לא רצה להכניס תנאים, והרן החליט לרדת מזה", המשיכה נויפלד. "הוא אמר לי שהוא יכול רק לייעץ לגבי התנאים, ושהוא לא רצה לריב על זה".

בין פקידים לשומרי סף

תהליך אישור עסקת בזק-yes יצא לפועל בקדנציה של פילבר כמנכ"ל, אבל נתניהו החל להניע אותו עוד קודם לכן. ימים אחדים לאחר בחירות מרץ 2015, נויפלד ניסחה מסמך קצר שמילא תפקיד חשוב בתהליך הזה: "מכתב ההתנעה", פנייה רשמית בחתימתו של השר וראש הממשלה נתניהו שנשלחה למועצת הכבלים והלוויין כדי שאנשיה יתחילו לדון במיזוג. בכתב האישום נטען ששניים מאנשי אמונו של נתניהו, איתן צפריר ודוד שרן, קידמו את המהלך לאחר ששוחחו איתו.

אתמול בדיון ציין עו"ד חן שהסמנכ"ל הרן לבאות לא היה הגורם המקצועי היחיד במשרד ששינה את עמדתו אחרי חילופי המנכ"לים. מדוע פעלו כך הגורמים המקצועיים במשרד, ונתנו הכשר למהלך בעייתי שלימים הוגדר על-ידי מערכת אכיפת החוק כחלק מעסקת שוחד? במקרה של נויפלד, סדרת שאלות שהציג לה הסנגור מספקת הסבר אפשרי והצצה לתפיסה המקצועית שלה, שמאפשרת למקם אותה על הספקטרום שבין "פקיד" ל"שומר סף".

"כיועצת משפטית של משרד התקשורת", שאל עו"ד חן, "תסכימי איתי שהתפקיד של הדרגים המקצועיים במשרד, כולל הדרגים הניהוליים הבכירים במשרד, הוא לסייע לשר מבחינה מקצועית לגבש את המדיניות שלו, ליישם את המדיניות שלו ולתת לו כלים ליישם אותה – והכל במסגרת גדרי החוק. נכון?".

"כן", השיבה נויפלד.

"השר או המנכ"ל הם לא חותמת גומי של פקידים, במובן הזה שהפקידים מחליטים מה המדיניות הראויה והשר או המנכ"ל צריכים לקיים את מדיניות הפקידים. ההפוך הוא הנכון. נכון?".

"כן", אמרה נויפלד בקול חלוש.

"כן, את זה אפשר להגיד חזק", אמר עו"ד חן, והמשיך בסדרת השאלות: "ויכול להיות שבחילופי שרים יש גם שינויי מדיניות, נכון? למשל במשרד הבריאות, שעכשיו את יועצת משפטית בו. היה שר בריאות, בא שר בריאות אחר ושינה את המדיניות של קודמו. נכון?".

"לא הייתי בתקופה של שר הבריאות הקודם", השיבה נויפלד.

"אה, בסדר", אמר עו"ד חן, והמשיך: "וזה דבר לגיטימי, ככה זה עובד. זה מעקרונות היסוד של השיטה שלנו. והתפקיד שלך, כיועצת משפטית, הוא לסייע לשר להגשים את המדיניות שלו – גם מבחינה מהותית וגם מבחינה תהליכית. התהליך הוא חשוב, איך מיישמים את המדיניות. והכל בגדרי החוק. נכון?".

"הכל בכפוף לחוק", השיבה נויפלד.

עו"ד ז'ק חן, סנגורו של שאול אלוביץ', בבית-המשפט המחוזי בירושלים בפתח אחד מדיוני "תיק 4000". 20.10.2021 (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד ז'ק חן, סנגורו של שאול אלוביץ'. בית-המשפט המחוזי בירושלים, אוקטובר 2021 (צילום: יונתן זינדל)

"עכשיו, מטבע הדברים לפעמים יש אנשים, משרתי ציבור נאמנים, פקידים נאמנים, שנמצאים הרבה מאוד זמן במשרד, ויש להם כבר תפיסת עולם מגובשת על הנושא שבו הם עוסקים. בא שר והולך שר – לא תמיד הם רואים עין בעין עם השר בנושאי מדיניות. נכון?".

"כן".

"יכולים להיות חילוקי דעות, ויכולים להיות נסיונות שכנוע, יש שיח פתוח גם בין הדרג הפקידותי לדרג הנבחר. התפקיד שלכם ואפילו החובה שלכם זה להביע את עמדתכם ביחס לאותה מדיניות. יכולים להיות אפילו חילוקי דעות, אבל בסופו של דבר השר הוא הקובע – הכל בגדרי החוק. נכון?".

"כן".

"ויש קריאת כיוון כללית של השר בעניינים שהוא רוצה ליישם, והמשרד צריך לעזור לו להתארגן סביב המדיניות הזאת, לסייע לו להגשים אותה. זאת חובתכם. נכון?".

"כן", אישרה שוב נויפלד, אך ציינה שבנוסף לכך הדרג המקצועי יכול לסייע לשר חדש ללמוד את התפקיד עם כניסתו אליו.

עו"ד חן הקשה עליה: "יכול להיות שר גרוע נורא שנכנס למשרד, לא למד מספיק, ובכל זאת יש לו מדיניות – את לא אומרת לי שכיועצת משפטית את תבואי לשר ותגידי לו: 'אתה לא למדת מספיק, אז כרגע אתה לא יכול ליישם את המדיניות שלך'. אין הוראה כזאת".

"לא".

בכל אחת מהפאוזות שסיפק הסנגור בין שאלה לשאלה, היועצת המשפטית נויפלד היתה יכולה לציין שיועץ משפטי במשרד ממשלתי אכן אמור לסייע לשר להוציא לפועל את מדיניותו – אבל שחוץ מזה יש ליועץ המשפטי עוד כמה תפקידים. ברמה הטכנית, למשל, אחד מהתפקידים הללו הוא לוודא ששינויי מדיניות יתבצעו בצורה מסודרת, ובתהליכים שקופים ומנומקים – כלומר, לא באופן שבו השתנתה המדיניות של משרד התקשורת לגבי בזק.

ברמה העקרונית, נויפלד יכולה היתה לציין שיועץ משפטי לא משרת רק את נבחר הציבור שמונחת עליו אחרי כל מערכת בחירות, אלא גם את הציבור. אחת מחובותיו היא לוודא שהמדיניות המשרדית לא פוגעת באזרחים ולא סותרת את העקרונות המקצועיים של התחום שבו הוא פועל.

וכמובן, אחד התפקידים החשובים ביותר של יועץ משפטי – אם לא התפקיד החשוב ביותר – הוא לוודא שהשר וכל עובדי המשרד לא חוצים את הקו שבין החוקי לבלתי חוקי. נויפלד יכולה היתה להזכיר שבגזרה שעליה היא הופקדה, לפחות לפי מערכת אכיפת החוק, הגבול הזה נחצה בבוטות. כך נולד "תיק 4000". אבל היא לא עשתה זאת, והסתפקה בתשובות קצרות ולקוניות.

67104-01-20

משפט המו"לים

להורדת הקובץ (PDF, 1.86MB)