הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא נושא טעון, וכך גם העיסוק בו בתקשורת העולמית. בעיניים ישראליות, סיקור הסכסוך ברשתות הזרות מוטה לטובת הפלסטינים; בעיניים פלסטיניות, הוא מצדד בנרטיב הציוני.
בעוד שמחקרים רבים נכתבו על הטיותיה של התקשורת המערבית בנוגע לסכסוך, מעטים חקרו את התופעה הזו בתקשורת הערבית. את הכפפה החליטה להרים תאלא מג'ד'וב, עוזרת מחקר בפרויקט התחקירים העיתונאיים "היוזמה לרפורמה ערבית". במאמר שפרסמה באתר היוזמה מנתחת מג'ד'וב את הפרסומים בשתי רשתות התקשורת המרכזיות והמובילות בעולם הערבי - אל-ג'זירה ואל-ערבייה.
מג'ד'וב מתמקדת במחקרה בסיקור סבב האלימות האחרון בין ישראלים לפלסטינים, בחודש מאי 2021, המכונה בישראל "מבצע שומר החומות" ובפי הפלסטינים "מערכת סייף אל-קודס".
כלי משחק במאבק האזורי
אל-ג'זירה הוקמה בשנת 1996 כחלק ממאמציו של אמיר קטאר דאז, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, להרחיב את השפעת מדינתו במזרח התיכון ובעולם. הערוץ נועד להיות משקל-נגד לביקורת הסעודית והמצרית על האמיר הטרי, שעלה לשלטון בשנה שלפני כן בהפיכה ללא שפיכות דמים. הוא זכה להכרה בינלאומית לאחר הפיגועים בארצות הברית ב-11 בספטמבר, כשכתביו סיפקו דיווחים מאזורים במזרח התיכון שעד אז לא זכו לתשומת לב תקשורתית רבה. ב-2003 הקימה אל-ג'זירה אתר חדשות באנגלית במטרה לפנות ישירות לקהל המערבי ולהעלות את קרנה של קטאר בעולם.
אמיר קטאר לשעבר שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, יוזם רשת אל-ג'זירה (צילום: Osterreichische-Ausenministerium, ויקיפדיה, CC)
הגם שאל-ג'זירה מתעקשת שהמימון שהיא מקבלת ממשלת קטאר אינו פוגע בעצמאותה העיתונאית, רבים רואים בה שופר של השלטון הקטארי וככלי שנועד לקדם את האינטרסים של הנסיכות.
רשת אל-ערבייה הוקמה בשנת 2003 כתשובה לאל-ג'זירה ולקו הביקורתי שהיא נוקטת נגד סעודיה. אל-ערבייה משדרת מאיחוד האמירויות ונשלטת בידי משפחת המלוכה הסעודית, וב-2007 אף היא הקימה אתר באנגלית. בדומה לאל-ג'זירה, גם אל-ערבייה טוענת לעצמאות עיתונאית, אבל מחקרים הראו שהיא פועלת בהתאם לאינטרסים של ריאד.
השקפות העולם של פטרוני הרשתות נותנות את אותותיהן באופן הסיקור של עניינים רבים. אל-ג'זירה נחשבת לערוץ אנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי, ואילו אל-ערבייה נחשבת פרו-מערבית ומתונה ביחסה לישראל. כמו כן, אל-ג'זירה משקפת את תמיכת השלטון הקטארי בכוחות האסלאמיסטיים במזרח התיכון, בעוד אל-ערבייה תומכת בשימור המשטרים הקיימים במדינות הסוניות המתונות, ובראשן סעודיה ומצרים. הביטוי הברור ביותר לנטיות האלה ניתן בשנת 2017, כאשר פרץ בקטאר משבר דיפלומטי שבמסגרתו מדינות רבות – ובהן סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות – ניתקו את קשריהן הדיפלומטיים עם הנסיכות. מדינות אלה הטילו סנקציות גם על רשת אל-ג'זירה בטענה שהיא תומכת בטרור ובניסיון לערער את היציבות במזרח התיכון.
מוחמד בן סלמאן אאל סעוד, יורש העצר הסעודי (צילום: הפורום הכלכלי העולמי)
לפי מג'ד'וב, קטאר מעוניינת למצב את עצמה כמתווכת אזורית, בפרט בסכסוך הישראלי-פלסטיני. רצון זה התבטא בין היתר בהצהרותיו של אמיר קטאר הנוכחי שייח' תמים בן חמד אאל ת'אני, שהבטיח "לעצור את התוקפנות הישראלית נגד הפלסטינים", ובמעורבות הקטארית בנעשה ברצועת עזה בשנים האחרונות. סעודיה, מנגד, ניהלה בשנים האחרונות יחסים חשאיים עם ישראל, שהפכו במהרה לסוד גלוי. על פי דיווחים, היא הביעה עניין להצטרף ל"הסכמי אברהם" ולהנהיג נורמליזציה רשמית של יחסיה עם ישראל. עם זאת, בעקבות סבב הלחימה האחרון בחודש מאי, סעודיה שבה והדגישה את מחויבותה להקמת מדינה פלסטינית ריבונית שבירתה מזרח ירושלים, ונראה שבינתיים רכבת הנורמליזציה האטה.
הפרצוף האמיתי נחשף בציוץ
השקפת עולמם של כלי תקשורת שונים מתבטאת קודם כל בבחירת נושאי הסיקור שהם מעלים לסדר היום הציבורי. מעבר לבחירה עצמה, ישנה משמעות רבה גם למסגור הדיווחים, שכן האופן שבו התוכן מוצג משפיע על הבנתו בקרב צרכני התוכן ועל הדעה שהם מגבשים בעניינו.
שאלת המחקר של מג'ד'וב היתה כיצד סיקרו אל-ג'זירה ואל-ערבייה את סבב הלחימה בין ישראל לפלסטינים בחודש מאי 2021, לאור האינטרסים של המדינות השולטות בכל אחת מהרשתות. הנחת המחקר היא שכדי להתרשם התרשמות אותנטית מאופי הניסוח של גופי החדשות, כדאי להסתכל דווקא בדיווחיהם ברשתות החברתיות, ולא באתרי האינטרנט שנתונים לשינויי עריכה תכופים.
הואיל והרשתות החברתיות נוהגות למחוק פרסומים שנויים במחלוקת הנוגעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מג'ד'וב הסתמכה על דברי בכירה ברשת אל-ג'זירה שהצהירה שטוויטר אינה מצנזרת את תכני הרשת, בניגוד לפייסבוק ולאינסטגרם, ובחרה בטוויטר כבסיס למחקר. יתרון נוסף הוא שטוויטר אינה מאפשרת עריכת ציוצים לאחר פרסומם, ולכן הציוצים מאפשרים מבט אותנטי יותר על שיקולי הרשתות ועל בחירותיהן בזמן אמת.
המחקר התמקד בשני חשבונות טוויטר שמעבירים מבזקי חדשות בערבית, @AJABreaking של אל-ג'זירה ו- @AlArabiya_Brk של אל-ערבייה. הוא בחן את כל הציוצים שפורסמו בהם בחודש מאי 2021, מה שמאפשר לראות גם את התקופה שלפני ההסלמה ואת זאת שאחריה. לאחר מכן, סוננו הציוצים באמצעות איתור מילים אינדיקטיביות (פלסטין, ישראל, עזה, ירושלים וכן הלאה, על הטיותיהן) כדי למצוא את אלה הנוגעים לסכסוך. מתוך הציוצים שנמצאו, מוינו ידנית מקורות המידע שעליהם הם הסתמכו כדי לאפיין את סוג המקורות שבהם כל אחת מרשתות התקשורת משתמשת.
אל-ערבייה: מנמיכים את הלהבות
המחקר מצא הבדלים ניכרים בין הרשתות הן במספר הציוצים שעסקו בסכסוך, הן בשיעורם ביחס לכלל הציוצים בכל חשבון. באל-ג'זירה, 4,249 ציוצים עסקו בפלסטין ובאירועי מאי (72.9%); ואילו באל-ערבייה עסקו בכך רק 2,208 ציוצים (48.1%).
כמו כן נמצאו הבדלים בפריסת הציוצים הרלבנטיים על פני זמן. באל-ערבייה נרשמה עלייה יציבה יחסית החל ב-9 במאי (ערב יום ירושלים), עד לשיא ב-15 במאי, 238 ציוצים, ומאז ירידה הדרגתית עד סוף החודש. באל-ג'זירה, לעומת זאת, העלייה במספר הציוצים החלה כבר ב-6 במאי, הגיעה לשיא ב-15 במאי, אז התפרסמו 407 ציוצים, ולאחר מכן חלה ירידה חדה במספרם עד לסוף החודש.
הנתונים מראים שאל-ג'זירה עסקה בסכסוך יותר מאשר אל-ערבייה, שהתבטאה הן במספר הציוצים על פני החודש כולו, הן בשיא שנרשם במספר הציוצים ליום, והן בכך שהעלייה המשמעותית באזכור הסכסוך החלה באל-ג'זירה שלושה ימים לפני אל-ערבייה. לדברי מג'ד'וב, כל זאת "עשוי להראות שהמפיקים הבכירים באל-ג'זירה מייחסים חשיבות רבה יותר לידיעות מפלסטין, ולפיכך מאפשרים סיקור מיידי ומקיף של ההתפתחויות שם".
ציוצים על אירועי מאי 2021 בחשבונות הטוויטר של אל-ג'זירה (כחול) ואל-ערבייה (ירוק), ממחקר של תאלא מג'ד'וב
תוצאות מסקרנות עולות גם מניתוח מקורות הציוצים של כל רשת: שלושת המקורות המובילים של אל-ג'זירה הם כתבי אל-ג'זירה עצמם (29% מהציוצים הקשורים לסכסוך); מקורות פלסטיניים (20.5%); ומקורות ישראליים (15.5%). באל-ערבייה המקורות הישראליים נמצאים במקום הראשון (17.8% מהציוצים הקשורים לסכסוך); אחריהם המקורות הפלסטיניים (13.7%); ורק אז כתבי רשת אל-ערבייה עצמם (11.2%).
לדברי מג'ד'וב, ייתכן שהפער בין שתי הרשתות בהסתמכות על כתביהן נובע מכך שאל-ערבייה הוא ערוץ מסחרי, ולפיכך מוגבל במשאביו בהשוואה לאל-ג'זירה, שאינה כזו. על הנטייה של אל-ערבייה להסתמך על מקורות ישראליים, לעומת אל-ג'זירה שמעדיפה מקורות פלסטיניים, כותבת מג'ד'וב: "אף על פי ששתי רשתות התקשורת היו נחושות לכאורה לתת במה לשני הצדדים, נראה שהסיקור של אל-ערבייה נטה לצד הנרטיב הישראלי, בעוד שזה של אל-ג'זירה נטה לצד הנרטיב הפלסטיני".
אל-ג'זירה: מתמקדים באלימות הישראלית
גם מבט על זהות המקורות מספק תובנות מעניינות. מתוך כ-110 מקורות פלסטיניים שצוטטו באל-ג'זירה, המובילים היו פלוגות אל-קודס (הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי); הסהר האדום הפלסטיני; גדודי עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס); משרד הבריאות הפלסטיני; ואיסמאעיל הנייה. מתוך כ-80 מקורות ישראליים שצוטטו באל-ג'זירה, המובילים היו צה"ל; התקשורת הישראלית; ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו; ומשרד הביטחון.
פגיעה ישראלית במטה אל-ג'זירה בעזה, בשידור באל-ג'זירה (צילום מסך מערוץ היוטיוב של Al Jazeera English)
לדברי מג'ד'וב, אף שבין המקורות הפלסטיניים יש גם גורמים "נייטרליים" יחסית כמו הסהר האדום ומשרד הבריאות הפלסטיני, "נראה שאל-ג'זירה מספקת במה בעיקר לארגונים צבאיים אסלאמיסטיים המתנגדים לישראל, כפי שהראו מחקרים קודמים בנושא". מג'ד'וב אף מצביעה על העובדה שגם בקרב המקורות הישראליים של אל-ג'זירה היו גורמים צבאיים: "כשמעמידים אותם באותו הקשר, רוב המקורות הישראליים והפלסטיניים הם גופים תוקפניים שנועדו להשמיד את הצד שכנגד", היא כותבת, ומוסיפה: "נראה שאל-ג'זירה שמה דגש על האלימות הישראלית ועל ההתנגדות הפלסטינית".
ברשת אל-ערבייה צוטטו כ-40 מקורות פלסטיניים, והמובילים בהם היו התקשורת הפלסטינית; משרד הבריאות הפלסטיני; משרד החוץ הפלסטיני; הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס; וארגון חמאס. בנוסף ציטטה אל-ערבייה כ-55 מקורות ישראליים, והמובילים בהם היו נתניהו; צה"ל; התקשורת הישראלית; משרד הביטחון; והרמטכ"ל.
המקורות הישראליים שעליהם הסתמכה אל-ערבייה הם בעלי אוריינטציה צבאית הרבה יותר מהפלסטיניים, שנשענים על הרשות הפלסטינית. לפי מג'ד'וב, יש בכך חיזוק לנרטיב הישראלי הטוען להגנה עצמית
המקורות הישראליים שעליהם הסתמכה אל-ערבייה הם בעלי אוריינטציה צבאית הרבה יותר מהמקורות הפלסטיניים, שנשענים בעיקר על הרשות הפלסטינית. לפי מג'ד'וב, יש בכך משום חיזוק לנרטיב הישראלי הטוען להגנה עצמית, ובה בעת חיזוק לקריאות להפסקת התקיפות. למרות זאת, מוסיפה מג'ד'וב, חמאס היה גורם מרכזי דיו בסכסוך לקבל מקום של כבוד ברשימת המקורות של אל-ערבייה, חרף היותו ארגון צבאי.
נוסף למקורות בישראל ובפלסטין הרבו שתי הרשתות לצטט בציוצים מקורות זרים, ושתיהן נתנו משקל רב למקורות מארצות הברית וממדינות האיחוד האירופי. אחרי המקורות האמריקאיים והאירופיים, המקורות שאל-ג'זירה הרבתה לצטט היו (בסדר יורד) מירדן; מטורקיה; ממצרים; מאיראן; ומקטאר. המקורות של אל-ערבייה היו ממצרים; מסעודיה; מירדן; מרוסיה; ומאיראן.
688 פעמים "כיבוש"
המחקר זיהה את 18 הפעלים התכופים ביותר בציוצים של שתי הרשתות, וחילק אותם לשלוש קטגוריות שוות: פעלים הקשורים לתוקפנות ("הרס", "הפציץ", "הרג" וכו'); פעלים הקשורים להגנה עצמית ("יירט", "סירב", "גינה" וכו'); ופעלים נייטרליים ("הכריז", "אישר", "המשיך" וכו'). הפועל הנפוץ ביותר באל-ג'זירה, שהופיע 339 פעמים, היה "תקף" (استهدف, ניתן לתרגם גם כ"שׂם למטרה"). הפועל הנפוץ ביותר באל-ערבייה, לעומת זאת, שהופיע 83 פעמים, היה הפועל הנייטרלי "אישר".
בהתאמה. בניגוד לאל-ערבייה, שהשתמשה בכל קבוצות הפעלים במספרים דומים, בסיקור של אל-ג'זירה היתה נטייה מובהקת לשימוש בפעלים הקשורים לתוקפנות
ששת הפעלים הקשורים לתוקפנות הופיעו באל-ג'זירה 784 פעמים, לעומת 236 באל-ערבייה. הפעלים הקשורים להגנה עצמית הופיעו באל-ג'זירה 223 פעמים, לעומת 148 באל-ערבייה. הפעלים הנייטרליים הופיעו 256 ו-190 פעמים באל-ג'זירה ובאל-ערבייה, בהתאמה. בניגוד לאל-ערבייה, שהשתמשה בכל קבוצות הפעלים במספרים דומים, בסיקור של אל-ג'זירה היתה נטייה מובהקת לשימוש בפעלים הקשורים לתוקפנות.
במחקר אותרו המילים הייחודיות לכל רשת – אלה שהיו הכי נפוצות בציוציה, והכי פחות נפוצות בציוצי השנייה. המילים הייחודיות לאל-ג'זירה היו "כיבוש", שהופיעה בה 688 פעמים לעומת 14 בלבד באל-ערבייה; ו"שהיד", שהופיעה 175 פעמים באל-ג'זירה ואף לא פעם אחת באל-ערבייה. מילים נוספות שנעדרו לחלוטין מהסיקור של אל-ערבייה היו "התנגדות" ו"אויב", שהוזכרו בה 140 ו-49 פעמים, בהתאמה.
בראש רשימת המילים הייחודיות לאל-ערבייה נמצאה המילה "הפסקת אש", שהופיעה 62 פעמים, לעומת 9 בלבד אצל אל-ג'זירה. אחריה נמצאו המילים "סעודיה"; "משלחת"; "קהיר"; ו"אמריקה". ברשימה המקבילה של אל-ג'זירה נמצאו המילים "טורקי" ו"קטארי", ביטוי להיותן של המדינות האלה מקורות בולטים לציוצי הרשתות.
מצייצים לשלום
מג'ד'וב מסכמת כי המחקר הראה שכל אחת מהרשתות אכן משקפת במידה רבה את עמדותיה של מדינת האם שלה, הן בשימוש במדינות מסוימות כמקורות לדיווחים (בדרך כלל מדינת האם עצמה או בנות בריתה), הן במסגור הסכסוך.
אל-ג'זירה ביקורתית מאוד כלפי ישראל, אוהדת את הפלסטינים ומשתמשת במקורות ובטרמינולוגיה קיצוניים יותר, ואילו אל-ערבייה נוטה לסיקור מתון יחסית שנוטה לטובת ישראל. "מבט שטחי עלול לטעת את הרושם שאל-ערבייה היא נייטרלית", טוענת מג'ד'וב, "אך בחינה מדוקדקת של המונחים ושל המקורות שבהן היא משתמשת בציוציה מוכיחה את ההיפך, וייתכן שהדבר מעיד על מוכנותה של סעודיה לנורמליזציה ביחסים עם ישראל ולקידום תהליך השלום".
מה מלמד הסיקור באל-ג'זירה על מדיניות קטאר? "העובדה שאל-ג'זירה מצטטת שוב ושוב ארגונים אסלאמיסטיים עלולה שלא לבשר טובות בנוגע לתקוותיה של קטאר להפריך את המוניטין שלה כתומכת באסלאמיסטים", היא מסבירה. "עם זאת, הדבר מחזק את תמיכתה בהתנגדות הפלסטינית ובשחרור מהכיבוש הישראלי, ומעלה את קרנה בציבור הערבי".
אמיר קליין הוא מתרגם וכותב בצוות פרויקט אופק במכון ון ליר בירושלים
מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון-ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום