לא מיותר, אולי, לנסות להסביר לעופר נמרודי מה חשים עיתונאים, בוודאי עיתונאי "מעריב", למראה המו"ל של עיתונם הנכנס לכלא לאחר שהורשע בהזמנת האזנות סתר ובשיבוש מהלכי משפט; עד כמה הם מתמלאים מבוכה כשהם קוראים בגזר-הדין שהמו"ל שלהם עיכב את החקירה נגדו בפרשת האזנות הסתר בעזר כסף ששילם לעדים וקנה בכך את שתיקתם; עד כמה הם מתמלאים בושה למראה המו"ל שלהם, בחדר החקירות, כשהוא תולש דף ובולע אותו בהיחבא מחשש שיזיק לו בחקירה; עד כמה הם נרעשים לדעת שהמו"ל נחשד בקשירת קשר לביצוע רצח ובשיבוש החקירה החדשה המתנהלת נגדו.
עיתון אינו רק נייר מודפס שיוצר בתהליך תעשייתי; לעיתון תפקיד ציבורי ממדרגה ראשונה: הוא המדווח והוא מספק לחברה את הבימה שעליה היא מנהלת את דיוניה. יתרה מכך, במידה רבה קובעת העיתונות את סדר היום של הדיון הציבורי.
על העיתונות להיות נקיית כפיים בבואה למלא את התפקיד שהטילה עליה החברה. היא אינה יכולה לשאת בתוכה אנשים, בוודאי לא בתפקידי עורכים ומו"לים של חשובי עיתוניה, שהורשעו בעבירות פליליות. נמרודי כבר נמצא אשם בשורה של מעשים חמורים מכדי שהקהילה העיתונאית תוכל להשלים עם נוכחותו בתוכה.
לכן, גם אם החקירה התנהלת עתה נגד נמרודי תסתיים בהוכחת חפותו (וכך יש לאחל לו), עליו להינתק לחלוטין ממעורבות כלשהי ב"מעריב". המסקנה הזו מחויבת המציאות ויש לה תוקף חרף תרומתו של נמרודי לעיתון, לאישושו הכלכלי ולביסוס מעמדו כעיתון השני בגודלו במדינה. מול חופש הקניין של נמרודי וזכותו החוקית לחופש העיסוק עומדות זכותם של עיתונאי "מעריב" לפעול בסביבה נקיית כפיים וחובתם הציבורית למלא את תפקידם כיאות. השידוך בין עופר נמרודי לעולם המו"לות העיתונאית אינו מאפשר זאת, לאור מה שידוע עליו עד כה וגם בהנחה שהחקירה הנוכחית נגדו תסתיים בלא כלום.
מדי יום מקבלת מערכת של כל עיתון עשרות החלטות המעדיפות את האמת על פני שיקולים ואינטרסים אחרים. עיתונאים תוקפים אנשי ציבור, מבקרים את רשויות השלטון, חושפים שחיתויות ומאירים פינות אפלות של המציאות בשמה של שליחותם החברתית. מאז הרשעתו של נמרודי, כבולות ידיהם של עיתונאי "מעריב" בבואם למלא את תפקידם.
לכאורה, המידה שבה נרעשים עיתונאים ממעשיו של עופר נמרודי ומהחשדות המיוחסים לו עתה אינה נענית כהלכה על-ידי הציבור: נמרודי זכה ללגיטימציה חברתית מלאה לאחר שחרורו מהכלא, והציבור הרחב גילה אדישות להתנהגותו העבריינית. התופעה הזו אינה מפריכה את צדקת הדרישה לטוהר כפיים בענף המו"לות של העיתונים: לעיתונאים תפקיד של מוכיחים בשער, גם כשמושאי ביקורתם הם מו"לים שסורחים. כדי שעיתונאי "מעריב" יוכלו ליהנות מהמעמד המוסרי שבלעדיו אין תוקף לעבודתם, כדי שכלל עיתונאי ישראל יוכלו להמשיך לתפקד ללא הרגשת בושה, על עופר נמרודי להסתלק לחלוטין ולצמיתות מ"מעריב".
גיליון 23, נובמבר 1999