האינטרסים ודפי המסרים של ראש הליכוד

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מראיין רן פוני את חוקרת התקשורת פרופ' נטע קליגלר-וילנצ'יק על מחקר שערכה ובחן את יחסם של צעירים (18-34) לצריכת חדשות.

על פי ממצאי המחקר הצעירים בישראל, כחלק ממגמה עולמית, צורכים פחות חדשות ביחס למבוגרים מהם. קליגלר-וילנצ'יק מסבירה את השינוי העולמי בכך שתחושת המחויבות לקולקטיב דעכה בקרב בני הדור הצעיר ואת מקומה תפס ערך "ההגשמה העצמית". אבל יש גם סיבות נוספות.

לדברי יוזמת המחקר טלי אהרוני "הצעירים שראיינו הביעו אמון נמוך בדיווחים חדשותיים אשר נתפסו כלא אובייקטיבים, או כאשר סברו כי עומדים מאחוריהם אינטרסים פוליטיים או מסחריים".

המשפט הזה מופיע בכל אחד מ-300 אלף עותקי החינם של "ישראל היום", אשר הודפסו והופצו הלילה ברחבי המדינה. בעיתון שהוקם לפני 14 שנים על ידי מיליארדר קזינו ואשתו כשופר של פוליטיקאי אחד, ועד היום טרם הצליח לסיים שנה בלי להפסיד מיליונים, אין מקום לחשבון נפש. גם מידת העצמאות המערכתית לא ממש מוטלת בספק.

ב"מעריב" מפרסם נדב העצני טור תחת הכותרת "עובדי פולחן", ובו הוא תוקף את עיתונות הימין ובראשה את "ישראל היום". "מה שבקע ממעיינות האידיאולוגיה המכונה 'ימין' בצורה ביטאונית משהו הוחלף אצל רבים בביטאונות מסוג אחר - בפולחן אישיות", כותב העצני. "עד כדי כך שרבים מעיתונאי הימין החלו להגדיר את המושג 'ימין' על פי האינטרסים ודפי המסרים של ראש הליכוד – בנימין נתניהו".

ראש הממשלה בנימין נתניהו, טקס הענקת פרסי ישראל, 11.4.2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדגימה זאת היטב, עם הדהוד נוסף של מסרי לשכת נתניהו. "כל הלחץ על סמוטריץ'", נכתב בכותרת ידיעה מאת יהודה שלזינגר, שנועדה להכשיר שיתוף פעולה בין מפלגות הציונות הדתית ורע"מ. שלזינגר מדווח, מפי "אנשי הליכוד", כי "לא רק שלסמוטריץ' אין מה להתנגד לשותפות הזאת [עם רע"מ], אלא אפילו כדאי לו לתמוך בה" וזאת משום שבדרישות של רע"מ עבור תמיכה בממשלת נתניהו לא נכללים ביטול או שינוי של חוק הלאום וחוק קמיניץ.

הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד משלים את המהלך נגד סמוטריץ' בטור נלווה שבו הוא משווה בין הפסילה של יו"ר הציונות-הדתית את רע"מ לבין הפסילה של האופוזיציה את נתניהו. עוד אדם שחושב ש"ישראל היום" מעביר לו מסרים בשמו של נתניהו הוא סמוטריץ' עצמו, שפרסם בטוויטר את כפולת העמודים הפותחת ב"ישראל היום", זו שנועדה ללחוץ עליו, והבהיר כי הוא לא מתכוון להתקפל.

"נתניהו הצליח לגרום לרבים ממובילי עיתונות הימין לשנות דעות ולזגזג, בדיוק בהתאם לצרכים האישיים שלו", כותב העצני ב"מעריב". "כל אימת שהוא זורק רעיון ההפוך לתפיסות המחנה שלהם הם קופצים לדום, מגדירים את הפנינים החדשות כימין החדש. כך היה עם המדינה הפלסטינית של נאום בר-אילן ותוכנית טראמפ, כך עכשיו עם הכשרת התנועה האסלאמית של מנסור עבאס".

נכון, השבוע נראה היה לרגע שיש סדק בחומת התמיכה האחידה שמעניק "ישראל היום" ליו"ר הליכוד, כשהכתב המדיני אריאל כהנא פרסם טור שבו קרא לנתניהו לזוז הצידה ולאפשר הקמת ממשלה. אולם הטור הזה לא הצליח למצוא את מקומו בעיתון המודפס. לא ביום פרסומו ולא בגיליונות "ישראל היום" שראו מאז אור.

הבוקר, במוסף "ישראל השבוע", מקדיש כהנא את טורו השבועי למתח בין ישראל לארה"ב על רקע הגרעין האיראני. נתניהו מוזכר, אך ללא הדרישה ממנו שיפנה את מקומו.

הכותרות הראשיות

"מיום ראשון: בלי חובת עטיית מסיכות בחוץ", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד ההכרזה "המגיפה בנסיגה".

"בלי מסכות בחוץ. בלי לימודים בזום", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שנדחקת אל צד השער לטובת תצלום של שירה איסקוב, ששרדה ניסיון רצח של בעלה, מדליקה משואה.

"ישראל מפעילה כוח כדי להידחף לשיחות הגרעין", מצוטט בכותרת הראשית של "מעריב" "מקור איראני". בידיעה המתפרסמת בכפולה הפותחת, מאת גדעון קוץ וטל לב-רם, נפתחת בציטוט של גורם ישראלי שאמר ל"ניו-יורק טיימס" כי ישראל מעוניינת להפיג את המתיחות מול איראן. בהמשך הידיעה מובא הציטוט מפי המקור האיראני בנוסח מעט שונה מזה שבכותרת הראשית: "ישראל מנסה להשיג בכוח מושב בשיחות וינה, שאליהן לא הוזמנה". בנוסף, בידיעה מצוין כי המקור האיראני אמר זאת "בלגלוג".

"היד שהבעירה אש מול איראן מנסה לכבותה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", שמובילה למאמר פרשנות מאת עמוס הראל. גם הראל מתייחס לדיווח בני"ט, וגם הוא רואה את הקשר בין הפיצוץ בנתאנז לשיחות הגרעין.

אם לא בכוח, אז ביותר כוח

במוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה מאת חן ארצי-סרור על האלימות שמפגינה משטרת ישראל נגד אזרחי המדינה, זאת על רקע המכות שהחטיפו שוטרים לח"כ עופר כסיף בעת שהפגין בשייח ג'ראח.

בפתיח לכתבה מתארת ארצי-סרור את אירוע התקיפה של ח"כ כסיף וכותבת: "מה בדיוק התרחש באותו מפגש בין חבר הכנסת לשוטר? הדעות חלוקות. [...] מה מספרות המצלמות? כמו בכתם רורשאך, תלוי את מי שואלים. במשטרה נסמכים על תיעוד של האירוע שצילמה אחת המפגינות. בהילוך איטי של הסרטון נראה כסיף נדחף, ואז נראית תנועה לא ברורה דיה מפלג גופו התחתון. בתגובה רשמית של המשטרה נטען כי כסיף נראה שם בועט בשוטר. פרשנות אחרת לאותו סרטון ממש היא שהח"כ ניסה להשתחרר מאחיזתו של השוטר. מח"ש כבר חוקרת וגורמים בסביבת המפכ"ל הטרי, רב-ניצב קובי שבתאי, מגבים את השוטר".

מוזר לקרוא את ארצי-סרור מציגה בפני קוראיה את גרסת המשטרה לאירוע על סמך הסרטון שמעיד כביכול על תקיפת שוטר בידי ח"כ כסיף, כשאת גרסת כסיף לפיה ניסה להשתחרר מאחיזתו של השוטר היא אינה מגבה בעדות מצולמת.

בתגובת המשטרה לאירוע בשייח ג'ראח, שנכללת גם בכתבתה של ארצי-סרור, נטען כי כסיף "תקף שוטר תוך שהוא בועט בו וחובט באגרוף בפניו". גם הטענה לאגרוף נסמכה על אותו סרטון שצילמה אחת המפגינות, אולם כבר לפני שישה ימים פרסם אתר "שיחה מקומית" השוואה ויזואלית של הרגע הזה משתי זוויות שונות, וממנה עולה כי תנועת ה"אגרוף" של כסיף את השוטר אינה אלא ניסיון השתחררות מאחיזתו.

מוזר עוד יותר לקרוא כיצד גרסת המשטרה נסמכת על סרטון המתעד את האירוע ואילו גרסת כסיף נסמכת על מילתו בלבד, כשבהמשך אותה כתבה מביאה ארצי-סרור עדות לאופן שבו משטרת ישראל מבשלת חומרי גלם כדי שישרתו את גרסתה.

את העדות המעניינת מביא הלל פרטוק, דובר המשטרה לשעבר, שמספר לארצי-סרור כיצד בשנת 2011, אחרי ששוטרים תקפו אדם בתחנת דקל בחדרה, הוא קיבל מאנשי המרחב סרטון שבו נראה אותו אדם תוקף שוטרים ומתנגד למעצר.

"כשהעברתי את תגובת המשטרה לכתב שפנה אליי", מספר פרטוק, "הוא הראה לי את המצלמות של תחנת הדלק. שם ראיתי שלמעשה קיבלתי חומר ערוך, והחשוד התנגד למעצר רק אחרי שקיבל כמה מכות מהשוטרים. אני אישית חושב שכשמגלים את האמת, הכי טוב להודות בטעות, אבל לא נתנו לי להוציא את התגובה הזו. בסופו של דבר התגובה הרשמית של המשטרה הייתה שהחשוד גילה התנגדות למעצר. שם התחלתי להיזהר והבנתי שכולם מגבים את כולם".

ח"כ עופר כסיף, לפני הגשת תלונה למח"ש נגד תקיפתו, 11.4.2021 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

ב"מעריב" מתייחס ניצב בדימוס אורי בר-לב לאירוע בשייח ג'ראח ויוצא נגד חברי-כנסת שגינו את תקיפת עמיתם בידי השוטר. לפי בר-לב, "לאחר השיחה עם השוטר והתבוננות עמוקה בעוד סרטונים – מקצתם פורסמו ומקצתם לא - ובלי לשבש את החקירה של מח"ש, התמונה נראית לי שונה לחלוטין".

בר-לב אינו מציין זאת, אך בין הסרטונים שלא פורסמו גם סרטוני מצלמות הגוף של השוטרים שהיו באירוע. במשטרת ישראל מסרבים בינתיים לפרסמם, והדעת נותנת שהסיבה אינה שהסרטונים מאששים את גרסת השוטר שתקף את ח"כ כסיף.

מכל מקום, בר-לב משתמש בתקיפת ח"כ שהפגין נגד הכיבוש לדיון עקרוני על הצורך להפעיל כוח רב במאבק בפשיעה, עם דגש על פשיעה בחברה הערבית. זאת, אף שאין שום קשר בין הפגנת אזרחים לבין פשיעת עבריינים. אבל אצל בר-לב יש קשר בין מפגין לעבריין, והקשר הוא החברה הערבית עצמה.

לפי בר-לב, "התרבות במגזר הערבי אלימה, ומי שרוצה לעצור את זה צריך להבין שהמחיר הוא שימוש בכוח, בהרבה כוח". בר-לב טוען כי "כל מי שמכה שוטר, צריך לשבור את ידו - ולא משנה מה תפקידו". הוא מתריע כי "כאשר אפשר להכות שוטר, הכל מותר. השוטר הופך להיות מורתע ומחר לא יפעיל כוח נגד שלום דומרני ונגד בדואים שמשתוללים בכבישים ונגד כנופיות חמושות בבאקה אל-גרבייה. הרי בלתי אפשרי לתפוס עבריין באמצעות נגינה על כינור".

בשיחה עם ניר גונטז' המתפרסמת במוסף "הארץ" אומר כסיף על מח"ש: "מתחילת הדרך זו היתה מחלקה בעייתית, בלשון המעטה". לדבריו, גם בעת שהגיש תלונה נגד השוטר שתקף אותו אמר לנציגי מח"ש כי אין לו אמון בהם. בכל זאת ביקש מהם "שהחקירה תהיה אמיתית ואובייקטיבית".

שוב השקר ההוא

במדור הכלכלה של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת גלעד צוויק תחת הכותרת "גז טבעי: ישראל מהזולות בעולם". צוויק מדברר את תעשיית הגז המקומית (יצחק תשובה, קובי מימון, חברת שברון) וכותב כי "מחיר הגז הטבעי בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי". לדבריו, "בעוד בישראל משלמים 4.8 דולר ליחידת אנרגיה, בצרפת, הולנד וגרמניה משלמים קצת פחות מ-7 דולר, ובאנגליה, איטליה, יפן וקוריאה - יותר מ-7 דולר". צוויק מוסיף כי "באוסטרליה המחיר דומה לזה של ישראל, ורק בארה"ב משולם מחיר נמוך יותר על גז טבעי - מעט פחות משלוש דולר ליחידה".

בידיעה של "ישראל היום" מצוטט אמיר פוסטר, מנכ"ל איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל, שסיפק את הנתונים לצוויק. פוסטר אומר: "לאורך זמן, המחירים בישראל הם מהיציבים ומהנמוכים שיש. מחירי האנרגיה בעולם תנודתיים, לפעמים הם נמוכים מבישראל וברוב הזמן גבוהים יותר".

שר האנרגיה יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו על רקע אסדת קידוח הגז לווייתן, 31.1.2019 (צילום: מארק ישראל סלם)

שר האנרגיה יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו על רקע אסדת קידוח הגז לווייתן, 31.1.2019 (צילום: מארק ישראל סלם)

הציטוט הזה הופיע גם בטוויטר הפרטי של פוסטר, "נער הפוסטר של חברות הגז" כפי שכינה אותו אייל עופר בטור שפרסם באתר זה. זאת כמובן משום ש"איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל" הוא כמובן גוף הלובי של חברות הגז. בשונה מ"ישראל היום", שמציג את הנתונים של פוסטר בלא הקשר או תגובה, בטוויטר נוספה לציוץ של פוסטר תגובה מלובי 99, שחושפת את הבלוף.

במקום להשוות למדינות שמספקות לעצמן את כל הגז שהן צורכות, כמו ישראל, תעשיית הגז השוותה את המחיר המקומי, ולא בפעם הראשונה, למחיר הגז במדינות שתלויות בייבוא. "התעלמו במכוון ממדינות עם מחירים נמוכים כמו נורבגיה $2.26, מצרים $3, קנדה $2.6 ורוסיה פחות מ-$2", כתבו בלובי 99. "אגב - המחיר בישראל היה $5.06 בממוצע ב-2020".

ובינתיים, בעיתונות הפלסטינית

לב הקיום הציוני

במדור הספרות של "ידיעות אחרונות" מראיינת חן ארצי-סרור את ארנון סגל, בעל טור על הר-הבית ב"מקור ראשון" (ובנו של העורך, חגי סגל, ואחיו של העיתונאי עמית סגל), שכעת הוציא ספר בנושא. אחרי שסרור שואלת את סגל על המחיר שישראלים עלולים לשלם על מימוש חופש הפולחן היהודי בהר-הבית הוא משיב לה: "בשביל לב הקיום הציוני, שהוא קודם כל הר-הבית, אנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם מחיר".

בומרים

המכתב הפותח את מדור המכתבים למערכת של מוסף "הארץ" נושא את הכותרת "אנחנו אינפנטילים? אוקיי בומר". אבנר, מירושלים, מגיב למאמרו של בועז יזרעאלי וממליץ לו להתבגר.

את מדורו שבמוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מקדיש הבוקר אמנון לורד לשאלה "מי הם הבומרס שלנו?", או כפי שהוא כותב בגוף הטור: "מי אלה האנשים המסוכנים שאומרים ווטצאפ במקום וואאסטאפ". אחרי שלורד משרטט את דמותם של הבומרים הישראלים, הוא דורש מיורשיהם להודות להם על העולם שקיבלו ("כלכלה עם הרבה יותר הצעות עבודה").

ענייני תקשורת

ב"מעריב" של אלי עזור נמצא מקום נאה לידיעה על החלטה שיפוטית לטובת "וואלה" של אלי עזור. אחרי שבית-המשפט המחוזי ביטל צו ארעי שמנע מ"וואלה" לסיים את התקשרותה עם חברת הפרסום טאבולה, בחברה ערערו לעליון ונדחו. הידיעה ב"מעריב" מסתיימת במשפט "גילוי נאות: וואלה! תקשורת בע"מ היא חלק מקבוצת הג'רוזלם פוסט". לו היה הגילוי מציין כי גם "מעריב" הוא חלק מהקבוצה, אפשר היה להתייחס אליו כנאות.

בראיון ל"7 ימים" מספרת לוסי אהריש על פיטוריה מרשת 13, וגם על משפט ששמעה כשעוד עבדה שם: "כשהתחיל גל האלימות בחברה הערבית, אמרתי למישהו בכיר, 'בוא נעשה על זה סדרת כתבות'. הוא אמר לי, 'זה לא מעניין, זה הרי רגיל אצלכם שרוצחים נשים'. הדבר הזה גמר אותי באותו הרגע. אני 12 שנה בתקשורת, ואני לא מאמינה שאני עדיין שומעת את זה".

במוסף "הארץ" כותב נתנאל שלומוביץ על כתב הבריאות של ה"ני-יורק טיימס" דונלד מקניל, שסיים קריירה מפוארת כשהגה את המילה "ניגר", ויוצא משם לדיון עקרוני על פערי דורות והתרבות העיתונאית האמריקאית העכשווית, שנשלטת בידי שיח הרשתות החברתיות.