לא ממונים על דוברות ותקשורת

"מעריב" מקדיש היום כשליש מעמודי החדשות שלו לפרסום התמליל המלא של חקירת אולמרט הראשונה בפרשת מעטפות המזומנים. כתבת "מעריב" דורית גבאי קיבלה לידיה את התמליל, וזה מוצג ברצף מעמוד השער ועד עמ' 7, לצד הדגשות, פרשנויות וידיעות נלוות, עם המשך המשתרע על פני עמ' 19 כולו. עוד לפני קריאה מדוקדקת של התמליל ניתן לברך על כך שאולמרט התעקש על חקירה של שעה בלבד, אחרת הוצאות הדפוס של "מעריב" היו עלולות להיות למעלה מיכולתו.

"החקירה", כפי שקוראת גם הכותרת הראשית של העיתון, חושפת את אולמרט כנחקר שהוא תמונת תשליל לטלנסקי. הוא עונה לשאלות כעורך-דין (לדבריו, לא היה לו קשר כספי עם מסר, "חוץ מתשלומים ששילמתי עבור שירותים שהוא ביצע עבורי"), ובתוך כך מנסה אף הוא לחקור מעט את חוקריו כדי להבין עד כמה אכן הופלל, ועל-ידי מי ("[מסר] שאל אתכם? השיב לכם?").

התזמון של ההדלפה/פרסום של התמליל המלא מושלם מבחינת מקטרגיו של ראש הממשלה. גבאי ו"מעריב" מציגים את אולמרט כשהוא לוקה באותם החטאים שבהם מאשימים כעת פרקליטיו את העד טלנסקי: שינויי גרסאות, סתירות ובלבולים. כך כותבת גבאי בדברי ההקדמה לתמלול: "פרוטוקול חקירתו המלאה של ראש הממשלה [...] מסגיר את הצרה האמיתית של הסניגורים: הלקוח, אהוד אולמרט, הוא זה שמסר כמה גרסאות. האם גם ראש הממשלה, לשיטתם, מתחמק, משקר, כפי שהם טוענים כלפי טלנסקי?". כחיזוק לעגני לדברים משולבת ברצף העמודים המוקדשים לתמליל גם ידיעה על טענתם של פרקליטי אולמרט כי עדותו של טלנסקי רצופת סתירות.

קריאה בתמליל היא מעין מסע חזרה בזמן, לאורך מסלול המוביל בין ציוני דרך בולטים בעיתונות הישראלית של החודשים האחרונים. כל הפרשיות הנלוות, כל ההדלפות הקטנות והגילויים הבלעדיים, כולם עולים ומככבים בתמליל. טלנסקי, מעטפות, מסר, שולה זקן, היומנים, מכתבי ההמלצה לאנשי עסקים, המיני-בר, מרכז-ההשקעות.

אבל לא רק על אולמרט והתנהלותו כשר התמ"ת ניתן ללמוד מתמליל החקירה, אלא גם על החוקרים. רפ"ק איריס ברק, למשל, חוקרת את אולמרט תוך שהיא נוקטת נסיונות שכנוע ברורים, שלו היו מפילים את אולמרט בפח היו יכולים לשמש כעדות כי הוא אינו ראוי לכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל הרבה יותר מכל עסקה מפוקפקת שביצע בעבר. כך, למשל, לאחר שאולמרט מכחיש כי קיבל כספים מטלנסקי בעת כהונתו כשר התעשייה והמסחר, הוא נשאל: "עבור מה קיבלת את הכסף מטלנסקי, שמחומר החקירה שלנו עולה שכן קיבלת?", ובהזדמנות אחרת מפנה רפ"ק ברק לאולמרט את השאלה: "נכון שבפגישות האלה טלנסקי נהג לתת לך את הכסף המזומן שהוא העביר לך?".

לקראת סיום החקירה מתייחס אולמרט לפן התקשורתי שלה. "אמנם נאמר לי שהפגישה הזאת לא תהיה נושא לכותרות ראשיות בכל העיתונים, אבל אתם ודאי תבדקו את עצמכם איך קורה שההבטחות שלכם לא מתקיימות", הוא אומר. על כך משיב לו תנ"צ שלומי אילון: "אדוני, אנחנו חוקרים ולא ממונים על דוברות ותקשורת". "לא. אבל אתם הרי שותפי הסוד של העניין", אומר אולמרט. "לא היחידים", משיב אילון. "בסדר, אבל מכל מקום זה לא בא ממני, זה בא מהמשטרה. זה ברור לחלוטין", אומר אולמרט. "אנחנו מטילים ספק בנושא, אבל זה לא נושא לוויכוח כמובן", משיב אילון.

בן כספית, במאמר פרשנות הנלווה לתמליל, נזהר בלשונו (יחסית, כמובן. הוא כן משלב במאמר את השורה "אחרי שמתבלבלים ומזדעזעים ונבוכים ורוצים להקיא ולא יודעים איך בולעים את זה ומה עושים"), ומזכיר כי גם בפרשת קצב הציגו כלי התקשורת תמונה ברורה של אשם באונס, ונכון להיום כלל לא בטוח שקצב יורשע בעבירה כלשהי. יחד עם זאת, כספית כותב: "תמליל החקירה מדגים עד כמה היא רצינית. יש כאן עשן, הרבה מאוד עשן, וסביר להניח שמקורו באש". הכותרת שנבחרה למאמרו חד-משמעית יותר – "יש עשן, יש אש". עוד מדגיש כספית כי מהתמליל עולה שכמה מההדלפות שפורסמו בזמנו בתקשורת היו שגויות: "בניגוד למה שהודלף, אולמרט לא משך זמן, לא הטיף לחוקרים ואיפשר להם לחקור שעה שלמה ללא הפרעה". תזכורת חשובה לכל קורא עיתונים.

שנאה מפלצתית

הפרסום הנרחב של תמליל החקירה היה יכול להעמיד בצל את יתר העיתונים בכל אחד מימי השבוע. בבוקרו של יום ראשון, היום הדל ביותר בחדשות, הפרסום מעלים כמעט לחלוטין את העיתונים האחרים (כותרתו הראשית של עיתון "הארץ", למשל, עוסקת בנושא חוץ – הסכמתו של נשיא ארה"ב לדון על לוח-זמנים לנסיגה מעיראק).

ב"ידיעות אחרונות" אין צורך, כמובן, בהדלפה דרמטית כדי ליצור שער דרמטי. המציאות הגלויה לכל מדליפה לעיתון דרמה מספקת על בסיס יומי. הבוקר נראה כי עורכיו מתקשים להכיר בכך שתמה עונת פסטיבלי השבויים והנעדרים, לפחות לזמן מה, והעיתון כבר מפמפם את הקדימון לעסקה הבאה – גלעד שליט. עמוד השער, והכפולה הפותחת, מוקדשים הבוקר לחבריו לפלוגה של שליט, שכתבו מכתב לראש הממשלה ובו הם דורשים ממנו, לרגל שחרורם מצה"ל, לפעול למען שחרור שליט [גואל בנו].

לידיעה זו מתלווה ידיעה נוספת [שמעון שיפר וסמדר פרי], על תוכניתו של ראש הממשלה לקדם את המשא-ומתן לשחרור שליט, וטור פרשנות מאת אורי אורבך, המציע שאת המחיר לשחרור החייל הישראלי ישלמו בעזה, ולא בישראל. אורבך ממליץ "להדק את המצור" על הרצועה, הן מבחינה צבאית והן מבחינה אזרחית. אורבך קורא לחסל "כל נושא נשק", ולהרעיב את תושבי האזור – "שעגל חלב אחד ושק קמח אחד לא ייכנסו לרצועה ושיגידו תודה שהם מקבלים מים". זוהי, לדעתי, קריאה גלויה לביצוע פשע מלחמה במאות אלפי בני-אדם. ואילו לדעת אורבך, "זהו הצעד המוסרי, הבטחוני וההגיוני שצריך לעשות".

עורכי "ידיעות אחרונות" ממקמים את המאמר של אורבך מתחת למאמר של ענת מידן, הקוראת לשחרור "מאות מחבלים מתועבים ששנאה מפלצתית הביאה אותם לרצוח בדם קר אזרחים חפים מפשע". כביכול מושג כאן איזון בין שתי עמדות הפוכות. למעשה, שני המאמרים מסמנים את הגבולות הצרים מאוד של השיח הציבורי בישראל: בין אם מרעיבים את האוכלוסייה האזרחית, או שקוראים לשחרור האסירים הפלסטינים הבטחוניים מבתי-הכלא בישראל - כלל לא מתנהל דיון על האפשרות שלא כל הצדק והאמת נמצאים בצד שלנו, ובצד של האויב אין בהכרח רק שנאה ותאוות דם.

לגיליון הבא יצורף פוסטר של קונטאר

דרור אידר כותב במדור הדעות של "ישראל היום" על "יום האבל הבלתי רשמי שהוכרז בישראל" בשבוע שעבר, עם החזרת גופות חיילי צה"ל מלבנון, "על הלהג הבכייני הבלתי פוסק, על מוזיקת האבל האינסופית שפומפמה לבלי הכיל". אידר קורא לנסח מחדש את כללי ההתנהלות של התקשורת הישראלית ביחס לסיקור אירועים בעלי משמעות מדינית ובטחונית, וזאת לאור מה שהוא רואה כשיתוף פעולה עם "אויבינו ומבקשי נפשנו, לזרוע דמורליזציה ומורך רוח בקרב האזרחים".

אידר אינו מצפה לגדולות מ"הזן הבכייני במיוחד" של העיתונאים (קרי: שמאלנים), אבל דורש מיתר אנשי התקשורת שלא לרקוד "לחליליו של הקצב מביירות, זה שהעלה על ראש שמחתו את קונטאר, מרוצץ ראשי הילדים". הוא מפציר שלא להיענות לכל ספין שנסראללה מפריח באוויר, ולזכור כי "פגיעה ברוח הלאומית, עידוד בכיינות ומורך רוח מקרבים את המלחמה הבאה".

מבחינה אופרטיבית, יש לאידר גם המלצה – "ראוי שתמונתו של קונטאר תעמוד בסלון ביתו של כל עיתונאי, משום שפניו של הרוצח הנתעב הזה הם פניו של האזור: אכזריות אין קץ, שנאה אנטישמית יוקדת ורצון להקריב אלף לוחמים בעד יהודי הרוג אחד, גם אם זה תינוק". אידר אינו מציין זאת במפורש, אבל יש להניח שלא יתנגד אם התמונה של קונטאר תהיה אותה תמונה שב"ישראל היום" בחרו בה לשער העיתון יום לאחר שחרור קונטאר – התמונה שבה קונטאר, משופם, שקיות עיניו שחורות, מצדיע במועל יד היטלראי.

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי מועצת הרשות השנייה החליטה לחייב את זכיינית ערוץ 2, רשת, להזיז את שעת השידור של התוכנית "הפוליגרף" ל-23:00, או לשדרה בשעה 22:00 כשהיא מלווה בשקופית המודיעה שהתוכנית מיועדת לבני 14 ומעלה.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מופיעה הבוקר ידיעה קטנטנה ["גרדיאן"] המספרת שהרשות המפקחת על התקשורת בבריטניה עומדת לפרסם, לאחר 15 חודשי חקירה, כי ערוץ 4 הבריטי הציג בצורה מסולפת מדעני אקלים במהלך שידור הסרט התיעודי "התרמית הגדולה של ההתחממות הגלובלית".