בוקר טוב לכל צופינו

"ידיעות אחרונות" מבקש להמשיך הבוקר את התנופה של שער אתמול, וגם היום הוא מדפיס על רובו תצלום אחד גדול תחת כותרת אדומה [ללא קרדיט]. "ג'יהאד בבית-הכנסת" היא הכותרת, ותחתיה נראה הבניין ששימש בעבר בית-כנסת בהתנחלות עצמונה, וכעת הוא בסיס אימונים של אנשי חמאס.

העיתון, איך לא, מזדעזע ("זאת התמונה שממנה הזהירו הישראלים"), ומתיאור התצלום שהוא מספק ניתן להבין כי למרות הנסיגה מעזה, הבניינים שנותרו מאחור נותרו ישראליים לכל דבר – "בניין בית-כנסת בעצמונה משמש בסיס אימוני טרור של מחבלים", כלומר, מבחינת "ידיעות אחרונות", יש דברים שלא משתנים – המקום הוא עדיין עצמונה, והבניין הוא עדיין בניין בית-כנסת.

אבל המניפולציה הקטנה שעל השער היא רק מתאבן לקוראי "ידיעות אחרונות". המדפדף נתקל שוב בתצלום המודפס על פני כל עמ' 3, הפעם של ראש הממשלה אהוד אולמרט ונשיא סוריה בשאר אסד, בוועידה בפריז [אבי אוחיון, לע"מ וא.אף.פי]. השניים קרובים יותר זה לזה מאשר היו אתמול, אך עדיין לא נמצאים יחדיו במלוא מובן המלה. אסד מפנה את גבו לאולמרט ומסרב להישיר אליו מבט.

בעוד שעיתונים אחרים מציגים הבוקר תצלומים דומים עם כיתובים כגון "מטרים ספורים בלבד הפרידו אתמול" וכולי, "ידיעות אחרונות", וזה כל-כך בלתי יאומן שכדאי להתרכז עכשיו לעוד משפט או שניים, הוסיף על גבי התצלום פס מקווקוו הנמתח בין אולמרט לאסד, כשבשני קצותיו חץ קטן הפונה החוצה. תחת הפס כתוב בגופן גדול "1.20 מטר" ובגופן קטן, בסוגריים, הוסיפו גם את המלים "ע"פ הערכה". ממש כך.

מה מדהים יותר, שעיתון יומי בישראל מסמן גראפית, על גבי תצלום ענק, מרחק (בקו אווירי) בין ראש ממשלת ישראל לנשיא סוריה, או העובדה שמתחת לסימון הוא טורח להוסיף הסתייגות? הרי השניים סותרים זה את זה. או ש"ידיעות אחרונות" מאבד כל קשר לעבודה עיתונאית רצינית וטורח להדגיש בפני קוראיו את המרחק בין שני המנהיגים (לא בכיתוב תצלום, לא בכותרת שמעליו, אלא כחלק מהתצלום) משל היתה הפסגה משחק כדורגל שנעצר לרגע דרמטי של בעיטה חופשית לכיוון השער, או שהעיתון מבקש עדיין לשמור על איזושהי מידה של אחריות ועל כן הוא טורח להוסיף כי המרחק המצוין במקרה זה הוא על-פי הערכה בלבד. לא ייתכן גם לזלזל במידה כה גדולה בקוראים, וגם לשמור על חזות רצינית.

ואולי המלה "קוראים" אינה נכונה במקרה הזה, שכן "ידיעות אחרונות" הופך יותר ויותר לעיתון שאין צורך לקרוא בו, די להתבונן.

אוף רקורד

ההדלפות מחדרי החקירות המשטרתיות ממשיכות הבוקר, וכבר מדובר בהדלפות של חקירות העוסקות, בין היתר, בהדלפות קודמות של חקירות קודמות. בראש שער "הארץ", על רקע אפור, מופיעה כותרת הגג "תמלילי החקירה האחרונה של שותפו לשעבר של רה"מ הגיעו לידי 'הארץ'". אכן, הישג עיתונאי נאה לכל הדעות, שממנו נובעת כותרת הידיעה "החוקרים שאלו על מאות אלפי דולרים שקיבל אולמרט מטלנסקי, אורי מסר סירב לענות" [תומר זרחין].

מדוע סירב לענות? לפי הידיעה, כעס על הדלפת חקירתו הקודמת. בתמליל המלא מחקירתו האחרונה, שהתקיימה ב-18 ביוני, מסר מצוטט כמי שאמר בפתיחת החקירה: "אני עד היום עניתי בגילוי לב לכל השאלות ששאלו אותי, הן 'און רקורד' והן 'אוף רקורד', והנה אני מוצא לפני כשבועיים בכותרת ראשית בעיתון דברים שדיברתי איתכם 'אוף רקורד', כאדם אל אדם. זה מבחינתי קו פרשת מים. זה פגע בי פגיעה קשה מאוד, ולכן אני לא מתכוון להוסיף ולענות יותר על שאלות מעבר למה שעניתי עד היום". בהמשך הוסיף מסר: "כל מה שאני אומר פה, במוקדם או במאוחר ייצא לתקשורת". ואכן הפרוטוקל המצוטט מעיד שהוא התמיד בסירובו לענות לשאלות החוקרים.

לצד תמלול החקירה הנוכחית, מצורף תצלום שער "הארץ" מה-30 במאי, אז היתה כותרתו הראשית "עו"ד מסר: 'הלשנתי על חבר, זה מציק לי מאוד'", כדי להזכיר לקוראי העיתון למה מתכוון מסר בדבריו. אז, הודלפה רק שורה או שתיים מהחקירה. כעת הועבר תמליל החקירה לעיתון במלואו. נראה כי מדובר בסוג של עונש על התנהגות בלתי הולמת. מעניין יהיה לראות אם ישיג את מטרתו.

להמציא מחדש

מנויי "גלובס" קיבלו אתמול חוברת כבדת משקל בת 564 עמוד של נייר כרומו משובח – "מדד המותגים 2008". פרויקט שנתי ענק, "שבכל שנה רק גדל עוד יותר", כהודאת העורכת, לילך סיגן, בטור הפתיחה של המגזין. "כדאי לקרוא בו לאט-לאט, ולו בשל העובדה שפשוטו אי-אפשר להכיל את כולו בבת אחת", היא ממליצה, ובצדק.

אבל מה לעשות כדי להימנע מהפיתוי לנסות לקרוא את כולו מתחילתו ועד סופו? מה לעשות אם אתם בעלי עסקים חובקי עולם והפנאי שלכם מוגבל? הנה הצעה למנויי "גלובס" – קראו בעיתון להנאתכם, עד שתיתקלו בפעם הראשונה במלה שמקורה בממבו-ג'מבו של העגה הפיננסית, ואז תדעו שהגיע הזמן להניח את משקולת הנייר בצד ולקחת הפסקה. אל דאגה, לא תבלו זמן רב מדי בקריאה. דפדוף בלתי מחייב של העמודים הראשונים ב"מדד המותגים 2008" מגלה כי כבר הכותרת של עמ' 30, למשל, מכילה תיבה כזו – "מובילוּת". למעשה, זו הכותרת כולה.

הכוונה ברורה: היכולת להוביל, אך מה לעשות ומילון אבן-שושן החדש אינו מכיר במלה. היא נשמעת יותר כניסיון לצבור נקודות במשחק שבץ-נא (עוד מעט וניאלץ להכיר גם ב"מובילויותיהן" – היכולות שלהן להוביל). זו אינה טהרנות: השפה העברית יכולה להכיל שינויים תכופים ולהתפתח, וייתכן שבתוך כמה שנים האקדמיה ללשון העברית תקבל את "מובילות" כתיבה תקינה ובת שימוש, אך הצורך של העיתונות העסקית להתעקש להמציא ז'רגון עצמאי, גם כשהשפה הקיימת מספקת אפשרויות אחרות, מלמד על נטייתה להתבדל ולהתנשא.

כותרת טור הפתיחה של סיגן הוא "מותגים בעידן הדורש בכל יום להמציא את עצמך מחדש". וזה לוז העניין: במקום להמציא משהו חדש, שישמש למטרה שעד היום לא התאפשרה, מדגישה העורכת המצאה של דבר מה שכבר קיים.

הידיעה שהיתה יכולה להיות כותרת ראשית

היום, בפינת הידיעה שהיתה יכולה להיות כותרת ראשית, ידיעה של דוד רגב, המופיעה בעמ' 2 של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" (הפניה קטנה בשער המוסף). לפי הידיעה, עשרות אלפי עובדי קבלן בשירות הציבורי נוצלו ונעשקו במשך שנים. כך, לפי דו"ח שהכין משרד החשב הכללי במשרד האוצר, ואשר יונח הבוקר על שולחן הוועדה לביקורת המדינה. במשרד הביטחון, במשרד השיכון, בבתי-המשפט, במשרד ראש הממשלה ובמשרד הקליטה עבדו מאבטחים ועובדי ניקיון שלא קיבלו דמי הבראה, פנסיה, שעות נוספות, דמי חופשה או פיצויי פיטורים (בכל משרד נוצלו ונעשקו באופן מעט שונה).

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" מדווחת אופיר בר-זהר כי מנכ"ל הוט היוצא, דוד קמיניץ, החליט להעדיף את הצעת ספורט 5 במכרז על ערוצי הספורט, ולא את הצעתה של קבוצת וואן-צ'רלטון מבית "ידיעות אחרונות". בידיעה מוזכר כי קבוצת "ידיעות אחרונות" מחזיקה גם ב-17% ממניות הוט.

בכל העיתונים, במדורי הכלכלה, מדווח על כך שרשות השידור שוקלת לבקש הקפאת הליכים. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" אומר יו"ר הרשות, משה גביש, בתשובה לשאלתו של רז שכניק אם מדובר בספין: "זה לגמרי לא".

במדור הדעות של "מעריב" יוצא בן-דרור ימיני נגד קביעתה של השופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, כי מאמר שכתב שר המשפטים ימים אחדים לפני שנכנס לתפקידו הוא עבירה על חוק הסוביודיצה.

עיתון "גלובס" מדווח בהרחבה על כנס התקשורת שאירגן. דיווחים על הכנס ניתן למצוא גם ב"כלכליסט", אך ב"דה-מרקר" הבוקר אין זכר לאירוע ולדברים שנאמרו בו.

ב"גלובס" מדווחת רותי זוארץ כי בערוץ 10 מכינים בימי אלה מהדורת חדשות בערבית.