עוד לא ברור עד כמה היוזמה החריגה של בדיקת עובדות בשידור חי בזמן נאומו של רה"מ נתניהו (בחדשות ערוץ 13, ובעקבותיהם בחדשות 12 וב"ידיעות אחרונות"), היתה סטייה חד פעמית מהסיקור התקשורתי הסולידי והזהיר שמוענק לראש ממשלה שמכהן תחת שלושה כתבי אישום וללא תקציב שנתי מאושר, או תחילתו של שינוי בתפקיד שמשחקת התקשורת במשבר הפוליטי והלאומי החמור ביותר שמתחולל כאן מזה שנים רבות.
אך מעבר לבחינת צעדיהם של קברניטי המהדורות בערוצים ומידת המחויבות שלהם לחקר וחשיפת העובדות בהצהרות הפוליטיקאים, מעניין לבחון את התגובות והשיח שעוררה אותה בדיקה בשידור חי. בדיקה שהיתה אמורה להיות חלק נורמלי ושגרתי לגמרי בפעולת מערכת חדשות בעולם שפוי ויציב יותר, הרחק מכאן כנראה.
במבט ראשון מתבקש לייחס את התגובות לבדיקת העובדות לנאום נתניהו, לנטייה הפוליטית של הדוברים ומידת הקרבה שלהם לממשלת נתניהו והליכוד. חשודים מיידיים בדמות ינון מגל, שמעון ריקלין ועורך "מקור ראשון" חגי סגל, שקפצו להגנתו של נתניהו ותקפו את מהדורות החדשות המסחריות, כביכול עצם התעוזה לבדוק את דבריו הוא בגדר התגייסות למחאה נגדו. היו גם מי שחיברו את ז'אנר ה"ווטאבטואיזם" לקונספט "בדיקת העובדות" ושאלו למה לא בודקים את אהוד ברק/ המפגינים נגד נתניהו/ השלם את החסר.
אבל מעבר לריקונו המהיר של רעיון "בדיקת העובדות" מתוכן כדי להופכו לכלי ניגוח (בדיוק כמו שעשו קודם עם המושג "פייק ניוז" שכבר איבד כל משמעות), ההתגייסות המחנאית הרגילה חושפת עד כמה הקיטוב עמוק. עד כדי כך שיש מי שבשם הנאמנות הפוליטית חולקים על היוזמה העיתונאית הפשוטה והמתבקשת - לוודא שהנתונים והעובדות שפוליטיקאים מציגים הם באמת כפי שהם.
המחלוקת כאן היא לא על הלגיטימיות של נתניהו או על תוכן הדברים שאמר בנאום. המחלוקת היא על תפקידה של העיתונות, של הביקורת, ובעצם על אופיה של הדמוקרטיה בישראל.
כאשר הינון-מגלים מצייצים "אפסים, מי אתם שבכלל תבדקו אותו" או כאשר החגי-סגלים – עורכים ועיתונאים בכירים בתקשורת השמרנית המתחזקת – קובעים שבדיקת עובדות הופכת את התקשורת ל"מיניסטריון אמת", הם חושפים שסע עמוק וחמור. חמור יותר גם ממה שתואר בעבר כתגובת נגד לאליטיזם של השמאל הליברלי.
זאת מחלוקת אמיתית על זכותו של האזרח לעמוד מול הריבון ולדרוש ממנו תשובות, ועל מקומה של האמת ושל ההגינות במערכת היחסים בין נבחרי הציבור לבין מי שבחרו אותם. בדיקת העובדות החריגה בחדשות 13 נראתה על פניו יותר כמו גימיק בהשראת ההתעוררות התקשורתית בארה"ב עם נפילתו של טראמפ, אך המאבק סביב "בדיקת העובדות" אינו רק עוד סיבוב בהתכתשות פנים-ברנז'אית אלא גם הצצה לשסע מעמיק ומחריף בין מחנה ליברלי שמאמין בתקשורת חופשית וביקורתית ושלטון דמוקרטי מהותי שמקור סמכותו הם האזרחים, לבין מחנה שמרני-לאומני שחושב שהתקשורת צריכה לשרת את צרכי המדינה והלאום ולחזק את שלטונו של ראש הממשלה הנבחר שמוביל אותה, והסמכות נתונה רק בידיו.
הדרמה האידיאולוגית הזאת מתרחשת בנקודת זמן קריטית וקיצונית ביותר. בסופה של שנה איומה בה נראה כי מתחוללת כאן "סופה מושלמת" של משברים רב מימדיים שסופם לא נראה. מגפה עולמית חסרת תקדים שהביאה איתה משבר כלכלי איום, קואליציה לא מתפקדת, ניהול ממשלתי כושל ומחאה עממית חריפה ומקטבת. אנחנו על סף שבר פוליטי נוסף שיוביל ללא ספק לבחירות רביעיות בתוך מספר חודשים, שספק אם תוצאותיהן יהיו שונות מאלה של הסבבים הקודמים ובאופק לא נראה שינוי. פירוש הדבר הוא שכלי התקשורת ובעיקר ראשי מערכות החדשות צריכים להתעורר ולהבין את משמעות הרגע והתפקיד שלהם בתוכו.
אזרחי המדינה נמצאים בנקודת קיצון של אי-ודאות וחוסר אונים במציאות החיים הפוליטית, הכלכלית והחברתית כאן. אם יש משהו שהם זקוקים לו כרגע זאת ודאות וידיעה טובה יותר של המצב בשטח ותחזית מקצועית להמשך. דיווח אמין, מבוסס ועובדתי הוא לא עניין של דיון פוליטי או אידיאולוגי כרגע, הוא השירות הבסיסי ביותר שתקשורת אחראית יכולה לספק לאזרחים במדינה הזאת.
במצב בו האמון במערכת הפוליטית נמצא בקריסה, האמון במשטרה בשפל חסר תקדים והאמון בבתי המשפט תחת מתקפה, האזרחים חייבים תקשורת שהם יכולים לסמוך עליה ולהאמין לה. זה נכון בזמנים של משבר בריאותי וכלכלי, זה נכון בימים של משבר פוליטי חריף וזה נכון כפליים כשהכל קורה יחד. אסור שהיוזמה של חדשות 13 תישאר גימיק חד פעמי. חשוב מאוד שגם חדשות 12 – גוף התקשורת החזק והעשיר במדינה - יצטרף. וכמובן, תאגיד השידור הציבורי "כאן", שהיה ניתן לצפות שיהיה הראשון לעשות זאת (ולא רק בתוכנית הנישה הלילית המצוינת של גיא זהר).
ברגע הזה ראשי מערכות החדשות צריכים להחליט אם הם ממשיכים לנהל חשבונות פוליטיים זהירים ולאזן כל אמירה ביקורתית בתגובה רצופת שקרים או בשיבוץ דובר בעל אינטרסים ומסלף מציאות באולפן, או מספקים לקהל הצופים שלהם את המציאות והעובדות המבוססות כפי שהעיתונאים המקצועיים שלהם מבינים ומזהים אותה.
הם צריכים להחליט האם הם מספקים זמן אוויר חופשי ללא התערבות או תיקון טעויות לפוליטיקאים, שעושים שימוש לרעה במסיבות עיתונאים שכונסו בשל משברים לאומיים כדי להכין את עצמם לבחירות הבאות; או שהם משדרים לצופים בבית שיש דברים שהם מעל למשבר פוליטי כזה או אחר. עובדות, בתור התחלה.