עמית סגל לא אוהב שמזכירים לו את אבא שלו חגי סגל, וחבל. בשורות הבאות אאזכר את האב לסגל וגם לאחרים, משתי סיבות. ראשית, מפני שכמו הבן גם אני מתקומם לשמוע את אלו שממשיכים לנופף בהרשעה ההיא, על חברות של האב במחתרת. מאז עברו מעל 35 שנים, ודווקא בהקשר התקשורתי האב הוכיח את עצמו כעיתונאי טוב באינספור כתבות וטורים שערך, בייחוד בשנים האחרונות כשהוביל את "מקור ראשון" להיות עיתון הימין הטוב ביותר אי פעם בישראל. מדובר בהישג יוצא דופן גם לנוכח העובדה שהכל מתרחש בחצר של המו"ל שלדון אדלסון שאחראי למוצר "ישראל היום", והמקצוענות של האב שעושה את ההבדל העצום בין העיתונים, רלוונטית לבנו הרבה יותר מפעולת הטרור לה היה שותף לפני עשרות שנים.
ההקדמה הזו נועדה להבהיר את הסיבה המרכזית בגללה אני מזכיר לסגל את אביו: טיפ, עצה חשובה, שסגל הצעיר קיבל פעם מהאב, כאשר החליט להיות עיתונאי. סגל סיפר בעבר שכאשר בחר לעסוק בתקשורת, שאל את אביו מה הכי חשוב כדי להצליח בתחום, וקיבל תשובה מאלפת: הכי חשוב, השיב האב, לא להזדרז בחשיפת מידע שממילא יתפרסם, רק כדי להקדים עיתונאי מתחרה בכמה שעות. כדי להיות עיתונאי טוב, אמר האב, הכי חשוב לדייק. לא לפרסם מידע שיש בו טעויות מביכות. כשסגל סיפר כיצד אימץ את העצה הזו, זה היה הרגע שבו התאהבתי בו. ממש ככה, פשוט. ככל הנראה גם בגלל עבודתי כעיתונאי חוקר שאחראי לשלל פרסומים שנבדקו בקפידה, ולנוכח היכרותי עם עיתונאים רבים שזקוקים לייעוץ אבהי כזה בדיוק.
עורך "מקור ראשון" חגי סגל (צילום: יונתן זינדל)
הבעיה שבתקופה האחרונה, סגל הבן שוכח את העצה הטובה הזו שוב ושוב. זה בולט במיוחד ברשת החברתית, כמו בהתקפות התמוהות על עמיתיו ברוך קרא ורביב דרוקר ועל עו"ד תומר נאור, ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון, עמותה בה אני פועל היום כעורך מחלקת התחקירים. למרבה המבוכה, סגל מאבד את הכיוון דווקא כשהוויכוח הציבורי עוסק בטוהר המידות.
גם הניסיון של סגל לתייג את התנועה לאיכות השלטון כ"ארגון שמאל" מופרך. נסתפק בתזכורת קצרה: התנועה נוסדה במאבק נגד ה"תרגיל המסריח" של שמעון פרס, פעלה משפטית בתקיפות נגד ממשלת רבין, אחר כך נגד אהוד ברק וכמובן נלחמה יותר מכולם להעמיד לדין פלילי את אריאל שרון בזמן ההתנתקות, לפניה וגם אחריה. אכן גם נתניהו סופג אש, ואם הלהבה חזקה בהשוואה לקודמיו, הסיבה איננה שמאלנות אלא משום שמעולם לא היה בישראל מנהיג שמעבר לשחיתות האישית שמיוחסת לו, פועל להשחית את מערכת אכיפת שלטון החוק.
הציוצים של קרא ודרוקר בתגובה לסגל, והציוץ של סגל בתגובה לנאור (צילומי מסך)
העובדה שרשויות החוק אינן מושלמות ידועה, ומטופלת בלי קשר להטפות המוסר מצד סגל. תוך השקעה גדולה של משאבים, לפחות כשמדובר בגוף כמו התנועה לאיכות השלטון וגם בעו"ד נאור עצמו. דוגמה אחת סגל יוכל למצוא בארכיון העיתון בו הוא עובד היום, "ידיעות אחרונות": ידיעה שנקברה עמוק, כרגיל, אותה אני פרסמתי לפני מספר שנים, בעניין הליך משפטי של התנועה לאיכות השלטון שממוקד בניקיון כפיים של רשויות החוק. מאז הפרסום בשנת 2015 עו"ד נאור ועמיתיו הקדישו מאות שעות של עורכי דין, בשקט וללא יחסי ציבור, בניסיון עיקש לסייע לחושפי שחיתויות בתוך המשטרה. פעולה ממושכת, יחד עם עורכי הדין שייצגו את הקצינה צ' נגד רוני ריטמן ונגד רוני אלשיך.
לסגל יש עוד טענות נגד התנועה לאיכות השלטון. למשל, סגל זעם מפני שהתנועה מתחה ביקורת רק על חלק ממידע מסוים שחשף על הפרקליטות, ולא על כל המידע. "שכחו משום מה את החלק השני" כתב סגל, והוסיף כינוי גנאי לתנועה. זה בסדר שסגל מעדיף למגר את הכשלים במשטרה דווקא עכשיו - כשהוא זוכה לחיבוק גדול ממי שנאשם בשחיתות. זה פחות בסדר שהוא מתקיף את מי שפועל תמיד, ולא דווקא בתזמון שתואם למחיאות הכפיים של נתניהו.
הרתיעה של רבים מחיבוק של נאשמים בשחיתות היא טבעית ומובנת, בייחוד עיתונאים שזוכרים היטב שבמקרה הזה לא מדובר בתיק שחיתות סטנדרטי, של נדל"ן, או מימון כפול לטיסות, או אפילו פרשת טלנסקי. מדובר בתיק הדגל של שחיתות עמוקה בתחום התקשורת.
ארנון מוזס לבנימין נתניהו: "תן לי ימני (עיתונאי בעל דעות ימניות, אני אומר לך את זה כבר הרבה זמן" (צילום מסך מתוך שידורי חדשות ערוץ 2)
לכן גם אם במהלך החקירה הזו נפגעו זכויות חשודים, זה לא משנה את הנתונים הקשים שכבר הצטברו ואינם במחלוקת, ואת ההוכחות הברורות שהצחנה בשל מעורבות נתניהו בתקשורת מגיעה עד השמיים. זהו המגרש הציבורי שבו עיתונאים פועלים, כולל סגל, וזו מלחמת חורמה שמתנהלת גם על הבית שלו. אבל למרבה האכזבה, המצב הזה לא מפריע לסגל לפעול כעיתונאי כשמצד אחד הוא זוכה לשבחים ממי שהשחיתו ברגל גסה את עולם התקשורת, ומצד שני להשתלח בעיתונאים מקצועיים, או בגופים שהוכיחו שנים שבנושאי טוהר מידות ושחיתות, הם לא עושים חשבונות פוליטיים לאף אחד.
ייתכן שזה השלב שבו עליו לחזור אל אביו חגי סגל, ולבקש שוב עצה של עורך ותיק ושקול. לא רק בעניין שגיאות בפרסומים שעשה לאחרונה, אלא גם לשאול האם הגיוני שעיתונאי המבקש לחשוף פגיעה בזכויות נחקרים, יגיע מכל התיקים בעולם דווקא לזה. תיק שחיתות שבו החשודים הם מו"לים שסרחו, עם ראש ממשלה עוצמתי.
אני מניח שהתשובה שישמע מהאב תגרום לו להרהר, ובינתיים אתרום בעצמי טיפ שעשוי להועיל: אם זהו הנושא שמדיר שינה מעיני סגל, ואחרים ששכחו את טיב העבירה שנתניהו חשוד בה, הרבה יותר יעיל להרים טלפון לכל עבריין קטן שהורשע, לכל גנב, או שודד בנקים. שם ממתין אוצר בלום של טענות נגד המשטרה, תרגילי חקירה אגרסיביים וכדומה. בעולם הפשע זקוקים לתמיכה ציבורית כמו אוויר לנשימה, וניתן להשיג את אותה מטרה מבלי להתנהל כמו מי שתומך בשחיתות תקשורתית.
שחר גינוסר הוא עורך מחלקת תחקירים בתנועה למען איכות השלטון, והיה עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" עד שנת 2019. תוכן הטור על דעתו בלבד