יואב אליאסי, המכנה את עצמו "הצל", ישלם כמה אלפי שקלים לאדם עליו פרסם לשון הרע, כך החליט בית-משפט השלום בפתח-תקווה. התביעה המקורית נגד אליאסי עמדה על למעלה מחצי מיליון שקלים, כך שסכום הפיצוי הוא שבריר ממה שדרש התובע. מנגד, בית-המשפט קבע קביעות עקרוניות על אחריותו של "מוביל דעה" כאליאסי בפרסומים ברשתות החברתיות.
בינואר 2017, על רקע משפטו של אלאור אזריה, פרסם אדם בשם גיל כהן בדף הפייסבוק שלו כמה פרסומים על אביו של אלאור, צ'רלי אזריה. בין היתר, כתב: "מארגן טיול לזכר צרלי עזריה ביום שבת הקרוב הרשמה אצלי" וכן "הדבר היחיד שאני מבסוט מהסיפור של עזריה זה שהשוטר הכלב צרלי סובל". בעקבות כך פרסם אליאסי בעמוד הפייסבוק שלו, שלו כחצי מיליון עוקבים, תצלום של כהן, עליו הדביק את שני הציטוטים לעיל, ואחרים, וכתב: "אברבנאל תעשו ספירה נראה לי ברח לכם אחד. משפחת אזריה תבדקו יש מצב שהאיומים והכדור אקדח הגיעו מהכיוון הזה".
בהמשך, אחרי חילופי דברים קשים ביותר בין כהן לאליאסי (בעיקר מצדו של כהן), התריע כהן בפני אליאסי כי יתבע אותו, וזה האחרון פרסם פוסט ובו פירוט של הקללות שקיבל מצד כהן יחד עם האיום בתביעה. כהן אכן תבע בסופו של דבר, ובאמצעות עו"ד דקל חץ-דוד עוזר דרש מאליאסי פיצוי בסך 519,052 שקל.
"כוח ההשפעה שצובר אדם שהוא 'מוביל דעה' כלפי התנהגות עוקביו, עשוי להצדיק הכרה בעוצמה מסוימת של מגבלות על פרסומיו, מעבר לאלו החלות על אדם מן השורה, שאינו עוסק בדרך קבע בהשמעת התבטאויות ואינו נהנה מקהל של מאזינים המושפעים מעמדותיו"
השופט אמיר לוקשינסקי-גל החליט לקבל את התביעה, אך להפחית במידה ניכרת את הפיצוי.
"פרסומים ברשת האינטרנט בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, אינם חסינים כידוע מפני איסור לשון הרע. עם זאת, בעת החלת דיני לשון הרע על פרסומים כאמור, יש להתחשב במאפיינים השונים של הרשתות החברתיות, ובהשלכותיהן המורכבות, החיוביות ושליליות כאחד, על חופש הביטוי מן העבר האחד ועל שמן הטוב של הבריות מן העבר האחר", כתב בפסק דינו.
במקרה זה, ציין השופט לוקשינסקי-גל, מדובר בשני פרסומים של "מוביל דעה". כלומר אדם שהפרסומים שלו לא רק מגיעים לתפוצה נרחבת אלא גם משפיעים בפועל על ההתנהגות של הקהל הנחשף אליהם. לפי השופט, מצד אחד אין לדרוש מ"מוביל דעה" כמו אליאסי לעמוד בסטנדרטים עיתונאיים של כלי תקשורת מסורתיים, ואולם מצד אחר "כוח ההשפעה שצובר אדם שהוא 'מוביל דעה' כלפי התנהגות עוקביו, עשוי להצדיק הכרה בעוצמה מסוימת של מגבלות על פרסומיו, מעבר לאלו החלות על אדם מן השורה, שאינו עוסק בדרך קבע בהשמעת התבטאויות ואינו נהנה מקהל של מאזינים המושפעים מעמדותיו".
לפי השופט לוקשינסקי-גל, פרסום מטעם "מוביל דעה" עלול להוביל לביוש, "וזאת לנוכח ההיקף הרחב של הנמענים, שרבים מהם מלכתחילה, מזדהים עם עמדות המפרסם ומייחסים להן משקל סגולי גבוה. [...] ברי, כי היותו של המפרסם 'מוביל דעה' עלולה להעצים את השפלת מושא הפרסום, ולהגביר את הסיכון של פגיעה לא מידתית כאמור. כל זאת, בפרט כאשר עסקינן כבענייננו במצב של פערי כוחות מהותיים בין 'מוביל הדעה' לבין מושא הפרסום שהוא אדם פרטי, שעמדותיו אינן מעוררות עניין ציבורי של ממש ואין להן משקל של ממש בציבוריות, ובהתאם הטעמים שביסוד חופש הביטוי כלפיו אינם מתקיימים במלוא עוזם".
על רקע קביעות אלו פסק השופט כי הפרסום הראשון של אליאסי נגד כהן "חרג מתחום הסביר, וזאת מאחר שהוא גרם לביוש חסר פרופורציה של הנתבע, הגם שהתבטאויות הנתבע הן כאלו שיש להתבייש בהן". השופט הדגיש כי מסקנה זו "מתבססת בעיקרה על פערי הכוחות בין הצדדים, בהיות הנתבע 'מוביל דעה' כהגדרתו שלו ואילו התובע אדם פרטי שלהתבטאויותיו אין משקל של ממש בציבור, וכן על תוכנו של הפרסום ועל אופיו המבזה".
לגבי הפרסום השני של אליאסי קבע השופט כי לא הוכח כלל שמדובר בלשון הרע.
אשר לפיצוי, מצא השופט לוקשינסקי-גל סיבות רבות להעמידו על סכום נמוך, בין היתר לנוכח חומרת ההתבטאויות של כהן, שהובילו לפרסום של אליאסי וחומרת ההתבטאויות שלו כלפי אליאסי לאחר הפרסום הראשון שפרסם. מנגד, דחה את הצעתו של בא-כוח אליאסי, יניב לנקרי, לקבוע את הפיצוי על שקל אחד בלבד, זאת בין היתר לנוכח מעמדו של אליאסי כ"מוביל דעה".
בסופו של דבר חייב השופט לוקשינסקי-גל את אליאסי לפצות את כהן ב-5,000 שקל, ללא הוצאות.
47698-02-17