הלטינית של האפיפיור
הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר מוקדשות להחלטתו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 לפרוש מתפקידו.
מנחם גנץ, המדווח ל"ידיעות אחרונות" מכיכר סן-פייטרו שבוותיקן, פותח את הידיעה המרכזית של העיתון ("הקץ הקדוש") בסיפורה של ג'ובאנה קרי, כתבת סוכנות הידיעות האיטלקית אנס"א, שהיתה אתמול היחידה בחדר העיתונות של הכס הקדוש שהבינה בזמן אמת את הכרזת הפרישה שנשא האפיפיור בלטינית. "קלטתי מה הוא אומר", מצטט גנץ את עמיתתו, "אבל סירבתי להאמין: האפיפיור פורש".
"כשהאפיפיור הודיע על פרישתו חשתי חולשה בברכיים", צייצה מאוחר יותר העיתונאית האיטלקייה בחשבון הטוויטר הפרטי שלה, ובתגובה למחמאות הרבות שקיבלה על הסקופ העולמי הצטנעה והוסיפה: "הלטינית של האפיפיור קלה מאוד להבנה".
בתחתית הכפולה הפותחת של "הארץ" כותבת רותי זוטא, שניהלה את מחלקת הטלוויזיה של סוכנות רויטרס ברומא בזמן בחירתו של האפיפיור, על זכרונותיה מהאירוע. "כשקיפלנו את הציוד אחרי הכתרתו של בנדיקטוס ה-16 לאפיפיור החדש, בסיום חודש של עבודה מפרכת, הצלם הרומאי הסתכל עלינו ואמר: 'נו, עבדנו כל-כך קשה, ומה עכשיו? שוב יש לנו אפיפיור זקן וחלש, אפשר להתחיל את כל ההכנות מחדש".
זוטא מספרת כי אתמול יכלה לדמיין, לצד קריאות הצער של הקתולים ברחבי העולם, גם את "קריאות הצער של מאות עיתונאים, שוטרים, אנשי לוגיסטיקה ואנשי כנסייה שיצטרכו בתוך שבועות קצרים להפיק את אחד המופעים הגדולים בעולם: בחירתו של אפיפיור חדש".
אולם סיפור פרישתו של האפיפיור אינו סיפורה של התקשורת העולמית והלוגיסטיקה בלבד, אלא גם של הכנסייה הקתולית. "השמרן שהובס", מסכמת כותרת לטור מאת נדב איל ב"מעריב" את כהונתו של בנדיקטוס ה-16. "הכס הקדוש ונתיב השערוריות" היא הכותרת לטורו של עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום", בועז ביסמוט. "כאשר האפיפיור מתפטר, התחושה היא של נטישה, של התחמקות בעייתית מן העול הכבד של הנהגת המאמינים", כותב אביעד קליינברג במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "ההנהגה היא לא פיקניק. לא עוזבים כשנעשה קשה. להזכירכם, האיש שאת מקומו ממלא האפיפיור סיים את כהונתו על הצלב".
נח קליגר, לעומת זאת, מתבונן על הנעשה בראשות הכנסייה הקתולית מבעד לעיניים יהודיות. קליגר מברך על פרישתו של יוזף רצינגר, מזכיר כי "היה בצעירותו חבר בנוער ההיטלראי ולאחר מכן חייל בוורמאכט, צבא הרייך", ובא חשבון עם הכנסייה הקתולית על כך שלא מחתה בזמן אמת בפני אדולף היטלר על רצח יהודי אירופה ("הגרמנים ועוזריהם הרי היו ברובם קתולים").
"איני יכול" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שמופיעה בשער העיתון לצד תצלום שבו נראה האפיפיור זקן ותשוש במיוחד. הכותרת, כמובן, מעלה את זכרון ה"אינני יכול עוד" של ראש ממשלת ישראל לשעבר מנחם בגין. "האפיפיור בנדיקטוס פורש: 'אינני יכול למלא תפקידי כראוי'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "האפיפיור פורש: 'אני תשוש ולא מסוגל יותר לנהל את הכנסייה'", לשון הכותרת הרשאית של "מעריב". "יורד מהכס" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום".
רק ל"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" שליחים ברומא. עד כמה משמעותית עובדה זו? בכיכר סן-פייטרו פגש אתמול מנחם גנץ זוג תיירים מגרמניה, והוא מביא את דבריהם המעט קונספירטיביים לידיעת קוראי "ידיעות אחרונות". "אני לא מאמינה שהוא חולה", אמרה לו גבריאלה. "גברים גרמנים מבוואריה לא נופלים למשכב כל-כך מהר". בן-זוגה, העונה לשם קרול, הוסיף: "אילצו אותו להתפטר, אני משוכנע [...] עוד לא ברור מה קורה פה, אבל בטוח שיש פה משבר עמוק". גנץ כותב עוד כי האווירה בכיכר "כמעט משונה" ומחליף כמה מלים גם עם מוכר מזכרות איטלקי בשם מאסימו. "הכל ידוע מראש" היא פיסת טיפשות החיים שמפיק מאסימו לטובת קוראי "ידיעות אחרונות".
ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה אינפורמטיבית קצרה [דוד ברון וסוכנויות הידיעות] הכוללת את כותרת הביניים "פרס: 'מנהיג גדול'", אולם בהמשך העיתון מדווח דרור אידר על הערכות מעט מלומדות יותר באשר לנסיבות הפרישה של האפיפיור. אידר שוחח עם ד"ר יצחק (סרג'יו) מינרבי, מומחה ליחסי ישראל, העם היהודי והוותיקן, ושמע ממנו כי "רצינגר הגיע למבוי סתום ביחסים בינו לבין סגנו, מזכיר המדינה הקרדינל טרסיסיו ברטונה". לדברי ד"ר מינרבי, "ברטונה הביך לא אחת את רצינגר ועשה מה שהוא רוצה. הוא לא היה חזק יותר מהאפיפיור, אבל היה נחוש יותר".
ב"מעריב" מדווח יוסי בר מרומא על פרישת האפיפיור. בר אינו מדווח מרחובות העיר, אלא מסכם את פרישת האפיפיור, התגובות לה והרמזים המקדימים שמתגלים בדיעבד, כפי שהם עולים מבעד למתפרסם בתקשורת האיטלקית. לפי בר, בעוד כמה מהפרשנים סבורים כי בנדיקטוס לא פרש בשל בריאותו, אלא בשל השערוריות שבהן הסתבך, בעיתון "איל פאטו" דווח כי האפיפיור אכן חולה מאוד. סגנו ברטונה אינו מוזכר.
ב"הארץ" מסכם אנשיל פפר את כהונתו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בלי להתעכב על היממה האחרונה.
שלב הירי המילולי
בעיתון החרדי "המבשר", "העיתון של היהדות הנאמנה", לא מדווח הבוקר כלל על ההתרחשויות הדרמטיות בכנסייה הקתולית. הכותרת הראשית עוסקת ביחסי ישראל-טורקיה ("ישראל וטורקיה בוחנות טיוטות מתווה להחזרת היחסים ביניהן למסלולם"), ובראש עמוד השער מתפרסמת אזהרה ממוסגרת מפני "גזירת הגיוס". אם הגזירה תצא אל הפועל, אמר לאחרונה ראש ישיבת בריסק, מרן הגרמ"ד סאלאווייציק שליט"א, יעזבו בני הישיבות את הארץ.
בעמודו השני של "המבשר" מסוקר נאום הבכורה שנשא אתמול בכנסת יאיר לפיד. תמצית נאומו של לפיד מסוקרת במסגרת קטנה המשובצת בשולי סיקור נרחב לנאום התגובה שנשא סגן שר החינוך הרב מנחם אליעזר מוזס, המכהן בכנסת מטעם יהדות-התורה. כ-150 מלים מוקדשות לדברי לפיד ("10 אחוז לא יאיימו על 90 אחוז"), לעומת כ-450 מלים המוקדשות לדברי התגובה של מוזס ("העתיד הפורה שהנך מבקש לחולל נמצא בעבר המפואר שהנך מבקש לשכוח ולהשכיח").
בטור פרשנות נלווה כותב בנימין ליפקין: "מי שהאזין לכל נאום הבכורה הזה (שהתקשורת ידעה לספר כי שקד עליו שלושה ימים) התקשה להשתחרר מן הרושם שלפיד טרם הספיק להפנים כי הוא כבר לא כותב טורים שבהם ניתן לתת דרור לדמיון ולתאר חזונות. לפיד, מסתבר, טרם קלט כי תם שלב הירי המילולי לכל הכיוונים, וכי כעת מצפה ממנו הבוחר להתמקד במטרות מעשיות ולנסות להוכיח עצמו בהן. הוא אמנם חצה את הקווים זה מכבר, אך הוא ממשיך לטפס על עצים דמיוניים, הכי גבוה שרק אפשר. הוא ממשיך, נכון לעכשיו, לעצום עיניים, לאטום אוזניים ולא לתת אפשרות מעבר לשום מחשבה הגיונית שאמורה להוריד אותו לקרקע המציאות המורכבת, הציורית פחות והריאלית יותר".
מן התקשורת החילונית ניבטת תמונת מראה. ב"ידיעות אחרונות" מדווח צביקה ברוט על "הנאום התקיף של ח"כ לפיד". מתחת לתצלום של לפיד מתחבק עם נפתלי בנט ("קרובים מתמיד", קוראת החותמת) מדווח ברוט כי לפיד נשא אתמול את נאום הבכורה שלו בכנסת, "שעליו שקד במשך שלושת הימים האחרונים". ברוט מצטט באריכות מדברי לפיד ומציין כי "חברי-הכנסת החרדים, שישבו באולם, הקשיבו ללפיד ונמנעו מקריאות ביניים גם כשדיבר על סוגיית לימודי הליבה". שתי פסקאות מוקדשות לדברי התגובה שנשא ח"כ מוזס.
ב"הארץ" מדווח יהונתן ליס על נאומו של לפיד תחת הכותרת "לפיד: עשרה אחוזים מהאוכלוסייה לא יכולים לאיים על שאר הציבור". שני הלידים בטקסט מוקדשים לנאומים שנשאו חברי-כנסת ממרצ וממפלגת העבודה. דברי התגובה של סגן שר החינוך לנאום לפיד תומצתו בידיעה של ליס לכדי משפט אחד.
גם הבוקר, כמו בימים האחרונים, מקדישים כל העיתונים ידיעות חדשותיות להתפתחויות במשא-ומתן הקואליציוני. "גורמים ביש-עתיד: נוותר על החוץ תמורת תיק כלכלי", מדווח זאב קם ב"מעריב". "יחימוביץ': 'אין שחר לשמועות שנצטרף לממשלה'", מדווח צביקה ברוט ב"ידיעות אחרונות". "פשרת הגיוס של הליכוד-ביתנו: ללא מכסות שנתיות", מדווח יהונתן ליס ב"הארץ". "מסתמן: נתניהו יציע לבנט להיכנס ראשון לקואליציה", מדווח מתי טוכפלד ב"ישראל היום".
חצי המסילה המלאה
"הירוקים זועמים. אושר תוואי הרכבת לאילת, שצפוי לפגוע במכתשים בדרום ובמעלה-עקרבים", לשון כותרת בתחתית שער "מעריב". "פס על הירוקים", לשון כותרת לידיעה ב"ידיעות אחרונות". "למרות הפגיעה בטבע: אושר תוואי הרכבת לאילת", נכתב בכותרת הגג לידיעה, שכוללת גם מפה המבהירה אילו אתרי טבע צפויים להיפגע כתוצאה מתוואי הרכבת שאושר. "קו הרכבת לאילת: אושרה החלופה שיותר תזיק לטבע", היא הכותרת המשונה שניתנה לידיעה דומה ב"הארץ".
"היסטוריה: אושרה תוכנית המדינה למסילה לאילת", לשון הכותרת לידיעה מאת שלומי דיאז ב"ישראל היום". "אורך מסילת הנוסעים לעיר הדרומית צפוי להיות 240 ק"מ", נכתב בכותרת המשנה. "שר התחבורה: מיזם בעל חשיבות לאומית".
גם בגוף הידיעה אין כל זכר לפגיעה בטבע. כל שנכתב הוא כי "הוועדה המחוזית דרום, שדנה בשתי חלופות עיקריות לסלילת הרכבת בקטע באורך של כ-60 ק"מ בין דימונה לחצבה ('מישור ימין'), קיבלה את התוכנית שהוכנה על-ידי חברת נתיבי-ישראל". תיקון: בהמשך הידיעה דווקא מוזכר הפן הסביבתי של המיזם. דיאז מדווח כי שר התחבורה ישראל כץ הזכיר בדברי הברכה שהעביר את ה"יתרונות הכלכליים, הבטיחותיים והסביבתיים" של המיזם.
לקראת ביקור נשיא ארה"ב
"ידיעות אחרונות" ממשיך לסקר בהרחבה את הפרטים השוליים בביקורו הקרוב של נשיא ארה"ב ברק אובמה בישראל. "אלף ישראלים יזכו לפגוש את אובמה", נכתב הבוקר בשער העיתון. איתמר אייכנר מדווח כי נבחרו האתרים שבהם יבקר הנשיא: יד-ושם, קבר הרצל, קבר רבין, היכל-הספר, מוזיאון ישראל וסוללת כיפת-ברזל. כמו כן צפוי אובמה לשאת נאום בפני כאלף ישראלים מן המניין במוזיאון ישראל או בבנייני-האומה.
בכפולה הפותחת של המוסף "ממון" מדווחים גד ליאור ודני שדה כי עלות ביקורו של אובמה תהיה בין 10 ל-15 מיליון שקל. עיקר המחיר יוקדש לאבטחה ואירוח הפמליה במלון. נראה שליאור ושדה כתבו את דיווחם בלי שעודכנו כי תוכנית הביקור כבר הושלמה. בשל כך הם מעלים את האפשרות שאובמה יבקר גם במצדה, בים המלח, בנצרת, בכינרת, בנווה-צדק, במצפה-רמון, באגמון החולה ובמגזר הדרוזי.
יש, כמובן, גם השלכות משמעותיות יותר לביקור אובמה בישראל. "פוחתים הסיכויים לתקיפה קרובה באיראן", מעריך פרשן "הארץ" עמוס הראל ברשימה הנפתחת בשער העיתון. לפי הראל, "סדרה של התפתחויות שאירעו באחרונה מצמצמת את הסיכויים לתקיפה ישראלית עצמאית של אתרי הגרעין באיראן, בלא תיאום מוקדם עם ארה"ב, לפחות בחודשים הקרובים".
הראל מציין בראש ובראשונה את האטת קצב ההתקדמות של התוכנית הגרעינית האיראנית. "איראן נמנעת מלהתקרב לקו האדום שסימנה ישראל – צבירת כמות אורניום מספקת (כ-250 קילוגרמים) לייצור פצצת גרעין אחת", הוא כותב.
"נתניהו: 'האיראנים מתקרבים לקו שציירתי", מכריזה כותרת ב"ישראל היום", המודפסת מעל תצלומו של ראש הממשלה מצייר קו אדום על איור של פצצה תוך כדי נאום מול עצרת האו"ם. נתניהו התבטא כך אתמול, בכנס ועידת הנשיאים בירושלים. כל יתר העיתונים מבליטים אמירה אחרת של ראש הממשלה בכנס: התחייבותו לשלום עם הפלסטינים במתכונת של שתי מדינות לשני עמים.
הכפולה המרכזית של "מעריב" מוקדשת כולה לאיראן. במרכזה, כתבה מתורגמת מה"טיימס" הלונדוני על דרכי האיראנים לעקיפת הסנקציות הכלכליות. "אין שום סימן נראה לעין שהסנקציות עובדות", קובע אמנון לורד בטור פרשנות נלווה (בטעות מייחס לורד את הכתבה המתפרסמת ב"מעריב" לעיתון "ניו-יורק טיימס").
בחזית הכלכלית
בכפולה הפותחת של המוסף "ממון" רומז סבר פלוצקר כי בנימין נתניהו היה מעוניין בפרישת הנגיד סטנלי פישר מתפקידו, משום שיועציו הזינו אותו במידע כאילו הנגיד אחראי לבועת מחירי הנדל"ן בישראל. לפי פלוצקר, מקורבי נתניהו "מסיתים" את ראש הממשלה נגד הנגיד ואינם מספרים לו על הפירות שהניבה הורדת הריבית במשק.
בכותרת הראשית של "גלובס" דיווח אמש שי ניב כי האוצר מתכנן להקפיא את תוספות השכר של הרופאים והמרצים. "בקיץ 2011 הרופאים הצעירים התחננו בפני יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן, שלא יחתום על הסכם שפורס את תוספות השכר עד שנת 2018", הזכיר ניב בטור פרשנות נלווה. "זה גזר דין מוות, הם אמרו לו, מי יודע מה יהיה עד אז. כמה אירוני לגלות שכבר אחרי שנה וחצי, ברור לכל עד כמה הם צדקו".
עוד טען ניב בטורו כי בימים האחרונים פורסמו ידיעות רבות על הנעשה בנמל אשדוד. "כשמשרד האוצר מדבר על הקפאת תוספות השכר של המרצים, המורים, העובדים הסוציאליים, הרופאים והאחיות, הוא מעדיף שתקראו על הנמל. זה עם הסטייקים והרב-חובל שמרוויח 67 אלף שקל בחודש", הסביר ניב.
גם לפי כתב "דה-מרקר" אבי בר-אלי התקשורת הכלכלית סיפקה לאחרונה מידע סרק, אולם בר-אלי אינו מתייחס לידיעות על נמל אשדוד. "בשבועות האחרונים נחשפנו לחילופי מהלומות תקשורתיות בין הנהלת חברת החשמל לעובדיה, ובין העובדים לבין משרד האוצר", הוא כותב. "ואולם, אלה לא היו אלא מצג שווא, שנועד לפזר מסך עשן סביב הפגישות שקיימו הצדדים בשבועות האחרונים – במטרה לגבש מתווה מוסכם לרפורמה במשק החשמל, שיונח על שולחנה של הממשלה הבאה".
ב"דה-מרקר", כמו ב"גלובס", רואים במשרד האוצר המשטה בתקשורת. "בשבוע שעבר האוצר הדליף סיפור הזוי על עובדי חברת חשמל לעיתונות", צייץ אתמול מייסד "דה-מרקר" גיא רולניק. "מחר יחשוף 'המרקר' את האינטרס מאחורי הספין ומה באמת קורה בחברת חשמל" (ביום שישי האחרון פירסם "גלובס" ידיעה על מצגת של משרד האוצר ולפיה עלות שכר העובדים אינה מרכיב גדול בתעריף החשמל כפי שטען בעבר. בפרסום צוין כי משרד האוצר ביקש להתנער ממסקנות המצגת לאחר שנחשפה).
הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר וארבעה עמודים מלאים בעיתון מוקדשים לסקירה מפורטת מאת בר-אלי על הרפורמה הצפויה בחברת החשמל. "העסקה המפוקפקת שתשאיר את השאלטר בידי חברת החשמל", נכתב בשער. הרפורמה המתוכננת מכונה "הסכם מסורס, שלא ישיג את היעדים שהוצבו".
איכות השלטון
ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת עמרי מניב על פניית התנועה לאיכות השלטון ליועץ המשפטי לממשלה ולמפכ"ל המשטרה בדרישה לחקור את מכתב התלונה על השר גדעון סער.
ענייני תקשורת
אלי ערמון-אזולאי מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" כי הצלם אלכס ליבק זכה בפרס מטעם מוזיאון ישראל בשווי 20 אלף שקל.
ורד לי מוחה במדור הדעות של "הארץ" על התעלמות התקשורת הישראלית מהפשיעה הגואה ביפו.
לי-אור אברבך קרא אמש במדור הדעות של "גלובס" לא לתת לבנימין נתניהו להוביל את הרפורמה בשוק התקשורת.