השער של "הארץ"

השער של "הארץ" מגוון היום במיוחד, ובולט על רקע השער המונוליטי של "מעריב" והאינפנטילי משהו של "ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית מדווחת כי על ישראל מופעל לחץ בינלאומי "לשנות את המדיניות ברצועת עזה". הכוונה אינה למדיניות הקסאמים, שלא ישראל יזמה, אלא למצור החלקי על הרצועה. מי בלוחצים? נציגי אירופה, ארצות-הברית והאו"ם, שהתכנסו למפגש לחץ של נציגי הקוורטט בברלין בשבוע שעבר. גם שגריר ישראל באו"ם בין הלוחצים: הוא "שיגר בימים האחרונים למשרד החוץ מברק חריף ובו התריע מפני אפשרות של שינוי מדיניות כולל באיחוד-האירופי כלפי חמאס, שמשמעותו היא שבירת החרם על הארגון" (ברק רביד). וזה לא שכולם נגדנו: בעמ' 2 מדווח יוסי מלמן כי מזכ"ל האו"ם אמר לשגריר ישראל באו"ם שהצהרתו של אחמדינג'אד אתמול, כי "ישראל היא חיידק מטונף", היא "בלתי נסבלת".

אבל לא הידיעה הראשית היא שהופכת את השער של "הארץ" למעניין, אלא שלל ההפניות הקטנות המעטרות אותו. אבי יששכרוף מדווח על "דו"ח וינוגרד הפלסטיני": "הדרג הצבאי בפתח אשם בכישלון בעזה". "האווירה במתחם לא היתה אווירה של קרב, לא הוכרז מצב חירום ולא היה חדר מבצעים מיוחד", כך מצוטט מהדו"ח של "ועדת החקירה מטעם הרשות, שבדקה את כשלון הכוחות הפלסטיניים בלחימה בחמאס בעזה ביוני 2007". מעניינת פליטת הקולמוס של עורך הידיעה, המבדילה בין חמאסניקים לפלסטינים. השורה התחתונה של הדו"ח מטילה את האשמה על הדרג הצבאי. מסקנות אישיות? יש ויש: 23 קצינים בכירים יורדו בדרגה, 74 קצינים יועמדו לדין. מקורב של מוחמד דחלאן (שבתוספת תמוהה מצוין כי הוא "נצפה אתמול כשהוא נוסע במכוניתו במרכז תל-אביב") מצוטט כמי שאומר: "הדו"ח התמקד בש"ג בלבד".

ישככרוף ממשיך לדווח גם בעמ' 3, הפעם על התבטאות של יאסר עבד רבו, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, שאמר אתמול בראיון לרדיו פלסטין כי אם המו"מ לא יתקדם, על הפלסטינים "לנקוט צעד ולהכריז חד-צדדית על עצמאות כפי שעשתה קוסובו". בכפולת הדעות (לשעבר חלק ב') כותב ישראל הראל כי "קוסובו כבר כאן, גם בלי הכרזת עצמאות פורמלית", אלא שהוא לא מדבר על הפלסטינים, אלא על ערביי ישראל: "יש להניח שתימשך האינרציה שעל-פיה המדינה הציונית מממנת - בחינוך, בבריאות, בביטוח לאומי ובכספי מדינה אחרים המועברים לאזרחים - את האוכלוסייה ההולכת ומקימה, דה-פקטו, מדינה פלסטינית בתוך מדינת ישראל הריבונית".

ויש עוד על שער "הארץ": פאדי עיאדאת מדווח ממסעדת הבגט-הלוהט בקריית-ים על התכונה לקראת בנייתו של המלון הראשון בעיר, והציפייה שהוא יהפוך אותה "מעיר מוכת אבטלה ופשיעה למוקד תיירות פורח". שחר אילן מנתח את נאום רעידות האדמה של ח"כ שלמה בניזרי: "ח"כ שלמה בניזרי הוא הדובר המיומן ביותר של ש"ס. דבריו על הקשר בין רעידות אדמה למשכב זכר לא היו פליטת פה. הוא רצה מהומה וקיבל אותה". אילן גם מזכיר לנו מדוע אנחנו צריכים להתאמץ כדי לזכור מי הוא בניזרי: "במשך רוב הקדנציה האחרונה הקפיד בניזרי, העומד לדין על שוחד, לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך".

ועוד, כן, יש עוד, על השער של "הארץ": ליד תמונת השער, המראה את אובמה מניף יד בתנועת ניצחון לאה משהו (הכיתוב: "ברק אובמה זכה אתמול בניצחון עשירי ברציפות בבחירות המקדימות"), מובא תחילת מאמרה של אבירמה גולן, שבו היא ממנה עצמה למבקרת סרטים ומפתחת טיעון שלפיו הסרטים החדשים (יחסית) של פול תומס-אנדרסון, האחים כהן ומייקל מור מבשרים על כך שאמריקה רוצה שינוי (האם אובמה הוא-הוא השינוי המיוחל? גולן לא מוכנה להתחייב). משמאל ולמעלה מהטור של גולן מתנוססת תמונתה, עם הפניה לכתבה "המבט הגברי של אבירמה גולן" במוסף "הארץ". בכתבה מראיינת נרי ליבנה את גולן לרגל צאת ספרה החדש. יש כאלו הרואים טעם לפגם בקידום מכירות שמעניק עיתון לעיתונאים העובדים בו, יש מי שחושב שאין בכך שום בעיה, ויש מי שכלל אינו מתעניין בראיונות של קידום מכירות.

שלוש ההפניות האחרונות על השער של "הארץ" יוצרות משולש שאינו שווה צלעות, שאם נבין את הנוסחה המתימטית-מיסטית המחזיקה את צלעותיו (ישראל-אוונגרד; שואה-גן חיות; אילת-אמריקה) מחוברות, נבין כיצד בנוי העולם (או לפחות נינצל מרעידת האדמה הקרובה): "פרס ישראל לפנחס כהן-גן. אמן האוונגרד זכה להכרה: 'בעבורי זה לא פרס ממסדי, זה פרס רוחני"; "השועל: יאן ז'בינסקי הסתיר מאות יהודים בגן החיות בוורשה"; "ראש העיר אילת בתפקיד ג'וליאני". והאמת היא שבזה לא תם סיפור השער, משום שכרגיל, רבע ממנו תפוס על-ידי מודעה, הפעם "מכתב גלוי לחברי סל הבריאות הממלכתי", הקורא להוספת התרופה רבלימיד, לטיפול בסרטן מוח העצם, לסל התרופות. ועל זה נכתב: "עולם חסד יבנה".

השער של המדינה

השער של "מעריב" מוקדש היום ברובו לדרור אלפרון, עוד דמות עבריינית שהעיתונים ישנעו בין מדורי הרכילות והפלילים. דורית גבאי, אבי אשכנזי ויובל גורן התגייסו כולם כדי להוציא מאלפרון ג'וניור, שהסגיר עצמו אתמול למשטרה, את הכותרת: "זה עניין של כמה ימים, ואני בחוץ". בכפולת העמודים המוקדשת לסיפור מתברר כי הכתבים לא ממש דיברו עם אלפרון, אלא עם אביו (גם הוא אלפרון, אז מה אתם מתקטננים?). לפי "מעריב", כמו גם לפי כלי התקשורת האחרים, אלפרון הסגיר את עצמו אחרי שהוגש כתב אישום נגד "ידידו הטוב" אמיר ניגרקר באותו עניין שבגינו אלפרון היה מבוקש: ניסיון לרצח של רפי אוחנה, עבריין אחר.

אבל לא רק עבריינות יש על השער של "מעריב", גם קצת פוליטיקה צינית, ביורוקרטיה ישראלית ואיזוטריה חרדו-כלכלית. "אולמרט הציע לפרץ לחזור לממשלה" היא הכותרת בראש השער. בן כספית (שנותן קרדיט ל"הארץ" על שחשף את פגישת אולמרט-פרץ לפני כמה שבועות) מביא את עדותם של "מקורבי פרץ", שלפיה ראש הממשלה הציע לפרץ לכהן כשר בלי תיק או כשר "לעניינים חברתיים". מי נגד? אהוד ברק (לא מובאת תגובת ברק). לשכות פרץ ואולמרט מכחישות.

עוד על השער: "צוללני הקישון טובעים בביורוקרטיה" (יונתן הללי) והפניה לידיעה של אבישי בן חיים על "שער הדולר של המגזר החרדי": "חשובי פוסקי ההלכה והרבנים פסקו: מעכשיו הדולר שווה ארבעה שקלים". בן חיים מסביר כי הטלטלות בשער הדולר מקשות מאוד על הציבור החרדי, "המחשב את הכל לפי המטבע האמריקאי". אולם בגוף הידיעה מתברר כי לא שרוכים ולא נעליים: הפסיקה הכלכלית הזו מתייחסת רק לסוג מסוים מאוד של ביטוח חיים הנהוג בעולם החרדי.

והנה הגענו ל"ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה, פרצופה של המדינה, שהוא מטושטש כמו תצלום האוויר המעטר את שער העיתון ומעליו הכותרות: "האוליגרך שכבש את קיסריה" ו"שלו הכי גדול". מה הסיפור? "מיליארדר רוסי שבר שיא במירוץ לרכישת נחלות בקיסריה: הוא שיכנע חמש משפחות למכור לו את בתיהן, איחד הכל למגרש אחד ויקים עליו את הבית הגדול בישראל: 6,000 מטר ב-50 מיליון דולר" (ערן נבון).

עוד ידיעת שער שתשנה את חייכם היא זו של איתמר אייכנר: "מונופול: מחקו את ישראל מהמפה. ירושלים מופיעה במשחק כבירה בלי מדינה". שלושת-רבעי עמוד מוקדשים לידיעה המעצבנת הזאת, העוסקת בקמפיין שיווקי של חברת הסברו, יצרנית משחק המונופול, שמזמינה את הגולשים לבחור את הערים שיופיעו בגרסה עולמית של המשחק. מסתבר שבקונסוליה הישראלית ובמשרד החוץ אכן מעסיקים בוגרי תוכניות ריאליטי למיניהן, אחרת אי-אפשר להסביר את העובדה שהם נרתמו לקמפיין משלהם, הקורא לקדם את ירושלים כך שתיכנס למשחק. העיר אכן זכתה במקום הרביעי, אבל בחברת המשחקים בחרו שלא לציין את העובדה שעיר הקודש היא גם בירת ישראל. הקונסול הכללי בניו-יורק, אסי שריב, התראיין ואמר: "אנו פועלים מול הסברו כדי להחזיר את ישראל. עם זאת אנו בוחנים את כלל ההיבטים לפעולה מול החברה, בכללם ההיבטים המשפטיים". בסוף הכתבה יש גם הפניה דוקו-אקטיביסטית: "התעצבנתם? גלשו לאתר והצביעו".

אם הייתי ציפי לבני, הייתי מבצע בדק בית מקיף אצל העובדים שלי בארצות-הברית ומברר כיצד יש להם כל-כך הרבה זמן להתעסק בשטויות. אם הייתי מו"ל, הייתי מזמן את העורך שלי ושואל אותו למה הוא בוחר לשתף את העיתון שלי בשטויות האלה, ועוד על השער ולא כפיקנטריה של העמוד האחורי, ואפילו בלי איזושהי נקודת מבט ביקורתית. מצד שני, יכול להיות שבדיוק בגלל זה אני לא מו"ל של עיתון.

אבל לא רק פיקנטריה יש על השער של "ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע מדווח על "מרד" בגדוד של גבעתי המוצב על גבול רצועת עזה. חמישה חיילים נטשו את הבסיס בשל התנאים הקשים השוררים בו: אין חשמל, אין תנורים, אין מים חמים, אין חדר אוכל ואין טלוויזיות (כאן גירדתי בראשי: אם אין חשמל, איך יהיו טלוויזיות?). התנאי הקשה שעליו מתעכבת הכתבה: המפקדים היכו בפטיש בספה של החיילים ואחר-כך שרפו אותה. דובר צה"ל: החיילים עזבו את הבסיס וחזרו באותו יום, הם יטופלו משמעתית ותלונותיהם ייבדקו.

ולבסוף, שתי הכותרות הגדולות על שער "ידיעות אחרונות": "הבא בתור" ו"מרוסקים". הראשונה מפנה לכתבה של רונן ברגמן, הסוקר את "יורשיו" של עימאד מורנייה (זכרו את השמות הבאים: טלאל חמייה, נביל קעוק, מוסטפא באדר א-דין, חאג' חליל חרב ואבראהים עקיל. יש גם תמונות מוקפות בעיגול אדום, כמיטב המסורת); השנייה לראיון עם הוריו של ילד, אורון ירדן, שנחטף ונרצח לפני 28 שנה.

ומה בכלכליים

מה חדש במלחמת השעמומונים, סליחה, הכלכליים? הכותרת הגדולה של "כלכליסט": "צה"ל הובס בקרב על שער הדולר", "הפסיד 800 מיליון שקל מהסיוע האמריקאי כי לא התגונן נגד ירידת המטבע" (אדריאן פילוט). מעניין אם מישהו הציע לצה"ל לפנות לרבנים כדי שהם יקבעו את השער מול האמריקאים.

הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "איך מפסידים 8% בחודש אחד", "המון שאלות קשות עולות מהמקרה החמור של קופות הגמל הכלליות של פריזמה, שצנחו ביותר מ-8% בחודש אחד. מנהלי ההשקעות שיחקו באופציות - אבל איפה היתה ועדת ההשקעות? מה ידעו הדירקרטורים החיצוניים?". כותרת המשנה ממשיכה עוד, אבל הבנתם את הנקודה.

אז מי הביא סקופ גדול יותר בכותרת הראשית? סליחה, בדיוק פיהקתי ולא שמעתי את השאלה.

ומה באשר ליתר הכותרות? כאן "כלכליסט" מצליחים קצת לרגש, עם ציטוט של עו"ד יעקב וינרוט, שהלקוח שלו, ישראל פרי, הורשע אתמול בגניבה של 320 מיליון מארק, בין היתר מניצולי שואה: "ניצול שואה יכול לירוק בפני". באמת צריך לאסוף כמה אנשים לעניין, אתעניין אצל סבא שלי. ועוד כותרת: "לראשונה: הגז הטבעי זורם ממצרים לישראל", ועוד כותרת: "בתים חורגים", "סיירות סודיות, צילומי אוויר והלשנות שכנים. כל השיטות של הרשויות להילחם בתופעה המתרחבת של חריגות הבנייה". ראו הוזהרתם.

ומה בתקשורת

בעמ' 3 של "הארץ" מסופר בכיתוב תמונה על הג'וב החדש של גדי סוקניק: המגיש המרכזי באולפן החירום, שחנך אתמול פיקוד העורף ברמלה, שממנו ישדרו בעתות מלחמה. ויוסי קליין, בטור על חזאים, מרענן דימוי שרק ירושלמים יבינו: "אם רופ הוא הממזר הסימפטי, הרי ששרון וכסלר מהערוץ הראשון היא הדודה החביבה. מחוץ לטלוויזיה, אין ספק בכלל, וכסלר היא בחורה מדליקה, שלא לומר מסעירה. אבל מול המפות שלה, לבושה במיטב קולקציית הסתיו של מעיין-שטוב, ידועה וכסלר דווקא בחיכוך כפות ידיה זו בזו".