ב"ידיעות אחרונות" הגדירו את המאמר שפירסם ביום שישי (12.6) יוסף אל-עוטייבה בעיתון, כ"מיוחד". ואכן, לא בכל יום מפרסם בכיר במדינה ערבית מאמר בעיתון ישראלי. אל-עוטייבה, שר המדינה באיחוד האמירויות ושגרירה בוושינגטון, קרא לישראל לוותר על כוונות הסיפוח ולהעדיף נורמליזציה.
איחוד האמירויות לא צריכה להעביר מסרים למדינת ישראל באמצעות התקשורת. הדיקטטור של איחוד האמירויות הערביות והאמיר של אבו דאבי, שייח' ח'ליפה בן זאיד בן סולטן אל נהיאן, יכול פשוט להתקשר לראש המוסד יוסי כהן, אשר אחראי על היחסים של מדינת ישראל עם דיקטטורות המפרץ.
נראה גם שלא מדובר בנושא שמעניין כל-כך את קוראי "ידיעות אחרונות". לפי סקר חדשות 12, בימים אלה של מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי שיצרה התגובה אליה, הציבור הישראלי אינו מתעניין בתוכנית הסיפוח. וגם בימים של שגרה, הציבור לא ממש מתעניין ביחסים עם איחוד האמירויות. ספק אם רבים יודעים בכלל על קיומה של מדינה זו.
לכן, מתבקשת השאלה מה מטרת המאמר החריג.
ראשית, ניתן לשער שלמרות שהמאמר פורסם בשפה העברית ובעיתון ישראלי, הוא נועד לצרכים הפנימיים של הדיקטטורה באיחוד האמירויות, שכן אין בו שום התייחסות ליחסים הכלכליים והביטחוניים עם ישראל, ועולה ממנו שהקשרים בין המדינות הם רק בתחום התרבות. כך איחוד האמירויות יכולה להמשיך להעמיד פנים כי בשל הסכסוך הישראלי-פלסטיני יחסים כאלה לא קיימים.
המציאות מוכיחה אחרת. כך למשל בדו"ח מכון "citizen lab" מאוניברסיטת טורונטו מאוגוסט 2016, נחשף תיעוד לשימוש במערכת "פגסוס" של חברת NSO הישראלית נגד פעיל זכויות האדם מאיחוד האמירויות, אחמד מנסור. מערכת כזו לא נמכרת ללא רישיון ממשרד הביטחון הישראלי.
המאמר של אל-עוטייבה ב"ידיעות אחרונות"
שנית, המאמר הוא גם חלק בלתי נפרד ממתקפת יחסי ציבור בינלאומית של איחוד האמירויות במטרה להציג את המשטר הדיקטטורי כלגיטימי ולהכשיר את הפרות זכויות האדם שהוא מבצע והשחיתות השלטונית במדינה.
אל-עוטייבה הציג במאמרו את איחוד האמירויות כמדינה רודפת שלום הנלחמת בטרור. בפועל מדובר באחת המדינות המסוכנות במזרח התיכון, אשר מנצלת את עושרה כדי להתערב במדינות אחרות ותומכת במיליציות ובארגוני טרור. בין היתר, האו"ם קבע כי כוחותיה של איחוד האמירויות ביצעו פשעי מלחמה במלחמה המתמשכת בתימן. במסגרת המלחמה שם, איחוד האמירויות תמכה ותומכת באמצעות מתן נשק, אימונים וכסף בשורה ארוכה של מיליציות רצחניות, כולל במיליציות הקשורות לארגון הטרור אל-קעידה.
בסודן, לאחר הפלת משטרו של הדיקטטור והג'נוסיידר עומר אל-באשיר באפריל 2019, איחוד האמירויות תמכה בחונטה הצבאית ועשתה כל שביכולתה כדי למנוע מעבר למשטר דמוקרטי שם, מחשש שהדבר יעורר "אביב ערבי" חדש.
בלוב, איחוד האמירויות מפרה בריש גלי את אמברגו מועצת הביטחון של האו"ם ותומכת בכסף ובנשק בגנרל חליפה אפטר, מפקד המיליציה "הצבא הלאומי הלובי", אשר פועל כדי להפיל את ממשלת המעבר בטריפולי שנתמכת על ידי האו"ם. בסוריה, לאחר שבמשך רוב זמן מלחמת האזרחים איחוד האמירויות תמכה במליציות רצחניות שונות, במרץ 2019 היא הודיעה רשמית על תמיכתה בפושע נגד האנושות, בשאר אסד.
הונה של משפחת הדיקטטור הוערך בשנת 2009 בשווי 150 מיליארד דולר, שרובו נצבר מגזל רווחי מכירות הנפט של המדינה שהמשפחה רואה בהם כרכושה הפרטי. בישראל ובמדינות המערב היו קוראים לכך שחיתות.
אל-עוטייבה תיאר במאמרו את הדמיון בין איחוד האמירויות למדינת ישראל והפוטנציאל הרב להידוק שיתוף הפעולה ביניהן. חבר הכנסת והאלוף (במיל') יאיר גולן, אמר בצדק בכנס מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, בנובמבר 2018, לגבי פריצת הדרך ביחסים עם מדינות המפרץ: "כן, אפשר למצוא אינטרסים משותפים, אבל צריך לזכור שאנחנו מסתמכים על מערכת ערכים שונה לחלוטין".
כל זה לא אומר שלא היה מקום לפרסם את המאמר, אבל אם "ידיעות אחרונות" הוא עיתון ולא במה חופשית לכותבים מזדמנים, מדוע שלא יספק לקוראיו את ההקשר והרקע המתבקשים של המאמר המיוחד שפירסם? בעיתון ישנם מספיק עיתונאים ועיתונאיות שבקיאים בנושא והיו יכולים להירתם למשימה אם היו מתבקשים לעשות זאת.