בחדרי הוועדות של הכנסת, הרחק ממסדרונות בתי-המשפט, נידונות בימים אלה הצעות חוק לתיקון חוק איסור לשון הרע, שעשויה להיות להן השפעה מהפכנית על כל תביעות הדיבה בישראל בעתיד.

ההצעות, שכבר עברו בקריאה ראשונה מבלי לעורר שימת לב ציבורית רבה, נידונות כעת בוועדת משנה מיוחדת בראשות ח"כ יונה יהב (עבודה) בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

בהצעה המרכזית, שהגיש יהב עם ח"כ צבי ויינברג (ישראל-בעלייה), מוצעת מהפכה של ממש בכל הקשור לטיפול בתביעות דיבה:

▪ לא רק אדם פרטי יוכל לתבוע בתביעת דיבה, כי אם גם חברה, ציבור או תאגיד.

▪ אם יקבע בית-המשפט בתביעה אזרחית כי פורסם לשון הרע, יהיה סכום הפיצוי המינימלי 20 אלף שקל.

▪ אם הרשיע בית-המשפט את המפרסם בגין עבירה פלילית על לשון הרע, בין לאחר כתב-אישום מטעם המדינה ובין לאחר קובלנה פרטית, יורכב העונש לפחות מקנס של 15 אלף שקל ומתשלום פיצוי לנפגע שלא יפחת מ-50 אלף שקל.

▪ יש לאפשר לנפגע להיפרע ממפרסם לשון הרע "מהר ככל הניתן, כל עוד ההתרחשויות הכרוכות בכך טריות בדעת הקהל", ולפיכך מוצע להוסיף סעיף מיוחד בחוק, הקובע שכל תביעת דיבה, בין אם פלילית ובין אם אזרחית, תסתיים בפסק דין תוך 90 יום לכל היותר מיום הגשתם.

▪ בתי-המשפט יוכלו לאלץ את המפרסמים לפרסם "תיקון" באותו גודל ובאותו מיקום של הפרסום הראשון, הפוגע.

בנוסף להצעה זו, תומך ח"כ יהב בהצעת חוק פרטית נוספת, של ח"כ משה גפני (יהדות-התורה), שבה גם תומכת, בין היתר, סיעת ישראל-בעלייה. לפי הצעה זו ייאסר לפרסם את השתייכותו הדתית, העדתית או מוצאו האתני של חשוד בביצוע העבירה, "כאשר אין להשתייכות זו השלכה ישירה על מעשי העבירה".

הצעה אחרת של קבוצת ח"כים היא להמיר את תקנון האתיקה המקצועית של העיתונאים לחוק.

לא מכבר זומנו עורכי העיתונים לתת-הוועדה כדי להגיב על הצעות החוק המהפכניות. עורכי העיתונים והמו"לים התייצבו בחזית אחת נגד התיקונים המוצעים והגדירו אותם כמגבילים עוד יותר את חופש הביטוי, כחוקים עתידיים לא-ליברליים, שרק יגבירו את העומס הכלכלי על העיתונים, ובסופו של דבר יביאו לסגירתם, גם בשל ריבוי התחרות והערוצים.

ח"כ יונה יהב אינו נרתע ומצהיר כי הוא מתכוון לקדם את הצעות החוק ולהביאן בסופו של דבר לקריאה שנייה ושלישית בכנסת.

איתן להמן הוא עורך-דין

גיליון 15, יולי 1998