פיחות במעמדה של מחלקת הספורט בקול-ישראל: בשבוע שעבר הוסרה פינת הספורט מ"יומן חצות" ברשת ב'. מדובר בפינה ותיקה, המשודרת כשלושים שנה ומסכמת את אירועי היום, כולל תוצאות משחקים הנערכים בשעות הערב. מתברר שמוטי אמיר, המנהל החדש של רשת ב', לא אהב את הפינה, והודיע לדני דבורין, מנהל הספורט, על ביטולה.
בשיחה השבוע עם אמיר, הוא אינו מסתיר את דעתו: "באופן עקרוני אני שונא פינות. בתפיסה שלי, הפינות האלה לא עושות טוב לתוכן שלהן. ברגע שאתה עושה פינה, אתה יורה לעצמך ברגל".
מה לא אהבת בפינת הספורט?
"ברגע שקובעים שיש פינה, היא קדושה, ואז אם יש חומר טוב או אין חומר טוב – חייבים למלא אותה. היא לא נמדדת על-פי חשיבות או ערך עיתונאי. היא משודרת גם בפגרה, כשאין שום דבר. כלומר, גם בתקופות מתות הפינה קיימת, למרות שלא תמיד יש מה לדווח. אחרי שהקשבתי לכמה פינות ספורט דלוחות, אמרתי לדבורין שאין יותר פינה".
אבל עכשיו אנחנו בעיצומה של העונה, יש אירועי ספורט כל יום.
"אני לא מבטל את הספורט לגמרי, אני רק אומר שאין יותר פינה קבועה. אם יש משהו מעניין, אנשי הספורט מוזמנים לדבר עם עורך יומן חצות ולהתחרות עם שאר הכתבים על הזמן. אם יש משהו מעניין, הם יעלו במסגרת ארבע-חמש הכתבות שיש ביומן. אבל לצלצל מהבית וללהג כלום חמישים שניות, את זה אני לא רוצה".
אתה אומר דברים קשים על אנשי הספורט.
"באמת צר לי שאני צריך לקיים באמצעותך דיון על איכות החומרים. אבל בעיני, פינת הספורט הזו לא מספיק טובה. ללהג הרבה וגם לשלם בשביל זה שעות נוספות? נו, באמת".
במחלקת הספורט התל-אביבית הופתעו מהצעד וטוענים שמדובר בשיקול כספי. פינת הספורט בחצות, כך מתברר, דורשת תשלום עבור ארבע שעות נוספות ובסך-הכל 24 שעות בשבוע – זמן לא פרופורציונלי יחסית לאורכו של המשדר. במחלקה גם נעלבו מהאופן שבו הוחלט על ביטול הפינה וטוענים שעל אמיר היה לשוחח איתם על שיפורה ורענונה, ולא להנחית עליהם את הגזירה. עכשיו צריך לחכות ולראות אם ההחלטה היא חלק ממגמה להצר את צעדי מחלקת הספורט, או שמדובר בהתערבות חד-פעמית.
איך זה ייגמר
הסכסוך בין אבי נמני לערוץ הספורט, שעליו כתבתי בטור הקודם, גדל מעט והפך לסכסוך בין מכבי תל-אביב לערוץ. בסיום חצי גמר גביע הטוטו ביום רביעי שעבר סירב נמני להתראיין לערוץ הספורט, שהעביר את המשחק בשידור ישיר, וגם אסר על שחקניו להתראיין לערוץ. מאוחר יותר, כשהגיע נמני לחדר התקשורת, המתינה שם גם הכתבת שירלי בר-דיין, שכתבה שפירסמה היא עילת הסכסוך. בר-דיין לא התרגשה מהחרם של נמני ואף הפנתה אליו שאלה מול כל העיתונאים, אלא שנמני הסב את ראשו ממנה והתעלם משאלתה.
עיתונאים שהיו במקום סיפרו כי בר-דיין הרימה טלפון נזעם לעורכיה בערוץ, וטענה כי אם נמני מחרים אותם, גם הערוץ צריך להתעלם ממנו ולא לשדר אותו. בר-דיין כעסה גם על עמיתיה, שלא התייצבו לצדה והמשיכו לראיין את נמני כאילו דבר לא אירע.
נמני הוא אושיה שקשה להסתדר בלעדיה, ויש לשער שבערוץ ינסו לסיים את העניין במהירות. הבעיה ברוב המקרים האלה היא שזה נגמר בסולחה חגיגית. בערוץ עשויים לרצות את נמני בדיווחים מפרגנים, כך שהתוצאה העיתונאית עלולה להיות מוטה ומסורסת. שווה לעקוב.
שעיה בחזית
ועוד במכבי תל-אביב: ביום שני פורסמו במדורי הספורט של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ראיונות מפרגנים עם מנכ"ל המועדון, עוזי שעיה. אף שהוא בתפקיד זה שנה, מדובר במנכ"ל לא מוכר יחסית, שמיעט מאוד לדבר בתקשורת. הסיבה: שעיה מגיע מהשב"כ ומהמוסד, ארגונים שלא בדיוק מעודדים חשיפה תקשורתית.
בשני העיתונים מזכירים את העובדה שהוא לא שש להתראיין. ב"ידיעות אחרונות" נכתב: "הקושי שבחשיפה ניכר בו במהלך הראיון, שאם היה תלוי בו, לא היה מתקיים כלל". מתברר ששעיה "הזמין" את הראיונות כדי להדוף ביקורת על ראשי הקבוצה, ביקורת שלטענתו יורדת לפסים אישיים. שני העיתונים יוצאים מהראיון בכותרת תומכת אבי נמני. "ידיעות אחרונות": שעיה: 'אם נמני ילך, אני אלך יחד איתו'". "מעריב": "לקחנו את נמני לעשר השנים הבאות".
מקריאה בין השורות אפשר להעריך כי מטרת הראיון היא לתת גב לבושינסקי מ"עלילת הכיפה אדומה". תקשורת הספורט, שרובה הגדול תומך בנמני ומפרגן לו, היתה במבוכה לנוכח כשלונות הקבוצה מאז החל לאמן אותה. נמני ספג אש קפצונים, בעוד שהארטילריה הופנתה אל בושינסקי, שעיה והבעלים אלכס שניידר. לטענת מרבית הפרשנים והעיתונאים, השלושה כפו על נמני לאמן את הקבוצה בידיעה שייכשל וכך ייפטרו ממנו. נראה כי בושינסקי, שועל תקשורת לא קטן, לחץ על שעיה לצאת מהמסתור ולתקן את הרושם.
הראיון ב"מעריב" (יניב טוכמן) מעניין יותר מזה של "ידיעות אחרונות" (משה שיינמן וגידי ליפקין), אולי כי ב"ידיעות אחרונות" בחרו לצמצם את הראיון לעמוד אחד ואת השני הקדישו לפרופיל הבטחוני של שעיה ולעלילותיו בשירות החשאי ("איסוף מודיעין, סיכול ריגול, מלחמה בטרור"). לשם כך הזעיקו את רונן ברגמן, הפרשן לענייני המוסד. גם ב"מעריב" יש מסגרת קטנה מאת נדב זאבי, על "שעיה שלא הכרתם".
כדאי לשים לב ששעיה התראיין רק ל"ידיעות אחרונות" ול"מעריב". שני מדורי הספורט הללו עדיין נתפסים כלִבה של תקשורת הספורט – הנקראים והמשפיעים ביותר. ערוץ הספורט, כאמור, מוחרם חלקית על-ידי הקבוצה, וכל היתר אינם נספרים כנראה. קצת שונה מההתנהלות הנקמנית של נמני לפני שבועיים, כשהתראיין ספיישל לכל מדורי הספורט בעיתונים ובאתרים, מלבד לערוץ הספורט.
בקטנות
וואלה, סופרבול. מלה טובה פלוס מגיעה לספורט וואלה, שליווה צמוד את פסטיבל הסופרבול. עבור מרבית הישראלים, ספורט אמריקאי הוא סינית למתקדמים, אבל בוואלה לא נתנו לעובדה הזו להפריע להם. דוד רוזנטל נסע כשליח האתר (אין לי מושג אם האתר גם מימן את הנסיעה) והעביר דיווחים מפורטים בימים שקדמו למשחק. בעת ההתמודדות, ביום שני לפנות בוקר, כשכל האתרים נמו את שנתם, וואלה היה היחיד שלא נרדם על המקלדת והעביר דיווחים חיים.
ישראל הקטנה. אחרי שנראה שב"ישראל היום" מחזירים לספורט שטחים שנלקחו ממנו, בא יום חמישי שעבר עם שפל חסר תקדים: שלושה עמודים בלבד, וגם זה בפריסה מעליבה של שלושה עמודים נפרדים.
המשחק הסודי. עדיין ב"שרוליק": מילא שהעניקו ביום ראשון חמישים מלה בלבד למשחק ליגת-העל בכדורסל בין הפועל ירושלים לאשקלון, אבל גם המעט הזה לא סיפק את המידע האלמנטרי ביותר: מה היתה התוצאה?
מי זה מילשטיין. כבר שלוש שנים שיוסי מילשטיין מקבל יחס של וי.איי.פי ב-ONE, שהפך לאתר המייחצן אותו ואת אדונו, ארקדי גאידמק. מילשטיין נעצר השבוע בחשד להעלמת מסים, אבל ל-ONE יש קוד משלו – מדווחים על החברים רק אם הפרסום מחמיא. מי שרצה לקרוא על הפרשה, יכול היה למצוא אותה במקומות אחרים.
גילוי נאות: הח"מ נתבע על-ידי ONE על לשון הרע, ותבע את ONE על פגיעה בפרטיות.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il