ג'אדה זועבי היא מנכ"ל ובעלים של קבוצת התקשורת "בוקרא" ומנהלת אתר "בוקרא". לשעבר עיתונאית רשות השידור בערבית.

כשניסינו לקבוע את השיחה הזאת, סיפרת לי שאת מאוד עסוקה בחדר החירום של "בוקרא" עם הצוותים שלכם. תוכלי לספר לי יותר על המערך שהקמתם לרגל הקורונה?

אני מתנצלת על העיכוב, אבל זו תקופה מטורפת. קודם כל – קצת רקע:

"בוקרא" נוסד בדיוק אחרי מלחמת לבנון השנייה. הצבתי לעצמי ערכים ואג'נדה שהיא קודם כל הגברת מודעות בקרב הציבור הערבי. אנחנו משתתפים גם בכל מיני פרוייקטים חברתיים ואנחנו לא מסתפקים אך ורק בסיקור. אני אישית פעילה חברתית. אני מהמייסדים של קרן "מאסירה" לאנשים עם מוגבלויות ונמצאת בפורומים ודירקטוריונים של גופי חברה אזרחית, כמו קרן לאוטמן ובנושא סרטן השד.

אחד הדברים שנתנו לי את הדחיפה לייסוד "בוקרא", שעומד היום על 850 אלף כניסות ביום וכ-470 אלף יוניקים, היא המעורבות החברתית של האתר, ולא רק סיקור ותחקירים והעובדה שאנחנו לא דופקים חשבון לאף אחד מבחינת חופש הביטוי ולא שייכים לאף גוף.

במלחמת לבנון, שהיתה הטריגר להקמת האתר, נהרגו 18 איש בחברה הערבית כתוצאה מחוסר מודעות ציות ומודעות להנחיות פיקוד העורף, משום שהן לא התקבלו באופן מסודר. בתחילת המשבר הנוכחי נכנסתי למערכת והדבר הזכיר לי בדיוק את מה שעברנו במלחמת לבנון השנייה. גם הפעם לא התקבלו הנחיות מסודרות. כפי שאתה יודע, הקורונה לא מבדילה בין יהודי לערבי וכולנו בסירה אחת. אם יקרה משהו לחברה הערבית, זה ישפיע על כולם.

כשנכנסתי לדסק בתחילת המשבר, ראיתי את העורכת הראשית והצוות לחוצים. יש לנו צוות של 32 עובדים, אבל היתה תחושה שצריכים עוד. התקשורת הערבית פחות נחשפת למודעות של משרדי ממשלה. אנחנו בדרך כלל יוזמים התקשרויות עם משרדי ממשלה, משום שזה חלק מהאג'נדה שלנו, כדי שיעבירו קומוניקטים. במיוחד בתקופה הזאת אנחנו לא מסתפקים בסיקור אלא עוסקים גם בהסברה והגברת מודעות

איך את חווה באמת את ההסברה הממשלתית בחברה הערבית בהיבטים של הקורונה? יש בכלל מאמץ הסברתי כזה? איך דוברי המשרדים הרלוונטיים ופיקוד העורף מתפקדים מול האוכלוסייה וכלי התקשורת הערבים בתקופה הזאת? אפשר לקרוא לזה הזנחה?

הצבתי לי יעדים, גייסתי את הצוות והוספתי עוד כח אדם למחלקת תרגומים והסברה, יצרנו קשר עם פיקוד העורף עוד כשלא היה להם ברור איך לתפקד בקרב החברה הערבית ויצרנו קשר עם גורמים נוספים. יש ארגונים שמטפלים בהיבטים שונים, אבל כל אחד בנפרד ואני הרגשתי שאמנם האזרחים הערבים נחשבים לאזרחי המדינה, אבל החברה הערבית מתפקדת כמדינה אחרת. אין מי שיעקוב. לכן היה חשוב לקום ולעשות.

לקחתי על עצמי, יחד עם צוות ההסברה של האתר, לתת במה לכל האתרים הקטנים וגם כדי להעביר תכנים. יצרתי קשר, כמו במיזמים קודמים שלי, עם אנשי הדת, ראשי רשויות ועוד. ביקשתי מהם שנתחיל לפעול והפקנו סרטונים. קידמנו ראיונות עם דוברי בתי חולים, עם רופאים ערבים ויהודים יחד בכל הנוגע להתייחסות שלהם למשבר. היה חשוב להגיד שיש גם קול שפוי בתוך המדינה ואפשר לעבוד ביחד כדי להפחית את האסון. פעלנו גם עם ומול משרד הבריאות, פתחנו אולפן שקוף שאירח כל מיני גורמים ונציגים ממשרדי הממשלה - עד אז זה לא היה קיים - שבאו ודיברו ושיתפו את הציבור הערבי במסרים. הסברנו להם שזה חשוב ואנחנו לא רוצים לחזור על ההיסטוריה מ-2006.

זה לא נגמר. חלק מהמערכת מתפקדת בנושאי סיקור רגיל ותחקירים וחלק שני עוסק בהסברה במשרה מלאה מתוך מחויבות ושליחות.

מהתיאור שלך מסתמן מערך אקטיביסטי חברתי שלא עוצר רק במשימות דיווח אלא לוקח על עצמו אחריות לשנות ולקדם כדי לצמצם פערים פרקטיים של ידע. אתם מסייעים גם לחברה האזרחית ולכלי תקשורת אחרים, זה לא מתנגש לפעמים עם תפקידים ומגבלות של כלי תקשורת?

זה בדיוק כך. הפקנו סרטונים של רופאים, אחיות, ראשי רשויות, נציגי מד"א, תיעדנו וצילמנו. היה פחד בחברה הערבית לעשות שימוש במילה קורונה, כאילו קורונה היא מחלה כמו איידס. זה היה חשוב מאוד לתת את ההסבר ולהעביר את המסר הנכון, שקורונה היא מחלה שצריך לטפל בה נכון. הקפדנו על קידום סרטוני הסברה. היו יוזמות נקודתיות גם קודם, אבל הן לא היו מונגשות לפי צרכי החברה הערבית. חשוב תמיד לפנות אליה בשפה שלה. ראינו את הנתונים הסטטיסטיים בדבוריה, בג'סר א-זרקא וחשוב להעביר את המסר נכון. טיפלנו גם בנושא הרשתות החברתיות והעברנו מסרים גם באמצעותן. זה נותן לנו תחושה טובה לדעת שאנחנו פועלים כתקשורת אמיתית, שלא מסתפקת רק בסיקור אלא גם יוזמת מענה אמיתי לציבור בשעת חירום.

זה לא הזמן לחשוב אם מדובר בניגוד אינטרסים. מדובר בצו השעה שבו צריכים לחשוב ביחד. כל כלי תקשורת אחראי צריך לחשוב על שיתופי פעולה. הרבה גופי תקשורת מתקשרים אלינו ומתייעצים לגבי מה שקורה בישובים הערבים. אין לי שום בעיה לתת מידע ובשמחה, משום שחשוב שהם יהיו מודעים למה שקורה ולא תהיה כתבה שגויה בעיתון בעברית. במקביל, אנחנו מקדמים גם אתרים קטנים, אפילו רק עם 50 כניסות ביום, כדי שכולם יקבלו הסברה ושזה יביא תועלת לכל הציבור ולא נחפש רק מי הגיבור כאן.

בהמשך לתשובה שלך, המבקרים היו קוראים לזה תקשורת מגויסת. איך את מתמודדת עם ביקורת כזו?

התקשורת לפעמים חשוב וראוי שתהיה מגויסת. השאלה מגויסת למה? וכאן היא מגויסת לשמור על הקהל. אם ההתגייסות עונה על המטרה ומשרתת את המטרה, אז זה חשוב.

מה המצוקות העיקריות שאת מזהה אגב הפעילות שלכם בחברה הערבית?

לאורך כל הזמן, דוברות המשרדים הממשלתיים פחות מגיעה ופחות מתעניינת. כל שנה אנחנו יוזמים מול הדוברים של משרדי ממשלה ביקורים באולפן השקוף בחג המולד כדי שייחשפו למה שקורה בחברה הערבית. זה קשה משום שהם פחות מחוברים ומתקשרים עם המדיה בערבית. אחד הקשיים הוא שאנחנו צריכים להתקשר וליזום ולהביא את התוכן הנכון ואז לתרגם אותו להפיץ אותו, לא רק באתר.

הכוונה היתה גם למצוקות בכלל בחברה הערבית - למשל חוסר בבדיקות, במודעות להדבקה, בבעיות כלכליות וסיוע. 

אנחנו חיים בחברה עם מאפיינים שונים. בהיבט החברתי, התקהלויות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, יש פערים רבים ויש אדישות. רוצים להגביר את המודעות מבלי לפגוע בהתנהלות היום-יומית וצריכים להיות זהירים. לקחנו לתוך הפעילות שלנו את הצורך להגביר מודעות ולהעביר מסרים, אבל לא להפחיד. לקחנו את הדמויות המשפיעות בחברה הערבית – אנשי דת, ראשי רשויות וידוענים - ושיתפנו אותם במעגל ההסברתי הזה כדי לשמור על הוראות פיקוד העורף ומשרד הבריאות.

הרבה פערים חברתיים הובלטו בתקופה הזאת (פערים כלכליים, חוסר בבדיקות וגם הטיפול בבעלי מוגבלויות). כל אלה קיימים בשגרה אבל הופכים גרועים יותר במשבר. היה צורך לפנות למד"א שיפתחו תחנות לבדיקות ולבקש מהאנשים עצמם שילכו להיבדק.

צריך גם להיאבק על הזכויות שלנו מול הגורמים הרלוונטיים. לשמחתנו היתה היענות מצד גורמים כמו מאדר יונס, ראש ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות וח"כ אחמד טיבי, שלקחו על עצמם לטפל והתייחסו למכתבים שלנו ולפניות נוספות כדי שיפתחו מתחמי בדיקות בישובים הערבים. זה היה חשוב. גם נושא הסיוע הכלכלי היה גרוע. יש כל מיני משפחות חלשות ומוקדי הרווחה ברשויות המקומיות יצאו לחל"ת. אין מי שיטפל בנושא הקשישים. אני מדברת על משבר בתוך משבר, משבר קיומי בתוך משבר הקורונה. הקושי הוא להגביר מודעות ולסגור פערים בעת ובעונה אחת. פער חברתי, חינוכי, כלכלי שמתעצמים בבת אחת. זה יכול להגיע לפיצוץ שאנשים לא יוכלו עוד.

שאלה לסיום - מה התחזית שלך ליום שאחרי המשבר?

היום שאחרי? ראשית אני מקווה שנצא מהמשבר בהקדם ומאחלת הרבה בריאות לכל אזרחי המדינה. לגבי החברה הערבית, אחרי המשבר לא ישתנה שום דבר לטובה ועוד יהיה גרוע. לכן ההנהגה הערבית שנבחרה על ידי הציבור, צריכה להתכונן ליום לאחרי המשבר ולתפקד בצורה מקצועית. החברה הערבית תמשיך להיאבק על קיומה, תמשיך להיאבק בגל ההסתה שמופנה נגדה, ותמשיך להילחם לפחות על המינימום של הזכויות שלה.

הפחד שלי כפעילה חברתית וכאשת תקשורת, ביום שלאחר המשבר, הוא מפערים וממשבר כלכלי שיגרמו לאלימות נוספת בחברה הערבית. חשוב לציין מאז תחילת המשבר הייתה עלייה של 16% באלימות בתוך המשפחות, והדבר לא נעצר כאן. המשבר הבריאותי יגדיל את הפער הכלכלי ויביא להגדלת גל האלימות בקרב התושבים לצערי, והתופעה כוללת מגוון קהלים, כולל אנשי עסקים.

לכן מכאן אני פונה להנהגה כדי שיפעלו לממש את תפקידם. חשוב שיתחילו לתכנן חדר חירום כלכלי-חברתי ליום שאחרי המשבר ויעזבו את ההסברה. שיסמכו עלינו, אנחנו נדאג לזה, כי זו חובתנו לשרת את כלל האזרחים ולספק להם תוכן אמיתי.

כמיעוט, ובעלי זהות אזרחית כפולה חייבים להכין מפת דרכים לקראת המשבר הכללי שמחכה לנו בהמשך, בעיקר כדי שלא תחגוג האלימות.

בונוס: המלצות לתקופת הבידוד

שהייה ממושכת בבית היא חוויה המורכבת מתסכול, פחד ודאגה. כל זה ביחד מעורר סלט של תחושות וחרדות. יש מקום לחשבון נפש: כל הזמן אנחנו חיים בנסיון לתכנן את העתיד לעתיד ולא מספיקים לשבת עם עצמנו. קצת הפסקה לא תזיק.  הבידוד הוא זמן לחשבון נפש, זהו תזמון מושלם לחשוב על כמה חשוב מדי פעם לעצור ולחשוב פעמיים וללמוד את הצעדים שלנו.

חשוב מאוד לעשות לפחות רבע שעה של ספורט ביום ולשמור על קשר עם קרובי משפחה מבוגרים – באמצעים אלקטרוניים ולתמוך בהם. זו תקופה קשה להם ובצל המשבר מוכפלת תחושת הבדידות והנטישה.

אפשר גם לקרוא ספר או סרט (עדיף קומדיות כדי לחדש אנרגיות חיוביות ולשנות את האווירה במעט) ולהמשיך לחלום ולהיות אופטימיים.