הילה קובו, בשבע השנים האחרונות ועד לאחרונה מגישת החדשות והספורט של אולפן "וואלה" ויוצרת דוקו; לשעבר עורכת "זמן ת"א" ב"מעריב". מחברת "לא יהיה כלום - המשפטים הגדולים של הפוליטיקה הישראלית" ביחד עם יניר קוזין, עורכת דין מוסמכת, תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון בהיסטוריה.
כמומחית לאיסוף משפטי מפתח של פוליטיקאים ואחרים, תני לי שלושה משפטים כאלה שנחקקו בזכרונך אגב התקופה הנוכחית.
התקופה הזו ייצרה כמה משפטים לפנתיאון, אם כי כשמדובר בליצמן לא כל כך ברור אם זה משפט, איפה זה מתחיל, מתי זה נגמר, אם היו שם בכלל מילים ובוודאי אם זה היה בעברית. אם הזכרנו את שר הבריאות יש את "הסיני… המסתורי הזה... וואלה מאלה, מי נתן לזה את השם" כשהוא דיבר על השפעת הסינית שקטלה כבר קרוב ל-100 בני אדם בסין. וכמובן את הפתרון שהוא הציע בראשית ימי המשבר "אני בטוח שמשיח יבוא ויציל אותנו".
גם נתניהו סיפק כמה פנינים, כמו: "אהבה זה ריחוק", וכשהוא הכריז שהוא נמצא בבידוד הוא אמר "אפילו את האיפור והשיער עשיתי לעצמי", שזו האמירה הכי פמיניסטית לדעתי שאפשר לשמוע מרה"מ.
זאת אמירה פמיניסטית? נדמה לי שזו אמירה מסוג אחר.
בטח שפמיניסטית. כלומר, אני אומרת את זה במימד של ציניות, אבל כן מתכוונת לזה שכשגבר רב-מעמד מודה שהוא גם מסדר שיער ומתאפר לפני הופעה ציבורית יש לזה משמעות חברתית. זה לא רק עניין "נשי" או "טפל".
אבל הכי אהוב, קורע מצחוק, ממש מפיל אותך על הרצפה עם כאבי בטן, זה כשהוא ביקש להסביר לציבור התנהגות נאותה בימי הקורונה, ולדעתי זה היה גם קשור לצורך בממשלת חירום, הוא אמר: "כראש ממשלה אני חייב להגיד לכם את האמת". נכון, קורע?
בסוף התחושה היא שהבדיחה היא עלינו.
ברור.
אז אותי זה מצחיק פחות, לצערי.
האירוניה. האירוניה היא המשעשעת. לא שחסרים שקרים, אבל זה היה כמובן לפני שבלפור נתפס בשקר בעניין המגורים של אבנר.
ראיתי שבימים האחרונים את מעבירה ביקורת לא פשוטה בטוויטר. אחת הנקודות שהעלית נגעה להימנעות מכוונת מפרסום תמונות נשים חרדיות שנפטרו מקורונה, בניגוד לגברים החרדים.
זה היה פוסט אחד שהעליתי בפייס ובטוויטר, העליתי שם צילום מסך שמישהו אחר העלה מתוך עיתונים חרדיים. התמונה מציגה עשרות תמונות של "מתים מקורונה" ובעצם מזהירה מפני המגיפה את הציבור ירא השמיים. אני לא סגורה אם התמונות האלה הם באמת של מתים אמיתיים כי היו שם הרבה מאוד תמונות ביחס למספר המתים עד אותו שלב, או סתם אזהרה אבל מה שהיה ברור זה שאין שם תמונות של נשים. כל המתים גברים ואם רצו לשוות כאילו מתה גם אישה - שמו תמונה שחורה עם השם.
אבל זה לא שונה ממה שקורה בשגרה. למה זה מקומם רק כשזה קשור למגיפות ומוות?
קודם כל, לפעמים יש משהו בוויזואליה אחת שמספר סיפור שלם, גם כשאת יודעת עקרונית שלא מראיינים או ראיינו נשים ברדיו ושלא שמים תמונות שלהן. שנית, כשזה מגיע גם למתות - זה פשוט לא אנושי, בעיניי. אבל הדבר העיקרי הוא - שזו הייתה רק עוד עדות לגלגול העיניים שהרגשתי מצד גורמים בציבור החרדי ובתומכים בציבור הזה, שיצאו כנגד ה"עליהום" שחלקים בציבור החילוני עשה עליהם לשיטתם אגב התנהלותם בעניין הקורונה. מדובר בציבור מסוגר, לא דמוקרטי, שמקשיב קודם כל לרבנים, מפלה. אלה התמונות שאתם מפרסמים ואחר כך טוענים לחוסר רגישות כלפיכם?
לא חושב שהקורונה תשנה את זה. או שאולי אני טועה?
הקורונה לא תשנה כלום.
כלום?
טבע האדם הוא טבע האדם הוא טבע האדם וטבע ציבורים הוא טבע ציבורים. אם אין עוד כמה גלים וכולי, תרבות הצריכה וכולי תחזור להיות אותו דבר.
אני כן חושבת שא/נשים חוו חוויות משמעותיות בתקופה הזו. למשל, הרבה הורים שלא רואים את הילדים שלהם מקרוב, פתאום עוקבים אחרי ההתפתחות שלהם יום-יום, שעה-שעה, ונכנסים לעולמות הדמיון שלהם. וגם לברך על זה, לצד הקושי הגדול. אבל כשהשגרה תחזור, הם יחזרו לעבוד קשה ופחות לראות אותם או אותן, אבל זה כבר פחות קשור לעיתונות.
יש תחושה כללית שאת המהדורות ואת הפיד החדשותי עורכים כבר במקום אחר. זה בולט אם אתה משתמש טוויטר שעוקב אחרי אנשים מסוימים. מה שמופיע בפיד, צץ באיחור של יום יומיים במהדורות, ביומנים ובתכניות האקטואליה בתזמון מופלא וגם לרוב ביותר ממקום אחד.
אני חושבת שיש פלואידיות ויחסי גומלין מאוד גדולים בין התקשורת המסורתית לרשתות החברתיות. כלומר, ברור שהרשתות החברתיות פוגעות קשות כלכלית במדיומים המסורתיים, אבל מבחינה תוכנית - קידום תוכן, העברת מסרים, קשר לציבור, כלים לעיתונאים/ות, מציאת סיפורים - זו מערכת סימביוזית כמעט מופלאה. לפעמים מרגיש לי שבתחום האקטואליה, אין פייסבוק וטוויטר בלי טלוויזיה ורדיו, ולהיפך.
בספר שלנו זה מאוד בא לידי ביטוי, לדעתי. משולבים שם דברים גם מהטוויטר ומהפייס וגם מראיונות ברדיו ובטלוויזיה ומנאומים ששודרו בטלוויזיה - ולפעמים התוודענו לדברים ששודרו או בעקבות הידהוד שלהם ברשתות או ביוטיוב של ערוץ הכנסת. אתה רואה גם כמה חשוב לעיתונאים ועיתונאיות, שמקבלים זמן מסך ב-20% רייטינג, להיות נוכחים ברשתות החברתיות ולפרסם ברשתות החברתיות את החשיפות החשובות שלהם, שלא היו יכולות להיעשות ללא הכלים של המדיומים המסורתיים. חוץ מלאילנה דיין :)
אם הזכרנו ציוצים שלך, בואי נדבר על ציוצים של אחרים. מתי הם ניוז ומתי אביוז? אני כמובן מכוון לעוד ציוץ שלך שתקף את חדשות 12 וירון אברהם בדיון שהתפתח סביב אחד מציוציו של יאיר נתניהו.
האייטם הזה בחדשות 12 היה בעיניי אייטם מוזר מאוד. אני חושבת שהסיפור הוא לא עקרוני - איזה ציוצים כן ואיזה ציוצים לא. מה שהאייטם הזה חשף, ומה שהציוץ שלי בין השאר ניסה לחשוף, זה איך התקשורת הישראלית מתמודדת עם הדמות - ועם הציוצים של יאיר נתניהו באופן ספציפי.
אסביר: האייטם דיווח על ציוץ של יונתן בן-ארצי, שבו הוא אמר, בתרגום שלי, שאם נתניהו שיקר את עם ישראל בהודעות הנחרצות והכמעט-מתחננות שהוא שיגר לעניין ממשלת חירום בגלל הקורונה, ובסוף עשה את זה רק כדי למשוך זמן או כדי לקרוע את כחול-לבן לקראת הבחירות הבאות, אז הקארמה שלו צריכה להיות שהוא יחלה בקורונה ויסיים את חייו בכלא חולה.
כמובן שמדובר בציוץ סר-טעם שלא היה צריך להיכתב. אבל - מדובר באזרח פרטי. נכד של מישהו שהיה רה"מ לפני 25 שנה, שאינו נושא אף תפקיד ציבורי או ממלכתי, לא קשור בקשר משפחתי לאף דמות שנושאת היום תפקיד ציבורי או ממלכתי, לא מאובטח, לא גר במעון רה"מ, שכתב ציוץ בעמוד הטוויטר הפרטי שלו - לא דברים שנאמרו באזכרה ממלכתית, בניגוד להתלהמות בזמנו.
אני כן יכולה לדמיין אייטם על זה באתרי אינטרנט שונים. אבל במהדורה מרכזית? אגב, לא צפיתי, אבל מסתבר שגם עקיבא נוביק פרסם על זה בחדשות 13. והמדהים הוא שהפרסום במהדורה היה אחרי שבן-ארצי התנצל ומחק את הציוץ!
אפילו המילים של ירון אברהם על זה ש"בליכוד חושבים אפילו להגיש תלונה במשטרה" חסרות כל ערך. הסטרייפ היה: "ההשתלחות של יונתן בן-ארצי בנתניהו". אפילו לא "חשד להסתה". כאילו, אי אפשר היום "להשתלח" בראש הממשלה.
עכשיו, למה אמרתי שזה מעניין - כי אני בציוץ הסבתי את תשומת הלב שבשנה האחרונה "חיכיתי" כביכול ללא מעט אייטמים על ציוצים של יאיר נתניהו. מי שעוקבת אחרי הציוצים שלו, יודעת שכמעט כל יום, או אחת לכמה זמן, הוא מעלה לפחות ציוץ אחד שבעולם נורמלי, אם זה היה הציוץ היחיד של הבן-אדם, היה אמור להפוך לאייטם, אולי אפילו במהדורה המרכזית. ציוצים מסמררי שיער שאת לא מאמינה שבן של ראש ממשלה כתב. השתלחויות, עלבונות אישיים נגד נבחרי ציבור, תקיפה וביזוי שאינה ביקורת נגד בית המשפט העליון. אחד האחרונים שאני זוכרת היה פרסום או שיתוף של תמונה של אדם משתין על המילה בג"צ, או שבג"צ משתין על האזרחים. אני כמעט בטוחה שלא היה על זה אייטם נפרד, עם סטרייפ נפרד, במהדורה המרכזית. או אפילו אחד הציוצים האחרונים שלו שהוא קרא לברק, ראש ממשלה לשעבר "חובב פדופילים", שלא לדבר על העלבונות האישיים נגד סתיו שפיר.
בתגובה של ירון אברהם אליי קרה דבר מעניין: הוא התחיל בזה ש"ציוצי בנו של ראש הממשלה הנוכחי כיכבו במהדורות" אבל אז הוסיף: "זה פשוט הפך כבר ללא מעניין". כלומר, למעשה - כפי שאני רואה את זה - לא רק מיסגר שהתחושות שלי נכונות, אלא חשף סטייט אוף מיינד או החלטה עריכתית לא להתייחס לציוצים של יאיר נתניהו, אלא אם כן הם ממש הובילו לאיזה משהו יוצא דופן כמו תביעת דיבה. המשמעות של זה היא התעלמות במקרה הטוב או נירמול שלהם במקרה הרע. אבל אם כך, למה אתם מתייחסים לציוץ של אזרח פרטי שלא גר במעון רה"מ, לא קרוב אליו ולא משפיע על המדיניות.
אז ציירי לי את המשוואה - על כל ציוץ של יאיר נתניהו צריך לתת כותרת במהדורה, אבל על ציוצים של בן ארצי לא?
אני חושבת שלאור המצב המאוד מיוחד שמשפחת נתניהו מביאה אותנו אליו, המשוואה צריכה להיות מלאה. כבר החלטתם להתעלם מציוצים של יאיר נתניהו כעניין שבשגרה, או חושבים ש"הם לא מעניינים", אז אין סרט שאתם אמורים לחשוב שציוץ של יונתן בן-ארצי הוא חשוב או רלוונטי.
הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב שהובילה לפרסום היא או לחץ של אנשים מהליכוד מסיבות ברורות, או מין מחשבה כזו של: "משפחת רבין טוענת נגד הימין שהסבא נרצח בגלל הסתה, ואז היא עושה את אותו הדבר". אבל זו מחשבה דמגוגית, פופוליסטית, על זה עושים אייטם במהדורה מרכזית? אחרי שהבן-אדם מחק את הציוץ והתנצל?
אייטם שכותרתו "חשיפת הצביעות של X שאינו נושא תפקיד כלשהו או משפיע על מדיניות או החלטות שלטוניות כלשהן (יאיר נתניהו כן)" מרגיש כמו אייטם שבא לשרת או לרצות אג'נדה מסוימת. לא יכולה לחשוב על ערך עיתונאי אחר.
אני בטוח שאם הנסיך (לשעבר) הארי יגיד משהו על יריב מר של סבתא שלו, התקשורת העולמית תרוץ לדווח. אז אולי אלו כן חדשות.
קודם כל, הנסיך הארי הוא אחד האנשים הכי מוכרים בפלנטה. עם כל הכבוד, זה לא המצב אצל יונתן בן-ארצי. תגיד את השם שלו לציבור, לא בטוח שהוא אפילו יזהה אותו עם רבין.
אנחנו בתקופה שגם אם תגידי את השם של רבין, לא בטוח שידעו מי זה (כמו במערכון של החמישייה הקאמרית). אחרי שדיברנו לא מעט על הבן של והנכד של, בואי נתקדם לשיחה על עיתונות בזמן משבר. כבוגרת של שתי זירות פשע מרכזיות בשנים האחרונות בתחום התקשורת ("מעריב" של דנקנר ו"וואלה" של אלוביץ') את מרגישה שהמצב היום טוב יותר או רע יותר?
אני לא יודעת. העניין הוא שאיך שאת לא הופכת את זה, תמיד העיתונות במצוקה בגלל משהו, לא משנה מה. במשך כמה שנים בעשור האחרון "וואלה" הייתה אי של יציבות, המקום היחיד שגייס, הביא טאלנטים, שפך מיליונים על אולפנים חדשים ולמה? בגלל יחסי ההון-שלטון ושוחד לכאורה.
בזמן הזה לא היה שם חופש עיתונות אמיתי, אבל היתה מערכת מאוד מאוד יציבה, שעסקה ברצינות בדברים אחרים שאינם משפחת נתניהו והפריפריה שלה. עכשיו, כשהכל נגמר, "וואלה" נמצאת במשבר כלכלי, שגם הוא כידוע משפיע על חופש העיתונות. פחות כתבים מסקרים יותר תחומים, אולי מהססים מלפרסם כתבות ותחקירים שעלולים להגיע לבתי משפט, לא מסתכסכים עם מפרסמים ועושים הרבה תוכן שיווקי.
אז השחיתות טובה לעסקי העיתונות. גם ב"מעריב" של דנקנר המערכת והארגון נופחו ופומפמו בסטרואידים ממוניים.
כן, זה מדהים, אבל כן. אבל לרגע שלא ייחשב שאני תומכת בשחיתות שלטונית :)
לסיום, איך את רואה את האופק העיתונאי בכלל ואת האופק הפרטי שלך? את כבר לא ב"וואלה".
זה מורכב עכשיו בכל מקרה לדבר בגלל הקורונה כי הכל בהקפאה עכשיו. הרבה מכרזים, למשל. אבל יש לי אין-סוף פרויקטים שאני כבר מקדמת ועוד רוצה לקדם בתחומים שמביך לומר כמה הם שונים אחד מהשני – דוקו, עיתונות, ספרות ומשפט - ובמקביל מגששת עוד ובודקת דברים.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
"פשע במעגל סגור" - אחלה מיני-סדרה בריטית ב-yes שמעלה הרבה שאלות מאוד רלוונטיות בתחום האתיקה, המלחמה בטרור והעובדה שכולנו מפוקחים ומצולמים, כל הזמן.
"מה הסיכוי". סרט כיפייייי שגם כן אפשר למצוא ב-yes, עם סת' רוגן ושרליז ת'רון. קליל, מצחיק וסקסי. אסקפיזם מושלם.
הספר החדש של מיכל רום "אז איך קוראים לך עכשיו?" על שמות משפחה של נשים (וגברים) לאחר הנישואים. ספר נהדר שאני צורכת לאט-לאט ושבקרוב אכתוב עליו בהרחבה יותר.
לא הייתי עוברת את ההסגר הזה בלי הסדרה "ילדי בית העץ" ב"כאן חינוכית" שהילדים הגדולים שלי (8 ו-5) מאווווד אוהבים, ומצמצמת יסורי מצפון של מסכים כי היא באמת נהדרת, יצירתית, מצחיקה ומחכימה.