עיתון העוסק בענייני תקשורת צריך לדעת, שאת הכותרות של הידיעות המתפרסמות בעמודי החדשות מנסחים, בדרך-כלל, עורכי הלילה, ולא הכתבים שמסרו אותן. לפיכך, טענה על כותרת מעוותת אינה צריכה להיות מלווה בציון שמו של הכתב.

גם גוף הידיעה המתפרסמת בעיתון אינו זהה בהכרח לטקסט המקורי ששלח הכתב לעיתונו. עורכי הלילה נוהגים לקצץ ידיעות, לפעמים מחוסר מקום ולפעמים פשוט מחוסר ידע מקצועי.  העורכים גם משכתבים ידיעות, מתקנים ידיעות, ואפילו מקלקלים ידיעות.

מכל מקום, הידיעה המתפרסמת, לרבות הידיעה על פסק-דין או עתירה, איננה מסמך המוגש לבית-משפט אלא "סיפור", שלפעמים מבליט זווית זו או אחרת, ולרוב אינו מפרט את כל הזוויות.

אני מסכים עם הכותב (אביאל לינדר, "שורת הדין", "העין השביעית" מס' 5) כי "לתקשורת תפקיד מרכזי בביקורת על הפסיקה"; אבל אינני סבור שתפקיד זה צריך לבוא לידי ביטוי בסקירה מקיפה וממצה של כל הנטען בבית המשפט. זה תפקידם של עורכי הדין והשופטים, ואולי גם של עיתונאים המעלים את הגיגיהם במאמרי פרשנות.

תפקידו של כתב החדשות הוא לדווח לצרכני התקשורת על נקודות חשובות, מעניינות, מעוררות מחשבה. אין הוא חייב, ואף אינו יכול, להקיף הכל. מי שמאשים כתב חדשות בהשמטת טיעון זה או אחר איננו מבין את העבודה העיתונאית ואת מהותה של הידיעה החדשותית.

משה ריינפלד, ירושלים  

גיליון 6, נובמבר 1996