הדראפט ב-NBA היה שעתם היפה של אתרי האינטרנט. יום שישי, ארבע לפנות בוקר, ההתרגשות בשיאה, כל אתרי הספורט הישראליים מלווים את הדרמה בציפייה שעמרי כספי, התקווה הלבנה של ישראל, יגשים חלום. יותר מכולם, הסיפור של כספי היה ניצחון גדול לערוץ הספורט, שהיה היחיד שהכניס מצלמה וכתב לסלון המשפחה ביבנה והעביר את התמונות בשידור חי בחמש פלוס לייב.
אף שהערוץ בתשלום מושמץ על-ידי רבים, כולל כותב שורות אלו, אין אליו הפעם רבע טענה. הוא נולד בדיוק בשביל אקסטרות כאלה. לא משחקים בשידור חי, לא תכנים שזלגו מערוצי הבסיס. עמר בנוביץ', כתב הכדורסל של ערוץ הספורט, ניצל את קשריו הטובים עם משפחת כספי, והצופים בערוץ, ובהמשך באתר האינטרנט, קיבלו סיפור בלעדי. את הקשר החם בין בנוביץ' לכספי אפשר היה לראות במהלך ראיון מחוץ לבית המשפחה, בשוך ההתרגשות: הכתב סידר לשחקן את הצווארון תוך כדי שאלה.
חבל שערוץ הספורט לא הלך עד הסוף ולא השקיע באולפן ובפרשנים שינתחו את הדראפט המתהווה צעד אחר צעד, במקביל לשידור מבית המשפחה. כנראה סיבות של חיסכון. אבל גם מה שקיבלו הצופים היה רב-ערך. ערוץ הספורט היה בסיפור הזה הרבה לפני כולם, ואף המשיך להיות בלעדי כשבנוביץ' היה העיתונאי היחיד שנלווה לכספי בטיסה לארה"ב, לטקס הצגת השחקנים של סקרמנטו. נוק אאוט.
מצד שני, הדראפט היה שעתם הלא רלבנטית של מדורי הספורט המודפסים. כשראשוני העיתונים נחבטו ברעש עמום אל דלתות המנויים, לא היתה בהם כמובן מלה אחת על כספי ועל ההיסטוריה שעשה. 50 שעות יעברו עד שהעיתונים יחזרו לחיים בדיווחים על החלום שהתגשם, אחרי שכל האינטרנטים טחנו בשישי-שבת. לפחות אפשר לציין את העבודה המקדימה שעשו בממלכת הדפוס: ראיונות עם כספי, הערכות ופרשנויות. "מעריב", עם שישה עמודים בימים רביעי-חמישי, הביא ערך מוסף גדול מהיתר. בספורט "הארץ" הביאו פרשנות מדויקת לסיכוייו של כספי, בשיחה עם בכיר מקבוצת אינדיאנה מה-NBA.
בפולו-אפ היה "מעריב" יצירתי מהיתר. ביום ראשון פירסם על כל השער צילום מעובד במחשב שבו נראה כספי מרחף לסל בתמונה NBA סטייל. גם את מספר הגופייה שילבש בסקרמנטו לא שכחו להלביש עליו: 18. ב"ידיעות אחרונות" דווקא התעקשה כותרת ביניים שמספרו של כספי יהיה 13. למחרת פירסמו שם את המספר הנכון בכותרת גדולה: "קבלו את מספר 18 החדש". לא ראיתי תוספת מתבקשת, כמו "ולא כפי שפורסם אתמול בעיתוננו". במדורי הספורט, במיוחד ב"ידיעות אחרונות", לא נוהגים להודות בטעויות.
ב"ידיעות" של יום ראשון הכניסו את כספי ואת הטניסאי דודי סלע (שבשבת ניצח ועלה לשמינית גמר טורניר ווימבלדון) תחת לוגו כחול-לבן: "בחורינו המצוינים". בספורט "ידיעות" דואגים תמיד להרים את המורל הלאומי. בדרך כלל הספורטאים הישראלים המעטים שמביאים גאווה בינלאומית אינם מגיעים מהכדורגל. רצוי שב"ידיעות" יזכרו את זה בבואם למרוח עמודי כדורגל שלא נגמרים. תנו שטחים יפים גם לספורט. צעד קטן בכיוון זה כבר נעשה אצלם בימים האחרונים, ואני מקווה שימשיכו בקו הזה.
ועוד קצת כספי
לאן נעלם וואלה. מדור הספורט של וואלה הוא האחרון שהייתי מצפה לקרוא בו משפט כמו: "חלומו של עמרי כספי ושל מדינה שלמה התגשם" (מאת ישי רז). זה האתר עם הכתיבה הצינית, המתחכמת והחתרנית? שלא לדבר על הניסוח העילג.
הליגה היהודית. גיא אביעזר, "מעריב", הוא היחיד שהעז להשבית את שמחת כספי. הנה קטע מטור שפירסם ביום שני: "אני לא מוצא סיבה למסיבה בהצטרפות של כספי לנמושה של הליגה, אבל אצלנו הקבוצה הכי מחורבנת באמריקה הופכת באופן לא מפתיע לאופציה האולטימטיבית עבורו. בקופל-ליגה לא ראיתי את כספי מתבלט באופן חריג בשום קטיגוריה, כולל בנספח הטירוף. שום משחק לאספנים, שום זאפטה שהשאירה יריב על הקרשים. אז איך הוא הגיע ל-NBA? אסור לשלול את אימוץ מודל הכדורגל – סוכן יהודי ממולח".
אוקלהומה אוקלהומה. לפני שלושה חודשים חשף "ידיעות אחרונות" בלוגו אדום וגדול: נציגי אוקלהומה יגיעו לעקוב אחרי עמרי כספי. החשיפה התבררה כברווז משובח. ככה זה כשהיד על הדק החשיפות היא בלתי נשלטת.
תקדים פוהורילס
תביעות דיבה ולשון הרע שמסתיימות בהתנצלויות שכיחות בתקשורת, אבל הסיפור של אביעד פוהורילס מ"מעריב" חריג מאוד בנוף. פוהורילס תבע את עמוס לוזון, נשיא מכבי פתח-תקווה ומהאנשים החזקים בכדורגל הישראלי, שהשתלח בו בנובמבר 2007 בשידור ברדיו 99 ("חנפן מגעיל [...] חתיכת כלומניק מתוסכל [...] בנאדם אפס מאופס וחוצפן, שגירשו מ'ידיעות אחרונות'"). במקום להגיש תביעת דיבה רגילה, שתיסחב שנים בבית-המשפט, הגיש פוהורילס קובלנה פלילית על לשון הרע. בכך הכתיב כללי משחק שונים, הן מבחינת חומרת התיק והן מבחינת מהירות ההליך.
בצד של עמוס לוזון הבינו שהם בבעיה והחליטו לסגור את הסיפור עוד שלפני שהלקוח שלהם הגיע אל דוכן העדים. מדובר בפשרה כואבת במיוחד, אבל בוודאי עדיפה על אישום פלילי. ביום ראשון פירסם לוזון בספורט "מעריב" מודעת התנצלות מרשימה בהיקפה: גם בעמ' 3, גם באותיות גדולות, גם בניסוח מעט משפיל. בתקשורת הספורט לא זכורה מודעת התנצלות כזו, שהורידה את הנתבע על הברכיים. נוסף לכך ישלם לוזון כ-30 אלף שקל הוצאות לפרקליטיו של התובע, עורכי-הדין אורי שנהר ועמית דולב.
לפוהורילס, מהכותבים הבולטים והמוכשרים בתקשורת הספורט בעשרים השנים האחרונות, יש היסטוריה של עליות ומורדות עם משפחת לוזון, מלווה בטורים מפרגנים עד ארסיים. בטור שהעלה את חמתו של עמוס לוזון עקץ פוהורילס את האחיין גיא לוזון, שאימן אז את הפועל תל-אביב ולא בהצלחה. פוהורילס כתב מכתב פיקטיבי למנחם אוסישקין, שבו הופיע הקטע הבא: "אז שתדע רייב מנחם, שאחרי שהאולם חרב, עוד מעט לא יהיה להפועל כדורגל בארץ ישראל. הגיע לקלוב ילד צוונציק ממלאבס. אומרים שהוא מוכשר, אבל מה, שוויצר גדול ממשפחה עם דודים עוד יותר שוויצרים, שלא רואים אף אחד מצנטימטר וחושבים שעם האוטומוביל ספורט מדויטשלנד הם עושים פה רושם. בתרגום לשפה מדוברת, תם הטקס ותם עידן גיא לוזון בהפועל תל-אביב".
בעקבות כך כינה לוזון את פוהורילס גזען ("בושה שב-2007 הוא מדבר על הפרענקים שהגיעו מפתח-תקווה וכאילו לקחו לאשכנזים הצפונים את הקבוצה. אני מדבר איתכם עכשיו ורועד בכל הגוף"), והוסיף ביטויים קשים אחרים. מנחת התוכנית, אופירה אסייג, לא ניסתה לעצור בעדו, והפרשן באולפן, חיים רביבו, אף העניק ללוזון רוח גבית.
להליך המשפט הפלילי התלווה ספיח מעניין, כשאופירה אסייג לא התייצבה לדיון ההוכחות הראשון. בעקבות כך הוציאה לה השופטת צו הבאה. עדותה של אסייג היתה אמורה להישמע בשבוע שעבר, אלא שכמה שעות לפני כן הושגה הפשרה, והדיון בוטל.
עמוס לוזון יצא מהסיפור בשן ועין, אבל הסיפור עם אסייג לא נגמר. כמה ימים אחרי הראיון המשתלח עם לוזון, חזרה אסייג לעסוק בנושא בתוכנית סיכום השבוע כשהוציאה לפוהורילס "כרטיס אדום", כלשונה, על גזענות. פוהורילס שוקל כעת את צעדיו גם כלפי אסייג. כמו שזה נראה, המשך יבוא.
2 קטנות
פולו-אפ בעייתי. "מעריב" הביא ביום שישי סיפור מיוחד על החלוץ הקמרוני אמיל אמבבה, שבעבר הגיע לליגת-העל ככוכב מבטיח, לא הרשים, עזב ועכשיו חזר לישראל לחפש קבוצה. בינתיים הוא משחק קצת בחוף הים, או עם העובדים הזרים בתחנה המרכזית בתל-אביב. הפולו-אפ של "מעריב" ביום ראשון נראה הזוי: כותרת פותחת סיפרה שבעקבות הכתבה קיבל אמבבה הצעה מקבוצת ראש-העין מליגת החופים. או שב"מעריב" חמדו לצון, או שסתם תקעו לעצמם גול עצמי: זה מה ששווה סיפור כזה אצלם? הצעה מליגה חובבנית שמשחקת חודש?
מייל מצופה נזעם. "לפני גמר גביע הפדרציות בין ברזיל לארה"ב, ששודר בערוץ 1, נערך טקס לזכרו של מארק ויוויאן פו (שחקן נבחרת קמרון שהתמוטט ומת במהלך משחק). הטקס נמשך יותר מחמש דקות. הבן של פו דיבר לא מעט, היתה דקת דומייה ועוד כל מיני דברים מרגשים. השידור הישיר בערוץ 1 החל בערך עם תחילת הטקס. השדר והפרשן לא היו מודעים לנעשה מולם ולא הזכירו את הטקס אפילו במלה, תוך שהם מחרטטים על סטטיסטיקה והרכבים. למען הסר ספק, הם היו פיזית באיצטדיון. בחיים לא ראיתי דבר כזה".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il