איל מגד, אם אינני טועה, היה הראשון שהסב בחוגי התקשורת הרמת גבות, כשיצא מהארון עם תמיכתו הפומבית בנתניהו. זה היה מי זוכר מתי, לפני שנים. אבל מגד הוא סופר ומאז הוא מתואר, פה ושם, כ"ידידו של נתניהו". אחריו היה זה אמנון לורד, שעורר באותו מחנה תגובה השמורה למי שחצו את הקווים. אצל לורד זה נראה כמו עניין אידיאולוגי. ואז הגיע בני ציפר. בהשתפכויותיו על איכויותיה של אשת ראש הממשלה, פרץ ציפר כיוון חדש ביחסי ראש הממשלה והעיתונאים: סגידה. הגדר נפרצה וטריבונת המעריצים הולכת ונגדשת. סגידה אינה מידה ראויה לעיתונאי.

בימים האחרונים מתרוצץ במרשתת סרטון שבו נראים אראל סג"ל, שמעון ריקלין וינון מגל שרים עם נתניהו את שבחי ירושלים. שתי גיטרות, שלושה לא-זמרים, ונתניהו שמסדר את זרבובית העניבה האדומה שלו, שרים "הללי, הללי". מה עוד אפשר לראות בזה, שבועיים וחצי לפני הבחירות, מלבד תעמולה? קבלת שבת?

בעקבות השתתפותו של סג"ל בסרטון, הוחלט ב"כאן" על השעייתו (עד בירור העניין) מהגשת תכנית האקטואליה שלו (ושל קלמן ליבסקינד) עקב עבירה, לכאורה, על כללי האתיקה של השידור הציבורי. ומיד התגייסו כלי התקשורת להציף את דמעות הקורבנוּת.

ראש הממשלה צוטט מכנס הליכוד באור יהודה: "אראל סג"ל שניגן איתי את 'שבחי ירושלים' הושעה מהתאגיד - איזו בושה. בתאגיד הם אף פעם לא אומרים שיש להם אהדה לשמאל. איזו בדיחה. בושה. אני יודע שאתם כמוני משבחים את ירושלים".

מאקו הדהדו ציוץ של שר התקשורת דוד אמסלם: "מעניין שכל ערוצי הטלוויזיה מנהלים ערב ערב קמפיין נגד נתניהו, אבל כשאראל סג"ל שר 'שבחי ירושלים' עם רה"מ - בתאגיד מחליטים להשעות אותו, כאילו השתתף באיזה קמפיין בחירות. עזות מצח וצביעות לשמה, פשוט בושה וחרפה! אדרוש הסברים מראשי התאגיד, שמזמן הוכיחו שרק אג'נדה מסוימת מנחה אותם".

"גלובס" פרסמו את הציוץ של שר הביטחון נפתלי בנט: "חוזר הביתה ב-1:20 בבוקר אחרי עוד יום עבודה למען ביטחון ישראל, רואה את הדבר המקומם הזה, ופשוט לא מאמין. תאגיד שידור ציבורי במימון של המיסים שלנו, משעה איש תקשורת ימני מעולה על כלום [...] לא ניתן להם לעצור אותנו".

"מעריב" פמפמו שניים - את ריקלין: "כולה שרנו שיר לשבת. וקובלנץ שמסדר רק שמאלנים בתאגיד (חוץ מייצוג סמלי) משתגע ומדליף שאראל סג”ל הושעה [...] יוחזר אראל סג"ל לשידור מייד. די לסתימת הפיות"; ואת חבר הכנסת יאיר לפיד: "השעיית אראל סג"ל היא טעות ויש לבטלה. דעותיו היו ידועות קודם ולא משעים עיתונאי בגלל שהוא ניגן בגיטרה".

"כולה שיר לשבת", "כאילו תעמולת בחירות", "עיתונאי שניגן בגיטרה"... נפלתם על הראש? זה הרי לא שיר לשבת, ולא עיתונאי ניגן בגיטרה. עיתונאי היה שואל את ראש הממשלה, הנאשם בשלושה תיקים פליליים, שאלות קשות. עיתונאי יכול היה להביע את תמיכתו המנומקת בעמדות ובמעשים של ראש הממשלה, בכלי התקשורת שבו הוא מועסק. מי שהולך לשיר עם ראש ממשלה ערב בחירות, אינו עיתונאי.

יושרה היא (עדיין) לא מילה גסה. הדיון על זכותם של עיתונאים להביע את עמדתם הפוליטית השכיח מזמן את הדיון על חובתם המקצועית. השאלה האם ראוי שהערוץ הציבורי ישעה את אראל סג"ל אינה השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא מדוע הערוץ הציבורי נותן למי שאינו עיתונאי להגיש תוכנית אקטואליה יומית. הרי גם אנחנו משלמים מסים.