משרד הביטחון לא מפרט איזה נזק בדיוק יגרם למדינת ישראל אם הציבור הישראלי ייחשף לטענות כי חברת הריגול הפרטית NSO מעורבת בהפרת זכויות אדם. כך טוענים אנשי אמנסטי ישראל, העותרים נגד אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני, בתגובה לבקשת המשרד לחסות את ההליך כולו בחיסיון ולקיימו "בדלתיים סגורות".

אנשי ארגון אמנסטי דורשים לשלול מ-NSO את רישיון היצוא שלה, לאחר שהתגלה, לטענתם, כי נשק סייבר של החברה הופעל נגד עובד של אמנסטי, מארגוני זכויות האדם הגדולים בעולם, ובהמשך לגילויים על פריצה ומעקב אחרי פעילי זכויות אדם, עיתונאים ופעילי אופוזיציה ברחבי העולם באמצעות תוכנת "פגסוס" של NSO.

ב-NSO דורשים למחוק את העתירה שהיא לטענתם משוללת יסוד, טוענים כי בית המשפט כלל אינו מוסמך לדון בעניין, ומלינים כי באמנסטי לא הניחו לחברה לבדוק בעצמה את הטענות לניסיון הפריצה למכשיר הטלפון של עובד אמנסטי - זאת בנוסף לטענות אחרות נגד העתירה, כך בכתב התגובה שהוגש ע"י באי כוחם, עורכי הדין רן שפרינצק, גיל לבקוביץ' וחי יפרח. משרד הביטחון מתנגד גם הוא לעתירה, וביקש כאמור להופכה לסודית.

לפי העותרים, משרד הביטחון מבקש להטיל חיסיון על המשך ההליך "בנימוק של שמירה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, ואולם בבקשה, כמו גם בתצהירים שצורפו לה, לא פורט כיצד ייגרם נזק לביטחון המדינה וליחסי החוץ אם לפחות חלק מהדיון יהיה פתוח לציבור", כותב עו"ד איתי מק בשם העותרים. "באופן מעגלי, התצהירים מפנים לסעיף בבקשה אשר רק נכתב בו כי סגירת הדלתיים מתבקשת 'מטעמים של שמירה על ביטחון המדינה ולשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ שלה', בעוד שבתצהירים רק נכתב כי הסעיף נכון לפי מיטב ידיעתם ואמונתם של המצהירים".

עוד טוענים העותרים כי הבקשה של משרד הביטחון (יחד עם האגף לייצוא ביטחוני במשרד ועם משרד החוץ), לאסור כל פרסום של ההליך, ראויה להידחות ממספר סיבות נוספות, מלבד היותה בלתי מנומקת. כך טוענים העותרים כי בשונה מעתירות העוסקות בייצוא ביטחוני למדינה ספציפית, העתירה בעניין NSO לא מתייחסת "לגורם זר ספציפי שהייצוא הביטחוני נעשה אליו ועשה בייצוא שימוש שהפר זכויות אדם (מאחר שזהותו אינה ידועה לעותרים/ות)". משכך, "החשש מפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה הינו מופחת".

עוד טוענים העותרים כי אנשי חברת NSO בוחרים לנהל את ענייניהם בפומבי ובאופן מתוקשר, "להבדיל מן ההתנהלות של הרוב המוחלט של הישראלים הרשומים במרשם הייצוא הביטחוני (כ-7,000 איש, כ-1,000 חברות וכ-300 עוסקים מורשים) אשר אינם מפרסמים תגובות או מתייחסים לפרסומים עליהם". לעומתם, אנשי NSO "הגיבו והתראיינו באינספור עיתונים ותוכניות טלוויזיה ברחבי העולם, זאת על רקע שורה ארוכה של פרסומים על מעורבותם החוזרת בהפרות זכויות אדם".

לכן, "לא יעלה על הדעת כי פומביות הציבור תהיה מותרת ל[אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני ול-NSO] לצורך יחסי ציבור ושיקום התדמית, אך הפומביות לא תהיה חשובה כאשר מועלת עליהם ביקורת".

העותרים מזכירים גם כי חברת NSO "מסובכת בשורה של הליכים משפטיים בישראל ובחו"ל, אשר מתנהלים בדלתיים פתוחות". העותרים מזכירים את תביעת הענק המתוקשרת של חברת פייסבוק נגד NSO, ואת התביעה שהגיש פעיל זכויות אדם סעודי, בטענה כי נעשה שימוש בתוכנת הריגול "פגסוס" במזימת הרצח של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. ב-NSO מכחישים את הדברים.

פייסבוק וווטסאפ (שבבעלות פייסבוק) הגישו לאחרונה תביעה נגד NSO. לפי התביעה, תוכנות פריצה של NSO חדרו ל-1,400 חשבונות ווטסאפ של משתמשים ברחבי העולם, בהם למעלה ממאה עיתונאים, פעילי זכויות אדם ומבקרי שלטון. NSO, כאמור, מכחישה את הדברים וטוענת כי היא מוכרת את נשק הריגול שלה לממשלות בלבד, ומגבילה את השימוש בו נגד פושעים וטרוריסטים בלבד. עם זאת, עודד ירון ב"הארץ" מצא בכתב התביעה של פייסבוק דוגמת חוזה המציעה כי המציאות - שונה.