מה בריא לאכול, ומה מזיק? לא צריך לערוך מחקר מקיף כדי לדעת ששאלה זו מעניינת מאוד את הציבור - וגם את התקשורת, שעוסקת בנושאים של תזונה ובריאות, מקדישה להם מדורים וטורים קבועים ומסקרת מחקרים והמלצות בתחומים הללו. אולם גם בכל הנוגע לסיקור עיתונאי - ישנו סיקור שבריא לצרוך, וכזה שמזיק.
אחת התוצאות המזיקות ביותר של סיקור עיתונאי מופקר וחסר אחריות בנושאים של תזונה, בריאות ותחומים מדעיים אחרים, היא ערעור הביטחון של הציבור במדע והטלתו לעולם של ספקנות וחשדנות כרונית. האם ישנו דבר כזה קונצנזוס מדעי, או שלכל עמדה ניתן למצוא מדענים ומחקרים שיגידו כי היא היא הנכונה? האם על כל מחקר שיגיד כי מאכל זה או אחר הוא מזיק, נוכל למצוא מחקר שיגיד כי הוא דווקא בריא ומועיל?
נדמה שצרכני תקשורת רבים יענו על השאלות תשובות שגויות. האמת היא כי ישנו קונצנזוס מדעי בנושאים רבים, כי לגבי סוגיות רבות ישנו קורפוס מחקרי ברור וחד-משמעי, וכי ישנם גופים מוסמכים, אקדמיים וממשלתיים, המנפקים המלצות בנושאי תזונה ובריאות המבוססים על מחקרים, ניסויים ובדיקות שהוכיחו את עצמם. דווקא התקשורת, בשל אהבת הסנסציה, כתוצאה מרשלנות ובורות, או בשל העסקה של גורמים לא אחראיים או בעלי אינטרס, מביאה לכך שהציבור יאבד את האמון במדע מכל וכל ויתמכר לקביעות מתחלפות שיכולות להיות מזיקות ומסוכנות.
פרסום כמו זה של ד"ר רוזמן הוא בפני עצמו שגוי, מוטעה, פוגע בשיקול הדעת ומסוכן לבריאות. לא רק משום שקביעותיה הספציפיות של הד"ר אינן נכונות, אלא משום שהיא מעודדת הלך רוח לפיו גופי המדע והבריאות הם שרלטנים שאין להאמין להם
דוגמה לסיקור מזיק כזה היא מאמר שפורסם לאחרונה באתר ynet, מאת ד"ר מאיה רוזמן. רוזמן, המתבטאת בתקשורת בקביעות, מתייחסת בטורה לרפורמה חשובה מאין כמוה של משרד הבריאות, רפורמת סימון המזון המזיק. רפורמת הסימון באה לעולם כנגד כל הסיכויים, לאחר מאבקים והתנגדויות עזות מצד התאגידים המייצרים מזון מזיק. היא אכן שונתה, רוככה ודורשת הרחבה, אולם לאחרונה החלה סוף סוף להיות מיושמת.
הסימון האדום, המוצמד במסגרת הרפורמה למוצרים עתירי נתרן, סוכר ושומן רווי, ניתן ברובו הגדול למזונות אולטרה-מעובדים, המהוים גורם מרכזי לדהירת מגיפות ההשמנה, הסוכרת, כבד שומני, מחלות לב, סרטן והתחלואה הנובעת מהן. מוצרי המזון האולטרה-מעובדים אינם מזונות שלמים אלא תולדה של פירוק המזונות השלמים ויצירת מוצרים אכילים בהרכבים שכמעט ואינם קיימים בטבע. משרד הבריאות ממליץ לאמץ את התזונה הים-תיכונית, אשר מטבעה אינה כוללת מוצרים אולטרה-מעובדים.
הסימון האדום הוא כלי חינוכי והסברתי מצוין עבור כל איש מקצוע בתחומי התזונה, בריאות הציבור והעיתונות על מנת להרחיב ולהעמיק את המלצותיו ולתרום לרתימת הציבור לתזונה נכונה. למעשה, ניתן להשתמש בסימון האדום כדי לאמר לציבור שכמעט כל קטגוריה שחלקה נושא את הסימון האדום עדיף להפחית דרמטית בצריכתה ובכך הסימון האדום הופך לכלי יעיל ומשמעותי לקידום בריאות הציבור.
במקום לברך על הצעד הכל כך חשוב הזה, המתבסס על עבודה מדעית מקיפה וזהירה מאין כמוה, במטרה להעניק לציבור הבלתי מיודע כלי אוריינות זמין ומיידי לשמירה על בריאותו, ד"ר רוזמן הופכת את הקערה על פיה: "האם מהלך זה יגרום לשיפור בבריאות שלנו? או אפילו ליכולתנו להבחין בין מוצרים בריאים יותר לבריאים פחות? התשובה, לצערי, היא – ממש לא. אולי אפילו ההיפך", היא קובעת בביטחון מלא.
את משרד הבריאות היא מאשימה לא פחות מאשר בהישענות "על הלך הרוח שהיה במאה הקודמת" (למרות שוועדת האסדרה של משרד הבריאות התייעצה עם אנשי המקצוע המובילים בעולם התזונה כיום) ואת רפורמת הסימון האדום שהיא גורמת ל"שיקול דעת מוטעה". כמו בפרסומים אחרים שלה, היא תולה זאת בקביעה לפיה שומן רווי אינו מזיק, ולא קשור למחלות לב, סוכרת וכיוצא באלה, כפי שמוכיחים "מאות אם לא אלפי מחקרים מדעיים", עובדה שפשוט אינה נכונה.
פרסום כמו זה של ד"ר רוזמן הוא בפני עצמו שגוי, מוטעה, פוגע בשיקול הדעת ומסוכן לבריאות. לא רק משום שקביעותיה הספציפיות של הד"ר אינן נכונות, אלא משום שהיא מעודדת הלך רוח לפיו גופי המדע והבריאות הם שרלטנים שאין להאמין להם. זהו בדיוק הלך הרוח אותו מעדיפה תעשיית מזון מזיק או בעל ערכים תזונתיים נמוכים.
האמת הפשוטה והברורה היא כי ארגוני בריאות ותזונה ברחבי העולם עודדו וממשיכים לעודד הפחתה בצריכת שומן רווי והחלפתו בשומן בלתי-רווי. הקשר בין צריכת שומן רווי לעלייה בערכי LDL-C, גורם סיכון לתחלואה לבבית, מודגם עקבית בספרות המדעית. כך לדוגמה, סקירת ספרות עדכנית של Cochrane, ארגון בין-לאומי של חוקרים עצמאיים, הראתה כי החלפה של שומן רווי בשומן בלתי רווי מגנה מפני תחלואה לבבית. בהתאם לכך, ארגון הבריאות העולמי ממליץ להגביל את צריכת השומן הרווי לעד 10% מהאנרגיה באוכלוסיה בריאה, ועד 7% מהאנרגיה בקרב הסובלים מתחלואה לבבית.
במילים אחרות, קביעתה של ד"ר רוזמן כי "מאות אם לא אלפי מחקרים מדעיים" קובעים כי אין קשר בין שומן רווי למחלות היא פשוט הפוכה: הרוב המכריע של המחקרים המדעיים, כמו גם גופי הבריאות הגדולים והמוסמכים בעולם, קובעים בדיוק את ההיפך. גם אצלנו בישראל, בנייר עמדה רשמי בנושא שומן רווי וגבינה צהובה, ביסס משרד הבריאות את הקשר בין שומן רווי לתחלואה לבבית, הדגים את עקביות הממצאים המחקריים והדגיש את חשיבות ההמלצות לשמירה על בריאות הציבור.
בקיצור, הקביעות של ד"ר רוזמן, נאמר זאת בעדינות הרבה ביותר, אינן עולות בקנה אחד עם הקונצנזוס המדעי והמלצות התזונתיות העדכניות של ארגוני התזונה והבריאות בכלל, ושל משרד הבריאות הישראלי בפרט.
אנחנו אוכלים מזון, לא רכיבים תזונתיים
נקודה נוספת שחשוב להתעכב עליה נדמית מובנת מאליה, אולם היא מקור למניפולציות והטעיות - כמותן ניתן למצוא גם במאמר של רוזמן. בני אדם אוכלים מזונות ומוצרי מזון, לא רכיבים תזונתיים. התייחסות לרכיבי מזון מבודדים במקום המזון בשלמותו, תחמיץ בהכרח את התמונה התזונתית הכוללת. מובן מאליו, לא? כנראה שלא, כי זו בדיוק הטעות (או ההטעייה) המאפשרת לד"ר רוזמן לקדם אכילה של מוצרים בעלי ערך תזונתי נמוך ואפילו מזיק, משום שיש בהם גם רכיבים חיוביים. אל מזון צריך להתייחס כעסקת חבילה, ובמקרה הזה מדובר בעסקה גרועה.
תעשיית המזון נוטה להעלות על נס את החשיבות של רכיבים תזונתיים שעושים חסד עם מוצריה, תוך התעלמות מרכיבים מחמיאים פחות. דוגמה מצערת לכך היא חיבתה המשונה של ד"ר רוזמן לגבינה צהובה, מוצר תעשייתי עתיר נתרן ושומן רווי. "לצערי", היא כותבת, "גבינה צהובה שמכילה רכיבים טבעיים בלבד, והיא המקור החשוב ביותר לסידן בתזונת האדם, שמכילה גם חלבון איכותי – קיבלה מדבקה אדומה, כלומר נחשבת למזון לא בריא".
מאיפה להתחיל? ראשית, לפי סקר התזונה (מב"ת) של משרד הבריאות כמות הסידן המגיעה מגבינה צהובה בכלל האוכלוסיה מגיעה לכל היותר ל-10% בלבד. זאת ועוד, מרבית האוכלוסייה איננה צורכת גבינה צהובה על בסיס יומי. אי לכך, לא ברור איך מגיעה ד"ר רוזמן לקביעה כל כך מופרכת כמו זו שגבינה צהובה היא "המקור החשוב ביותר לסידן בתזונת האדם". אולי עובדה זו מופיעה באותם "מאות ואלפי מחקרים" נעלמים המוכיחים ששומן רווי הוא אחלה.
סימון אדום על גבינה צהובה (צילום: פלאש90)
שנית, תכולת הסידן והחלבון בגבינה צהובה מרשימה – אך באיזה מחיר? מדובר כאמור במוצר עתיר בשומן רווי, המכיל גם כולסטרול ונתרן בכמות גבוהה. הישראלי הממוצע נחשף בכל מקרה לכמות גדולה של חלבון בתזונתו הרגילה. כלל לא ברורה התועלת בתוספת חלבון לתזונה שעשירה בו ממילא, ולהיפך – יתכנו לכך השפעות בריאותיות שליליות. בנוסף, באופן פרדוקסלי, צריכה מוגברת של חלבון ונתרן, שניהם רכיבים משמעותיים בגבינה צהובה, מעודדת דווקא הפרשה של סידן, ולא להיפך. וזה לא הכל. בדומה לשאר מוצרי המזון המעובדים, גבינה צהובה נעדרת סיבים תזונתיים ופיטוכימיקלים מועילים.
בקיצור, סימונה של גבינה צהובה במדבקות אדומות הולמת את טיבה התזונתי ותסייע לצרכן להימנע מצריכה עודפת של שומן רווי ונתרן. לעומתה, מזונות מלאים רבים מן הצומח מכילים כמות מכובדת של סידן, לצד סיבים תזונתיים, חלבון, שומן בלתי רווי ופחמימות מורכבות. כך, לדוגמה, מצוי הסידן בירקות, פירות, קטניות, אגוזים ודגנים מלאים, ובפרט בברוקולי, מנגולד, בוק צ'וי, משקה סויה לא ממותק, שעועית לבנה ושקדים. כערך מוסף, כל המזונות הללו דלים בנתרן וברכיבים אחרים המעודדים הפרשה מוגברת של סידן.
פרסומים עיתונאיים כמו אלו ש-ynet וכלי תקשורת רבים אחרים מרשים לעצמם לפרסם, מזיקים ומסוכנים הרבה יותר מהר של גבינה צהובה. כאמור, הם מכילים קביעות שגויות ומטעות שמובילות את הציבור להחלטות בריאותיות רעות ומזיקות, וחמור הרבה יותר - הן מביאות לאובדן האמון בשיקול הדעת המדעי ובגופי הבריאות והמדע המוסמכים. חזרה על התפיסה המוטעית לפיה אין סכנה בצריכה מוגברת של שומן רווי, לצד ההמלצה על גבינה צהובה – מוצר מעובד ונחות מבחינה תזונתית – תוך התעלמות ממקורות סידן בריאים יותר, עלולה להטעות את הציבור ולפגוע בבריאותו.
אלא שבכך לא מתמצה הנזק שבפרסום טורים כמו זה של ד"ר רוזמן. טורים כאלה מסכלים גם האפשרות למתוח ביקורת נכונה, אמיתית ובונה על מהלכים כמו זה של רפורמת סימון המוצרים של משרד הבריאות. ביקורת היא הרי נשמת אפו של המדע, ואחד מתפקידיה החשובים של העיתונות הוא מתיחת ביקורת על פעילותם של מוסדות הממשלה.
פרסומים לא אחראים כמו זה של ynet מביא לכך שביקורת לגיטימית על רפורמת סימון מוצרי המזון, במסגרתה מוצרי מזון אולטרה-מעובדים רבים אינם עומדים ברף הסימון ולפיכך אינם מסומנים כמזיקים, נמהלת במידע תזונתי כוזב.
שוקי טאוסיג הוא העורך הראשי של "העין השביעית". טל חייקין היא דיאטנית קלינית ומנכ"לית הפורום לתזונה בת-קיימא. ד"ר דורית אדלר היא ממובילי הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא והתזונאית הראשית של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי
"אמת בפרסום" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" והפורום לתזונה בת-קיימא ששם לו למטרה לבחון קמפיינים פרסומיים ופרסומים עיתונאיים בתחומי העיסוק של הפורום.
הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא (ע"ר) הוא גוף מקצועי המורכב ממדענים ואנשי מקצוע בתחומי תזונה, סביבה ובריאות הציבור, הפועל להעלאת המודעות לקשר בין תזונה, סביבה ובריאות האדם, ולייזום פעולות לקידום הביטחון התזונתי הלאומי.