מעצרו של המפיק יאסר סלים, סגן ראש הוועד המנהל של חברת "אעלאם אל-מסריין", השולטת ברוב אמצעי התקשורת במצרים, העלה תהיות רבות. אחרי הכל, סלים הוא סוכן מודיעין לשעבר ונחשב לזרועו הארוכה של המשטר המצרי בתחום המדיה והבידור. סלים הוא הדמות השנייה בעסקי הבידור במצרים שנבעטת הצידה למרות נאמנותה למשטר. לפניו הודח מתפקידו אחמד שעבאן, ראש לשכת ראש המוח'אבראת במצרים והאחראי על תיק התקשורת במנגנון.
מה שמסבך את העניין עוד יותר היא העובדה שגם מחמוד א-סיסי, בנו של הנשיא בכבודו ובעצמו, הודח מתפקידו כבכיר במודיעין הכללי, האחראי בין היתר על ענייני תקשורת. שלושת המודחים נחשבו לשילוש הקדוש בתקשורת המצרית והסמל להשתלטותם של מנגנוני הבטחון והמודיעין על אמצעי התקשורת במצרים. ההסבר הרווח להדחות הוא "ארגון מחדש" של תיק התקשורת במוח'אבראת. חוסאם א-דין מוחמד, כותב סורי ממערכת היומון "אל-קודס אל-ערבי", מפקפק בכך.
במאמר שפירסם בדצמבר האחרון, ושעסק בהשתלטותם של מנגנוני הבטחון והמודיעין במצרים ובסעודיה על עסקי הבידור ותעשיית הטלוויזיה במדינות אלה, כותב מוחמד כי למערכת הבטחון המצרית אין מסורת או נטיה להערכה וביקורת עצמית, וממילא ההסבר הפונקציונלי להדחות המרעישות, אינו תופס. כדי להבין אותן, יש להבין את הרקע: המיליטריזציה של אמצעי התקשורת במצרים בידיו של הנשיא א-סיסי, שהקים את "המועצה הגבוהה לארגון התקשורת" שהשליטה טרור על אמצעי התקשורת ושינתה את פניהם לחלוטין.
בשנת 2019 היו רק 24 הפקות מצריות במקום 40 בשנה ממוצעת, ו-15 מתוכן היו שייכות לחברות הפקה שמזוהות עם השלטון
משטר א-סיסי השתלט לחלוטין על התכנים באמצעי התקשורת, לרבות תעשיית הבידור והדרמה, במטרה להפוך את השלטון לבעלים היחידי של התקשורת. סדרות מפורסמות רבות ירדו מהמסך, מאות עיתונאים ושדרנים ברדיו פוטרו מעבודותיהם והמוסדות שהעסיקו אותם נסגרו. עידן שליטת ההון על התקשורת הסתיים, מבחינת המשטר, והגיעה השעה לכונן שיח אחיד לחדשות, לבידור, לספורט ולדרמה, שכולו מבוסס על אהבת המולדת, ההנהגה, המשטרה והצבא.
מאחר שעבודת ההפקה הטלוויזיונית עברה לפיקוחה של המדינה, וזו יכולה לבטל כל הפקה בכל רגע מנימוקים בטחוניים או מוסריים, חלה ירידה ניכרת במספר ההפקות של סדרות הדרמה המצריות בשנתיים האחרונות. בשנת 2019 היו רק 24 הפקות מצריות במקום 40 בשנה ממוצעת, ו-15 מתוכן היו שייכות לחברות הפקה שמזוהות עם השלטון. חברות הפקה פרטיות מפורסמות נעלמו, והופסקו עבודות של שחקנים מפורסמים ביותר כמו יוסרא ועאדל אימאם. המטרה היתה השתלטות מלאה לא על התכנים בלבד אלא גם על הרווחים, כדי להפנות אותם ישירות למשרד הנשיא. כך מתגבשת אליטה תקשורתית-שלטונית חדשה: שכבת הקצינים במודיעין הנושאים חן בעיני הנשיא והמשטר.
אם כן, מה הסיבה להדחות המסתוריות? מוחמד מעלה כמה אפשרויות. האחת היא יצירת רושם כוזב של "התחשבנות עם האחראים" למסע ההרס של תעשיית הטלוויזיה והדרמה המצרית. אפשרות אחרת היא שלפחות בכל הנוגע לבנו של א-סיסי, ההדחה היתה הרחקה לנציגות המצרית ברוסיה ל"בקשתה" של איחוד האמירויות. אולם ההשערות הללו לא יכולות לענות בצורה מלאה על התעניינותו הגוברת של המשטר במדיה ובעסקי הבידור, עד כדי השתלטות מלאה.
"השלטון חותר לשליטה לא רק על המשאבים החומריים הדרושים לקיומו, אלא גם על הדמיון של אזרחיו וחלומותיהם"
גם בסעודיה מתחולל תהליך דומה. יורש העצר מוחמד בן סלמאן הקים את "רשות הבידור" כחלק מתכנית "חזון 2030", ומינה לראשה את תורכי אל א-שייח' המקורב אליו. הרשות האימתנית הכניסה לכלא את כל מבקריה וכך התקבעה כבעלת סמכויות בטחוניות בדומה לאלה שהיו לרשות הפיקוח והאכיפה "סור מרע ועשה טוב". אל-שייח' הוא בעל ייחוס, משום שהוא משושלת מוחמד בן עבד אל-והאב, מייסד הווהאביזם. יש לו עניין בביטחון, ספורט ושירה, "וכעת אנו קוראים שהוא עומד לכתוב תסריט לסדרה משטרתית. אין דוגמה טובה יותר מזו לדייסת הבטחון והדרמה הזו", חותם חוסאם א-דין מוחמד.
"השלטון חותר לשליטה לא רק על המשאבים החומריים הדרושים לקיומו, אלא גם על הדמיון של אזרחיו וחלומותיהם", מצטט מוחמד עיתונאית המסבירה את הסיבה להשתלטות של השלטונות במצרים ובסעודיה על חברות ההפקה והדרמה. הם מבקשים להאחיד את השיח התרבותי ולפקח עליו, ולהעביר את רווחי התעשייה מאנשי העסקים השנואים לאנשי הבטחון ה"עממיים". נותר רק לראות, הוא חותם באירוניה דקה, האם בשלב הבא יופרטו מנגנוני הבטחון ויוכפפו למנגנוני בטחון מערביים.
מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום>>