הבוקר התעוררתי וגיליתי שלפי "הארץ" אני אדם דתי. לפי המאמר של פרופ' עמירם גרובייס לא מדובר בסתם דת אלא בפנטיות דתית של ממש, או אפילו רחמנא ליצלן בכת, כזו החותרת לערעור הסדר הקיים (ואולי אפילו מתריסה נגד הדתות המבוססות והוותיקות). המדובר ב"דת איכות הסביבה", ובהתגלמותה בהתאגדות האזרחית סביב הקמת אסדת לוויתן בפרט ואסדות הגז בכלל, שסחפה רבים מתושבי חוף הכרמל ואף דרומה וצפונה משם.
לפי הפרופ' גרובייס מדובר בדת שלא רק שיש לה אמונה שאין צורך להוכיח בכלים מדעיים וכוהני דת, אלא גם חגים משלה, אתרי פולחן ונביאי שקר. בין אתרי הפולחן של הדת החדשה בוחר פרופ' גרובייס לציין את הלבניות של בתי הזיקוק חיפה ואת מכל האמוניה במפרץ חיפה, שני סמלים של מאבקים סביבתיים עיקשים כנגד זיהום תעשייתי. כנראה שבין מאמיני דת איכות הסביבה נמנים גם תושבי מפרץ חיפה, הנלחמים כנגד הזיהום החמור מהתעשייה הפטרוכימית באזור.
את המחאה ההמונית של תושבים, שחלקם אף התפנו מבתיהם, נגד נישוב הגז מאסדת לוויתן, במהלכו נפלטה לאוויר כמות גדולה במיוחד של מזהמים רבים ובהם הגז הרעיל בנזן, פרופ' גרובייס מכנה בלעג "חג הנישוף". במיטב האמצעים של תעמולה זולה הוא מציין כי "כולכם מריחים בנזן: זהו החומר בעל הריח הארומטי הנעים (או המרתיע) אשר מתפשט סביבכם בעת תדלוק המכונית". נעים, אתם מבינים?
את הנזיפה שלו במפיצי הבהלה מסכנת הזיהום מהאסדה הוא בוחר ללוות במשפט כמו "הסכנה לילדים אורבת בכל כניסה לתחנת דלק ולא בעת נישוף חד פעמי של צינור גז". אז אם לא הייתם בהיסטריה עד עכשיו, יש לכם סיבה.
כן, אני יודע, הפרופ', כמו גם מסבירנים אחרים שנדרשו לסוגיית הנישוב, נאחזים בכך שהתחבורה היא מקור זיהום חמור ומתמשך הזקוק לטיפול מיידי. רק שלא ברור מדוע העובדה שאנחנו סובלים מזיהום תחבורתי צריכה להכשיר את הזיהום התעשייתי, החמור לא פחות ובמקרים רבים אף הרבה יותר.
הפגנה נגד אסדת לוויתן של מונופול הגז, תל-אביב, 1.9.2018 (צילום: מרים אלסטר)
כאמור, גם נביאי שקר יש בדת: "מספר אקדמאים אשר מומחיותם בתחום זה לא בדיוק ברורה". בניגוד למומחיותו של פרופ' גרובייס, כמובן, שכפי שצוין בתחתית הכתבה הוא "פרופ' לכימיה, פעיל בתעשיית זיקוק הנפט ויועץ למשרד האנרגיה. אין לו כל קשר לחברות 'נובל', 'דלק קידוחים', 'רציו' או כל גורם אחר ב'שותפויות הגז'". רגע, מה זה "פעיל בתעשיית זיקוק הנפט"? שמענו על פעילים חברתיים ואפילו על פעילי סביבה, מסתבר שיש גם פעילים אחרים, פעילים בהגנה על התעשייה המזהמת.
משום שפרופ' גרובייס אינו רק סתם "פעיל בתעשייה" אלא מי שהיה, ואולי עודנו, הכימאי הראשי של בית הזיקוק באשדוד. כך, בין לעג לתושבים המודאגים לבין בוז למי שמעוניין "לנשום אוויר נקי, לשתות מים זכים", מגיע פרופ' גרובייס אל הפיל האמיתי שבאמצע החדר, התקן הישראלי לבנזן, שהוא "המחמיר מסוגו בעולם, יותר מאשר במדינות בעלות תודעה סביבתית חזקה כגון גרמניה והולנד". ולא סתם מחמיר, אלא "מכביד מאוד על התעשייה הכימית והפטרוכימית בישראל". נכון, התקן לבנזן בישראל מחמיר, אך בחוק אוויר נקי נקבע גם שמותר לחרוג מהתקן במשך שבעה ימים, ולאחרונה המשרד להגנת הסביבה הוסיף לתקן פרשנות כזו ואחרת שבעצם מגדילה את המספר.
מחמיר או לא מחמיר, כיוון שלא מדובר בדת או בכת אלא בחוק, התעשייה צריכה לעמוד בתקן - וזה לא המצב תמיד. גם במפעל גדול שפרופ' גרובייס אמור להכיר היטב. במאי 2018 הוציא המשרד להגנת הסביבה צווים מנהליים למניעה או לצמצום זיהום האוויר מכוח סעיף 45 לחוק אוויר נקי לבית הזיקוק באשדוד ולמפעל פי גלילות הסמוך ולמנהליהם. הצווים יצאו בשל ריכוזי בנזן אסורים. גם בשנה החולפת, ובחודש האחרון, למרות הצו שמטרתו למנוע את הפליטות החריגות, נמדדו חריגות נוספות בריכוזי הבנזן באשדוד.
אין לי ויכוח עם פרופ' גרובייס בנושאים של כימיה או מדע, או אפילו האם כלים מדעיים או תאוריות מדעיות הן חזות הכל. הוויכוח שלנו הוא גם לא לגבי בהלת ההתפנות של התושבים מאזור חוף הכרמל. אבל יש לנו ויכוח לגבי ערכים בסיסיים, לגבי התפקיד של אנשי אקדמי בשיח הציבורי ובעיקר לגבי הדרך בה מדינת ישראל צריכה לפעול בנוגע למשק האנרגיה שלה והתעשייה הפטרוכימית שפועלת בה.
אני גאה להיות בין חברי הדת החדשה, ששותפים לה, ללא הבדל דת, גזע ומין, "מאמינים" רבים בכל העולם, גם במדינות בעלות תודעה סביבתית חזקה כגון גרמניה והולנד. ואם פרופ' גרובייס אוהב מטאפורות דתיות, אז כן, אנחנו מבקשים להחליף את אלוהי הדלקים הפוסיליים באלוהי האנרגיות המתחדשות, ואת כוהני חברות האנרגיה והגז במדינאים שמבינים את חומרת השעה ומוכנים להתמודד עם העובדה שאנחנו נמצאים בעיצומו של משבר אקלים. או שגם פה מדובר רק בקונספירציה דתית ללא ביסוס מדעי?
המאמר שכתב פרופ' גרובייס הוא לא מאמר מדעי ואין בו שום הוכחה מדעית או תשובה הולמת. אז מה כן? הוא בעיקר מוכיח שוב כיצד לחברות האנרגיה, ששנים שולטות בכלכלה הבינלאומית ובפוליטיקה, ופוגעות בציבור הרחב בהיבטים רבים, פשוט אין אלוהים.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)