בית-הדין לעבודה קבע אתמול (29.12) כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין חברת צ'רלטון, המפעילה ערוצי ספורט בישראל, לבין אדם שעבד עבורה כבקר שידור. בית-הדין חייב את צ'רלטון לפצות את העובד בכמה עשרות אלפי שקלים, אך להחלטה עשויה להיות השלכה גם לגבי עובדים נוספים המוגדרים כיום פרילנסרים ואינם נהנים מזכויות סוציאליות בחברת צ'רלטון, שבשליטת אלי עזור ופיני זהבי, וכן בחברות נוספות המפיקות שידורי ספורט.
יונתן רצ'קובסקי החל לעבוד בצ'רלטון בשנת 2009 כעורך "תיקי שדר". במסגרת עבודה זו הכין מביתו אוגדנים ובהם נתונים סטטיסטיים לקראת אירועי ספורט ששודרו בערוצי צ'רלטון (ספורט 1 וספורט 2). שנה לאחר מכן קודם לעבוד בחדרי השידור של החברה כבקר שידור. אף שעבד תחת פיקוח הממונים עליו ועשה שימוש בציוד של החברה, לפי רצ'קובסקי, אחד התנאים להעסקתו היה הגדרתו כ"עובד קבלן" והוא אף הוחתם על מסמך שבו נכתב כי לא מגיעה לו כל זכות סוציאלית.
בשנת 2015 חדל לעבוד בחברה ואז התברר לו כי הפסיד כסף רב בשל צורת ההעסקה שלו. כשנה לאחר מכן הגיש תביעה, באמצעות עו"ד יובל ריינפלד, בדרישה לפיצוי בסך 100 אלף שקל (בהמשך תוקנה התביעה וסכום הפיצוי הועמד על 72,544 שקל). לדבריו, התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין צ'רלטון, ועל כן הוא זכאי להפרשות לקרן פנסיה, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ודמי נסיעות.
בצ'רלטון טענו להגנתם, באמצעות עורכות-הדין טליה יונתן-דגן וקארן נודמן-לובטקין, כי אין מקום לקבוע שהיו יחסי עובד-מעביד בין החברה לרצ'קובסקי. לפי החברה, התובע הסכים מרצונו החופשי להיות מוגדר כ"עובד קבלן", מעולם לא התלונן על הגדרה זו וקיבל שכר גבוה משכרו של עובד שכיר שעסק בעבודה דומה. עוד טענו בצ'רלטון כי "צורת התקשרות זו הינה צורת התקשרות מקובלת בענף בו היא עוסקת, הוא ענף התקשורת ושידורי הספורט, בין היתר מאחר וברגיל, נותני שירותים בענף, נותנים שירותיהם למספר גורמים במקביל, וכן בשל האופי ה'עונתי' של ענף שידורי הספורט בארץ ובעולם".
לפי צ'רלטון, בחברה לא פיקחו על עבודתו של רצ'קובסקי אלא פיקחו על "איכות התוצר הכולל בחדר השירות" שבו סיפק רצ'קובסקי את השירות שנדרש ממנו. החברה דרשה לדחות את התביעה כליל, בין היתר משום שהוגשה בחוסר תום לב תוך הצגה מגמתית של מצב העניינים כאילו מדובר בעימות בין "עובד מוחלש למעסיק 'חזק'".
"ההכרעה בשאלה אם התקיימו יחסי עובד ומעסיק פשוטה במקרה הנדון, שכן עולה מכלל הנסיבות בבירור שהתשובה היא בחיוב", כתבה השופטת מיכל נעים-דיבנר בפסק-דינה. "מדובר בעבודה שנועדה לקיים את ליבת העיסוק של הנתבעת – שידורי ספורט. בין הצדדים התקיימה התקשרות עקבית, רצופה וארוכת טווח במסגרתה השתלב התובע בעבודת הנתבעת, במסגרת הגדרת תפקידו. התובע עבד מאולפני הנתבעת והשתמש בציוד שסופק לו על ידה לצורך ביצוע תפקידו. התובע נוהל בעבודתו על ידי הנתבעת, שובץ על ידה למשמרות וביצע את תפקידו המוגדר לצורך קיום שידור הספורט כסדרו. מדובר אפוא בקיום מובהק של מבחן ההשתלבות החיובי".
אם לא די בכך, השופטת נעים-דיבנר קבעה כי "בפנינו אין ולו סממן אחד המצביע על היותו של התובע עצמאי (מבחן ההשתלבות השלילי). לא נטען כי לתובע יש או היה עסק עצמאי, התובע אף לא נדרש להגיש חשבוניות כנגד השכר שקיבל. התובע לא שלט על הכנסתו לשעה, אשר נקבעה על ידי הנתבעת ולא הביא עמו לעבודתו אלא את זיעת כפיו. בנוסף, התובע ביצע עבודתו באופן אישי ולא יכול היה לעשות זאת באמצעות מי מטעמו".
לאחר סקירה של פרטי המקרה קבעה השופטת נעים-דיבנר כי על צ'רלטון לשלם לרצ'קובסקי עבור שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות בסך כולל של 55,604 שקל, ובנוסף הוצאות בסך 7,500 שקל בגין ההליך המשפטי.
22661-11-16