הפרק האחרון של "ימי בנימין", סדרת הכתבות של עמית סגל, שודר במהדורת החדשות שנפתחה בדיווח על החלטת בית-המשפט במוסקבה לדחות את ערעורה של נעמה יששכר ולהותירה בכלא לשבע שנים וחצי. בין שני האייטמים הללו עובר חוט מקשר. יומיים קודם לכן הכריז נתניהו בכנס בחירות של הליכוד בחיפה: "אני לא קוסם, אבל אני מבטיח לכם דבר אחד – אני מביא את נעמה יששכר הביתה".

סגל הגיש סקירה מקיפה והוגנת ברובה על תקופת שלטונו של נתניהו. הוא עשה בחירה עיתונאית לגיטימית כאשר חילק את ימי כהונתו בהנהגת המדינה לארבעה נושאים: נתניהו הפוליטיקאי, נתניהו המדינאי, נתניהו והתקשורת, תיקי נתניהו.

עוד לפני שהסדרה עלתה לאוויר היו מי שטענו נגדה שהיא מוטה, שעיתוי שידורה בא לשרת את האינטרס הפוליטי של גיבורה, ושסגל מלכתחילה חשוד במשוא פנים. צפייה מפוכחת בסדרה לא מצאה ראיות להשגות הללו: זה היה סיקור ראוי, מבוסס תיעוד חזותי (בעיקר), ומדיף כנות: סגל ועמיתיו בחדשות 12 לא הזיעו כדי לשכנע את הצופים בתזה שלהם. הם הגישו מסמך עיתונאי מושקע וברובו נקי ממניפולציות. ניכר שהם חתרו להציג תמונה רחבה ככל האפשר על ימי נתניהו, כשהם מותירים לצופים את ההכרעה השיפוטית על האיש והתנהלותו.

עוד לפני ש"ימי בנימין" עלתה לאוויר היו מי שטענו נגדה שהיא מוטה, שעיתוי שידורה בא לשרת את האינטרס הפוליטי של נתניהו, ושסגל מלכתחילה חשוד במשוא פנים. צפייה מפוכחת בסדרה לא מצאה ראיות להשגות הללו

זו גם חולשתה העיקרית של הסדרה. התמונה שהציעה "ימי בנימין" על נתניהו ושלטונו היתה כה רחבה, כה עשירה בפרטים, עד שהפכה לרדודה, חסרת מיקוד, כמעט פורמלית. יוצרי הסדרה החמיצו את ההזדמנות לפענח את הצופן המניע את התנהלותו של נתניהו, לפצח את סוד אישיותו.

לשיטתם, כפי שעלה מדברי הסיכום של סגל בפרק האחרון, נתניהו ישאיר חותם של ממש על ההיסטוריה הישראלית (וזה לא יהיה, לדעתם, בתחום טוהר המידות והשחיתות השלטונית). בעיניהם של יוצרי הסדרה, נתניהו הוא מנהיג לאומי שנכרך בנשימה אחת עם בן-גוריון ובגין.

מנהיגים בשיעור קומה כזה מזמינים סיקור שיש בו עומק, שיש בו ניסיון להתחקות אחר מניעיהם, לזהות את תווי אישיותם, להבין את התנהלותם ואת מגעם עם סביבתם על רקע ילדותם, עולם מושגיהם, אירועים מכוננים בחייהם. אבל הצופים של "ימי בנימין" לא קיבלו כל תובנה חדשה על גיבור הסדרה. לכן, זו לא היתה ביוגרפיה פוליטית חדשנית, מאירת עיניים או אפילו מעניינת; זה היה מסמך טלוויזיוני טכני, כמעט ביורוקרטי.

ההחמצה הגדולה של סגל, לטעמי, היתה חוסר מודעותו, או סירובו המכוון, לאפיין את נתניהו כאדם נכלולי שאין אלוהים בלבו. בהיותו כתב ותיק למדי (ובעל הישגים מקצועיים מרשימים) שתחום סיקורו העיקרי הוא הזירה הפוליטית, סגל ניגש למשימה שהציב לעצמו בסדרה הזו מנקודת התצפית שלה הוא רגיל כשהוא עושה שימוש בכלים שבהם הוא מנוסה.

לכן, התובנות שהוא מגיש בפרק הראשון על הצלחותיו וכשלונותיו של נתניהו הפוליטיקאי הן מאותו סוג: מידת קרבתו וריחוקו מ"שותפיו הטבעיים", מידת היצמדותו לגוש הימין, עד כמה הוא נחרץ בגימוד בכירי מפלגתו ועד כמה הוא עקבי בתיוג מתחריו כשמאלנים. מאותה סיבה, הניתוח שמגיש סגל על נתניהו המדינאי מגיע למסקנה הבנאלית שאין לדעת אם הוא אידיאולוג או אופורטוניסט.

שקופית הפתיחה של הפרק הרביעי והאחרון בסדרת "ימי בנימין" (צילום מסך מתוך אתר mako)

שקופית הפתיחה של הפרק הרביעי והאחרון בסדרת "ימי בנימין" (צילום מסך מתוך אתר mako)

גם בפרק העוסק ביחסי נתניהו והתקשורת (הפרק השלישי) אין אמירה קוהרנטית או מסקנה מאירת עיניים. דווקא בפרק האחרון, המשרטט את הסתבכויותיהם של בני הזוג נתניהו עם החוק, מבצבצת עמדה של סגל: ניתן להבין מדבריו שהוא מזדהה עם גרסת נתניהו שהחקירות שהתנהלו נגדו הן אכן תוצאה של קנוניות פוליטיות שחותרות בדרך זו להדיחו מהשלטון.

וזה מחזיר אותי לקשר (המקרי) שבין עיתוי שידורו של פרק הסיום בסדרה לפסק הדין האכזרי שספגה נעמה יששכר במוסקבה. סגל סובל, כנראה, מכתם עיוור בתצפיותיו על נתניהו. הוא אינו מזהה את התו הנכלולי באישיותו, ולכן כנראה הוא מתעלם מאופיה הבלתי מוסרי, והפלילי לכאורה, של התנהלותו (שאם לא כן, כיצד הוא מייחס את חקירות המשטרה ומסקנות הפרקליטות בתיקיו ל"אנרגיות אופוזיציוניות"?).

ההחמצה הגדולה של עמית סגל, לטעמי, היתה חוסר מודעותו, או סירובו המכוון, לאפיין את בנימין נתניהו כאדם נכלולי שאין אלוהים בלבו

כאשר אזרח מן השורה צופה בראש הממשלה מכריז בביטחון שהוא "יביא את נעמה הביתה", הוא מניח שיש לדובר על מה לסמוך. מן הסתם קיבל הבטחה מפוטין, מן הסתם יש בידיו מידע כמוס המעיד על כך.

כאשר 48 שעות לאחר מכן דוחה בית-המשפט במוסקבה מכל וכל את ערעורה של נעמה, מגיע האזרח מן השורה למסקנה: או שראש הממשלה לא יודע מה הוא שח, או שהוא אדם חסר אחריות שהשמיע הכרזה נמהרת שבמקום להיטיב את מצבה של האסירה דווקא הזיקה לה. ואולי הוא נוכל שניצל את מצבה האומלל של הצעירה הישראלית באסיפת בחירות כדי לשלהב את תומכיו.

לפן הנבזי, הכזבני, של נתניהו, סגל מעניק הנחה גדולה. הוא רואה באישיותו שילוב של דוד ושאול, במקום להציגו כנבל הכרמלי.