לא יכול להיות שכדורסלן תחת חוזה במכבי תל-אביב יפתח פה על המאמן ועל הקבוצה, והעולם לא יגעש. יניב גרין, שחקן מכבי תל-אביב, העניק ביום ראשון השבוע ראיון נוקב לוואלה ספורט: "מכבי תל-אביב איבדה את הדרך" (מאת אוהד גרינוולד), ובו האשים את פיני גרשון בהזנחת השחקנים הישראלים ובהעדפת הזרים. זהו ראיון בולט בחריגותו. לא זכור מקרה קודם שבו שחקן מהקבוצה של המדינה כיבס כך בפומבי את הכביסה המלוכלכת.

בכל הקשור לסיפורים ולחשיפות ממרתפי מכבי תל-אביב, זו היתה השנה של וואלה ספורט, שהחל במהלך בקיץ שעבר בנוק-אאוט של פרסום סוד מדינה כמוס לא פחות מפרשת ענת קם עד לפני שבוע, תקציב המועדון. גם בהמשך הדרך נקט המדור קו תוקפני וביקורתי מול מכבי תל-אביב. החטא של גרין כפול: לא רק שיצא נגד המועדון המשלם את שכרו, הוא בחר לעשות זאת באתר האופוזיציה. כנראה חרץ כך את גורלו בקבוצה לעונה הבאה. אבל אנחנו כאן כדי לנסות להבין את נבכי נפשם של עורכי מדורי הספורט, ומדוע נהגו כפי שנהגו בסיפור מעולה שהתפרסם אצל אחרים.

לפני כשבועיים, לאחר הדחת מכבי תל-אביב מאירופה, התעוררו כמה ויכוחים על תרומת הישראלים לקבוצה. אריה מליניאק אף כתב ב"ידיעות אחרונות" טור ביקורתי על כך שמכבי תל-אביב נעדרת צביון ישראלי. כשאת הדברים הללו אומר כדורסלן שחש פגוע מהמדיניות הזו, ואף יוצא בצורה מפורשת נגד מאמנו, אפשר היה לצפות לכותרות שיצוצו בעקבות כך בתקשורת הספורט. הרי מה שחשוב זה לא אם וואלה הביאו את הסקופ, אלא העניין עצמו.

אלא שביום הפרסום שרר שקט מפתיע. מאות טוקבקיסטים חרוצים דישנו במרץ את עפר הראיון, אבל אף אתר ספורט לא הזכיר אותו. תגידו, קנאת אתרים, אבל מדוע מדורי הספורט בעיתוני המחרת התעלמו לחלוטין? מ"ידיעות אחרונות" אין לצפות למאומה. לפי השקפת עולמם הנאורה של עורכי מדור הספורט של עיתון זה, מה שלא פורסם אצלם כאילו לא קרה. גם אם יטרחו להזכיר סיפור שעלה אצל אחרים, ישתדלו לעמעם את המקור ולציין שהדברים פורסמו בכלי תקשורת מסוים, לא חשוב איזה, תחפשו לבד. אבל איפה היו "מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום"? הרי להם אין בדרך כלל בעיה לתת קרדיט, במיוחד כשמדובר במדור ספורט שאינו מתחרה בהם.

להבנתי, אי-אזכור הראיון עם גרין הוא אך ורק בגלל צרות עין. זהו מקרה מובהק שבו עורכים וכתבים נותנים לקנאה להשפיע על סדר יומם המקצועי. אי-אפשר היה להתעלם מסיפור כזה. המהלך המתבקש היה להעלות את הראיון מדרגה, ולראות אם לטענות של גרין יש ידיים ורגליים: לבדוק את תרומת הישראלים במכבי תל-אביב לאורך השנים, לברר עד כמה היו דומיננטיים, אצל איזה מאמן שיחקו יותר ואצל מי פחות, לעורר ויכוח וליצור עניין. כשעיתון או אתר מתעלם מסיפור בולט וראוי שמתפרסם אצל המתחרים, הוא מפספס היבט עקרוני של המציאות שהוא מסקר. יניב גרין, כדורסלן ישראלי מופנם וצנוע, יצא במתקפה קשה נגד מאמנו תוך הסתכנות בתשלום מחיר אישי, ובכך יצר מציאות חדשה. ההתעלמות מהפרסום כמוה כבגידה במקצוע ומעילה במרחב החדשותי שאותם עיתונאים מעצבים.

זהו הצד הקטנוני-קרתני של תקשורת מקומית, שחשבונאות המונעת מאגו של "אני הייתי קודם" פוגעת ביכולתם לקבוע ולעצב סדר יום ציבורי. עיתונאים ועורכים מתבלבלים בין הטפל לעיקר: בין יחסיהם עם כלי תקשורת אחרים ובין יחסיהם עם קוראיהם. מכלי תקשורת שעושים שמיניות באוויר כדי למנוע בריחת קוראים או לצרף חדשים אפשר לצפות שייקחו בחשבון את האינטרסים של הלקוחות. עצוב לראות שוב כמה חשובה להם יותר יוקרתם האישית. הם בטוחים שהערך החשוב יותר הוא הראשוניות או הבלעדיות, אלא שאת הקוראים לגמרי לא מעניין מי פירסם ראשון ואיפה זה היה כתוב. הם רוצים סחורה חמה על המדף. בראיון עם יניב גרין היה עניין לציבור שהעיתונים היו צריכים לעוט עליו בלי להסס. אלה בחרו דווקא בהתעלמות גורפת.

3 קטנות

פרננדס? וואלה! ועוד פרגון לוואלה, מה לעשות, זה יום המזל שלהם: באיחור מעט אופנתי מוענק להם קרדיט הראשוניות במירוץ התקשורת אחרי זהות מאמן הנבחרת הבא. בטור שפירסמתי, "המירוץ לכלימה", עסקתי בשאלה שהעסיקה את המדורים עצמם: איזה עיתון פירסם ראשון את מועמדותו של לואיס פרננדס למאמן הנבחרת. כתבתי על "ידיעות אחרונות" שניכס לעצמו בכוח את הבכורה ועל "מעריב" שלמעשה הקדים אותו. מתברר שהמהלך החל דווקא בוואלה. ב-10.1.10 היה האתר הזה הראשון שכתב על הצרפתי שדוחף את עצמו לתפקיד, ואפילו הקדים את "הארץ" ביום אחד עם הידיעה על כך שלתפקיד ימונה מאמן זר. מה שמגיע, מגיע. ועורכיו, צנועים שכמותם, אפילו לא התפארו בכך.

עוד תיקון כזה ואבדנו. ל"ידיעות אחרונות" לקח יומיים כדי להודות בחמש טעויות בטבלאות ליגה א' שפירסם ביום ראשון. במקום לפרסם שתי טבלאות מתוקנות, בחרו שם לכתוב כמה נקודות יש לכל אחת מהקבוצות, ושהקורא ישיג עיתון משלשום וייווכח בטעות בכוחות עצמו. כל זאת תחת הערך "הבהרה". לא "תיקון", לא "התנצלות", לא "סליחה". סתם זלזול בקוראים.

צילום מסך: אתר ערוץ הספורט

צילום מסך: אתר ערוץ הספורט

זוכרים את "המהפכה הנשית" בערוץ הספורט? אחרי שמנהליו ועורכיו השתמשו בנשים כחלק מהלובי להצלחת דרכו של חמש פלוס לייב, אפשר לסכם שהם כבר לא כל-כך צריכים אותן. ביום שני בערב, שעה קלה לאחר זכייתן של נשות רמת-השרון באליפות, הכותרת הראשית באתר הערוץ היתה ספקולציה משובחת. שתי הכותרות הבולטות הבאות בתור עסקו בקידום מכירות לאחד מערוצי הגזל של ערוץ 5, ורק הרביעית בחשיבותה נתנה לנשים את הכבוד הלא כל-כך מכובד. הכושיות עשו את שלהן.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il