ברק כהן, מנהיג מחאת "באים לבנקאים", נידון לחצי שנת מאסר על תנאי וקנס של 20 אלף שקל בשל פגיעה בפרטיותה של מנכ"לית בנק לאומי לשעבר רקפת רוסק עמינח. איליה מרשק ומשה מנקין, פעילים במחאה, נידונו למאסר על תנאי של חמישה חודשים וקנס של 2,000 שקל. עוד הוצא לשלושה צו הרחקה מרוסק עמינח למשך חצי שנה, שהרלוונטיות שלו למציאות הנוכחית קלושה ביותר: רוסק עמינח כבר אינה מכהנת בתפקידה והמחאה פנתה מזמן למסלול אחר.
גזר הדין ניתן ע"י השופט שמואל מלמד בבית משפט השלום תל-אביב יפו במסגרת הסדר טיעון ולאחר שנמחקו מכתב האישום מרבית הסעיפים שהיו בו מלכתחילה (סחיטה באיומים, הטרדה, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור וקשירת קשר לביצוע פשע), ומרבית הנאשמים (ערן ורד, אילן פלד, יגאל רמב"ם ואמנון פורת).
ההרשעה נסובה על פעולות מחאה שערכו כהן וחבריו נגד מנכ"לית בנק לאומי בשל יחס הבנק לבעלי חוב. בין השאר פיזרו כרוזים סמוך לביתה של רוסק עמינח ברמת השרון עם תמונתה של רוסק עמינח וכיתוב ובו פנייה לביתה בת העשרה ("ד' לא אשמה שאמא פושעת"), והפגינו סמוך לבית הספר התיכון בו למדה הבת. פעולות אחרות כללו שיחות טלפון לאימה של רוסק עמינח. אנשי "באים לבנקאים" הסבירו את פעולתם כמחאה על הצעדים שנוקט הבנק כנגד בני משפחותיהם של חייבים.
רקפת רוסק עמינח (צילום: יונתן זינדל)
"ההתרשמות של בית המשפט משמיעת הראיות", כתב השופט, "כי לא מדובר במודל פעולה חדש, אלא בדפוס התנהגות פסול שכהן אימץ בעקבות למידה חברתית של התניה פבלובית אופרנטית. [...] כהן למד לפגוע בנקודות התורפה של האדם כדי להשיג הישגים לעצמו. נקודת התורפה לשיטת כהן היא לפגוע במקום שיש בו כדי לבזות או לבייש את נשוא הפגיעה. החיזוקים שקיבל כהן מהסביבה במסגרת הלמידה האופרנטית במקום להכחיד התנהגות זו חיזקו אותה. אני סבור כי לא מדובר במודל חדש של חופש הביטוי".
לפי השופט, "מציאות חיינו עברה מכיכר השוק לכיכר המרשתת. יכולת העברת המידע ברשת היא מפותחת יותר ואפקטיבית יותר. בצער רב ניתן לומר כי שימוש ברשת לא אחת מתועלת המטרה של המחאה לביוש", וקובע: "אין בין ביוש לבין מחאה דבר. [...] ההיפך הוא הנכון, להבנת בית המשפט שימוש בביוש יוצר סלידה מהמחאה". השופט מלמד אף מחלק ציונים לאפקטיביות פעולותיו של כהן וקובע כי "בסופו של יום בראייה ארוכת טווח המחאה כנגד בני המשפחה כשלה ולא השיגה הישגים של ממש, לפחות לא הוצגו לבית המשפט כאלו הישגים".
השופט מתייחס לטענה לפיה "סומן החץ והמשטרה חיפשה ראיות לצורך הרשעה" וכותב "אכן, הוצג לבית המשפט מכתב סיכום פגישה של החקירות עם גורמים מטעם הבנקים. בית המשפט סבור כי לא היה מקום למפגש כזה ועל המשטרה היה לאסוף ראיות במסגרת החקירה בלבד. ככל שהמשטרה סבורה שיש מקום להכין תוכנית חקירה שהיא דבר לא פסול ולגיטימי, היה על גורמי החקירה לעשות זאת במסגרת פנימית ולא מפגש עם גורמי חוץ".
ת"פ 50883-12-16
* * *
לקריאת גזר הדין המלא