פסטיבל ערפו-את-ראשו של מאמן הנבחרת התורן שובר שיאים. מדובר במנהג נפוץ ברוב מערכות התקשורת בעולם, וגם כאן אצלנו: עיתון/פרשן דורשים למנות לנבחרת מאמן איקס, שעתיים אחרי המינוי מתחילים לשתות לו את הדם, ערוף הראש חותם, כצפוי, פרק כושל נוסף בהיסטוריה של הכדורגל המקומי, והחגיגות מתחילות מחדש. מאז מונדיאל 1970 כשלו מאמנים מכל הסוגים להביא את ישראל לפסגה. 40 שנה של נסיונות נפל, ותקשורת הספורט הישראלית ממשיכה להתנהג כאילו מדובר כאן במעצמת כדורגל. היא לא תיתן לעובדות להפריע לה לייצר, שנה אחרי שנה, סולם ציפיות שבינו ובין המציאות פעורה תהום. מבחינתה, למצבה העגום של הנבחרת, שהסיבות לו היסטוריות ומורכבות, אחראי אדם אחד בלבד. לא פעם נדמה שעוד לפני האימון הראשון שלו, הכתבים והפרשנים והעורכים כבר מוכנים ומזומנים עם האבן הראשונה.
מדור הספורט של "ישראל היום", 29.3.11
הפסטיבל קיבל מעמד של חג לאומי בשנות ה-90, עם הביקורות הארסיות של אבי רצון בערוץ 1 על המאמן הלאומי אז, שלמה שרף. רצון קטל את שרף בעקביות והרבה להתלונן על חוסר שיטה, טיעון שלמרות בלותו מרוב שימוש ממשיך לככב גם כיום בטוריו ב"מעריב". רצון כבר לא לבד. עשרות עיתונאים, פרשנים ועוד מושכים בעט מתחרים ביניהם על אליפות ההשתלחות.
המוכה התורן הוא לואיס פרננדס, ייבוא מצרפת. עוף קצת מוזר, טיפוס צבעוני, בלגניסט לא קטן, שמכיר היטב את חוקי השעיר לעזאזל ומשחק את תפקידו בנאמנות ובלא מעט חן. הוא סופג ביקורות רבות כמעט על כל דבר. החל בזימון שחקנים אלמונים לנבחרת, שהייה מרובה בחו"ל במקום לצפות במשחקי ליגה בארץ, סגירת משחק אימון לקהל ולתקשורת, ריב עם יו"ר ההתאחדות דרך העיתונים, וכלה בעובדה שהוא רוכב על וספה, מוצץ סוכריות על מקל ובכלל מרבה להשתטות. פרננדס מגיש תוכנית ספורט ברדיו צרפתי, שבה הוא מבקר בחריפות רבה קולגות ומאמנים. ככזה, הוא האחרון שיכול להתלונן על ששופכים את דמו, מה שלא מפריע לו לטעון שוב ושוב שזה בדיוק מה שעושים לו. אם היה דובר עברית, או לפחות אנגלית, ולא מתווך באמצעות מתורגמן, הכותרות היו עסיסיות פי כמה, אבל גם בשפתה של ארץ הצפרדעים הוא לא מתעייף לנהל מול התקשורת פינג-פונג שהשורה התחתונה שלו היא למי יש גדול יותר.
מאז הגעתו לישראל לפני שנה, הוקמו לכבודו עשרות עמודי גיליוטינה. אחרי שהנבחרת הפסידה באוקטובר ליוון זעקה כותרת השער ב"ידיעות אחרונות" – "טוטאל לוס", והספידה את הנבחרת: "חלום יורו 2012 התנפץ כבר אחרי ארבעה משחקים". או הכותרת השבוע ב"ישראל היום" לקראת המשחק מול גיאורגיה, שדרשה ממנו בלעג: "תביא ניצחון או שתחזור בקרוב לשער הניצחון". "הזדמנות אחרונה בהחלט", המשיכה כותרת המשנה הסופנית, שהיא המשך ל"הזדמנות האחרונה בהחלט" שהופיעה ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי לקראת המשחק מול לטביה, שהיא המשך להזדמנות אחרונה בהחלט כפול 200 פעם. ככה כל משחק, כל שנה, כל קמפיין, כבר יותר מדור. תביא ניצחון או לך הביתה.
ביום שני השבוע, במסיבת העיתונאים המסכמת לפני המשחק, נרשם פרק נוסף בעימות בינו ובין התקשורת הישראלית. במקום להתמקד בהרכב ובטקטיקה לטובת המשחק, שלף פרננדס, להפתעת העיתונאים, את מדור הספורט של "ידיעות אחרונות", שבו הופיע ציטוט מפי הבלם דקל קינן לאחר שלא שותף במשחק מול לטביה: "בושה מה שפרננדס עשה לי". פרננדס טען שהציטוט פוברק, וכמו כדי להביא את המערכה הדרמטית לשיא מפתיע, צץ במסיבה כאילו במקרה קינן עצמו, והכחיש באוזני העיתונאים כי אמר את הדברים שיוחסו לו. המשחק החשוב שמצפה לנבחרת נגד גיאורגיה נדחק לטובת המשחק האמיתי: משחק על הכבוד.
העיתונאים, כמה חבל, לא מצאו בעצמם מעט הומור לנוכח ההתפתחויות העסיסיות. יונתן הללי ב"מעריב", למשל, התלונן על ש"כמעט כל ערב משחק פרננדס מריץ את מופע היחיד שלו". ועוד כתב: "לואיס נטפל אתמול לאמירה שיוחסה לדקל קינן בתקשורת. לא משהו שמעיד על קטסטרופה, אבל ציטוט שגרם לקינן להיכנס אתמול בבוקר לחדר המאמן ולומר חד-משמעית: לא אמרתי את הדברים. במקום להסתפק בכך, החליט פרננדס לפתוח חזית נוספת מול התקשורת וירה במסיבת העיתונאים: 'לחלקכם יש כוונות לא טובות וזה נמאס עלי. אלו דברים שפוגעים בנבחרת ישראל'. קשקוש. המרחק בין הציטוט לפגיעה בנבחרת רחוק יותר מהמרחק בין פריז לבלומפילד".
כמו תמיד, כשסוקלים את המלך החדש, מתרפקים על המלך הישן, שנסקל כמובן גם הוא, בתורו. "לזכותו של קשטן", נזכר הללי בגעגועים בקדנציה של המאמן הקודם, "ייאמר כי לפני משחקים הוא לא קרא עיתונים, לא גלש באתרים ומיעט לשמוע רדיו או לצפות בטלוויזיה. הדרך בה בחר העניקה לו שקט וקור רוח, מצרך שהיה חסר במסיבת העיתונאים של פרננדס".
זה אותו הללי, כמו רבים מעמיתיו למקצוע, שהיה חוזר מדוכדך מאימוני הנבחרת תחת קשטן ורוטן בכתבות שלו כמה משעמם ואיך כלום לא קורה. בפסטיבל לבחירת המאמן לפני שנה, תמכו רבים באיל ברקוביץ'. אולי גם הוא לא יצליח להביא את ישראל לטורניר גדול, כתב אחד הפרשנים, אבל לפחות משעמם לא יהיה. העובדה שלבסוף נבחר מאמן שיודע לתת שואו לא פחות משעשע מברקוביץ' אינה מסייעת לריכוך האש הארטילרית שניטחת עליו.
אולי הגיע הזמן שתקשורת הספורט תשכיל להפיק את המיטב מפרננדס, שהוא סטנדאפיסט לא פחות מאשר מאמן. במקום למחזר מופעי צדקנות, קטילה ומרמור, במקום לטפח ציפיות מופרכות להישגים, שפשוט תיהנה ממה שיש. פרננדס הוא נכס לעיתונות. צריך רק לדעת לזרום איתו בכיף.
התיקונים
דף הבית של אתר ערוץ הספורט. ערן זהבי ובית"ר ירושלים נענשים בבית-הדין, ובשני המקרים הכותרת כמעט זהה. איפה היצירתיות, איפה המגיה וכמה יו"דים יש בשערורייה אחת?
בתוכנית סיכום המחזור בערוץ הספורט פורסמו משחקי המחזור הקרוב. בארבעת האחרונים הוחלפה משום מה הביתיות.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il