משונים הבריטים האלה: נוסעים בצד שמאל, מנהלים סמול-טוק על מזג האוויר, מכבדים את עקרון קבלת שירות לפי התור ו... רואים בהפרחת שקרים על-ידי אישי ציבור משום עבירה פלילית העלולה לגרור ענישה חמורה עד כדי מאסר עולם. לא פחות.

כך, מכל מקום, עולה מדיווחים שפורסמו אתמול (29.5) בעיתונות הממלכה בעניינו של בוריס ג'ונסון, מי שמיועד, כנראה, לרשת את תרזה מיי בראשות מפלגת השמרנים, ואולי גם להיבחר לראש הממשלה. צו בית משפט הורה לו להתייצב כדי להשיב על האשמה שלפיה רימה ביודעין את הציבור הבריטי בשנת 2016, במסגרת מסע התעמולה שניהל כדי לשכנעו לתמוך במשאל העם על ההצעה לפרוש מהאיחוד האירופי (הברקזיט).

זה סיפור המעשה: מרקוס בול, אזרח בריטי מן השורה, הגיש לבית-משפט מינהלי בלונדון תביעה פרטית נגד ג'ונסון בהאשמה שבעת הקמפיין שקדם למשאל העם בענין הברקזיט הטעה ג'ונסון את הציבור במכוון. ג'ונסון טען שהחברוּת של בריטניה באיחוד האירופי עולה למשלמי המסים 350 מיליון ליש"ט מדי שבוע – טענה שאינה נכונה.

התובע טען שג'ונסון ידע שהנתון הזה כוזב, ושנוסף לכך ניצל את משרתו הרשמית (ראש עיריית לונדון באותה תקופה) כדי לגייס תמיכה לעמדתו, שקראה לפרישת הממלכה מהאיחוד האירופי. בול, בן 29, גייס תמיכה כספית מהציבור בסדר גודל של 200 אלף ליש"ט כדי לשכור צוות משפטנים שייצג אותו בבית-המשפט. זה ניסיון ראשון להחיל את החוק הפלילי האוסר על פוליטיקאים להוליך שולל את הציבור על המרחב הפוליטי-תקשורתי.

השופטת, מרגוט קולמן, השתכנעה שיש לבול יסוד מספיק כדי לגרום לבית-המשפט לברר את האשמותיו, והורתה לג'ונסון להתייצב בפניה ולהשיב עליהן. לפי שעה מדובר בהליך מקדמי שרק בסופו ייקבע אם אכן יש הצדקה, משפטית ועובדתית, לבירור התביעה לגופה, אבל כבר עתה ההליך הזה זורה אור על עולם המושגים המוסרי והמשפטי הקובע את כללי המשחק בזירה הפוליטית בבריטניה.

ייגמר הסיפור בבריטניה כפי שייגמר, הוא מעורר קנאה במיוחד בבוקר זה: שם נחשבת הונאת הציבור, הפצת שקרים על-ידי נושאי משרות ציבוריות והצגת נתונים מטעים בזדון, לעבירה פלילית שעונשים חמורים בצדה (עד כדי מאסר עולם). אצלנו הכזב הפך להילך מקובל במיקוח הפוליטי ובזירה הציבורית

בהחלטתה לזמן את ג'ונסון לבית-המשפט כותבת השופטת קולמן כי היא שוכנעה שהתביעה, על פניה, מכילה עילה לבירור הטענה שבהתנהגותו של ג'ונסון היתה פגיעה באמון הציבור בנבחריו. היא ציטטה את טענת פרקליטיו של בול ש"רק לעתים רחוקות תיתכן הפרה כה חמורה של ההתנהגות הראויה מצד חבר פרלמנט או ראש עיר, המתבטאת בהפצת כזבים חוזרת ונשנית בקרב ציבור הבוחרים, בזירה לאומית או בינלאומית, כדי להשיג את התוצאה הרצויה לו".

פרקליטו של ג'ונסון טען בתגובה כי התביעה הוגשה מטעמים פוליטיים גרידא וכי היא משקפת ניסיון נואל להחיל על הזירה הציבורית והתקשורתית את החוק הפלילי. "מטרת  התובע אינה ניצחון בהליך", קבע הפרקליט, "אלא עצם קיומו – על הפרסום הנלווה לכך". "התביעה חותרת לקבוע כללים לגבי תוכן ואיכות הדיון הציבורי", הוסיף, "וזה הרי אינו תפקידו של החוק הפלילי". מקורבים לג'ונסון צוטטו כמי שטוענים שההליך השיפוטי שיזם קול מוּנע מסיבות פוליטיות ונועד לסכל את הכרעת הציבור – לפרוש מהאיחוד האירופי.

ייגמר הסיפור בבריטניה כפי שייגמר, הוא מעורר קנאה במיוחד בבוקר זה: שם נחשבת הונאת הציבור, הפצת שקרים על-ידי נושאי משרות ציבוריות והצגת נתונים מטעים בזדון, לעבירה פלילית שעונשים חמורים בצדה (עד כדי מאסר עולם). אצלנו הכזב הפך להילך מקובל במיקוח הפוליטי ובזירה הציבורית.

שם נדרש מועמד לראשות הממשלה להתייצב בבית-המשפט כדי להגן על עצמו מפני תובענה פרטית המייחסת לו הטעיה מכוונת וניצול לרעה של מעמדו כדי לקדם את סדר יומו – ואצלנו מועמד לראשות הממשלה מצהיר כי שיקר ביודעין ("המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפיות") ומוסיף להיחשב למי שראוי להנהיג את המדינה.

שם מרחף מעל הפוליטיקאים עונש מאסר על רמיית הציבור, ופה מתגייסת רוב הכנסת לחלץ מאימת הדין פוליטיקאי החשוד בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. שם מי שנתפס בשקרים חש נבוך, חשוף, מאוים על-ידי רשויות החוק; בישראל של 2019, פוליטיקאי שערוותו המוסרית נחשפת ("מה, מה פתאום", אמר נתניהו במערכת הבחירות האחרונה על כוונתו ליזום חוק חסינות) נחשב לאשף יחסי ציבור ולמי שמהלך קסם מיסטי על בוחריו.

תבוסתנותה של התקשורת, המשלימה עם האקלים המתעתע שיוצרת הפוליטיקה הישראלית, תורמת לכך שעד אמש בחצות כלל לא היה ברור לאזרח מן השורה אם הכנסת אכן עומדת לפזר את עצמה, או שמא מדובר בספין שרק נועד לרכך את ראשי המפלגות המועמדות לקואליציה. הכאוס התודעתי הזה יבוא לידי ביטוי גם בהמשך, בנסיבות חמורות אף יותר: יום אחד יודיע ראש הממשלה על מצב חירום בטחוני – והציבור לא יידע אם ראש הממשלה שוב מהתל בו כדי להשיג תכלית אנוכית כלשהי, או שהמדינה ניצבת בפתחה של מלחמה.