כמו סוחר סוסים נשמע מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס בתמלילי שיחות מדצמבר 2014 עם ראש הממשלה ביבי נתניהו, שגיא פלג ציטט בשבוע שעבר במהדורת החדשות של ערוץ 12. אלא שמוזס לא סחר בבהמות כי אם בבני אדם, עיתונאים, ומושא העסקה שעליה התמקחו השניים לא היה כושר הנשיאה וחוזק שיניהן של פרדות אלא יושרתם ואמונתם המקצועית של כתבי ועורכי "ידיעות אחרונות".
למרות שהדלפות קודמות מחקירת "תיק 2000" נתנו לציבור הזדמנות להתוודע לסגנון השיח שניהלו שני הציניקנים הללו, הציטוטים מהשבוע שעבר מקוממים בבוז שמבטא מו"ל "ידיעות אחרונת" כלפי עובדיו ובאדנות היהירה שנשקפת מדבריו.
הקטע המודלף נסב על קובלנתו של נתניהו (שהוצגה למוזס בפגישה קודמת בין השניים) על יחסו האוהד של "ידיעות אחרונות" לנפתלי בנט וליאיר לפיד, יריביו הפוליטיים של ראש הממשלה (השיחות הללו נערכו בתקופת מערכת הבחירות לכנסת הקודמת).
מוזס מציג (כנראה) לנתניהו כתבה שלילית על בנט שפורסמה בהבלטה רבה בדף הבית של ynet, בעקבות שיחתם הקודמת. נתניהו לא כל-כך מתרשם, ומוזס מגיב: "אני שואל אותך מה חשוב לך. אמרת בפעם הקודמת – בנט. אני אשאל אותך עכשיו: יכול להיות שאתה אומר משהו שחשוב לך, הולכים בכיוון הזה, ואחר-כך אתה אומר 'זה לא מעניין אותי'. ישבת ואמרת לי בנט. אוקיי?".
ביבי רצה כתבה עוינת על בנט, ומוזס סיפק אותה. היכן היו העיתונאים הנוגעים בדבר בתהליך הזה?
מו"ל "ידיעות אחרונות" מתגלה בתמלילים האלה כמי שמתייחס לעובדיו – כל אחד מהם לכאורה עם כבוד עצמי ועם אני-מאמין מקצועי – כאל סמרטוטים. ביבי רצה כתבה עוינת על בנט – ומוזס סיפק אותה. היכן היו העיתונאים הנוגעים בדבר בתהליך הזה?
הכתב היה אביטל להב, ואת גלגולי האירוע הזה סקר אורן פרסיקו באתר "העין השביעית" לפני חודשיים. את הסיפור שמאחורי קובלנת נתניהו והיענות מוזס חשף גידי וייץ ב"הארץ" כבר לפני שנתיים. בעקבות דיווחו של וייץ רואיין להב בערוץ 2. הוא טען שהדיווח שלו היה לגיטימי, נשאב ממקור מהימן אם כי בעל עניין, עבר את הבדיקות העיתונאיות המקובלות וצורפה לו תגובתו של בנט. להב טען שהאריזה של הכתבה – לא תוכנה – היא שהעניקה לה מסגור רועש, שלילי לבנט: "זה כבר לא קשור אלי, אני לא עשיתי את זה. יש שם עורך שישב ועשה את זה, אבל היה ברור שהוא עשה את זה במטרה לפגוע בנפתלי בנט".
משיחתו של מוזס עם נתניהו (כפי שהודלפה) עולה שמו"ל "ידיעות אחרונות" ראה בערן טיפנברון, העורך הראשי של ynet, כפתור על לוח משחק שהוא רשאי ומסוגל להזיז אותו כחפצו. לא עיתונאי בעל עמדה, לא אדם עם עקרונות ומצפון
בין אם גרסתו של להב מדויקת לחלוטין (בנט חלק עליה מכל וכל בפוסט שמיהר להעלות באותו יום) ובין אם היא מתעלמת מהנסיבות המלאות שהביאו אותו מלכתחילה לדווח על ביצועיו של בנט בהקשר ובעיתוי הנדון, האחריות המיניסטריאלית להתנהלות הזו היא של עורך ynet באותה תקופה, ערן טיפנברון. משיחתו של מוזס עם נתניהו (כפי שהודלפה) עולה שמו"ל "ידיעות אחרונות" ראה בטיפנברון כפתור על לוח משחק שהוא רשאי ומסוגל להזיז אותו כחפצו. לא עורך ראשי של האתר הגדול במדינה, לא עיתונאי בעל עמדה, לא אדם שיש לו עקרונות ומצפון. פיון.
האירוע התקשורתי השני שבו דנו נתניהו ומוזס, על-פי דיווחו של גיא פלג, נסב על ידיעה שפורסמה ב-12 בדצמבר 2014 ב"ידיעות אחרונות" ועניינה שרה נתניהו. מוזס מציג לנתניהו דיווח על המשפט שניהל אז מני נפתלי נגד שרה נתניהו, שנדחק לעמוד נידח בעיתון. נתניהו מתרעם על עצם פרסום הידיעה, ומו"ל "ידיעות אחרונות" מדגיש את מיקומה הזניח. כותב הידיעה הוא איתמר אייכנר, שלא היה אחראי על מסגורה ושיבוצה. האחראים לכך, מטבע הדברים, הם העורכים ובראשם רון ירון, העורך הראשי דאז.
יגאל סרנה (צילום: גדעון מרקוביץ)
שני הג'נטלמנים הללו, ירון וטיפנברון, פרשו בינתיים מ"ידיעות אחרונות", אך למרבה הבושה תפקודם הנרפה, כפי שהתגלה מתמלילי שיחות נתניהו ומוזס, לא מונע מהם להוסיף ולמלא תפקידים בכירים בענף התקשורת בארץ. טיפנברון עורך את ערוץ הכנסת, וירון ייכנס בקרוב לתפקיד עורך "אולפן שישי", תוכנית הדגל של חדשות 12 (לשעבר חדשות 2).
היה עוד עיתונאי שהוזכר בשיחת ביבי-נוני: יגאל סרנה. מוזס אמר עליו לראש הממשלה: "תעשה איתו מה שאתה רוצה, מחר תשלח מכתב, תהרוג. הלוואי שתוציא ממנו כסף. תוציא ממנו מה שאתה רוצה". זה הגיבוי שנותן המו"ל של קבוצת התקשורת הגדולה במדינה לאחד מבכירי עיתונאיו. בראיון לגלי-צה"ל ביום חמישי שעבר אמר סרנה שהוא לא נפגע אישית מהדברים, ושהוא מייחס אותם למאבק ההישרדות שמנהל מוזס בשנים האחרונות כדי להציל את המפעל המשפחתי שהופקד בידיו.
סרנה אכן אינו צריך להיעלב. הביזיון הוא לא רק של מוזס, אלא גם של חבורת העורכים שלאורך תקופה ארוכה שיעבדו את שיקוליהם העיתונאיים להוראותיו והוכיחו לו שוב ושוב שביכולתו לעשות בהם כרצונו.