הנוף שנשקף מקיבוץ משגב-עם, השבוע (צילום: Prince Roy, רישיון CC BY 2.0)

געגועים לימי שליט

עוד יום חמישי חלש יחסית אצל יצרני התוכן בתעשיית התקשורת המקומית (המדינה על זרועותיה ואויביה למיניהם) מוביל לפיצול בכותרות גליונות העיתונים של בוקר יום שישי. כל עיתון ודגשיו.

בכלל, יש לציין, מאז שיצא גלעד שליט מפס הייצור של מפעלי האקטואליה הישראליים, נפער חור שמתקשה להתמלא. האפשרות של תקיפה ישראלית באיראן מנסה לדחוק את רגליה לנעליו של החייל הישראלי שחזר מן השבי, אך בהצלחה חלקית בלבד. תקיפה דרמטית במדינה רחוקה היא תסריט מנפח חזה ומעורר מיצי קיבה, ללא ספק, אך חסר הפן האנושי המרגש שכה סיחרר את קוראי הדיווחים על שליט.

שנאה ופחד קיומי כפי שמלבים כעת כלפי איראן התבקשנו לחוש בזמנו גם כלפי חמאס, אבל אין לצדה הדרישה לחוש חמלה על הישראלי חסר האונים. היכן האהבה העצמית של קוראי העיתונים לאור החמלה שהם חשים כלפי הילד של משפחת שליט, הילד של כולנו? במקום חמלה ואהבה עצמית מבקשים העיתונים מקוראיהם להתמקד באפשרות שיושמדו כליל. את זה, יש להודות, חמאס לא היה יכול לספק. אבל עם כל היתרונות של תסריט אפוקליפטי, כל עוד מדובר בחברה שלמה העומדת בפני אבדון ולא באדם אחד בעל תווי פנים של ילד (אשכנזי), קשה יותר להזדהות באופן אישי עם הסיפור. כמו באמירה המיוחסת בטעות ליוסף סטלין, "מותו של אדם אחד הוא טרגדיה, מותם של מיליונים הוא סטטיסטיקה".

"המאבק על שחרור שליט תם, אבל נדמה שרבים מהפעילים מרגישים שהוא לא נשלם", כותב נחום ברנע בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "[...] האב לקח את הבן לפריז כדי להודות לנשיא סרקוזי ולהתראיין על רקע ארמון האליזה, אבל עדיין לא מצא את הדרך להפגיש אותו פנים אל פנים עם הישראלים שהקדישו שנים מחייהם למאבק הזה".

בשבוע הבא יפורסם דו"ח המבקר על פרשת הרפז, ונתניהו יתכונן לביקור בוושינגטון, כך שלא תחסר דרמה. בינתיים העיתונים מסתפקים במה שיש.

ב"הארץ" שוב כותבים על ערבי מת. כל התוכן המערכתי בחציו העליון של העיתון ("מעל לקפל") מוקדש, ולא בפעם הראשונה, לרשימה מאת דויד גרוסמן. תחת הכותרת "למה מי מת?" כותב הסופר בעקבות תחקיר שפירסם חיים לוינסון בעיתון, היום לפני שבוע, על נסיבות מותו של עומר אבו-ג'ריבאן. בעמ' 5 מוסיף לוינסון פרטים חדשים על המקרה.

ב"ישראל היום" שוב כותבים על איראן. הכותרת הראשית מצטטת את נשיא המדינה שמעון פרס, שאמר ביחס למדינה זו: "כל האופציות על השולחן". כותרת המשנה מסבירה: "הנשיא בהתבטאות ראשונה מסוגה, לאחר שצוטט כמי שלכאורה מתנגד לתקיפה: 'לישראל הזכות והיכולת להגן על עצמה'. בכיר בלשכת רה"מ: 'לדברים חשיבות רבה ערב היציאה לוושינגטון'. אשת המדען שחוסל מודה: 'המטרה שלו היתה השמדת ישראל'".

בכפולה הפותחת מדווחים יורי ילון, שלמה צזנה, לילך שובל וליאור יעקבי כי "אתמול נפל דבר כאשר הנשיא שמעון פרס השמיע לראשונה דברים חד-משמעיים" בדבר איראן. בכותרת המשנה מודגש שפרס "לא משאיר מקום לספק". על-פי הדיווח, פרס אמר את הדברים כהכחשה לפרסום בכותרת הראשית של עיתון "הארץ" אתמול, כאילו הוא אינו תומך בתקיפה באיראן. עוד מדווח כי בלשכת ראש הממשלה מבקשים למנוע פטפוטים על איראן. לפי ידיעה מאת ברק רביד וגילי כהן ב"הארץ", פרס תיקן את עמדתו בעקבות מסרים שהגיעו אליו מלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון. ב"ישראל היום" יודעים רק לקבוע כי "בלשכת רה"מ הביעו אתמול סיפוק מהדברים שאמר הנשיא ומכך שהקפיד להכחיש את הידיעה שפורסמה לגביו".

פרשן העיתון דן מרגלית מברך את פרס על שהכחיש את הידיעה ב"הארץ", "בין אם זו עמדתו ובין אם לאו". לפי מרגלית, "בעיצומה של מערכה מדינית נחוץ ללכד את השורות ולא לייצר כותרות". ממש כמו לשכת ראש הממשלה, גם מרגלית מבקש מהבכירים לזכור ש"השתיקה יפה להם" (אלא אם כן, כמובן, הם התבטאו באופן החורג מהקו של ראש הממשלה, ואז דווקא הדיבור המכחיש יפה להם, בין אם הם מאמינים במלים שיוצאות להם מפה ובין אם לאו).

ידיעה נפרדת בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מצטטת את אלמנתו של מדען איראני, "שחוסל לאחרונה בנסיבות מסתוריות בטהרן". על-פי הדיווח, פטמה, אלמנתו של מוסטפה אחמדי רושן, אמרה בראיון כי בעלה שאף "להשמיד את ישראל". הנה תשובה ניצחת לכל מי שפיקפק במוסריות של חיסול אנשי מדע (בנסיבות אחרות ניתן היה להעלות על הדעת כותרת כגון "הם יורים גם במדענים").

ב"ידיעות אחרונות" נאחזים בזנבה הארוך של עסקת שליט עם הכותרת הבאה: "שוחררו בעסקת שליט וחזרו לטרור". רוני שקד מדווח בעמ' 2 כי ארבעה מהאסירים ששוחררו בעסקת שליט נעצרו מחדש בחשד למעורבות בטרור. לידיעה נלווה תצלום של גלעד שליט, מחייך. התצלום מזכיר ימים אחרים, נלהבים יותר, של מסעות חובקי מדינה וידוענים בתוך כלובי דמה.

הכותרת הראשית ב"מעריב" היא "אסד מבצע פשעים נגד האנושות", כותרת הנסמכת על דו"ח חדש של האו"ם. בולטת הרבה יותר ממנה בשער העיתון הפניית ענק לראיון שערכה שרה ליבוביץ-דר עם יו"ר ועד הרכבת גילה אדרעי ומתפרסם הבוקר ב"מוספשבת" של העיתון. הציטוט המוביל: "מנהלים איתי מלחמה של אשכנזים בשיטות של אשכנזים. מחבקים אותך ובינתיים דוקרים מאחור".

הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מוקדשת להחלטת שופטי בג"ץ לדחות עתירה נגד חוק המעניק חנינה למתנגדי ההתנתקות. צבי פיין מדווח כי הרכב מורחב של תשעה שופטים דחה את העתירה ביחס של שמונה נגד אחד. בראש התומכים בדחיית העתירה נשיאת בית-המשפט העליון היוצאת, השופטת דורית ביניש, שקבעה כי החוק מידתי ונועד לתכלית ראויה: "איחוי הקרעים שנוצרו בעם". בדעת מיעוט החזיק השופט סלים ג'ובראן. לדעתו, בחוק היתה פגיעה חמורה, בסיסית ועמוקה המגיעה עד לכדי השפלה בשל אפליה על בסיס אידיאולוגיה.

ב"הארץ" מביא חיים לוינסון את תגובת עורכי-הדין עומר שץ ויפתח כהן, מגישי העתירה: "זו מדינת אפרטהייד. בית-המשפט העליון קבע כי יש חוק אחד ליהודים ויש חוק אחר לערבים. חוק אחד לדמוקרטים וחוק אחר ללאומנים. זו הארץ הזו וזה בית-המשפט שלה".

הראשון שהבחין

"לפעמים אני שואל את עצמי עד מתי אפשר להיות נביא הזעם של הקרקס הזה. טוב לא יוצא לי מזה. להפך", כותב בן כספית במדורו הקבוע בפתח "מוספשבת" של "מעריב". בדרך כלל משתף כספית את קוראיו בחיבוטי נפש כאלה כשהוא נדרש לגונן מחדש על הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל') גבי אשכנזי. הבוקר מתאר כספית את הנזק שנגרם לו כתוצאה מעמדתו הקבועה בעניין לשכת ראש הממשלה. כולם יודעים מה הולך שם, הוא כותב, אבל שותקים. "נשארנו רק אנחנו, קומץ הולך וקטן של עיתונאים, חלקם נרדפים, שצריך להמשיך".

השבוע כספית תומך כמובן בשלישיית אשל (יועז הנדל, צבי האוזר ויוחנן לוקר, שהתלוננו על התנהגותו של נתן אשל והביאו להדחתו מהלשכה), ומוחה נגד הנקמה בהם. הוא לא היחיד. "לבכירי הלשכה אסור היה לדווח לנתניהו", קוראת כותרת חגיגית, השנייה בגודלה, במרכז שער "ידיעות אחרונות". איתמר אייכנר מדווח בעמ' 4 כי תקנון שירות המדינה חייב את השלישייה לדווח ישירות לגורם מן החוץ ולא לראש הממשלה. במדורו הקבוע ב"מוסף לשבת" מתאר נחום ברנע את יחסי הכוחות בלשכה ומחוצה לה. לפי ברנע, ההחלטה להדיח את הנדל גמלה בלבו של נתניהו בעת ששהה בביתו, לצד רעייתו שרה נתניהו. גם יוסי ורטר, במוסף "השבוע" של "הארץ", מתאר מערך כוחות דומה. כספית, אם כן, יכול להתנחם בכך שאינו לבד במערכה.

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מספק מתי טוכפלד את גרסת הסניגוריה של נתניהו, שכוללת בעיקר תקיפה ישירה של הנדל, מוביל התלונה נגד אשל, ופרסום שלל טענות קשות בדבר התנהלותו הלקויה לכאורה בלשכה. אפשר לראות במדור הזה של טוכפלד אות אזהרה לכל אנשי הלשכה, שנועד להרתיע אותם מפני חוסר נאמנות עתידי לנתניהו. לקרוא, לגזור ולתלות על המקרר.

"כשהגיע [הנדל] ללשכת ראש הממשלה מיהרו נתניהו וראש לשכתו נתן אשל לפתוח בפניו את כל הדלתות. ויתרו לו על החריקות המקצועיות הראשונות ואיפשרו לו מרחב פעולה כמעט מוחלט. אבל מהר מאוד משהו השתבש. כשהבינו נתניהו ואשל איזו טעות עשו – היה כבר מאוחר מדי", כותב טוכפלד.

"גורמים בלשכה תיארו מצב בלתי נסבל. הנדל החל לדחוף את עצמו לכל מקום. ביקש להיות בכל פורום. להצטרף לכל נסיעה לחו"ל. להיות נוכח בכל ישיבה. כשביקשו ממנו לתדרך עיתונאים – סירב. לא באתי בשביל לדבר עם עיתונאים, הסביר. אבל אתה ראש מערך הדוברות, אמרו לו. הנדל לא השתכנע. אני רק בשביל האסטרטגיה, הבהיר.

"אשל היה הראשון שהבחין בצרה שנפלה עליהם. הוא החל לחסום את הנדל. מינון כניסותיו לדיונים הלך ופחת. ברבות מהישיבות נאלץ להמתין מאחורי הדלת הסגורה. למו"מ עם הפלסטינים בירדן צורף ברגע האחרון, רק לאחר שממש התחנן. בלשכה החלו לתהות מה בעצם עושה הנדל. צובר המון מידע – אבל לא מוציא ממנו שום תועלת. עם עיתונאים הוא לא מדבר, כך שהסברה אין פה בדיוק. אז מה כן יש? בשביל מה הוא צריך להיות בכל הפגישות והנסיעות, תהו. והיו גם מי ששאלו: האם הוא נמצא שם כי הוא מתכנן לכתוב עוד ספר, או עוד עבודת דוקטורט?".

בהמשך תוקף טוכפלד באותה נמרצות גם את מזכיר הממשלה האוזר.

"אמש, לאחר שקבע שיא שלילי של פחות מחצי שנה בתפקיד, נפרד הנדל על במבה וביסלי מהצוות שעבד תחתיו", כותבת לילך ויסמן ב"גלובס". "את השרביט הוא העביר לסגנו, לירן דן. הנדל, בחור ערכי, הגון ואינטליגנטי, בוודאי לא נפל מהכיסא כשהתברר לו שדן מתדרך נגדו מאחורי גבו".

לקראת הבחירות

בשבוע הבא, יש לצפות, ישוב כספית להתלונן על מר גורלו ביחס לעמדתו כלפי גבי אשכנזי, שכן מבקר המדינה צפוי, כאמור, להפיץ את טיוטת דו"ח המבקר. ב"הארץ" שב ומדגיש עמוס הראל כי אשכנזי עתיד להיות "הנפגע העיקרי בפרשה". ב"מעריב" מעריך עפר שלח הערכה דומה.

"בניגוד לכוונתו עד לפני כמה שבועות, לינדנשטראוס יעביר לכל אחד מן המעורבים את הטיוטה המלאה, ולא רק את החלק הנוגע לו בלבד", כותב שלח. "לפיכך ניתן גם לצפות שהממצאים העיקריים והאמירות החריפות של המבקר ימצאו את דרכם במהירות לתקשורת, שכן לכל צד יהיה אינטרס להבליט את הביקורת כלפי יריבו. מכיוון שהעוינות בין ברק ואשכנזי והאיבה בין מקורביהם לא שככו, התגובות צפויות להיות חריפות לא פחות".

בטורו ב"ידיעות אחרונות" מקדיש נחום ברנע כמה מלים למי שהוא מגדיר כקורבן של הפרשה, יואב גלנט.

בינתיים עורכים שני הצדדים חזרה גנרלית (סלחו נא על משחק המלים). אשכנזי מפרסם על פני עמוד שלם ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מאמר בעקבות ביטול חוק טל. ברק מפרסם מאמר פרי עטו במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום".

בשולי החדשות

ליטל גרוסמן ויוסי גרינשטיין מדווחים ב"מעריב" כי אחיות בתי-החולים מתכוונות לשבות ביום ראשון הקרוב במחאה על תפוסה עודפת במחלקות האשפוז.

אלי אשכנזי מדווח במוסף "השבוע" של "הארץ" כי מיום שלישי האחרון שובתים עובדי מחוז הצפון של משרד הפנים בנצרת-עילית בטענה כי ליד משרדם ניצבת אנטנה רבת עצמה. 20 מקרב 64 העובדים במקום חלו בסרטן ב-20 השנה האחרונות.

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" כתבה מאת אסף גבור על הפסקות החשמל שפוקדות את תושבי רצועת עזה. הפעם, יש לציין, השלטון במצרים הוא שנמנע מלספק לרצועה את החשמל שהבטיח.

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי נתניהו מבקש להצביע על חוק התכנון והבנייה בתוך שבועיים, מחשש שהקדמת הבחירות תמנע את העברתו. ליס מציין כי בהצעת החוק למעלה מ-600 סעיפים, וכי הנוסח הסופי שלו הופץ רק אתמול בין חברי-הכנסת.

"כואב לך הגב? אולי זה התקף לב", מודיעה כותרת ידיעה [רויטרס] ב"גלובס".

בראשית היתה התרומה

עם דעיכתו המחודשת בסקרים של ניוט גינגריץ', מועמדו של שלדון אדלסון ועיתונו "ישראל היום" למשרת נשיא ארה"ב, דועך גם הסיקור של המירוץ לנשיאות בעיתון של אדלסון. לפי מנוע החיפוש הפנימי של אתר העיתון, לא דווח על המירוץ לנשיאות ארה"ב מאז ה-15 בפברואר. חבל, דווקא מתרחשים שם כמה דברים מעניינים.

ריק סנטורום נוסק בסקרים, רומני מתקשה להתמודד. השבוע נערך עוד עימות לקראת הסיבוב הבא של הבחירות המקדימות באריזונה ומישיגן. נטשה מוזגוביה מדווחת על כך בהרחבה ב"הארץ".

ב"גלובס" מנתח יואב קרני את מה שהוא מכנה "עסקה פאוסטית" שכרת גינגריץ' עם אדלסון, וזאת על רקע ראיון שהעניק איש העסקים והנדבן האמריקאי ל"פורבס". "השאלה אינה עצם העדפותיו הפוליטיות של מר אדלסון, באמריקה או בישראל (והרשימה הזו אינה עוסקת, אפילו במשתמע, ב‘ישראל היום‘, או במכון שלם, או בשגריר בוושינגטון, או ביושב-ראש הנהלת הסוכנות, או בראש הממשלה). השאלה היא הרגרסיה מבשרת הרעות של הדמוקרטיה האמריקאית. בעונת הבחירות הזו מתרחש בה משהו טרגי: קומץ עשירים מופלגים מסירים את כל העכבות, ועושים ניסיון גלוי וישיר ללוש את הפוליטיקה של ארה"ב בצלמם האידיאולוגי", כותב קרני.

במוספים (של עיתון "הארץ")

עיתון "הארץ" מקדים את המאוחר, ובעיקר את "ישראל היום", ומפרסם הבוקר במוספו השבועי מיזם נרחב לציון 20 שנה למותו של מנחם בגין (נפטר ב-9 במרץ 1992). העיתון של יו"ר הליכוד יוכל לנסות להקדים את "הארץ" בשנה הבאה, ולציין מאה שנה להולדתו של בגין חודש או חודשיים לפני המועד המדויק (16 באוגוסט).

מוסף "גלריה" של "הארץ", להבדיל, מוקדש לאנדי וורהול, במלאות 25 שנה למותו.

כ-11 מעמודי מוסף "השבוע" של "הארץ" מוקדשים לרשמיו של ג'ונתן ליטל בסוריה.

ענייני תקשורת

ברוב העיתונים מתפרסמים דיווחים על שני עיתונאים זרים, אדית בובייה מ"לה-פיגארו" ופול קונרוי מה"סאנדיי טיימס", שנפצעו בעת סיקור אירועי הדמים בסוריה והפיצו סרטוני וידיאו שבהם הם מתחננים לחילוץ זריז וטיפול רפואי הולם.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" נפרדת סמדר פרי מעמיתתה, מארי קולווין, כתבת ה"סאנדיי טיימס", שנהרגה השבוע בסוריה בעת מילוי תפקידה.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" על הצעת חוק חדשה של ח"כ נחמן שי להקמת "קרן להגנה על זכות הציבור לדעת", שתיועד לממן הגנה על נתבעי דיבה.

במדור הרכילות של ליאורה גולדנברג-שטרן ב"מעריב" מדווח כי שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", חגג השבוע בר-מצווה לבנו ברחבת הכותל המערבי. כ-50 אורחים בלבד הוזמנו, ביניהם עורך "ישראל היום" עמוס רגב ושר המשפטים יעקב נאמן.

על פני רבע משער "הארץ" מודעה מטעם ועד עיתונאי העיתון ואגודת העיתונאים בתל-אביב תחת הכותרת "הודעה חשובה לקוראי 'הארץ'". הוועד מתאר בפני קוראי העיתון את הנסיבות שהובילו אותו להכריז על סכסוך עבודה. "פיטורים של עיתונאים וקיצוצי שכר של עשרות אחוזים לעשרות גרפיקאים. בניגוד להסכמות עם ועד העיתונאים, ההנהלה עשתה זאת מבלי לעדכן אותנו מראש [...] היא טוענת שבתוך כמה שבועות כמה גרפיקאים יעזבו את העיתון בשל הקיצוץ, ואז האחרים, שיחזיקו מעמד, ייהנו מהמשרות שהם יותירו אחריהם [...] מקום עבודה אינו אתר צילומים לעונה חדשה של 'הישרדות'. עובדים אינם נייר עיתון שאפשר לקמט ולזרוק".

הוועד מודיע לקוראי העיתון: "על-פי החוק, אנו רשאים לנקוט צעדים ארגוניים. ייתכן כי צעדים אלה יגרמו לשיבושים שונים בשירות שתקבלו. אנחנו מתנצלים לפניכם מראש, ומבטיחים שנעשה הכל כדי שהמשא-ומתן יישא פרי, ולא תיפגעו. [...] אנחנו קוראים לכם שלא להחרים את העיתון – אלא להזדהות איתנו". המודעה מסתיימת בחתימה: "כי אין לנו 'הארץ' אחר".

ב"מעריב", העיתון שבעבר סירב לפרסם מודעה מטעם עיתונאי שפוטר, מצאו את סכסוך העבודה בעיתון "הארץ" מעניין דיו להצדיק ידיעה [מיה מנע] בעמ' 7 של קונטרס החדשות תחת הכותרת "שוקן מקצץ בשכר עובדיו כי ממילא התחלופה גבוהה".