העיתונאי מתי גולן תובע מ"גלובס" כ-1.2 מיליון שקל לאחר שבעיתון הפסיקו את כתיבת טורו היומי, שהתפרסם בעיתון במשך 23 שנה. גולן, שכיהן כעורך הראשי של העיתון בשנים 1988–1992, טוען כי פוטר כעת, בגיל 82, "באופן שרירותי ובטענות שווא שונות, בחוסר תום לב, תוך פגיעה אנושה בזכויותיו". טרם הוגש כתב הגנה, אך בעיתון דיווחו על התביעה ודחו את טענותיו של גולן.
בעומק כתב התביעה, שהוגש בשבוע שעבר לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו, מופיעה פעם אחת הטענה כי מדובר ב"פיטורי השתקה פוליטיים". ואולם, הטיעון המרכזי בתביעה הוא שבין "גלובס" לגולן התקיימו יחסי עובד-מעביד, ועל כן הוא זכאי לפיצויים שונים שלדבריו נשללו ממנו. בתביעה נחשפים פרטים מאחורי הקלעים של המערכת, על אופן התנהלותו של גולן והמתחים בינו לבין המו"לית אלונה בר-און, שנכנסה לתפקידה לפני כשנתיים, ובין אנשי המערכת שמונו מאז.
גולן, שמיוצג על-ידי עורכי-הדין צפנת שובל וחיים כהן, צירף לתביעתו קטעים מהתיק האישי שלו ב"גלובס", שמהם עולה כי התחולל עימות ממושך בינו לבין המערכת בשל סגנון כתיבתו. פעם אחר פעם עודנו ביטויים שכתב, טורים פרי עטו נפסלו לפרסום ומנויים ביקשו להפסיק את קבלת העיתון בשל כתיבתו.
אלונה בר-און, מו"ל "גלובס" (צילום: איתמר ב"ז)
בכתב התביעה מתאר גולן כיצד בתחילת השנה קיבל טלפון מבר-און, יושבת-הראש והמנכ"לית בפועל של "גלובס", שהודיעה לו כי החליטה על סיום העסקתו בחברה. בעקבות הטלפון קיבל גם מכתב רשמי שבו נמסר כי יקבל "מענק פרידה" בסך 35 אלף שקל וייערך לכבודו "אירוע פרידה והערכה". גולן כותב בתביעתו כי הוא היה "המום ונסער מהתנהלות זו", ובא כוחו מיהר לשגר מכתב שבו הבהיר כי גולן לא התפטר ולא מסכים לעזוב את העיתון, וכי אם יש רצון לפטרו יש לערוך לו שימוע כדין. בשל כך קיבל גולן מכתב זימון לפגישה שבו נכתב כי נשקל לסיים את עבודתו לנוכח "התנהלותו המקצועית".
"סגנון ותוכן כתיבתך אינם הולמים את החזון והערכים של 'גלובס', ואינם עומדים בסטנדרטים המקצועיים והאתיים הנדרשים מכותבי המערכת", הובהר לגולן. "בכתבות שונות שפרסמת נקטת בלשון שאינה מקובלת", כתבה בר-און לגולן. "במקרים אחרים בחרת לכתוב באופן מזלזל שלא לצורך בגורמים פרטיים וציבוריים שונים".
עוד נטען במכתב של בר-און לגולן כי בטורים שלו נכללו "אמירות פוגעניות כלפי קבוצות מסוימות באוכלוסייה", לרבות התבטאויות "גזעניות" ו"פוגעניות" כלפי "נשים, חרדים וכלפי אוכלוסיות נוספות, לעתים עד כדי הסתה של ממש". לפי המכתב שקיבל, גולן נדרש לא אחת לשנות את הטקסטים ששלח למערכת, ו"לעתים נפסל הטקסט לפרסום לחלוטין".
הטרור הצרחני של אשה
גולן דרש לקבל את החומרים מתיקו האישי ב"גלובס", ואלה צורפו לתביעה. כך ניתן לדעת לאילו מקרים בר-און התכוונה. בתחילת השנה, כך עולה מהחומרים שצורפו לתביעה, כתב גולן טור על הצהרה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. עורך בעיתון העביר את הטור לעורכת הראשית סיקולר, עם הערות. "מירקרתי את החלקים שנראו לי בעייתיים", כתב לה, וציין כי אף שהוא עצמו אינו "חובב גדול של נתניהו", חלק מהביטויים שבהם השתמש גולן מוגזמים: גולן כינה את הופעתו של נתניהו "מגוחכת" ואת הודעתו "אנמית" ו"פתטית", וטען כי הוא "יורד מהפסים". בסופו של דבר, הטור לא פורסם.
בין הביטויים שכתב מתי גולן בטורו והוסרו או גררו תלונות: "יורד מהפסים" (על נתניהו), "טרור צרחני של האשה" (על מירי רגב), "מצומצמי מוחין" ו"אספסוף" (על מצביעי הליכוד), "שוב פתוחה להצעות" (על ג'ודי שלום-ניר-מוזס) ו"תולעת" (על זאב אלקין)
בשלהי 2018, כך מתברר כעת, שיגר גולן למערכת טור על עימות שהתגלע בכנסת, בין ח"כ אלעזר שטרן והשרה מירי רגב, ובו כתב כך: "הצטערתי לראות ששלי יחימוביץ' הצטרפה להמון הנשים שמגיבות מהבטן מבלי להיכנס לגופו של עניין. אי-אפשר לראות כל נושא דרך המשקפיים הצרות של הפמיניזם המוקצן". בהמשך הוסיף: "אני מאוד מקווה שהוא [ח"כ שטרן] לא ייכנע לטרור הצרחני של האשה, שהשד יודע איך הצליחה להגיע לתפקיד דוברת צה"ל". גם טור זה לא פורסם. בהזדמנות אחרת כתב כי מי שחושבים שאין מנהיג ראוי לישראל מלבד נתניהו הם "מצומצמי מוחין". הטור הודפס, אך הביטוי המעליב הוחלף ב"מי שטורח לחשוב מעט".
במקרה אחר, שבו התבסס גולן על פרסום של חברת החדשות בגנות שר החינוך לשעבר נפתלי בנט, הפנה ראש מערכת החדשות ב"גלובס" את גולן לטור מאת איתמר ב"ז שפורסם באתר "העין השביעית" ושהפריך את הנתונים שהופיעו בכתבה של חברת החדשות. "מכיוון שהטור מבוסס בחלקו על טעויות/הטעיות", כתב ראש המערכת לגולן, "נאלצתי להוריד אותו באופן זמני מהאתר, עד שתשלח תיקונים".
בר-און גם הזכירה לגולן כי במקרה אחד המערכת נאלצה לפרסם התנצלות בפני גורמים שהעליב. הכוונה לג'ודי שלום-ניר-מוזס, שעליה כתב גולן, בין היתר, כי היא "הילדה הקטנה של נח, שנראה כי לא ממש התבגרה", וכי בעקבות פרידתה מסילבן שלום היא "שוב פתוחה להצעות לשם חדש שיתווסף לשלושה שכבר יש לה".
בר-און לגולן: "כתבותיך בעיתון מעוררות תגובות שליליות ביותר אצל קוראים רבים – בהיקפים חריגים. [...] לא מדובר בתגובות שליליות כתוצאה מאי-הסכמה פוליטית או אחרת, אלא בתגובות ותלונות שנובעות מאופן הכתיבה הפוגעני שלך"
אם לא די בכך, בר-און כתבה לגולן כי טוריו מעוררים "תגובות שליליות ביותר אצל קוראים רבים – בהיקפים חריגים. [...] לא מדובר בתגובות שליליות כתוצאה מאי-הסכמה פוליטית או אחרת, אלא בתגובות ותלונות שנובעות מאופן הכתיבה הפוגעני שלך. [...] הדברים מגיעים עד לכדי נטישת מנויים, בהיקף משמעותי".
גולן דרש וקיבל דוגמאות ללקוחות שביקשו לבטל את המנוי ל"גלובס" בשנים האחרונות בגלל טוריו. היו מי שטענו כי הדעות שלו שמאלניות, חד-צדדיות ומעצבנות – אבל היה גם מי שהתלונן על הסגנון. על כך שאת ח"כ זאב אלקין כינה "תולעת", את שרה נתניהו שלח לטיפול, את מצביעי נתניהו כינה "אספסוף" ויצא נגד דתיים וחרדים. בעקבות כל זאת, כך כתבה בר-און לגולן, התקיימו עמו שיחות רבות והוחלט אף לשנות את מיקום הטור שלו, ולהעביר אותו מהעמוד האחורי הבולט לעמוד פנים, אולם סגנון הכתיבה לא השתנה.
הפערים התפיסתיים בינינו
בתחילת חודש פברואר נערכה פגישה בין גולן, אשתו נילי ובאי כוחו לבין המו"לית בר-און, העורכת הראשית סיקולר ובאי-כוח של "גלובס". את הפגישה מגדיר גולן כ"שימוע", אולם ב"גלובס" מתנערים מהגדרה זו שכן לגרסתם גולן לא היה עובד של העיתון אלא פרילנסר. כך או כך, עורכת העיתון סיקולר אמרה בפגישה כי "היו לנו לאורך תקופה חילוקי דעות על חוסר הלימה ערכית וחוסר התאמה ל'גלובס' המתחדש".
נעמה סיקולר, עורכת "גלובס" (צילום: יונתן זינדל)
"בגילי, 82, ועם כל הניסיון שלי", אמר גולן בפגישה, "קשה לי מאוד לשמוע משתי בנות טענות על כישורי הכתיבה שלי. הייתי עורך 'הארץ', ייסדתי עיתון אחר. [...] אני לא האמנתי שאי פעם אשמע טענה כזאת על הכתיבה שלי. טענות אחרות יכול להיות, אבל זאת? 'יש עזיבות מנויים בגללך'. כמה? אתם לא יודעים? אתם אומרים 'הרבה', שזה לא מספר, אז אומר שאתן לא יודעות. אתן לא מדברות על התשבוחות שהגיעו עלי ואתן לא מציינות את הקוראים שהצטרפו לעיתון בגלל כתיבתי. לא מדברות על זה שאני הקמתי את 'גלובס' והייתי גם הפרסומאי שלו. [...] כשבאתי היו 8,000 מנויים, וכשעזבתי היו 32 אלף".
העורכת סיקולר שאלה בתגובה: "למה במשפט הראשון שלך אמרת ש'שתי בנות' אומרות לך את הדברים?". גולן השיב שזו עובדה. "אם היו שני בנים הייתי אומר 'שני בנים'". נילי, אשתו, העירה כי "זה לא אנטי-פמיניזם". גולן עצמו העיד: "אני לא פמיניסט גדול, אך לא אנטי".
גולן מתייחס ככל הנראה גם למחלוקות שהיו לו עם אביה המנוח של בר-און, חיים, שהיה מו"ל העיתון, ורומז כי היא מתנקמת בו בשל כך: "אני מאוד מאוכזב שאלונה רואה רק את עצמה. היא לא רואה כמה פגעה בי כשהיא מפטרת אותי ללא סיבה בגיל 82. היא רואה רק את אבא שלה, אך כבעלת עיתון היא צריכה לראות מה [היא] עושה לי. דברים קשים מאוד.
"יום אחד זה ייצא החוצה, שאת, אלונה, פיטרת אותי. יש לך מושג כמה את פוגעת במוניטין שלי, מאוד-מאוד מאוכזב ממך. איבדתי אמון ביכולתך לנהל את העיתון הזה, וזה כואב לי כי אני בניתי אותו. [...] זה כואב מאוד שבגילי צריך לשמוע מפחותי ניסיון ממני שהכתיבה שלי כזאת או אחרת. זה מאוד פוגעני, מאכזב, משפיל ומעליב. מה שאמרתי על אבא שלך זה כאין וכאפס למה שאת עשית לי".
גולן טוען בתביעתו כי ה"שימוע", כפי שהוא מגדיר אותו, נעשה שלא כדין. "לא היה שום ניסיון ממשי לדון לגופו של עניין בתוכן של הכתבות ובדרכים ליישור ההדורים"
גולן טוען בתביעתו כי ה"שימוע", כפי שהוא מגדיר אותו, נעשה שלא כדין. "לא היה שום ניסיון ממשי לדון לגופו של עניין בתוכן של הכתבות ובדרכים ליישור ההדורים", גורס גולן. גם הפרוטוקול שנעשה לשימוע, טוען גולן, חלקי ומגמתי. בכתב התביעה נטען כי כבר בשיחה העלה גולן "חשש כבד ביותר שמדובר בפיטורי 'השתקה' פוליטיים, לאחר שהתובע לא כתב 'סיקור אוהד' לגורמים מסוימים".
בר-און, מכל מקום, לא השתכנעה מהטענות שהעלה בשימוע. "נראה כי הפערים התפיסתיים בינינו גדולים אף משסברתי", כתבה לו כשהודיעה לו סופית על סיום ההתקשרות עמו. "עצם העובדה כי אינך מכיר בקשיים העולים מכתיבתך מעידה על פערים משמעותיים בין האופן שבו אנו רואים את עבודתך העיתונאית לבין האופן שבו אתה תופס אותה".
"גילך אינו רלבנטי להחלטה לסיים את ההתקשרות עמך ולא היווה שיקול התומך בה", הוסיפה בר-און בהמשך. "היותך בן 82 לא מקנה לך את הזכות האוטומטית להמשיך ולפרסם כתבות ב'גלובס'. בפועל, המבחן לעניין המשך ההתקשרות עמך הוא מידת התאמתך המקצועית לרוח 'גלובס' ומידת יכולתך לעמוד בדרישות המקצועיות של 'גלובס'. במבחן זה כשלת".
מודים על השירותים
עיקר סכום הפיצוי שדורש גולן בתביעתו נובע מזכויות סוציאליות שלדבריו נשללו ממנו. לפי התביעה, בשנת 1996 חתם מול "גלובס" על חוזה לכתיבת טורים ומאמרים, ואף שבחוזה הוא הוגדר כ"קבלן עצמאי", כלומר פרילנסר, בפועל לטענתו הוא הועסק כעובד מן המניין, ועל כן הוא זכאי למלוא התנאים הסוציאליים הנלווים לכך.
על-פי חוזי ההעסקה והמסמכים שצירף גולן לתביעתו, בתמורה לשלושה מאמרים שבועיים הוא קיבל החל משנת 1996 סכום של 3,200 דולר לחודש (לא כולל מע"מ). בשנת 2000 עודכן התשלום החודשי שקיבל ל-3,700 דולר בחודש, ובשנת 2004 עודכן התשלום ל-31 אלף שקל, עבור כתיבת טור יומי. בשנת 2007 קיבל תוספת של 5% לסכום, אך בשנת 2013 קוצץ מספר הטורים שנדרש לכתוב מדי שבוע, ובהתאם גם התשלום החודשי ירד ל-24,600 שקל.
בנוסף לתביעה הגיש גולן בקשה לגביית עדות מוקדמת מטעמו בגין מצבו הבריאותי המדורדר. לדבריו, "קיים חשש ממשי" כי עד שיגיע זמנו להעיד במשפט לא יוכל לעשות זאת כראוי
גולן טוען בתביעתו כי במהלך שנת 2015 יצא לחופשה של כמה ימים, ולאחריה נוכח לדעת כי שכרו קוצץ. לדבריו, לאחר פיטוריו התברר לו כי "'גלובס' יצרה במכוון מחלוקת" בעניין זכויותיו, "על מנת להוביל לסכסוך ולגרור אותו לחתימה על הסכם" שבו יוותר על הזכויות, וזאת משום שבאותם הימים התנהל משא-ומתן בין "גלובס" לארגון העיתונאים בישראל לשם גיבוש וחתימה על הסכם קיבוצי.
גולן תובע פיצויי פיטורים בסך כ-550 אלף שקל, ועוד פיצויים בסך כ-700 אלף שקל בגין היעדר הודעה מוקדמת, דמי הבראה, קרנות השתלמות, היעדר שימוע ואף פגיעה בשם הטוב ועוגמת נפש. בנוסף לתביעה הגיש גולן בקשה לגביית עדות מוקדמת מטעמו בגין מצבו הבריאותי המדורדר. לדבריו, "קיים חשש ממשי" כי עד שיגיע זמנו להעיד במשפט לא יוכל לעשות זאת כראוי.
ב"גלובס" טרם הגישו כתב הגנה. בידיעה על התביעה שפורסמה אתמול בעיתון הכלכלי נכתב כך: "הטענות המפורטות בכתב התביעה אינן עולות בקנה אחד עם המציאות ונראה כי נכתבו שבהנחה שהנייר סופג הכל. 'גלובס' מכחיש את כל הטענות והדרישות המפורטות, והדברים יובהרו בבית-הדין. אנו מודים למר גולן על השירותים שסיפק ל'גלובס' לאורך השנים".
13799-05-19
