ילדי אשקלון חוגגים את ט"ו בשבט עם חיילי גבעתי (צילום: דובר צה"ל; רישיון CC BY-NC-SA 2.0)

לא בוחלים בשום אמצעי

הכותרות הראשיות של שני הצהובונים המובילים דומות הבוקר להפליא. "מבוקש: שודד ורוצח", נכתב ב"ישראל היום". "מבוקש שודד סדרתי ורוצח", נכתב ב"ידיעות אחרונות". לכותרת של "ישראל היום" נלווית צללית של אדם האוחז אקדח. התיבה "מבוקש" בכותרת של "ידיעות אחרונות" מודפסת באדום, בתוך מלבן, נוטה מעט על צדה כחותמת, מזכירה את הכותרות של כרזות "Wanted" המוכרות ממערבונים.

המערב הפרוע של ישראל נמצא בראשון-לציון, שם אישר אתמול בית-משפט השלום לפרסם מעט מהפרשה, ובבאר-יעקב, שם נשדד סניף בנק בקיץ, ובנס-ציונה, שם נשדד סניף נוסף, ובנצרת-עילית, גם שם נשדד סניף בנק. המערב הפרוע נמצא ברחוב נח מוזס וברחוב השלושה, שם נמצאות מערכות "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

"במשטרה חושדים: שודד סדרתי מטיל אימה על בנקים", נכתב בראש עמ' 2 של "ידיעות אחרונות". העיתונים, בשיתוף פעולה עם המשטרה, מטילים אימה על הציבור: "שודד חמוש ואכזרי", "חמוש, אלים ולא מהסס לפגוע באזרחים בדרך אל הכסף", "אלים ביותר ומסוכן במיוחד", "הוא לא בוחל בשום אמצעי", "חשוד מסוכן בהחלט, אפילו מסוכן מאוד". תמורת חמישה שקלים בלבד אפשר לקנות הבוקר את "ידיעות אחרונות" ולחוש אימה. "ישראל היום" מציע אימה חינם.

ב"מעריב" מדווח אבי אשכנזי כי לדברי "גורם בכיר במשטרה", השודד פועל "מתוך ריגוש", ועל כן יש חשש שפרסום מעשיו ברבים יעודד אותו לפעול. ב"ידיעות אחרונות" נכתב בידיעה מאת מאיר תורג'מן וירון דורון כי לדברי "גורם במשטרה", העובדה ששודד נכנס לסניף בנק עם אקדח מעידה על "רשלנות של המאבטחים". ב"הארץ" מדווח יניב קובוביץ כי בכמה מהבנקים החליטו שלא לצייד מאבטחים בנשק חם, כדי להפחית את הסיכוי לחילופי ירי. בכל העיתונים מוזכר כי באוגוסט האחרון נרצח יניב אנגלר, מאבטח של בנק, שניסה למנוע משודד להיכנס לסניף. השודד נטל 4,000 שקל ונמלט מהמקום. בשבוע שעבר נשדדו מסניף בנק בנס-ציונה 200 אלף שקל. כמובן שמי שבאמת רוצה להיות עשיר לא שודד בנק, אלא מקים בנק.

או בית-השקעות. הכותרת הראשית של "כלכליסט" הבוקר מוקדשת לגלעד אלטשולר, אילן רביב, איציק שנידובסקי ויאיר לפידות, העומדים בראש בתי-ההשקעות אלטשולר-שחם, מיטב, אנליסט וילין-לפידות. גולן פרידנפלד ורחלי בינדמן שומעים מהם מדוע הם אינם תאבי בצע, אלא רק סוחרים הגונים המבקשים תמורה עבור המוצר האיכותי שהם מציעים לציבור.

בתיבה נפרדת מציינת בינדמן כי רוב הכסף של החוסכים בקופות הגמל לא נמצא בידי הארבעה שהתראיינו ל"כלכליסט", אלא בידי גופים גדולים יותר, כגון פסגות בניהולו של רונן טוב, אקסלנס בניהולו של דוד ברוך ודש בניהולו של ידין ענתבי. "אלו הקופות שהעלו דמי ניהול כדי לממן את עסקאות הרכישה מידי הבנקים", היא כותבת. "מנהליהם של גופים אלה מעדיפים להתרחק מהשיח המתנהל בימים אלה בנוגע להפחתת דמי הניהול ולשמור על שתיקה".

במוסף "מרקר ויק" מראיין אשר שכטר את פרופ' אלדד שפיר, מהמחלקה לפסיכולוגיה בפרינסטון, המספר לו על צרות של עניים. "כשאתה עני, אתה מתמודד עם בעיה לוגית, קונספטואלית וחישובית", הוא אומר. "הבעיות האלה מסיחות את דעתך וגורמות לך לטעות. [...] עצם היותך עני גורם להחלטות להיות מסובכות, ולצרכים הנוכחיים להיות כל-כך לחוצים, שאתה מתחיל לקבל החלטות לא נכונות". אם לא די בכך, שפיר מסביר כי הדפוסים האלה הולכים ומתרחבים, מפני שהעוני הולך ומתרחב.

"עוני הוא במידה רבה מצב נפשי. אם אני לא יכול להרשות לעצמי לאכול במסעדה שתמיד אכלתי בה אם אני לא יכול לסגור את החודש כפי שסגרתי קודם, זה מחסור. ברמה הזאת, רבים עומדים להיות עניים". לדבריו, יש הכחשה גדולה של בני מעמד הביניים, המסרבים לראות את הדמיון ההולך וגדל בינם ובין עניים. כותרת ספר חדש שכותב פרופ' שפיר עוסקת בבעיית "המחסור בזמן", כדי שעניים מתכחשים כמוך לא יימנעו מלקרוא אותו.

במוסף "כלכליסט", לעומת זאת, מראיין אורי פסובסקי את פרופ' ניאל פרגוסון, היסטוריון כלכלי המלמד בהרווארד. "אני חושב שהכיוון שבו ארצות-הברית צריכה ללכת כדי לפתור את בעיית החינוך והניידות החברתית שלה הוא לא להגדיל את הכוח של הממשל הפדרלי, אלא דווקא להקטין אותו, ולהגדיל את התחרות בחינוך", הוא אומר.

במקביל תומך פרגוסון בתקיפה באיראן. "למרות כל הסיכונים הכבירים שמעורבים בעימות צבאי", הוא אומר בהקשר זה, "אני חושב שיש סיכונים גדולים עוד יותר בשלילתו". ועוד מלה מפרגוסון, סקוטי במקורו: "בהרבה מובנים לסקוטים יש הרבה במשותף עם היהודים [...] אבל היסטורית, יש שני דברים שמבדילים אותנו מהיהודים: האחד הוא שאנחנו צורכים הרבה יותר אלכוהול, והשני הוא שאנחנו הרבה יותר אלימים. זה מקדם הרתעה מצוין אם אתה מיעוט [...] אני חושב שסוף-סוף, בשלהי המאה ה-20, היהודים, או הישראלים, קלטו את זה. לפחות את הקטע של האלימות. אני לא בטוח לגבי השתייה".

פארסה

יניב אנלגר, המאבטח שנרצח על משמרתו בפתח בנק, באילו תנאים הוא עבד? כמה כסף קיבל לשעה? האם היה זכאי לימי חופשה ומחלה? האם המעביד שילם למענו דמי פנסיה? תמורת מה היה מוכן להקריב את חייו? תשובות לשאלות הללו אינן מופיעות הבוקר בעיתונים, שמפרידים בין סיפור שודד הבנקים האכזרי ובין סיפור השביתה במשק למען עובדי הקבלן. על הקורא מוטלת האחריות לחבר בין השניים, או לא.

ב"כלכליסט" מתפרסם על פני עמ' 8 דיווח מאת טל ליטמן על חברת האבטחה G4S, שהחליטה לשנות גישה. "מחברה שהוגשו נגדה בעבר מאות תביעות על-ידי עובדים בטענה לקיפוח זכויות, שהיתה מושא לביקורת חריפה של ארגוני עובדים ושמשרד המשפטים אף בחן אפשרות לשלול את רשיונה, היא הפכה לחברה שחרתה על דגלה את נושא זכויות העובדים".

אריק רגב, מנכ"ל החברה, מסביר כי היתה זו החלטה מודעת. "הבהרנו ללקוחות שלא נהיה מוכנים לפארסה. יש סכום מינימלי שצריך לשלם לעובד כדי לדאוג לזכויותיו, וכל שקל שיורד ממנו נחתך מהבשר החי". העובדים בחברה של רגב זוכים למלוא הזכויות, אף מעבר להסכם הקיבוצי של ענף השמירה. בשל כך נאלצו להיפרד מלקוחות שלא הסכימו לשלם יותר עבור זכויות המאבטחים. "הפסדנו בשנים האחרונות עשרות מכרזים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים", הוא אומר.

"מחיר יום שביתה: עד 2.3 מיליארד שקל", לשון הכותרת הראשית במוסף "עסקים" של "מעריב", עוד עיתון של בעל ההון. ב"הארץ" מדווחת טלילה נשר כי עובדי הקבלן בנמל התעופה בן-גוריון החלו לראשונה בהליך החתמה של ועד יציג במטרה לחבור להסתדרות. בשולי הידיעה המרכזית על השביתה, מאת חיים ביאור, זוהר בלומנקרנץ ורויטל בלומנפלד, מוזכר ב"הארץ" כי כמה עשרות מורים העובדים בקבלנות הפגינו אתמול במחאה על תנאי העסקתם. דנה ויילר-פולק מוסיפה דיווח שלפיו הממשלה ביטלה את ההטבות לעובדים סוציאליים שהועסקו בפריפריה.

בשולי החדשות

עמיר בן-דוד מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי חברת רותם-אמפרט, מקבוצת כיל, מבקשת לקבל אישור לכרות כ-3 מיליון טון פוספטים משטח בנגב הסמוך לאטרקציה למטיילים ומוגדר כ"מסדרון אקולוגי ארצי". על-פי הדיווח, רשות הטבע והגנים הסכימה כי החברה תכרה במקום "בתנאי שיבוצע בו לאחר מכן שיקום", בטענה כי "החלופות האחרות לכרייה בשטח זה גרועות הרבה יותר". החברה להגנת הטבע מתנגדת. "הכרייה כאן תשנה סדרי בראשית", אומר שי טחנאי, רכז החברה להגנת הטבע בדרום, "כל 'שיקום' יהיה קוסמטי בלבד".

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" על שיתוף פעולה בין סיעות חד"ש והאיחוד-הלאומי, שהגישו יחדיו הצעת חוק שנועדה להגן על בעלי בתים בלתי חוקיים המיועדים להריסה. לפי הצעת החוק, בית בלתי חוקי לא ייהרס בין השעות שש בערב לשמונה בבוקר ולפני ביצוע צו הריסה מינהלי יתאפשר לבעל הנכס או למתגורר בו לפנות בצורה מכובדת את רכושו.

שופטים בירושלים

דרור אידר חתום הבוקר על מאמר שמתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום" ומוקדש לפסק הדין שנתן אתמול בית-המשפט העליון בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין. אידר כותב בעד פלורליזם בבית-המשפט ובתקשורת. "אם אין מגוון רחב של מסרים ודעות בתקשורת, ותחת זאת אנחנו נתקלים פעם אחר פעם בקו מחשבה אחיד בשלל הסערות התורניות, הרי שחופש הביטוי עצמו, עקרון-העל הדמוקרטי, נפגע", הוא מדגיש.

הבוקר דווקא ניכר מגוון דעות רחב בדיווחים ובפרשנויות לפסק הדין שניתן אתמול. "הארץ", אביר שלטון החוק וחופש הביטוי (שסגן העורך שלו עבד כעורך משנה של "עובדה" בעת הכנת הכתבה שעמדה במוקד המשפט), מקדיש את מירב תשומת הלב והמחמאות לפסיקה. בראש השער נפתח מאמר מאת עידו באום, המגדיר את פסק הדין כ"זובור" שנעשה לשופט המחוזי לשעבר והמצטרף הטרי לעליון, נעם סולברג. תומר זרחין כותב על עיקרי הפסיקה בעמ' 3 של העיתון, המוקדש כולו לסיקור ההחלטה.

ב"גלובס" כותב יובל יועז בהתרגשות ממש על פסק הדין, המתואר כ"שיר הלל לעקרונות הבסיסיים של חופש הביטוי וחופש העיתונות, הנגזר ממנו". הטור של מתי גולן, המבקר החריף ביותר של דיין בעיתונות הישראלית, לא הוקדש אתמול לפסק הדין בעניינה. בוודאי נשמר הנושא לטור השבועי של גולן, בגליון סוף-השבוע של "גלובס" שייצא לאור הערב.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת בעמ' 16 של העיתון ידיעה קצרה מאת תלם יהב. הטקסט המודגש במרכז הידיעה מביא את תגובת משפחת סרן ר': "פסיקת בית-המשפט מרוקנת מתוכן את חוק איסור לשון הרע ונותנת הגנה נרחבת, כמעט מוחלטת, לעיתונאים המפרסמים כתבות בנושאים ציבוריים, גם אם הם מפרסמים עובדות כזב". אין מאמר פרשנות.

ב"מעריב" מחליף הפרשן המשפטי נועם שרביט את ההגדרה "זובור" ב"קבלת פנים צוננת" לשופט סולברג. שרביט מותח ביקורת על הפסיקה ומעלה טענות דומות לאלו של משפחת סרן ר'. השינוי בהלכת פסק דין חברת החשמל נ' "הארץ", כותב שרביט, הביא לכך שהשופטים "רוקנו [...] את חוק איסור לשון הרע מתוכנו, כשהפכו את הדיבה לעוולת רשלנות רגילה". שרביט מפקפק במתווה העיתונות האחראית שמציע השופט עוזי פוגלמן וכותב: "חלקים גדולים בתקשורת הם שיכורי כוח ואינם עומדים בסטנדרטים אלה".

לפי שרביט, "פסק הדין הוא יום חג לעיתונות ולעיתונאים, אך עשוי להיות יום שחור לשמם הטוב של האזרחים. למרות מה שנכתב בו, עולה ממנו מסר של התרת הרסן. מאות עיתונאים ישחיזו מחר את מקלדותיהם וירגישו חסינים מתמיד. מאחר שקשה לראות את העליון הופך את פסק הדין בדיון נוסף, נראה שהכנסת תיכנס בקרוב לפעולה".

במדור הדעות של "מעריב" שני מאמרים, בעד [תהילה שוורץ-אלטשולר] ונגד [בן-דרור ימיני]. "בית-המשפט העליון מבטא עמדה ערכית חשובה כשהוא מסרב להסכים לחדירה שיפוטית לתוך קרביה של מלאכת העריכה העיתונאית", כותבת שוורץ-אלטשולר. "חופש הביטוי הובס אתמול. כוח השיסוי זכה לניצחון אדיר", כותב ימיני. "[...] בית-המשפט הכשיר אתמול את השקר. [...] יש שופטים בירושלים. הם טעו. אבל יש עוד שופטים. סרן ר', שהפך לרס"ן, עסוק בפעילות מבצעית. לעורכי-דינו יש זמן להגיש בקשה לדיון נוסף, כך שעדיין לא אבדה תקוותנו. ואם לא תשונה ההלכה שנוצרה אתמול ואם לא ייצא הצדק לאור, זו תהיה בכייה לדורות".

יש חשבונית?

פלורליזם בעיתונים ניכר הבוקר גם ביחס לדיווח שסיפק אתמול הכתב צ'יקו מנשה בערוץ 10. מנשה דיווח כי הפובליציסט דרור אידר, מעיתון "ישראל היום", מועסק על-ידי משרד ראש הממשלה ומקבל שכר של 50 אלף שקל תמורת "כתיבת נאומים והרצאות".

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעת המשך מאת ברק רביד במדור חדשות התרבות והבידור. לפי רביד, אידר כותב עבור השר לעניינים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון, שמשרדו חוסה תחת משרד ראש הממשלה. רביד מציין כי אידר הסביר שהוא משמש יועץ לענייני נוצרים אוונגליסטים. "טוריו של אידר מתפרסמים מדי כמה ימים בעיתון 'ישראל היום', אך הוא אינו מציין בהם כי הוא מקבל שכר ממשרד ממשלתי כלשהו", כותב רביד. "מנגד, אידר ידוע בביקורת החריפה שהוא מטיח בטוריו בתקשורת הישראלית, שלטענתו מונעת מעוינות כלפי בנימין נתניהו ומרצון להפיל את ממשלתו".

"ידיעות אחרונות" הוא המטרה העיקרית לביקורת של אידר. הבוקר, על פני למעלה ממחצית עמ' 12 בעיתון, מתפרסמת בו ידיעת המשך מאת איתמר אייכנר על ענייני אידר. הידיעה גדולה ובולטת יותר מזו שמוקדשת לפסק הדין שניתן אתמול בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין. לפי אייכנר, בתגובה לפרסום מסר אידר שאין לו קשר עם נתניהו ומשרדו ומעולם לא נפגש איתו. שירותיו ניתנים למשרד של יעלון בלבד (על העיתונאי שכותב נאומים לנתניהו, בהמשך). "בחינמון 'ישראל היום' סירבו להגיב לדברים", מציין אייכנר.

בחינמון "ישראל היום" גם לא מפרסמים דבר על הידיעה של מנשה.

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי הסיבה לכך שכמה מהתחקירים שמשודרים בתוכנית "המקור" אינם זמינים לצפייה באתר nana10 נובעת מחשש היועצים המשפטיים של האתר מפני תביעות. שני התחקירים שלא הועלו לאתר עסקו בעופר עיני ובחברת נשר של נוחי דנקנר. טוקר מזכיר את הקשרים העסקיים בין עיני, דנקנר והאתר.

ב"גלובס" ממשיך רועי ברק לעקוב אחר מידת החשיפה של ילדים בישראל לתכנים שאינם מתאימים לגילם. ברק בדק ומצא כי כ-141 אלף ילדים בני 12-4 צפו בתוכנית "האח הגדול" של זכיינית ערוץ 2 קשת ביום ראשון האחרון וגם אחוזים ניכרים מהצופים בתוכניות פריים-טיים אחרות ("המירוץ למיליון" ו"ארץ נהדרת", לדוגמה) הם ילדים קטנים. בעוד ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, רואה את הדברים באור שלילי, הזכייניות של הטלוויזיה המסחרית עומדות על כך כי התוכניות שלהן נועדו לצפייה משפחתית.

עוד מדווח ברק כי עורך המשנה של "מקור ראשון", אורי אליצור, חתם על הסכם התקשרות לכתיבת נאומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וזאת בניגוד לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. "מפעם לפעם מישהו מבקש ממני לסייע בכתיבת נאום. בין היתר, גם נתניהו", אמר אליצור בתגובה ל"גלובס". "אני עושה את זה כבר שנים ומגיש חשבונית".

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי בדיון שנערך השבוע בוועדה משותפת של ועדות הכלכלה והחינוך של הכנסת, התלונן מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם כי משרד האוצר מונע ממנו להחתים עיתונאים בחוזים אישיים ולאייש את משרת הכתב המדיני.

ב"דה-מרקר" מדווחת רוני לינדר-גנץ כי ראש המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית-החולים רמב"ם, פרופ' יהודה אולמן, ננזף על-ידי מנכ"ל המוסד, פרופ' רפי ביאר, משום שהתראיין לגלי צה"ל בנושא הפעלת שעון נוכחות בבית-החולים, וזאת בלי לקבל אישור מראש.

ב"ישראל היום" מדווחת לילך שובל כי אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון העלה אתמול את שבעת כרכי דו"ח ועדת אגרנט לבדיקת מחדלי מלחמת יום הכיפורים.

ב"עכבר העיר – תל-אביב" מתפרסמת ידיעה מאת נעם פרתום ולפיה בחודש הבא יראה אור גליון הביכורים של המגזין הפסיכדלי הישראלי הראשון – "לפסיכונאוט".

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מאת מרים אלדר מה"גרדיאן", ולפיה תנועת הנוער הרוסית נאשי שילמה מאות אלפי דולרים לרשת גדולה של בלוגרים, עיתונאים וטרולים אינטרנטיים כדי שיציפו את הרשת בידיעות המחמיאות לוולדימיר פוטין וישמיצו את יריביו.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" יוצא משה מוסק, הממונה לשעבר על גנזך המדינה, נגד המהלך של משרד האוצר להפריט את מחסני הגניזה של ארכיון המדינה. "הכוונה היא להעביר את המחסנים לערד, שם הם יתופעלו על-ידי קבלן פרטי", כותב מוסק. "זהו רעיון הזוי שאין לו אח ורע בשום מדינה בעולם. [...] נזקי המהלך הם עצומים ובלתי הפיכים. לצד מגילת העצמאות, הסכמי השלום והפרוטוקולים הסודיים של ישיבות הממשלה, יועברו לחברה הפרטית תיקים בעלי סודיות ורגישות מדינית ובטחונית עליונה. בנוסף להם יועברו מיליוני תיקים של אזרחי המדינה, האוצרים נתונים אישיים כמוסים ביותר".