ירי מילולי

חוק בסיסי בעיתונות הישראלית של השנים האחרונות קובע כי באין כותרות, איראן היא הכותרת. אתמול לא בוצעה אף הדלפה משמעותית, גם לא התקבלה החלטה דרמטית של המשטרה או הפרקליטות, כאילו לא היה זה יום חמישי. בממלכת העיוורים שתום העין הוא מלך, והבוקר כמעט כל עיתון בוחר לעצמו כותרת שונה.

"מעריב" מדווח בכותרתו הראשית על חבר חדש שנבחר למרכז הליכוד: "מנהיג נוער הגבעות". לפי דיווחו של עמיחי אתאלי, "עשרות מתנחלים קיצוניים ופעילי ימין דומיננטיים הפכו שלשום לחברי מרכז ליכוד מן המניין". בין היתר מוזכרים מאיר בטלר, תושב המאחז עדי-עד, שנשלח לאחרונה למעצר בית בעקבות חיתוך גדר המערכת עם ירדן; יוסי דגן, מנהל היחידה האסטרטגית במועצה האזורית שומרון; יהודה גליק, תושב הר-חברון ויו"ר הקרן למורשת הר-הבית והמקדש; ואיתי הראל, מייסד מגרון (ידיעה דומה מתפרסמת בעמוד פנימי ב"הארץ" [חיים לוינסון ואופיר בר-זהר]).

"הארץ" מקדיש את כותרתו הראשית לראש השב"כ, שנשא אתמול "הרצאה סגורה" בתל-אביב. האמירה שנבחרה לכותרת: "מתנחלי יצהר מטילים טרור על הממשלה". בכותרת המשנה קביעות נוספות, שמספק ברק רביד: מעורבות ערביי ישראל בטרור פוחתת; איראן מתאמצת לנקום על-ידי פגיעה בנציגויות של ישראל; הסבירות למלחמה נמוכה, אלא אם כן ישראל היא שתיזום אותה.

הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מוקדשות לאפשרות שישראל תיזום מלחמה. הפעם על הכוונת: איראן. "שר ההגנה האמריקאי מעריך: 'ישראל תתקוף באיראן עד יוני'", מבשרת כותרת "ידיעות אחרונות". "ארה"ב מאמינה: ישראל תתקוף באיראן עד יוני", נכתב בזו של "ישראל היום". כפי שברור גם לעינו של קיקלופ, הבוקר לא סתם איראן היא הכותרת.

אורלי אזולאי, יוסי יהושוע, איתמר אייכנר ואתי אברמוב מדווחים בידיעה קצרה בצד עמ' 2 של "ידיעות אחרונות" כי לפי בעל הטור דייוויד איגנשיוס מה"וושינגטון פוסט", שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה מעריך שישראל תתקוף את איראן לפני יוני, כדי למנוע העברת מתקני הגרעין ל"מרחב החסינות".

"בבית הלבן עדיין לא החליטו איך להגיב אם ישראל אכן תתקוף", נכתב עוד על סמך הטור של איגנשיוס, ומצוין גם כי על-פי הפרסום, גורמים ישראליים הודיעו לנציגי הממשל שהם מעדיפים לתקוף לבד. "אתם תשבו בצד ותיתנו לנו לפעול", הוא הציטוט שנכלל בפרסום. "לדברי בעל הטור, שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה משוכנע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל החלטה לתקוף צבאית באיראן", נכתב.

"לפי הכתבה, גורמים בממשל סבורים כי ראש הממשלה נתניהו טרם החליט סופית על מתקפה", נכתב לעומת זאת בדיווח הקצר מאת יוני הרש המתפרסם בתחתית עמ' 2 של "ישראל היום". הנה הרשימה המקורית של איגנשיוס, ולפיה הגרסה של "ישראל היום" היא תרגום מדויק ואילו זו של "ידיעות אחרונות" היא תרגום על סמך השתמעות.

מידע מעניין נוסף שעולה מהטור המקורי ואינו מוזכר בעיתונים הישראליים: התקיפה תיארך חמישה ימים ותגרום לנזק מוגבל, ובעוד כמה שנים תידרש תקיפה נוספת. נראה שבכל מקרה יהיה לעיתונים חומר לכותרות ראשיות לשנים הבאות.

בשני העיתונים מזכירים לצד הטור של איגנשיוס את האמירות התוקפניות של בכירי מערכת הביטחון הישראלית כלפי איראן, אתמול בכנס הרצליה. "יהיה צורך לשקול פעולה", אמר שר הביטחון ברק. "אפשר לפגוע צבאית בכל המתקנים באיראן", אמר המשנה לראש הממשלה משה יעלון. "[יש צורך] להמשיך לבנות יכולת צבאית מרשימה, חזקה, אמינה, ולהיות מוכנים להפעיל אותה אם וכאשר יגיע הצורך", אמר הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ.

"הירי המילולי מכנס הרצליה הוא מדיניות מתוכננת שנועדה לזרז את אירופה להקדים את הסנקציות ואת ארה"ב להתחיל בהן, ולהרחיבן גם על הבנק המרכזי של מדינת האייתוללות", מסביר פרשן "ישראל היום" דן מרגלית.

גם ב"מעריב" ידיעה [חנן גרינברג, אלי ברדנשטיין ואחיקם משה דוד] על הנאומים התוקפניים בכנס הרצליה, והטור של איגנשיוס ב"וושינגטון פוסט", אך זו מסתפקת בהופעה בעמ' 3, תוך אזכור צנוע מאוד בשער. מצד אחר, האזהרה של פאנטה מובאת בידיעה פעמיים ברצף, בשני תרגומים שונים, אחד בן כמה שורות ומיד לאחריו אזכור נוסף, קצר יותר. מן הסתם קוצר בזמן הביא לשגגה.

ב"הארץ" לא מוזכר הטור של איגנשיוס, גם כאן אולי בגלל עיתוי פרסומו סמוך למועד ירידת הגיליון לדפוס, ובכל זאת כל עמ' 3 מוקדש לאיראן. עמוס הראל מסכם את ההתבטאויות התוקפניות של בכירי מערכת הביטחון. "לפחות במישור הרשמי, הקו הישראלי נוקשה מאי-פעם, תוך שימוש מתמיד באיומים מרומזים על תקיפה", כותב הראל ומנתח את הבדלי הגוונים בין הטונים התוקפניים של כל אחד ואחד מהבכירים.

"אין בליכוד כוח נגדי, שיתייצב מול פייגלין ותומכיו ויקדם מדיניות חוץ מתונה ותמיכה בחיזוק הדמוקרטיה מבית", נכתב במאמר המערכת של "הארץ". "נתניהו זכה ברביעית בראשות הליכוד, אבל פייגלין מצטייר כשליט האמיתי במפלגת השלטון. התוצאה הזאת מבשרת רעות לעתידה של ישראל".

מה הקשר לאיראן? ובכן, בעיתון "מקור ראשון" מוקדשת הכותרת הראשית למיזם תחבורתי ישראלי-סיני שאמור לחבר בין נמל אשדוד לנמל אילת, אך בעמ' 6 של העיתון קורא פייגלין לתקוף את איראן, ולמעשה להשמידה. "מה שהמתנגדים לתקיפה אינם מבינים הוא שלא משנה מה יהיו תוצאות התקיפה", מסביר פייגלין. "ישראל חייבת לתקוף בצורה גלויה כדי להחזיר לעצמה את הלגיטימיות לעצם קיומה. ישראל חייבת לייצר מחדש משוואה שאומרת שמי שמתכנן להשמיד אותה הופך את עצמו למטרה לגיטימית להשמדה".

"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי

את מדורו השבועי שבתחילת מוסף "עסקים" של "מעריב", במה מכובדת שעומדת לרשותו בעיתון, פותח הבוקר יהודה שרוני בתיאור "מחדל הגז", כלשון הכותרת. "הודעה קטנה שחברת נייר-חדרה שיגרה בתחילת השבוע לבורסה הינה קצה הקרחון של אחד המחדלים החמורים בישראל בשנת 2011 – אספקת הגז, הנוגעת לכל משק בית", הוא כותב.

לכל משק בית, כמובן, וגם לחברות כמו נייר-חדרה, שהודיעה השבוע על הפסד של שלושה מיליון שקל בחודש (36 מיליון שקל בשנה) עקב צמצום מחצית מאספקת הגז המוקצית לפעילות תחנת הכוח שבמפעלה. שרוני מתאר את המחדל שהביא למחסור בגז (כניעה למאבק ארגוני הסביבה מנעה הקמת מתקן פריקה בחוף דור, כך שמועד אספקת הגז ממאגרי תמר ולווייתן נדחה לכשנה), אבל איכשהו נעלם ממנו הצורך לציין, לצד המלחמה שהוא נלחם בשם ההפסדים של נייר-חדרה ואחרים, את העובדה שנייר-חדרה היא חברה בתאגיד אי.די.בי, המחזיק גם ב"מעריב". בפעם הקודמת שנדרש "מעריב" להסביר את הפסדי נייר-חדרה הדיווח הסתיים בציטוטים אופטימיים של בכירי החברה, אבל לפחות ניתן גילוי נאות.

אגב, השבוע הגיעה לבורסה לניירות ערך בתל-אביב עוד הודעה קטנה. היתה זו חברת "מעריב" שדיווחה כי באישור ועדת הביקורת והדירקטוריון, הוחלט שתרכוש נייר כחומר גלם מהחברה הבת-דודה נייר-חדרה בע"מ. מבחינת הצורך בגילוי נאות משמעות ההודעה היא שנייר-חדרה אינה סתם קרובת משפחה של "מעריב", אלא ממש בת-בית בעיתון. "רכישת נייר חיונית לחברה במסגרת פעילותה השוטפת", הוסבר בהודעה לבורסה. "העסקה נערכת בתנאי שוק הזהים לתנאים שהיו נהוגים בין הצדדים קודם לרכישת השליטה בחברה על-ידי דסק"ש, ובהתאם למחירון חברת נייר-חדרה".

"ישראל היום" נמנה עם קבוצת אדלסון

"התרומה של משפחת אדלסון למסע הבחירות של ניוט גינגריץ' כפי שתוארה בטור 'הפסד כפול לביבי' ('הארץ', 2.2.12) היא בסך 17 מיליון דולר, ולא כפי שנכתב בטעות", לשון "תיקון" המתפרסם הבוקר בתחתית עמ' 3 של "הארץ". אתמול התבלבלו הספרות ונכתב כי התרומה היא 71 מיליון דולר.

מבחינת אדלסון, מולטי-מיליארדר ונדבן ציוני, שחברת ההימורים שלו הודיעה השבוע על רווחי שיא ברבעון האחרון (320 מיליון דולר), אין הבדל של שמים וארץ בין 17 ל-71 מיליון. גם אם היה תורם 71 מיליון למירוץ של גינגריץ' ולא 17, הרי שעל-פי פרסומים הבוקר בעיתונות, הוא היה נותר היהודי העשיר בעולם, יותר מצוקרברג, אף לאחר ההנפקה של פייסבוק.

בעיתון של אדלסון, "ישראל היום", דיווח מאת בועז ביסמוט על הבחירות בארה"ב. "שליחנו ללאס-וגאס" הוא התואר שמוצמד לביסמוט במדור חדשות החוץ שהוא עצמו עורך. הבחירות המוקדמות מגיעות לנבאדה, מאחז ההימורים של אדלסון בארה"ב, וכמו בפעם הקודמת, כשאדלסון אירח שם את אחד העימותים הרפובליקאיים, ביסמוט קופץ לביקור.

"אתה ממשיך הלאה עד הסוף?", היא השאלה שמפנה ביסמוט למועמד החביב על מממן העיתון שבו הוא כותב. גינגריץ' לא מתבלבל מהתעוזה של הכתב הישראלי ומשיב כך: "ודאי, המטרה היא לנצח. אני מאמין שאני המועמד שינצח את אובמה".

גם על הופעה של מיט רומני מדווח ביסמוט, בלי להפנות אליו שאלה, ומציין כי לרומני הרבה יותר כסף בקופה מאשר לגינגריץ'. זה נכון, כמובן. אבל אין אף מלה על כך שחלק נכבד ממעט הכסף (יחסית) של גינגריץ' הגיע מאדלסון. ובכל זאת אדלסון מוזכר בידיעה. "מחר הקוקוס [...] בנבאדה", כותב ביסמוט. "הוא יחולק לשניים. בערב, עם צאת השבת, ייערך בבית-הספר (יסודי, חטיבה ותיכון) על-שם ד"ר מרים ושלדון אדלסון קוקוס מיוחד ליהודים שומרי מצוות ולאנשי הכנסייה האדבנטיסטית של היום השביעי". אף מלה על הטענות להשפעה של אדלסון על ההחלטה להוסיף עוד מועד לבחירות בצאת השבת כדי שגם הוא יוכל להצביע. אפילו לא מוזכרת ההכחשה שלו.

בכתבה נרחבת יותר המתפרסמת במוסף "ישראל השבוע" ההימנעות מגילוי נאות הופכת לפארסה. שמו של אדלסון, שחקן מפתח בבחירות, כלל אינו מוזכר. לא מתחת לכותרת המשנה "מאני טיים", כשביסמוט נדרש לכספי המתמודדים, ולא ברשימה נפרדת מאת פרופ' אברהם בן-צבי, המופיעה תחת הכותרת "הכסף ניצח: משתלם להשמיץ וללכלך על היריב". כאילו די באותה הודעה חד-פעמית שסיפק העיתון לפני שבוע כדי שמכאן ומאילך יוכל "ישראל היום" לכתוב כאוות נפשו על המימון של רומני וגינגריץ' בלי להזכיר את תרומות העתק של בעל העיתון. בכל זאת, ציון לשבח: לכתבה לא צמוד תצלום של ביסמוט ליד גינגריץ'.

"תהפוכות העונה הפוליטית הזו הספיקו להניב תחזיות אמינות בהחלט על נצחונותיהם הבלתי נמנעים של ארבעה מועמדים", כותב יואב קרני ב"גלובס". "בעונה הזו הוכרז מותם הפוליטי של שלושה מועמדים, שקמו לתחייה פעמיים. בעונה הזו, סקרים הראו לא סתם דבר והיפוכו, אלא הראו תהומות כרויים בין דבר להיפוכו. [...] אין זאת אומרת שהמשקיף המצוי צריך להיזהר. זהירות היא מן השטן, והיא פשוט משעממת".

(והסבר קצר להופעתו של הפרי האקזוטי בפסקאות לעיל: "קוקוס" היא שיטת בחירות מורכבת שבה המועמדים נבחרים לא בהצבעה ישירה וחד-פעמית, אלא בתהליך הדרגתי של אסיפות, מרמת הרובע ועד לרמה של המדינה עצמה.)

בשולי החדשות

סטלה קורין-ליבר ועמירם ברקת דיווחו אתמול ב"גלובס" כי במקביל להעלאת תעריפי החשמל לציבור, אישר משרד האוצר לשני מנהלי החברה, היו"ר יפתח רון טל והמנכ"ל אלי גליקמן, העלאת שכר של 14 אלף שקל: מ-47 אלף שקל בחודש ל-61 אלף שקל בחודש. לפי הידיעה, "דירקטוריון חברת החשמל הזדרז וכבר אישר את ההעלאות. לאחר שיועלה שכרם של רון טל וגליקמן יתבקש הדירקטוריון לאשר העלאת שכר מקבילה של בכירים אחרים בחברה, המועסקים בחוזים אישיים, ששכרם צמוד לשכר המנכ"ל".

הכותרת הראשית של "גלובס" אמש קראה: "מובילי המחאה החברתית יתמודדו על ראשות ההסתדרות". מתחת לכותרת הודפסו שני תצלומים קטנים, של עופר עיני ושל סתיו שפיר. שי ניב דיווח כי "מובילי המחאה החברתית בקיץ האחרון – בהם סתיו שפיר, יגאל רמב"ם ואלון-לי גרין – מגבשים רשימה חדשה, שתתמודד בבחירות הקרובות להסתדרות, ואף תציב מועמד משלה, ראש בראש מול עיני". מאז הספיקה שפיר לצייץ הכחשה וניב עידכן את דיווחו.

המדור "אזור הדמדומים" של גדעון לוי ואלכס ליבק מתפרסם כרגיל במוסף "השבוע" של "הארץ" ומוקדש הפעם לכפר חירבת א-טוואייל, ש-150 תושביו פתחו השבוע בשביתת רעב במחאה על צווי הריסה שהוצאו לבתי הכפר. לפי לוי, הכפר קיווה לסיקור בינלאומי של השביתה, אבל רק נציגי תחנות טלוויזיה מקומיות משכם הגיעו לצלם את השובתים בטרם חזרו לאכול.

בעמודי קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות הבוקר כמה שורות משיריה של ויסלבה שימבורסקה, שמתה השבוע. בתחתית עמוד, שבראשו ידיעה על ילד הסובל מפיגור שכלי וחי בכלוב ברזל בבית הוריו, מתפרסמות השורות הבאות (בתרגומו של רפי וייכרט):

"אֵין לִי טְעָנוֹת אֶל הָאָבִיב,
שֶשָּב וְהוֹפִיעַ.
אֵינֶנִּי מַאֲשִימָה אוֹתוֹ בְּכָךְ
שֶהוּא מְמַלֵּא, כְּמִדֵי שָנָה,
אֶת חוֹבוֹתָיו".

בקונטרס החדשות של "הארץ" ידיעה נרחבת על המשוררת [מיה סלע] ועוד טור קצר מאת מיכאל הנדלזלץ, ובו שני שירים פרי עטה שתירגם בכוחות עצמו.

בין ודאות קרובה לכמעט ודאות

במוסף "השבוע" של "הארץ" כותב אמיר אורן כי איש לשכת נתניהו עזרא סיידוף הוא שמסר את הטלפון של ראש הלשכה נתן אשל לשדרוג, משימה שלפי אורן "הפיקה מתוכו תמונות מעוררות מחשבה". התמונות חוללו את הפרשה שהביאה את אשל לצאת לחופשה זמנית.

בעוד שתיאוריו של אורן מרומזים, חנוך דאום אינו חושש לדבר ברורות. "מעולם לא עמד אדם לבית-דין שדה אכזרי כמו זה שנאלץ לעמוד בו נתן אשל", קובע דאום במדורו הקבוע במוסף השבת של "ידיעות אחרונות". ומוסיף: "מעולם לא נחרץ דינו של אדם על סמך כל-כך מעט מידע". הזהירות, כאמור לעיל, משעממת.

בינתיים, במוסף "יומן" של "מקור ראשון", כותב אמנון לורד כי מה שמחזק את הלא-מתלוננת ר' בעמדתה שלא להתלונן "הוא הידיעה הכמעט ודאית שמי שמדליף את כל החומרים על הפרשה לתקשורת הם הגורמים שמנהלים את החקירה מטעם נציבות שירות המדינה". לפי לורד, "בסביבתה יודעים לנקוב בשם מסוים מאוד שמבצע את העברת החומרים הגורפת לתקשורת". אולי גם לורד יודע לנקוב בשם. הוא לא עושה זאת.

בהמשך המוסף "יומן" של "מקור ראשון" רשימה מעניינת מאת פזית רבינא על אחורי הקלעים של תביעת הנזיקין בסך 5.5 מיליון שקל שהגיש החוקר המכונה ג'ורג' נגד מדינת ישראל. התביעה נולדה בעקבות שידור בתוכנית "עובדה" של קלטת המתעדת את חקירת מוסטפא דיראני על-ידי ג'ורג' ואחרים. בקלטת רואים כי חוקר אחר, לא ג'ורג' אלא אל"מ ס', מפקד יחידת הפעלת הסוכנים של אמ"ן, הוא שאיים על דיראני שיחדיר לחלחולת שלו אלת עץ (או, לפחות, גם הוא איים). בכך מתאמתת לכאורה הטענה של ג'ורג' כי כל שעשה במהלך החקירה, עשה באישור ממוניו.

רבינא כותבת כי ב"עובדה" סירבו לחשוף מנין קיבלו את הקלטת, אבל משיחות עם חברי מערכת התוכנית עולה כי "דבר קיומה של הקלטת ותוכנה ידוע להם כמה שנים לפחות". לפי רבינא, "הם נזהרים מאוד מלומר באיזה שלב הגיעה הקלטת לרשותם, כדי שלא יימצאו במצב שבו מצא את עצמו כתב 'הארץ' אורי בלאו, שעבר על החוק בהחזקת חומר אסור. 'ידענו על הקלטת', אומרים חברי המערכת, 'אולם היא לא היתה בידינו. המקור שהחזיק בה החליט שכל עוד יש גופות חללים בידי האויב, וכל עוד גלעד שליט בשבי – הוא יימנע מפרסום הקלטת'".

אותו מקור יודע כנראה דבר או שניים על מדיניות הצנזורה הצבאית בישראל. לאחר ששליט שב לישראל, הקלטת "שוחררה לפרסום" ועברה את מבחן הצנזורה. יש להניח כי לא היתה עוברת אותו קודם לכן. "במאזן בין צורכי הביטחון לבין צורכי חופש הביטוי, ולאחר התייעצות עם הגורמים הרלבנטיים במערכת הביטחון, הוחלט לאשר את שידור הקלטת. זאת לאחר בחינת תוכנה וההחלטה כי השידור עומד במבחן הוודאות הקרובה ואינו פוגע בבטחון המדינה – ולאו דווקא על-פי מקורה של הקלטת", נמסר ל"מקור ראשון" מהצנזורה הצבאית.

בכיר בשב"כ, לעומת זאת, אומר לעיתון כי הוא רואה בעצם הדלפת הקלטת "מעשה מסוג ההפקרות שהובילה לפרשת אשכנזי-הרפז. [...] כל ההנמקות של הצנזור אינן מובנות לי, אל מול הסיווג הבטחוני הגבוה של הקלטת. אין בעניין הזה חוכמות. אני לא יודע כיצד מתירים בצנזורה משהו בסיווג בטחוני ברמה כזו גבוהה. זו סתירה שאי-אפשר להתגבר עליה". מומלץ לבכיר השב"כ לקרוא בעיון את פסק דין שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי.

להשלמת התמונה כדאי להוסיף ולעיין גם בראיון המקיף שמפרסם רונן ברגמן במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" עם החוקר המכונה ג'ורג', ראיון שבו נפרשת בהרחבה גרסת התובע. בין היתר מוזכר שם כי בעבר שקל ג'ורג' להוציא ספר על חייו והפרשות שבהן היה מעורב. "אל תעשה את זה", יעץ לו ברגמן. הוא יודע על מה הוא מדבר.

עושים לביתם

בראש עמ' 13 של "ידיעות אחרונות" מודעה הנחזית לידיעה חדשותית על אפליקציה חדשה של המיזם "עברית לילדים", מבית ידיעות-טכנולוגיה. הידיעה אינה חתומה על-ידי איש.

במוסף "ישראל השבוע" מראיין דרור אידר את ד"ר אביעד הכהן, פרשן העיתון לענייני משפט, לרגל הוצאת ספר חדש פרי עטו. תפקידו בעיתון מופיע בכותרת המשנה לראיון ובפסקה הפותחת.

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ערוץ 10 יעכב את משכורות חודש ינואר לכ-30 בכירים בעקבות מצוקה תזרימית.

רועי ברק כותב ב"גלובס" על "תכנים מיניים בוטים, אלימות והנצחת סטריאוטיפים" בתוכניות הילדים המשודרות בישראל, ועל חוסר הנכונות של איש לקחת אחריות על התופעה. דוגמה חריגה: "קונדומים, וואלה מגניב, זה ריק?" היא שורה שנכללה בסדרה ששודרה בערוץ "ניקלודאון".

יוחאי עופר מדווח ב"מקור ראשון" כי אגף כוח האדם בצה"ל שכר את שירותיו של משרד הפרסום של ינקי ויום-טוב ביכלר, המתמחה בציבור החרדי. המטרה: לשנות את תדמית צה"ל בקרב החרדים ולהגדיל את מספר המתגייסים.

עידו בלאס מדווח ב"הארץ" כי הסופר פול אוסטר הגיב לדבריו של ראש ממשלת טורקיה, שהוקיע אותו על סירובו לבקר בטורקיה בשל מאסר של עיתונאים במדינה. אוסטר אמר: "לא משנה מה ראש הממשלה חושב על ישראל, העובדה היא שחופש הביטוי קיים שם, ואין שם כותבים או עיתונאים בבתי-הכלא". בסיום ידיעה דומה שפורסמה באתר "הארץ" צוין: "על אף דבריו של אוסטר, בישראל מתנהל תהליך משפטי מול עיתונאי 'הארץ' אורי בלאו, ומשרד המשפטים הודיע כי הוא שוקל להעמידו לדין כפוף לשימוע". בידיעה בעיתון הדפוס הערה זו אינה קיימת.

בכתבה מאת הילו גלזר על ליאור שליין, שמתפרסמת במוסף "ז'ורנל" של "מעריב", מתואר מקרה שבו הגיע שליין עם יחצנית וסוכנת אישית אל משרדו של עורך "העיר" דאז, אורי שאלתיאל, במטרה להניא אותו מלפרסם תצלום בלתי מחמיא של שליין בשער העיתון. על-פי הכתבה, בניסיון לשבור את הקרח, פתח שאלתיאל בקבוק ויסקי. "שליין לא שתה, אך הבקבוק חוסל", נכתב. בסופו של דבר "הושגה פשרה לגבי התמונה". בעבר נכתב על כך בידיעה מאת רתם קלינה באתר nrg.

עיתון "הארץ" מודיע לקוראיו כי החל מהשבוע הבא מחיר גיליון יום ו' יעמוד על 17.5 שקל, במקום 16 שקל כיום.

אתר מאקו העלה גיליון ראשון של מגזין סוף-שבוע מקוון בשם "M". במגזין מבחר כתבות וטורים. למתגעגעים לריח הנייר: הורידו והדפיסו.